בהביוריזם
בהביוריזם מתמקד בעיקר בלמידה - תהליך של שינוי התנהגות כתוצאה מהתנסות.
בהביוריזם הוא תגובת-נגד לגישות הפסיכואנליטיות, בכך שהוא מתנגד לתהליכים מנטליים שאי אפשר לראות; בעבור הבהביוריסט, התנהגות היא הכל. למעשה, בהביוריזם מתנגד לכל רעיון שיש אישיות, ומדגיש רק את מה שניתן לראות ולמדוד בצורה אמפירית: התנהגות.
לשיטת הבהיוריזם, ההתנהגות היא תוצר ישיר של הסביבה, וה"אישיות" אינה אלא סך ההתנהגות של האדם1; אם נשלוט בסביבה, לדידם, נשלוט באדם.
לבהביוריזם היו הצלחות מעשיות משמעותיות והוא עודנו משפיע מאוד בעולם הטיפולי, אך הלהט הבהביוריסטי להסביר הכל בהתנהגות ותו לא יצר ויוצר כלפיו עוינות מסוימת.
איך הבהיוריזם מתאר את הלמידה הזו? מתוארים שלושה סוגי למידה -
התרגלות¶
התרגלות (Habituation) היא הלמידה הפשוטה והבסיסית ביותר - שמובילה להיחלשות הולכת וגוברת של התגובה ביחס לגירוי. כשאנחנו נחשפים שוב ושוב לאותו הגירוי - התגובה פוחתת.
ניתן למנוע התרגלות באמצעות כל שינוי - התגברות, היחלשות, או שינוי בגירוי שמתרגלים אליו.
טיפול מבוסס חשיפה, למשל, מבוסס על התרגלות.
אפשר להתרגל גם למטרות ראויות וגם למטרות לא ראויות (להפסיק לפחד מעכבישים, או לשחוט בני אדם); לא ברור שתמיד נכון להתרגל לכל גירוי
מחקר עדכני מדגים את הכוח של ההתרגלות בתופעת התחזית הרגשית (Affective Forecasting) - לפיה אנחנו נוטים להעריך הערכת-יתר אירועים עתידיים, טובים ורעים (אני אזכה בלוטו ואהיה מאושר) - משום שאיננו לוקחים בחשבון את העובדה הפשוטה שנתרגל.
התנייה קלאסית¶
התנייה קלאסית היא קישור בין שני אירועים כך שהאירוע הראשון משנה את המשמעות של השני.
את ההתנייה הקלאסית גילה פאבלוב, ששם לב שאחרי מספר פעמים שבכל פעם שהוא מצלצל בפעמון ומאכיל את הכלבים שלו, הכלבים מתחילים לרייר למשמע הפעמון; המשמעות של צלצול הפעמון משתנה משום שהכלבים מקשרים את הפעמון עם אוכל.
התנייה קלאסית קשורה בתהליכים כמו חוסר אונים נרכש, ודיכאון.
החשיפה הראשונה היא המשמעותית ביותר בכינון (או מניעת) התנייה קלאסית.
דוגמה
בטיפולי שיניים לילדים, למשל, נהוג לא לטפל בביקור הראשון; הילד שומע את הקולות, מריח את הריחות, נחשף למכשירים במרפאת השיניים, ואולי מקבל הפתעה קטנה בסוף - ואז החשיפה הראשונה היא חיובית או ניטרלית, ויהיה קשה יותר לייצר פחד מטיפול השיניים.
הבהוויריסט ג'ון ווטסון לפיה האישיות מורכבת מאוסף של קישורי גירוי-תגובה כאלה שלמדנו במהלך החיים - וכך לכל אחד יש היסטוריית למידה שונה. ווטסון הוא אחד ממייסדי הבהביוריזם, שנודע בדבקותו בעקרון הבהביוריסטי כשאמר -
Give me a dozen healthy infants, well-formed, and my own specified world to bring them up in and I'll guarantee to take any one at random and train him to become any type of specialist I might select – doctor, lawyer, artist, merchant-chief and, yes, even beggar-man and thief, regardless of his talents, penchants, tendencies, abilities, vocations, and race of his ancestors. I am going beyond my facts and I admit it, but so have the advocates of the contrary and they have been doing it for many thousands of years.
Behaviorism (1958)
התנייה אופרנטית¶
שכלול של ההתנייה הקלאסית הוא ההתנייה האופרנטית, שחקר B. F. Skinner. סקינר חקר בעיקר חיות, וחקר מצבים בהם החיה לומדת לפעול על העולם (To Operate) באופן כזה שיגרום לשינוי שיהיה לטובתה.
לפי סקינר, למידה מורכבת מ -
-
חיזוק חיובי שמלווה התנהגות כלשהי יוביל להגדרת הסבירות שאותה התנהגות תחזור על עצמה בעתיד.
-
הכחדה - אם החיזוק החיובי מפסיק ללוות את אותה ההתנהגות, הדבר יוריד לירידה בסבירות שאותה התנהגות תחזור על עצמה בעתיד.
סקינר המציא את קופסת סקינר, שבתוכה שוהה בעל חיים3 כך שהוא יכול לבצע פעולה כזו או אחרת שתוביל לתוצאה (למשל: ללחוץ על כפתור לקבל אוכל\לצאת מהקופסה\לקבל שוק חשמלי).
סקינר סבר שבני האדם גם פועלים בהתנייה אופרנטית - אנחנו נתקלים בחיזוקים חיוביים ובהכחדות בעולם וכך לומדים איך להתנהג. המורכבות הגדולה יותר של בני האדם נובעת מהזיכרון של ההתנהגויות וההתניות - מרגע שנלמדה התנהגות כלשהי, יהיה קשה יותר להכחיד אותה, ולהיפך.
לוחות זמנים של חיזוקים¶
בכדי שתתרחש למידה, חיזוקים צריכים להתרחש בעקביות. ישנם כמה סוגים של חיזוקים:
-
חיזוק מלא (מתמשך)
-
חיזוק חלקי לפי יחס (כמות\תוצאה מסוימת) או זמן קבע.
-
חיזוק חלקי לפי יחס\זמן משתנה. חיזוק חלקי לפי יחס משתנה מונע תופעה של האטה ביחס\זמן קבוע; אם אני יודע מתי החיזוק יבוא, אפשר קצת לשחרר עד רגע לפני החיזוק. מנגד, אם אני לא יודע מתי יגיע החיזוק, הלמידה תתחזק - יהיה קל יותר ללמוד אותה וקשה יותר להכחיד אותה.
חיזוקים יכולים להיות גם גירויים לא נעימים (אברסיביים) - עונש. זהו חיזוק שלילי.
למשל, כשלא חוגרים חגורת בטיחות ברכבים חדשים, הם מצפצפים צפצפוף בלתי-נסבל. זה גירוי לא נעים, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת.
סקינר מצא שחיזוקים שליליים היו פחות יעילים משמעותית מחיזוקים חיוביים, מכמה סיבות:
- חיזוק שלילי לא מכוון אותנו לעבר ההתנהגות הרצויה
- התנהגות שלילית, כמו התנהגות חיובית, מתעוררת בעקבות חיזוקים; כל עוד לא נטפל בחיזוקים מאחורי ההתנהגות השלילית, היא תחזור ברגע שהעונש יוסר.
עיצוב התנהגות¶
באמצעות מערכת החיזוקים, סקינר מתאר כיצד אנחנו מפתחים התנהגויות מאוד מורכבות - בתהליך של עיצוב (Shaping). בתהליך הדרגתי של חיזוקים חיוביים ושליליים, ניתן לעצב בהדרגה התנהגות ההולכת ונהיית מורכבת יותר.
סרטון - יונים משחקות פינג פונג (Shaping)
אחד היישומים הראשונים של עיצוב הוא באלחוש שיטתי (Methodical desesetization), שפיתח Joseph Wolpe. וולפה השתמש בתהליך לטיפול, למשל, בחרדות. התהליך התרחש בכמה שלבים:
- מביאים את המטופל למצב של הרפייה - רוגע עמוק
- מבקשים מהמטופל לדמיין את מה שמפחיד אותו (למשל, כלב)
- כשצצה תגובת החרדה, מחזירים את המטופל למצב של רגיעה, וככה מקשרים בין הגירוי המפחיד לרגיעה בהתניית-נגד.
- ככל שהטיפול מתקדם, מחליפים את הדימיון בחזרה הדרגתית לגירוי אמיתי.
הגישה היום חושבת שהרגיעה והחשיפה הדימיונית לא מאוד מועילות, והולכים ישר לחשיפה. המטרה היא למידה שמשהו לא מסוכן - ולאו-דווקא לקשר תגובת נגד שתרכך אותו.
רצון חופשי?¶
הבהביוריזם מדגיש במידה רבה את הדטרמיניזם - המחשבה שאין לנו רצון חופשי - לעומת האקזיסטנציאליזם שמדגיש את ההפך. לפי הבהביוריזם, אנחנו סכום הגירויים והסביבות שלנו, וחופש לא משחק בתהליך תפקיד.
בBeyond Freedom and Dignity, סקינר כן מאפשר לנו מידה מסוימת של חופש בבחירת החיזוקים והסביבות שלנו; אנחנו לא יכולים לעמוד מול הסביבה, אבל יש לנו חירות מסוימת בבחירת הסביבה. הוא שאף לשפר ולעצב את החברה באמצעות החיזוקים החיוביים הנכונים4.
ביקורת¶
לא כל התנהגות ניתן להסביר מחשיפה ישירה לסביבה. למשל, יכול להיות שאני מפחד מכלבים כי מישהו אמר לי שכלבים מפחידים. יש גם דברים שאנחנו מפחדים מהם יותר אבולוציונית (כמו נחשים וג'וקים).
תיאוריות חדשות יותר, כמו זו של בנדורה, מאפשרות מסלולים עקיפים ללמידה - בצפייה, בהסמלה, במידע מילולי או חזותי - ראיתי שקרה משהו, חשבתי על משהו שיכול לקרות, ושמעתי או קראתי על משהו מפחיד. כלומר, יש הרבה מאוד נתיבים ללמוד שמשהו מסוכן מעבר לחוויה ישירה.
טיפול¶
כאמור, היום נוהגים לטפל בחשיפה. בעבר היה מקובל להשתמש גם בהצפה - חשיפה חזקה ופתאומית לגירוי. למשל, זורקים מטופל עם חרדה חברתית לחדר מפוצץ אנשים ושמים אותו במצבים לא-נעימים לכמה שעות טובות.
האם זה עובד? לגמרי. אבל זה גם מאוד לא נעים למטופלים, והרבה מהם פורשים בדרך. חשיפה הדרגתית עדיין עובדת די טוב, והשרידות של המטופלים טובה בהרבה. חשיפה בדימיון גם מקובלת, בעיקר מול פחדים לא-הגיוניים, שיהיה קשה לשחזר במציאות.