התפתחותית

מודל, סילבוס

מצגת

תוכן העניינים

1. מבוא

2. תקופת טרום הלידה

3. מאפייני הילוד

4. חישה ותפיסה

5. מזג

6. התיאוריה של פיאז'ה

7. התיאוריה על התודעה

8. התפתחות רגשית

9. חסך אימהי

10. דפוסי הורות

11. טיפול במשחק

12. התקשרות

13. התיאוריות של אריקסון ומאהלר

מהי פסיכולוגיה התפתחותית?

ר' גם - פסיכולוגיה התפתחותית (מבוא לפסיכולוגיה)

פסיכולוגיה התפתחותית היא התחום הפסיכולוגי החוקר את התפתחות האדם מההתחלה - כבר מהרחם - ועד הסוף - מוות. הקורס יתמקד בגילאי הרך עד גיל הבגרות המוקדם.

תקופות ההתפתחות הן:

• ינקות (0-1)
• הגיל הרך (1-3)
• ילדות מוקדמת (3-6)
• ילדות (6-10)
• התבגרות מוקדמת (10-13)
• גיל ההתבגרות (13-18)
• בגרות בהתהוות (18-25~)
• מגרות מוקדמת (20-35)
• בגרות (35-65)
• בגרות מאוחרת (65+)

למה פסיכולוגיה התפתחותית?

גם אם אנחנו לא אוהבים ילדים ולא מוטרדים בכלל בהתנהגות, הבנת ההתפתחות חשובה משום שהיא הבסיס להכל - הכל מתחיל בילדות, וזה השלב שיש בו את התקווה הגדולה ביותר לתקן את מה שלא בסדר.

דברים שונים שמתבשים בשלבים שונים - החל מההתפתחות הקדם לידתית ועד לבגרות ומעבר לה - מחוללים השפעות שונות; הבנת התהליך, הגורמים וההשלכות תעזור לנו להבין טוב יותר את הפסיכולוגיה בכלל.

מבוא והקשרי התפתחות

דמיינו לעצמכם שסיימתם תואר והתמחות בפסיכולוגיה התפתחותית בהצטיינות, והנה - מניחים לפתחכם תינוקת. התינוקת בוהה בכם ומכניסה את הרגל לפה. מה זה אומר?

אולי זה השלב האוראלי של פרויד? השלב הסנסו-מוטורי של פיאג'ה? אולי היא רעבה? סקרנית?

תפיסה התפתחותית לעולם לא תסתכל על התנהגות בודדת - אלא רק על רצף; מהתנהגות בודדת, כמו הכנסת רגל לפה, קשה מאוד ללמוד משהו. אם נגלה שהתינוקת שמה קודם ידיים בפה, ורק אז רגליים, ואז מתחילה להתנדנד - נוכל לראות שהיא מתכוננת להתהפך!

התפתחות אונטוגנית - פילוגנית

התפתחות אונטוגונית היא התפתחותו של הפרט מהרחם עד לבגרות. מנגד, התפתחות פילוגנית היא התפתחותו של המין האנושי לאורך האבולוציה.

הגדרת התפתחות

התפתחות היא אוסף של שינויים איכותיים או כמותיים, תלויי גיל וארגון של התנהגות מחדש, כיוון שהם סדירים¹, מצטברים² ובעלי כיוון³.

מה זה אומר?

הילד לומד מילה; עוד מילה; עוד מילה; אמא, אבא, במבה. הוא הולך רחוק יותר, רחוק יותר, רחוק יותר. אלו הם שינויים כמותיים - שיפור של יכולת קיימת.

מנגד, נדמיין את תא 497 לעומת 496. כל התאים הקודמים היו סתם תאים - עוד תא, עוד תא, עוד תא. אבל התא הזה נהייה תא לב. זו יכולת חדשה - דבר חדש. הילד מחבר שתי מילים למשפט - זו לא סתם עוד מילה -זו יכולת חדשה. אלו שינויים איכותיים - ארגון מחדש של יכולות.

עץ שהולך וגובהה הוא שינוי כמותי; זחל שנהפך לפרפר הוא שינוי איכותי (רגע! אני עף בכלל!)

תחשבו, למשל, על חיוך. החיוכים הראשונים הם אנדוגניים - הם מבפנים, מפעילות ספונטנית של מערכת העצבים הלא-בשלה. הוא קורה בתגובה לגירויים שמיעתיים.

החיוך הזה הולך ודועך, ובמקומו מופיע חיוך אקסוגני - נובע מבחוץ - מערכת הראייה מתפתחת⁴ והתינוק מתחיל לחייך חיוך חברתי, לכיוון ההורים.

בכל השינויים האלה יש רצף הגיוני; כל שינוי הוא הבסיס לשינוי הבא. קודם זחילה, אז הליכה, אז ריצה. כל שינוי מצטבר על השינוי שהיה קודם, ומוסיף עוד משהו. התחלתי ללכת? מגניב. אני עדיין יכול לזחול. אני יכול ללרלר? אחלה. אני עדיין יכול להצביע על דברים.

ההתפתחויות האלה הן בעלות כיוון - הן חותרות לעבר מורכבות הולכת וגדלה. ילד שלא עושה בחיתול ופתאום מתחיל לפספס לא מפגין התפתחות בעלת כיוון; הוא מתדרדר (רגרסיה) ליכולת קודמת. מנגד, תינוק שבעבר היה חמוד חמוד חמוד ומתמסר לכולם, ופתאום מתחיל לצווח ברגע שההורים הולכים - דווקא כן מפגין התפתחות בעלת כיוון; הוא מתחיל לראות ולזכור, ולקלוט שהאנשים החדשים האלו בעצם זרים.

וזה מסתבך אפילו יותר. דמיינו שני ילדים ש"נתקעים" בדיבור. האחד נתקע בגלל איזושהי בעיה - נוירולוגית, קוגנטיבית, פיזיולוגית. זו לא התפתחות בעל כיוון - זו בעיה שצריך לטפל בו. האחר חושב מהר, והמוטוריקה לא הדביקה את המחשבה; יש לו הרבה מה להגיד ואין לו איך להגיד את זה. זו לא בעיה - נהפוכו; זו התפתחות בעלת כיוון, שתשתפר מעצמה.

מי קובע מה נורמטיבי? מי קובע מה בעל כיוון? מי קובע מה בעיה ומתי? זה מושאה המורכב של הפסיכולוגיה ההתפתחותית.

התפתחות רציפה או בשלבים

אז, ההתפתחות רציפה או בשלבים? זה תלוי; יש שינויים כמותיים ושינויים איכותיים. תפיסות חדשות גורסות כי ההתפתחות אינה בהכרח לינארית; הכיוון הוא מגמה כללית. לפעמים יש יותר אינטגרציה - הטמעה, התמחות - ולפעמים יש יותר דיפרנציאציה - הבדלה, הפרדה, פיתוח של יכולות חדשות. מורכב.

סביבה או תורשה

שאלת הסביבה או תורשה (Nature vs Nurture) היא שאלה קלאסית: מה משפיע יותר על ההתפתחות - הגנטיקה שלנו או הסביבה שלנו?

מצד אחד של המתרס יושב הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו, שקובע כי האדם טוב מטבעו - והסביבה היא זו שמשחיתה אותו. האדם נולד טהור וזך, וצריך למנוע מהסביבה לקלקל אותו. מצידו השני של המתרס, יושב ג'ון לוק האנגלי, שקובע כי האדם נולד לעולם טאבולה ראסה - לוח חלק, ללא נטייה כזו או אחרת - והסביבה היא זו שתכתיב למי ייהפך.

ההערכה וההשפלה הן, מבין כל האחרים, מעורריה רבי העוצמה ביותר של הנפש, ברגע שהיא מתחילה להכיר את טעמם. אם תוכלו להחדיר לילדים תשוקה להערכה ופחד מפני בושה והשפלה ... [...] השרשתם בהם את העיקרון הנכון⁵

ג'ון לוק, מחשבות על חינוך

במאה ה19, יצא מהיער⁶ ילד בן 12 בשם ויקטור אבירון (Aveyron), ילד פרא. הפסיכולוגים המוקדמים התלהבו מהמציאה - כעת ניתן לבדוק כיצד תשפיע הסביבה. מאמץ אותו רופא צרפתי בשם ליטארד, שמנסה להפוך אותו לצרפתי מדופלם. ויקטור מצליח ללכת, אבל לא לתפוס נורמות התנהגותיות, או לדבר צרפתית. הרופא מתייאש ממנו ונוטש אותו.

תנו לי 12 תינוקות בריאים, ללא פגם, ואת העולם הספציפי שלי לגדל בו אותם, ואני מבטיח לכם שאני יכול לקחת באקראי כל אחד מהם ולאמן אותו להיות כל סוג של מומחה שאבחר - רופא, עורך דין, אמןם, רב-סחור, וכן, אפילו מקבץ נדבות וגנב, ללא כל קשר לכשרונות, למשיכות, לנטיות, ליכולות, למקצועות ולגזע של אבותיו

ווטסון⁷, ביהוויוריזם (1930), עמ' 82

תקופה קריטית\רגישה

האם ישנן תקופות שבהן יש איזשהו רגע רגיש, קריטי, שאם תתרחש בה בעיה היא תפגע לתמיד? תקופה קריטית שכזו?

מנגד, אולי בתום תקופה כזו, עדיין ניתן לחולל שינוי - אולי מוגבל בהיקף, אולי תוך השקעה אנרגטית אדירה, אולי בהיקף מוגבל - אבל עדיין ניתן? תקופה רגישה שכזו?

המגמה כיום מנסה לא להוכיח שגישה כזו או אחרת "מנצחת", אלא להראות את הקשר ביניהן. למשל, הדמיות מוח שבוצעו לכנרים גילו שהייצוג המוחי של יד שמאל (כינור מנגנים בשמאל) גדול בהרבה מיד ימין - גם אצל אנשים דומיננטיים ביד ימין. זה לא שרק הנגינה משפיעה, או רק המוח - בין השניים יש קשר הדוק ומתמשך.

מודל ההחלפה

Sameroff & Chandler (1975) מחלקים את את ההתפתחותית לגנוטיפ - הגנטיקה, הסביבה, והפנוטיפ - הביטוי בפועל של הגנטיקה. הסביבה באה כל הזמן במגע עם הגנטיקה, ומשפיעה על הפנוטיפ - וככה הן הסביבה והן הגנטיקה משפיעה על התפתחות הילד בפועל.

נניח ונולד פג⁸. הפג נולד להורים משכילים ואמידים, עם אופי רגוע ותומך - ההורים ייתמכו בו בכל טיפול שצריך. הפג מושפע גם מהתכונות המולדות שלו, וגם מהתגובה של ההורים - שהולכת בעצמה ונהיית יותר מותאמת, לפי ההתפתחות של הפג, מה שבתורו ממשיך להשפיע על ההתפתחות של הפג. מה, זה היה פג? מי היה מאמין.

מנגד, נניח והפג נולד למשפחה מרובת ילדים, ודלת אמצעים. להורים אין כל כך את הקשב או את האמצעים לענות לצרכיו של הפג. מה שהתחיל בקטן הולך וגדל - פתאום הילד צריך פיזיותרפיה, אבחונים, והנטל על המשפחה הולך וגדל.

ההשפעה של הסביבה דרמטית ומתמשכת - הפג משפיע על הסביבה, משפיעה על הפג, משפיע על הסביבה - חוזר חלילה כל הזמן.

אקטיביות או פאסיביות

שאלה נוספת היא שאלת האקטיביות\פאסיביות - האם הילד הוא גיבוב פאסיבי, שמגיב לאיך שהעולם פועל עליו, או שמא סוכן פעיל שמשתתף בעיצוב, בשליטה ובהכוונת ההתפתחות שלנו?

יש הרבה שאלות סביב הנושא - כמו השאלה סביב הכאת ילדים (טוב? לא טוב?), או העבודה של ההורים (האם טוב שאמא⁹\אבא יוצאים לעבוד?). האם צריך לכפות על הילד מרות מההורים שתעצב אותו בדרכו, או לתת לו את המרווח לגדול לבד?

המודל של Bronfenbrener

היום אנחנו מבינים שההתפתחות מתרחשת בהקשרים כאלו ואחרים - אולי יש\אין סבא\סבתא\דודה דומיננטית; אולי יש תרבות כזו או אחרת; מסגרת כזו או כזו; חברה כזו או אחרת.

ברונפנברנר מחלק את ההקשרים:

• הקשר הביולוגי - המורשת האבולוציונית המשותפת לכל בני האדם (כמו רפלקס מציצה), לצד מאפיינים גנטייים אישיים (כמו קולטן דופמין D4 מסוים)¹⁰. ההקשר הביולוגי כולל בתוכו את המורשת האבולוציונית המשותפת לכל בני האדם¹², מאפיינים גנטיים אישיים, וכמובן אינטראקציה בין גנים וסביבה¹¹.

באופן מעניין, הסביבה משחקת תפקיד משמעותי יותר אצל ילדים צעירים, אבל ככל שהחיים מתקדמים הגנטיקה הולכת ומכתיבה את הדפוסים יותר.

הסביבה הקרובה (Microsystem)

הסביבה במגע ישיר עם הילד - המשפחה הביולוגית, הסביבה המיידית, המסגרת.

המשפחה

המשפחה משחקת תפקיד מכרע. במשך השנים, המחקרים התמקדו בעיקר באמא - אבל ב30 שנה האחרונות כולם נזכרו שיש עוד דמויות¹³. הדמות הטיפולית הראשית, מי שהיא לא תהיה, לצד ההורים, הסבים והסבתות, והאחים, כולם משחקים תפקיד בולט - לעיתים זהה ולעיתים שונה מזה של האם. גם השפעות עקיפות משחקות תפקיד - האב משפיע על האם שמשפיעה על התינוק¹⁴. ההשפעה של הסביבה ניכרת מעבר למשפחה המסורתית - מחקר בנושא חשף כי המנגנון עובד באותו האופן גם בקרב הורים הומוסקסואליים (Biblarz & Savci, 2010).

הסביבה החינוכית

האימהות בישראל חוזרות לעבוד בגיל מאוד-מאוד מוקדם - והילדים נכנסים למסגרות חינוכיות כבר מגיל שלושה חודשים והלאה. חוקרים מאוניברסיטת חיפה (Sagi et al. 2002) בחנו את הקשר כתלות בגיל הכניסה למערכת, זמן שהות שבועים, ויחס המטפלים לילדים. החוקרים מצאו כי הסביבה החינוכית משפיעה על ההתפתחות הסוציו-אמוציונלית של התינוק, כאשר המנבא החזק ביותר הוא יחס המטפלים לילדים - ככל שישנם פחות מטפלים על יותר ילדים, כך הפגיעה בילד חריפה יותר.

המלצה: ילדים של מפלצות (ג'יי נורדלינגר) - עיתונאי שהתחקה אחרי ילדיהם של הדיקטטורים הגדולים של המאה ה20 - סטאלין, צ'אוצ'סקו, קדאפי וכדומה - בניסיון להבין כיצד הורה כזה השפיע על הילדים.

ג'יי חושף כי הבנים נפגעים הכי קשה, אבל לעיתים האם מצילה את הילדים - חלקם נהפכים בעצמם ל"מפלצות" בעקבות האב, וחלקם מנהלים חיים רגילים.

Mesosystem

מערכת הקשרים בין הקשרי הסביבה הקרובה (Microsystem-ים) השונים - בין ההורים למטפלים, בין המשפחה לסביבה המיידית, וכדומה.

הקשר החברתי כלכלי (Exosystem)

כולל את הקהילה שבה קיימות הסביבות הקרובות של הילד, מוסדות חברתייםף מערכות הבריאות וארגונים דתיים. כולל תנאים חברתיים וכלכליים בקהילה ובחברה הרחבה יותר, כגון שיעורי הלידות והנישואין, הגודל הממוצע של המשפחה, שיעורי הפשיעה ודפוסי התעסוקה, רמת הכנסה. למשל, משפחה עם הכנסה נמוכה, הטרודה יותר מהיכן תגיע הארוחה הבאה, תהיה פחות פנויה רגשית לצרכים של התינוק. באופן מעניין, גם עושר קיצוני עלול להוביל לפגיעה בהתפתחות הילד.

ההקשר התרבותי (Macrosystem)

כל ההקשרים האלו פועלים בתוך הקשר תרבותי מסוים, שמשפיע על תהליך החברות (Socialization) - ההכנה להיות בוגרים בחברה, לציית לנורמות, להבין מה חשוב ומה לא חשוב, נכון ולא נכון. תהליך זה לעיתים ישיר ולעיתים עקיף. המאפיינים התרבותיים האלה הם בדרך כלל מנגנון הסתגלות לסביבה או לתנאים, וכוללים בתוכם גם תתי-תרבויות - ובין כל אלה הילד ייאלץ בשלב מסוים לבחור אילו ערכים ואילו תפיסות לאמץ.

תראו למשל את השפעת התרבות בשיר נומי נומי (יחיאל הילפרין):

אבא הלך לעבודה -

הלך, הלך אבא!

ישוב עם צאת הלבנה -

יביא לך מתנה!

אבא הלך אל הכרמים -

הלך, הלך אבא!

ישוב עם צאת הכוכבים -

יביא לך ענבים!

תראו - האבא שב עם צאת הלבנה, ו, אולי אכול רגשות אשם, חוזר עם מתנות (וענבים). האם זה מה שהילדה צריכה?

באבא שלי (תלמה אליגון), מתארים את האבא ככל יכול - הוא הכי טוב, הוא נוהג במכונית, הוא יודע המון, הוא משחק, אבל -

אז למה כששרתי לו שיר שאהב

נרדם הוא פתאום, ועצם את עיניו

אבא למה?

ברגע אינטימי עם הבת שלו, האב הכל-יכול כבר לא כזה כל יכול. אולי זה לא התפקיד שלו?

ובחג החנוכה (חיים נחמן ביאליק) - אבי הדליק נרות לי... מורי הביא סביבון לי... אמי נתנה לביבה לי... דודי נתן תשורה לי... - הערכים מונחלים פה בדרך עקיפה - כל אחד עושה את התפקיד החברתי שלו.

בישראל, הילד מתקרב לסכין? אוי אוי אוי, איזו הזנחה! בשבט בדרום אמריקה, הילד מגלף ראשי חצים, בלי להוריד אצבעות. ברור שהוא חייב לגלף חצים - איך הוא יצוד כבוגר?

בארה"ב, הילד לא ישן עם ההורים - זה יפגע בעצמאות שלו! חייבים לזרוק אותו בחדר החשוך בקצה המסדרון, שיירדם לבד! בתרבויות אחרות, הילדים יישנו עם ההורים עד גיל הבגרות לפחות.

דוגמה נוספת - בחקירת ענישה פיזית, נמצא קשר מובהק בין ענישה שכזו להשלכות הרסניות עבור הילד. אלא שבשנות ה90 הבינו פתאום שכל המחקרים האלו היו בהקשר תרבותי מערבי. מחקרים נוספים הראו כי בהקשרים תרבותיים אחרים, הענישה הפיזית היא חלק נורמטיבי מהתרבות - ולכן הפרשנות של הילדים שונה: לא כמאורע טראומטי חריג, שמוביל לתקופנות אצל הילד, אלא כביטוי חברתי נורמטיבי. באמצע שנות ה90 נמצא כי ילדים אמריקנים לבנים מגיבים בתוקפנות לענישה פיזית, אבל בקרב ילדים אפרו-אמריקניים, התגובה הפוכה - דווקא אלו שלא נחשפו לענישה פיזית נהיו תוקפניים יותר כלפי חוץ - אלא כלפי פנים.

אם נהוג "לחטוף" אצלי בתרבות פליק או מכה, התוקפנות מתועלת פנימה; אם לא נהוג לחטוף בתרבות שלי, התוקפנות היא חיצונית - כלפי אחים, משפחה, או הסביבה.

הקשר הזמן Chronosystem

כל ההקשרים האלו פועלים בהקשר של זמן - השלבים האלה והאינטרקציה בין כל השלבים האלה והילד משתנים כל הזמן במרוצת הזמן. ילד בישראל ב2020 לא גדל כמו ילד בשנת 2000 - כל ההקשרים שהזכרנו קודם יפעלו עליו אחרת.

---

1. Orderly ↩

2. Cumulative ↩

3. Directional ↩

4. מערכת הראייה היא המערכת הכי פחות מפותחת בלידה - לעומת מערכת השמיעה, הבשלה יותר. ↩

5. עמית לא ממליץ על הגישה הזו. ↩

6. באופן מוזר, מדי פעם יוצאים ילדי פרא כאלה, במיוחד באוסטריה. ר' גם סרטון על ג'ייני - ילדה אמריקנית פראית שגדלה בחדר סגור, ללא גירויים. ↩

7. אתם רואים תמונה של איזה פסיכולוג בשחור לבן עם איזושהי חיה - חתול, כלב, עכבר, יונה - זה כנראה ווטסון, אומר עמית ↩

8. היריון תקין הוא 38-42 שבועות - פחות מזה, זו פגות. ↩

9. עד ממש עכשיו, השאלה הייתה רק סביב אמא. ↩

10. למשל, מחקרם של Ebstein et al, 1996, שגילה שאפילו מספר חזרות של אללים גנטיים מסוימים הכתיב תכונות אופי, כמו חיפוש שאחרי ריגושים. האפקט התגלה לא רק בקרב מבוגרים, אלא גם בקרב תינוקות (במחקר המשך). ↩

11. למשל, מחקרים מצביעים על כך שילדים שאימהותיהם עישנו במהלך ההיריון (יותר מעשר סיגריות ביום) מעלה את הסיכון להפרעת קשב וריכוז (ADHD). דוגמה נוספת - הילד השני והלאה כמעט תמיד מאופיין ביכולות חברתיות טובות יותר, לעומת הבכורים (איזה באסה לי). ↩

12. למשל, תינוקות בני 4-6 ממלמלים; הם ממלמלים אותם מלמולים, באותו השלב, בכל מקום בעולם - אפילו תינוקות חירשים! ↩

13. פרויד, למשל, בשום שלב לא דיבר על האחים בהשפעה על הילד. ↩

14. למשל, אב שקובע שצריך לגמול את התינוק מחיתולים, או להמשיך להניק ולא לרכוש תחליפים - לכל אלו יש השפעה גדולה. ↩