דפוסי הורות

מצגת

Baumrind, 1967 מבחינה בין שלושה מאפיינים המבחינים בין דפוסי הורות:

1. קבלה ומעורבות עד כמה ההורים סבלניים ומעורבים בהתנהגות הילד

2. שליטה התנהגותית עד כמה ההורים ממשטרים את ההתנהגות של הילד

3. הענקת אוטונומיה עד כמה ההורים מעניקים לילד חופש לחקור

אלו יוצרים ארבעה דפוסים:

סגנון ההורות	קבלה ומעורבות	שליטה	תמיכה באוטונומיה
הורים סמכותיים (authoritative)1	הורה חם, מגיב, קשוב, סבלני ורגיש לצרכי הילד	מציגים דרישות הגיוניות להתנהגות בוגרת, ואוכפים ומסבירים אותן בצורה עבקבית	מאפשרים לילד להחליט בהתאם למה שהילד מסוגל. מעודדים מבע מחשבות, רגשות ותשוקות. גשיש חוסר הסכמה, הם מחליטים יחד, אם זה אפשרי
הורים סמכותניים (autoritarian)	ההורה פחות חם ומקבל	דרישות קשות להתנהגות בוגרת, משתמשים בכוח ובענשיה במקרים של חוסר ציות. לעיתים משתמשים בשליטה פסיכולוגית, מניפולציה וחודרנות	מחליטים עבור הילד ומצפים לציות מוחלטת. כמעט ולא מקשיבים לנקודת המבט של הילד.
הורים מתירניים (permissive)	חם אך מפנק יותר מדי, לא קשוב	מציב דרישות מועטות, אם בכלל, להתנהגות בוגרת	מאפשרים לילד לקבל הרבה החלטות לפני שהוא מסוגל לקבל אותן (לאיזה גן אתה רוצה ללכת?)
הורים לא מעורבים\דוחים\מזניחים	מנותק רגשית או נסוג	מציב דרישות מועטות אם בכלל להתנהגות בוגרת	אדישים להחלטות הילד ונקודת מבטו

דמיינו שההורים חוזרים עם הילד הביתה אחרי יום חם מאוד. הם מגיעים לדלת הבית והילד אומר, אני רוצה לפתוח את הדלת. הורים סמכותיים יתנו לילד (עם היכולות המוטוריקיה העדינה העלובות שלו) לנסות, אבל לא לבד - אתה תחזיק, אני אסובב - זה לא יהיה לא ולא יהיה סבבה, תסתדר.

הורה סמכותי יעזור לילד ובשלב מסוים ייקח פיקוד.

הורה סמכותני לא יאפשר לילד לנסות.

הורה מתירני יישב על המדרגות חצי שעה עד שהילד יצליח.

כמובן, שכל ילד גורר הורות קצת שונה - והיציבותשל הדפוסים האלה שונים: הורה מתירני כנראה יישאר מתירני, סמכותיים וסמכותניים עלולים לזגזג קצת יותר, והורים לא מעורבים הם לרוב בעקבות נסיבות חיים קשות.

הקשר בין דפוסי הורות להסתגלות

סגנון הורות	ילדות	גיל התבגרות
סמכותיים	הערכה עצמית גבוהה, מצב רוח טוב, שליטה עצמית, התמדה, הישגים בלימודים, שיתוף פעולה	הערכה עצמית גבוהה, הישגים בלימודים, בגרות חברתית ומוסרית
סמכותניים	חרדה, נסיגה ומרדנות, תוקפנות, מצבי רוח שליליים, עוינות בתגובה לתסכול, קשיים בלימודים	מתסגלים פחות טוב ביחס לילדים סמכותיים, מגיעים להישגים ופחות תהנהגות אנטי חברתית יחסים לילדים מתירניים
הורים מתירניים	פזיזים, חוסר ציות, דורשים ותלותיים במבוגרים. ביצוע פחות טוב במשימות הדורשות התמדה	הישגים לימודיים נמוכים, התנהגות מרדנית ואנטי חברתית
לא מעורבת	ליקויים בקשר, בקוגניציה, במשחק ובמיומנויות רגשיות וחברתיות	הישגים לימודיים נמוכים, דיכאון, כעס והתנהגות אנטי חברתית

חשוב להבהיר - הממצאים האלה הם מתאמיים, ולא סיבתיים! אלו הקשרים שנצפו, ולא סגנון X גורר ילד Y!

אבות לעומת אמהות

מחקרים (ישנים למדי) מעידים שאבות נוטים יותר להיות סמכותניים.

מבט תרבותי

מחקרים ראשונים בתרבויות מערביות מעידים על דפוס ההורות הסמכותי כקשור לתוצאות חיוביות אצל ילדים ((https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1177/0272431691111004)[Baumrind, 1991b], Weiss & Schwarz, 1996).

קיימת מחלוקת לגבי אופי השפעתם של דפוסים אלו בתרבויות השונות.

יתכן כי דפוס ההורות תלוי הקשר תרבותי (Chao, 2001, Mandara & Murray, 2002), או שהדפוס הסמכותי הוא המיטבי בתרבויות השונות (Lamborn & Felbab, 2003).

למשל, ילדים שגדלים ביפן או בקוריאה, שם יש מבחנים אקדמיים קשים מאוד, עלולים להרוויח יותר מסגנון סמכותני, שמציב גבולות ברורים - וילדים שגדלים בשבט באפריקה, שם יש פחות דרישות, ירוויחו מדפוס מתירני יותר.

ובישראל?

בארץ, 33% מההורים הם סמכותיים, 30% הם מתירניים - יותר ביחס לרוב מדינות העולם - 22% הם סמכותניים ו15% הם מזניחים.

הורות הליקופטר

זהו סגנון הורות של הורים שחגים סביב הילד (כמו הליקופטר) ומפקחים על ה כ ל - תשלחי לי תמונה שהוא אכל, ואני אתקשר למפקד בצבא, ואני אכתוב לו את קורות החיים. ההורים האלו לא מסוגלים לשאת את המחשבה שהילד ייכשל, ומתוך החרדה הזו מתערבים בצורה גסה מדי בחיי הילדים. הורות הליקופטר ממשיכה לכל אורך החיים - בצבא, באוניברסיטה, בעולם התעסוקה. ההורות הזו מקשה על הילד להתמודד ולהסתגל בכוחות עצמו, ויוצרת תלות בעייתית. ילדים להורות כזו מאופיינים בתחושת מסוגלות נמוכה, רווחה פסיכולוגית נמוכה, חרדה ונרקיסיסטיות².

---

1. בעברית, סמכותים וסמכותניים דומים מאוד - אבל זה לא אותו דבר: הורה סמכותי לא מוותר על הסמכות שלו והיא נוכחת באינטרקציה עם הילד, אבל הורה סמכותני מכיר רק בסמכות שלו - המילה שלו היא המילה האחרונה. ↩

2. תופעה המכונה המגיפה הנרקסיסטית, שבה סגנון ההורות הזה הולך וגובר בעת המודרנית ועתה הנטייה לנרקיסיזם. מבוסס על ספרה של Jean M Twenge. ↩