גישות מודרניות לפסיכולוגיה בינאישית
בעוד שלפסיכואנליזה הקלאסית לקח זמן רב להגיע לפסיכולוגיה האמפירית, הפסיכולוגיה הבינאישית, המתבססת על התיאוריה של סאליבן התפתחה בצורה משמעותית בהקשרים המחקריים. גישות מודרניות אלו מציעות דרך חדשה להבין את האישיות דרך יחסים בינאישיים.
המצב הבינאישי (The Interpersonal Situation)¶
התיאוריות המודרניות טוענות שכדי לדבר על אישיות בצורה בינאישית, אנחנו זקוקים לשפה שונה מזו של תיאוריות אישיות מסורתיות. למשל, בעוד ה-Big Five מדבר על נוירוטיות כI, זוהי תפיסה תוך-אישית שלא מתייחסת להקשר החברתי.
צירי אישיות¶
במקום זאת, התיאוריות הבינאישיות המודרניות מציעות שני צירים מרכזיים להבנת האישיות בהקשר חברתי:
-
דומיננטיות (ההיררכיה החברתית)
זהו הציר (האנכי) של כוח חברתי. זוהי המערכת הראשונה שהתפתחה מבחינה אבולוציונית, ויש עדויות למערכות מוחיות שתומכות בתפיסה והתנהגות של דומיננטיות, גם אצל יצורים שאינם יונקים.
-
התקרבות (קרוב-רחוק\חם-קר)
זהו הציר (האופקי) של נטייה לחברותיות לעומת התבודדות. בקצה האחד יש תכונות עם נטייה להתקרב - חברותיות, אופי מטפח - ומקצהו האחר, נטייה להתרחק - ניכור ועוינות.
שני הצירים הללו אורתוגונליים - כלומר, אדם יכול להיות כריזמטי ונחמד, או כריזמטי ומרוחק (משחק סכום אפס).
מחקרים סטטיסטיים מראים ששני הצירים הללו ממצים חלק ניכר מהשונות בהתנהגות הבינאישית: ניתן לתאר את רוב האישיות כנקודות שונות על הצירים האלו.
פתולוגיה¶
פתולוגיה במצב הבינאישי נובעת משני גורמים.
בעיות בויסות¶
is-info "הגדרה - בעיות בויסות" בעיות ויסות (Dysregulation) הן בעיות בניהול ובשליטה על היבטים רגשיים, קוגניטיביים או התנהגותיים בצורה מותאמת למצב הבינאישי - היכולת להרגיש, להבין, ולהגיב נכון לאותות חברתיים. בעיות בויסות יובילו לתגובה לא פרופורציונלית (למשל: להתפוצץ מזעם על משהו שהוא קצת מכעיס).
בבעיות קיצוניות בויסות יווצר **כשל** (Dysfunction) מוחלט, שיגרור תגובה לא מתאימה לחלוטין (למשל: לכעוס על דברים שהם לא מכעיסים).
ישנן שלוש סוגים של בעיות ויסות -
-
בעיות בויסות עצמי (Self)
זהו ההיבט הקוגנטיבי. ויסות-עצמי היא היכולת לנהל את המחשבות, הרגשות, וההתנהגויות העצמיות בהתאם למצב הבינאישי. בעיות בויסות העצמי פוגעות בתגובה המותאמת במצב הבינאישי.
-
בעיות בויסות בשדה (Field - התנהגותי)
זהו ההיבט ההתנהגותי. ויסות בשדה הוא האופן שבו מנהלים את האינטרקציות שלנו עם אחרים - ניווט במצבים חברתיים, ותגובה לאחרים באופן בונה. בעיות בויסות בשדה יכולות לגרום להתנהגות עוינת או לנסיגה, שיפגעו בקשרים הבינאישיים.
-
בעיות בויסות רגש (Affect)
זהו ההיבט הרגשי. ויסות הרגש הוא היכולת לשלוט בתגובה הרגשית. פגיעה בויסות הרגשי תוביל לרגשות מציפים שקשה לשלוט בהם, שיתבטאו בדרכים לא מותאמות (דוגמת זעם או דיכאון).
עיוות בתפיסה¶
הגדרה - עיוות בתפיסה
עיוות בתפיסה (Distortion) הוא טעות בפרשנות של כוונותיו או ההתנהגותו של האחר. עיוותים בתפיסה פוגעים בבוחן המציאות ומובילים לפרשנות שגויה, לעיתים צבועה בחוויות העבר, של המצב הבינאישי.
המאמר מתאר שני עיוותים בתפיסה:
-
עיוות בתפיסת העצמי (Distortion of self)
תפיסה שגויה של העצמי אודות העצמי - דוגמת תפיסה עצמית שלילית (ביקורתיות קשה כלפי העצמי), כשלים קוגניטיביים (חשיבת "הכל או כלום", פסימיות, פרשנות שגויה), וכדומה.
-
עיוות בתפיסת האחר (Distortion of others)
תפיסה שגויה של התנהגויותיו או כוונותיו של האחר - למשל, תחושה שאנשים אחרים שונאים אותי, תפיסה של "אני מול העולם", וייחוס כוונות שגויות למעשיהם של אחרים (פירוש כוונות חיוביות כשליליות) וכדומה.
יישום קליני של התיאוריה¶
כאשר מיישמים את התיאוריה בקליניקה, המטפל מנסה למפות את המטופל על שני הצירים הללו. זה מאפשר הבנה מעמיקה של הדפוסים הבינאישיים שלו, כולל התפיסה העצמית שלו, איך הוא תופס אחרים, ואיך הוא מתנהג בפועל בסיטואציות חברתיות.
לדוגמה, אדם שגדל עם הורים דומיננטיים מאוד שהגבילו את האוטונומיה שלו עשוי לפתח רגישות מיוחדת לביטויי כוח בקשרים (בעיה בויסות עצמי). כשבן או בת הזוג שלו מביעים חום - למשל על ידי מתנה או חיבוק - הוא עלול לפרש זאת כניסיון שליטה במקום כביטוי אהבה (עיוות בתפיסת עצמי).
התערבות טיפולית מבוססת-צירים¶
ההבנה של מיקום המטופל על הצירים מאפשרת התערבות ממוקדת יותר. אם הקונפליקט העיקרי הוא בתחום הערך העצמי (עיוות בתפיסת העצמי), הטיפול יתמקד בעבודה התפתחותית ותובנתית על המקורות של תחושות חוסר הערך. אם הבעיה היא בוויסות רגשי, אפשר להתמקד באסטרטגיות כמו Decentering או Μindfulness.
אם מזהים קושי בהתנהגות בינאישית, אפשר לעבוד דרך משחקי תפקידים - למשל, אם מטופל מתקשה לבטא חום למרות שהוא חש אותו פנימית, אפשר לתרגל ביטוי של חום בסביבה הבטוחה של הטיפול.
זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו תיאוריה קלאסית, כמו זו של סאליבן, יכולה לקבל יישום מעשי ואמפירי בקליניקה המודרנית. למרות שהיישום המלא של הרעיונות האלה עדיין בהתהוות, הם מספקים מסגרת מבטיחה להבנה וטיפול בקשיים בינאישיים.