פסיכולוגיה
^La^ ^Porte^ ^de^ ^l'Enfer,^ ^מוזיאון^ ^אוגוסט^ ^רודן,^ ^פריז^
מהו מדע?¶
המדע הוא הניסיון של האנושות להגיע לקירוב הטוב ביותר לאמת. המדע מושתת על דיון וביקורת בלתי פוסקים, ובאובייקטיביות מוחלטת.
השיטה המדעית בנויה בקווים כלליים מהשלבים הבאים: 1. שאלה. ראשית, נשאלת שאלה שאותה אנחנו רוצים לחקור (למשל - מה שלב חשוב יותר ללמידה - הקידוד או השליפה?) 2. השערה. בהתבסס על ידע קודם וניסיון, חושבים על תשובה מקורבת לשאלה. 3. תצפיות. באמצעות ניסוי, בודקים את ההשערה מספר רב של פעמים (רפליקציה). 4. הכללה אמפירית. את תוצאות התצפיות מכלילים לאיזושהי תוצאה מבוססת יותר (למשל - הפרעה בשלב הקידוד פוגעת יותר בלמידה מאשר הפרעה בשלב השליפה). 5. תיאוריה מקשרת. לאחר מספיק בדיקות של ההכללה האמפירית, מנסחים תיאוריה חדשה. התיאורה כוללת בתוכה את הידע הקודם, וגם את הידע החדש - ועליה להסביר את הממצאים הקודמים גם כן. התיאוריה הזו מחזיקה עד שמגיעה תיאוריה חדשה יותר, שמכילה אותה ומתקרבת יותר לאמת.
מהי פסיכולוגיה?¶
בניגוד למקצועות רבים אחרים, בפסיכולוגיה אין תואר (כינוי) שונה לפסיכולוג חוקר (מדען) לפסיכולוג עוסק. יש גם פסיכולוגים העוסקים בשניהם.
ההבדל נובע מהפער בין מדע לטכנולוגיה.
מדע שואף להגיע לקירוב הטוב ביותר של האמת. הוא שואל שאלות כמו, מדוע זה כך?, או, מה גורם לתופעה הזאת?.
טכנולוגיה פועלת עם בעיה ברורה שהיא שואפת, בעזרת המדע, למצוא לו פתרון. היא שואלת שאלות כמו, כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזו?, או, האם השיטה הזו יעילה?.
דוגמאות לפסיכולוגים חוקרים הם פסיכולוגיים קליניים, התפתחותיים, חברתיים, ו- פסיכוביולוגים. דוגמאות לפסיכולוגים טכנולוגים הם פסיכולוגיים מטפלים, ארגוניים, חינוכיים, נוירופסיכולוגים ועוד.
הערבוב בין תחומי הפסיכולוגיה¶
בפועל, הרבה מהתחומים האלו מעורבבים ובלי גבול ברור (פסיכולגיים קליניים, למשל, הם טכנולוגיים וגם חוקרים; ההגדרה לפסיכולוג התפתחותי שונה בארה"ב מישראל; וכו'). התוצאה היא שכדי להתעדכן בחדשות בעולם הפסיכולוגיה נדרש ידע כללי מאוד רחב.
האדם הממוצע לעיתים קרובות חושב שהוא יודע כיצד דברים עובדים הרבה יותר טוב מכפי שהוא יודע באמת - כשהוא כושל אפילו בדברים כמו שירותים ומכונות כתיבה. למרות זאת, אנשים נוטים לזלזל בתוצאות של מחקרים פסיכולוגיים, מכיוון שהם 'היגיון פשוט' (common sense). מחקרים מראים שאנשים נוטים לאמץ בהתלהבות יתרה ממצאים פסיכולוגיים כשאלו תומכים בעמדתם, אך לנפנף אותם כשלא.
הפסיכולוגיה היא מדע חדש יחסית במיוחד למול המדעים הטבעיים (פיזיקה, כימיה). פסיכולוגים בעצמם לא תופסים מעצמם מדענים באותה הרמה - אך משמעותית יותר מהמדעים החברתיים (דוגמת סוציולוגיה). כמו כן, תלמידי פסיכולוגיה נוטים לתפוס עצמם כפחות מדעיים מהמרצים שלהם - ולעיתים קרובות כושלים בשאלות על טיב הפסיכולוגיה באותה המידה כמו האוכלוסייה הכללית, מה שמלמד על טעויות מהותיות בתפיסה של הפסיכולוגיה - גם אצל הסטודנטים!
סטונדטים בשנים גבוהות יותר כן מפגינים בקיאות גבוהה יותר - אולי מכיוון שהרבה מתלמידי השנה הראשונה מוותרים לאחר שהבינו שהפסיכולוגיה היא לא מה שחשבו שהיא - תחום מדעי, אנליטי ורחב.
הפסיכולוגיה היא תחום מדעי אדיר, ופסיכולוגים לא נוטים להציג את עצמם פשוט כפסיכולוגים - אלא בכפסיכולוגיים קליניים, חברתיים, ניורופסיכולוגים, ביופסיכולוגים, וכו'.
הגישה הנומינלית מול הגישה התפעולית¶
בפסיכולוגיה יש שני זרמים שסובבים סביב כיצד להגדיר מונחים ובעיות בתחום.
הראשונה היא הגישה ה- נומינלית - שגורסת שלכל בעיה יש מושג על (למשל: חולי פרקינסון לוקים בבעיות זיכרון). הגישה הנומינלית שואפת להגיע לאיזשהו הסבר מתומצת, ברור וכולל ככל האפשר.
מנגד היא הגישה ה- אופרציונלית - או התפעולית - שגורסת כי מאחר ואנחנו ממילא מפרידים תופעות כאלו לחלקים קטנים יותר (אין דבר כזה 'זיכרון' - יש קידוד, שליפה, ו'חימום') - מוטב שיישארו כך (למשל: חולי פרקינסון לוקים בפגיעה בשלב ההיכר).
התיאוריות השונות - וכיוצא מכך המחקרים השונים - נוטות לפעול בחלקן בגישה הנומינלית, ובחלקן באופרציונליות.
מהו משתנה?¶
מאפיין בסיסי במדע הם משתנים - שאותם מקבצים לשאלות מחקר ובודקים. מהו משתנה?
משתנה הוא אוסף של נתונים מאותה הקבוצה - למשל: - מין {זכר, נקבה} - גיל {20,30,60} - קבוצה {ניסוי, ביקורת}
וכו'.
סיבתיות¶
נניח ונשאל שאלה כמו - כיצד משפיעה כמות השימוש בסלולרי במיומנויות החברתיות של ילדים?
אפשר באמצעות תצפיות להגיע לתוצאה - ילדים שמשתמשים בסלולרי מפגינים מיומנויות חברתיות חלשות יותר. אבל זה לא מספיק - האם ילדים עם מיומנויות חברתיות חלשות משתמשים יותר בסלולרי, האם ילדים שמתשמשים יותר בסלולרי מפתחים מיומנויות חברתיות חלשות יותר, או האם בכלל ילדים שחוששים ממצבים חברתיים משתמשים בסלולרי ולא מפתחים כישורים חברתיים (גורם שלישי)? איך בודקים?
השאלות הללו הן סביב ה- סיבתיות - ההבנה שאחד הדברים גורם לשני. סיבתיות מאופיינת ב:
- קשר סטטיסטי בין הגורמים (סיבה ותוצאה)
- הסיבה מתקיימת לפני התוצאה
- נשללו הסברים חלופיים
אז כיצד יודעים מהו כיוון הסיבתיות? יש כמה דרכים:
מחקרים מתאמיים וניסויים¶
סוג אחד של ניסויים הם מתאמיים - אוספים נתונים ומגלים מה המתאם. ניסויים אלו מתקשים להסביר את כיוון הסיבתיות - הם פשוט צופים במה שקורה. ניתן להקל זאת במידה מסוימת על ידי מדידת גורמים להסברים חלופיים, או מדידות לאורך זמן - אך אלו פתרונות חלקיים בלבד.
סוג אחר של ניסויים הם אופרטיביים - החוקר שולט באופן פעיל באחד המשתנים או יותר (למשל: מגביל את משך הזמן שילדים יכולים להשתמש בסלולרי). ניסויים אלו מסייעים מאוד בהבנת כיוון הסיבתיות, אך כופים שינוי גדול יותר על המציאות (פחות 'אקולוגיים').
מחקרים מתאמיים עונים לשם תצפיות, בעוד מחקרים תפעוליים עונים לשם ניסויים