אקזיסטנציאליזם
אקזיסטנציאליזם הוא החוט המקשר בין התיאוריות הקלאסיות, הפסיכודינאמיות, לבין התיאוריות האמפיריות העכשוויות - הביהוויוריסטיות. המתח בין התיאוריות הפסיכודינאמיות לבין התיאוריות הביהוויוריסטיות משחקות על המתח הפילוסופי בין רצון חופשי לדטרמיניזם - בין האפשרות שלנו לכוון את עצמנו לבין הדברים שהכוחות החיצוניים כופים עלינו מראש. אקזיסטנציאליזם נוטה לגישות של רצון חופשי.
אקזיסטנציאליזם מגיע מהפילוסופיה, בפרט מקירקגרד, הוסארל (אני חווה משמע אני קיים), היידיגר, סארטר וקאמי - וכמו הרבה ממנה זלג לפסיכולוגיה.
המודל האקזיסטנציאליסטי הוא מסע מסוים, בניסיון ליצור פשר מסוים לחיים, למקם את עצמנו בעולם - ולא כפתרון למצב פתולוגי; הוא גישושי יותר מאשר אישושי.
מאפיינים בסיסיים¶
האקזיסטנציאליזם מדגיש את ייחודו של האדם כרפלקטיבי (self-reflective) - קיום אנושי מתבונן בעצם קיומו ומשמעותו.
האדם נמצא תמיד בהתהוות, בbecoming, בסוג מסוים של תנועה מתמדת לעבר משהו. האקזיסטנציאליזם כחקר האדם מתמקד בחווית הסובייקט, מושלכות, חופש בחירה ומציאת משמעות. הוסארל עסק בפונמנולוגיה, החוויה הנצפית; היידיגר הדגיש את התנועה בתוך החוויה הזו, וההשלכות שמעורבות בה - איפה גדלנו, איך, ואיך אנחנו מתמודדים עם ההשלכות; סארטר עסק בחופש קיצוני, ועל האופן שבו הבחירות החופשיות שלנו מעצבות אותנו; ולבסוף, בקירקגארד וקאמי, שמדגישים שהבחירות נעשות למען יצירת משמעות בתוך העולם האבסורדי.
שלושה תיאורטיקנים מרכזיים בזרם האקזיסטנציאליסטי הם ויקטור פרנקל, רולו מאי וארווין יאלום.
פרנקל - לוגותרפיה¶
He who has a why to live for can bear with almost any how
ויקטור פרנקל ניסח את התיאוריה שלו כאסיר במחנות הריכוז בשואה. הרעיון המרכזי של פרנקל הוא שעיקר תכליתו של האדם הוא מציאת משמעות - ומכאן פיתח את גישת הלוגותרפיה1 - גישה חלופית לפסיכואנליזה שמתמקדת במשמעות.
פרויד התמקד ברצון לעונג; אדלר, על בסיס ניטשה, מתמקד ברצון לעוצמה; פרנקל מחדד וניצב על רצון למשמעות. משמעות חייבים למצוא - אי אפשר לקבל או לתת אותה; ומה קורה כשאינה בנמצא?
לפי פרנקל, מתחולל משבר קיומי - חוסר משמעות, חלל ריק בחיים, שאנו ממהרים לנסות למלאו. החלל מלווה בתחושות ריקנות, חוסר משמעות, חוסר מטרה, חוסר כיוון - שיעמום קיומי שכזה. בייאוש למלא את הריק, המילוי נעשה לרוב באמצעות דברים שגויים - סיפוק דחפים, עונג רגעי - ואלו אינם מספיקים.
הפתרון של פרנקל הוא דה-רפלקציה - הסטת המיקוד מהעצמי לעבר העולם: חיפוש משמעות בעולם ולא בעצמי: עזרה לאחרים, יצירתיות, אומנותיות, וכל דבר אחר שמוציא אותנו מן העצמי לעבר החוץ.
לפי פרנקל, הפרעות חרדה הן ביטוי לחרדה קיומית, שנובע מכשל במילוי הפער המשמעותי, ודיכאון נובע מהפער בין מה שהאדם רוצה להיות ומה שהוא באמת; כשהוא גדול מדי האדם מתייאש, ומאבד משמעות.
מאי - יצירתיות וחרדה¶
רולו מאי היה חולה שחפת, ובהתמודדותו מול המוות, באשפוז, נחשף לספרות האקזיסטנציאליסטית ושאב ממנה השראה. הוא הביא את הבשורה של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטי לארה"ב. הוא הקביל את שלבי ההתפתחות של פרויד לחיפוש משמעות, ששיאה היא ההתמודדות מול הגורל, ביצירתיות. באותו הקו, מאי סבר שלדעת אדם לא מספיק כדי להכיר אותו - אוסף של עובדות אינו מספיק להבין ולהכיר אדם.
מאי חידד את ההבחנה בין חרדת מוות - חרדת כיליון המערבת עימות - לחרדה נורמלית, תואמת איום ממשי שאינה מערבת עימות והדחקה.
יאלום - דאגות קיומיות¶
ארווין יאלום מחליף את הדחפים של פרויד בדאגות קיומיות בסיסיות שמושרשות בקיום האנושי; הגישה היא דינאמית - מכילה דחפים מודעים ולא-מודעים - אבל מסיטה את המיקוד לעבר אותן דאגות בסיסיות, שאנו חותרים החוצה מהן.
הדאגות הבסיסיות הן דברים כמו מוות, חופש, בידוד, וחוסר משמעות. הדאגות האלו נמצאות בלא מודע ומפעילות תהליכים תודעתיים; בפועל, האדם עושה הכל בכדי להימנע ממגע עם חרדות אלה2.
מוות¶
ההתמודדות עם מוות, החרדה הבסיסית, נעשית עם מנגנוני הגנה כמו:
- ייחוד אישי ("לי זה לא יקרה")
- הישגיות יתר ("אני אשנה את העולם וככה אחיה לנצח")
- גבורתיות כפייתית (בחירת מטרות נעלות למען הכלל)
- התנהגות מינית כפייתית
- אמונה במושיע מוחלט
חופש¶
יאלום מדגיש גם את המתח בין גורל לחופש הבחירה. האדם, מצד אחד, אחראי על יצירת עולמו - ומנגד, אותו החופש טומן בחובו גם איום; אנחנו נאלצים לשאת בהשלכות של הבחירות שלנו.
Frei aber froh
חופשי אבל מאושר
אנו מתגוננים, לפי מאי, באמצעות הכחשה (אין חופש) - כפייתיות, יצירת חוקים וסדר - התקת אחריות, דחיית האחריות האישית בצורה כזו או אחרת.
בדידות¶
כל אדם נכנס לבד לקיום וגם יוצא ממנו לבד. מאי מתאר כמה הגנות מול הרעיון הזה:
- היאבדות מערכות יחסים
- מיניות כפייתית3
- הכחשת הצורך באנשים אחרים4
- מערכות יחסים של D-Love (ולא של B-Love) D מלשון Deficiency וB מלשון Being; כלומר, קיום מערכות יחסים בתוך רצון למלא צרכים, ולא מתוך היכרות הדדית באדם האחר5.
משמעות¶
כל אחד צריך למצוא לבד משמעות לחיים. אי אפשר לקחת אותה ממישהו אחד.
עבור קירקגרד, המפתח הוא מחוייבות - ובפרט, מחויבות דתית; עבור סארטר, הדגש הוא סביב פרויקט חיים, חתירה להישג כזה או אחר; יאלום מדגיש את החוויה של לחיות בתוך החיים - התמקדות בחווית החיים היומיומית - איך אנחנו מבלים את הזמן, עם מי אנחנו מבלים את הזמן6.
ראו גם