טראומת ילדות

מצגת

ילדים ערים במיוחד לאירועים טראומטיים, ובמיוחד אירועים טראומטיים מתמשכים.

מהי טראומה?

טראומה¹ היא מונה שהתייחס בראשיתו לפציעה פיזית, והורחב במאה ה19 למונח נפשי.

בDSM, טראומה מוגדרת כמצב בו אדם חשוף חשיפה ממשית לפגיעה פיסית משמעותית, אלימות מינית, או איום במוות, כמו במצבים שהאדם: 1. חווה את האירוע באופן ישיר 2. היה עד לאירוע שקרה למישהו אחר (אצל ילדים - בעיקר בדמות המטפלת) 3. שמע על האירוע, שעבר לאדם קרוב 4. נחשף לפרטים קשים ביחס לאירוע באופן עוצמתי או חוזר - טראומה משנית - - הDSM אינו מגדיר חשיפה דרך המדיה כטראומה, אולם בשנים האחרונות המודעות לנושא גוברת, ומכירים בתסמינים פוסט-טראומטיים שעלולים לצוף בעקבות החשיפה.

טראומה היא החוויה הסובייקטיבית של אדם הנחשף לאירוע טראומטי, ותערב בהגדרה חשיפה לאירוע טראומטי חיצוני - זאת בניגוד למצבי לחץ ומשבר שנובעים מאירוע פנימי בלבד.

השלכות הטראומה

לא כל אדם שנחשף לאירוע טראומטי יפתח טראומה. לנפש יש מנגנוני הגנה ועיבוד שפועלתם הספונטנית מהווה גורם חוסן כנגד אירועים טראומטיים.

חוויה טראומטית לא תוביל בהכרח להפרעה נפשית. רק חלק מהנחפשים לאירוע טראומטי יחלו להפגין תסמינים פוסט-טראומטיים, דוגמת: - תסמינים חודרניים (כמו פלאשבקים) - הימנעות מגירויים חיצוניים או פנימיים הקשורים באירוע הטראומטי - שינויים שליליים בתחום הרגש, החשביה וההתנהגות בעקבות החשיפה (קשיי זיכרון, מצב רוח ירוד, דריכות יתר)

כאשר תסמינים אלו מופיעים חודש ויותר לאחר החשיפה, נוכל לאבחן בטראומה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית

ר' גם - PTSD (מבוא לפסיכולוגיה)

הפרעה בעקבות טראומה, PTSD, מתפתחת בעקבות חשיפה ישירה או עקיפה לאירוע טראומטי. הDC:0-5² כולל 3 סוגים עיקריים של תסמינים: - חוויה מחדש של הטראומה באופן חזרתי וחודרני - במשחק, בחלומות, בפלאשבקים. - הימנעות מגירויים שקשורים לטראומה ו\או ירידה בעניין בפעילויות חברתיות ו\או מהנות וברגשות חיוביים הרקשורים אליהם - שינויים בעוררות ובתגובתיות - דוגמת עוררות-יתר, עצבנות, קשיי ריכוז ושינה, דריכות, תגובתיות מוגברות לרעשים או גירויים בלתי צפויים.

ביטוי בילדים לעומת מבוגרים

ילדים מסתובבים בעולם בהנחת יסוד שהעולם הוא מקום מוגן ובטוח. אירועים טראומטיים פוגעים בהם במיוחד, ומועצמים לאור חוסר יכולתם להכיל קוגנטיבית את המצב - פגיעה בתחושה של ההבנה של "איך העולם עובד". חוסר האונים בעת האירוע מערערת את ביטחון הילד ביכולתו לשלוט על עצמו וסביבתו, ועלולה לפגוע הן בביטחון העצמי של הילד והן באמון בהורים, שלא הצליחו להגן עליו מהאירוע הטראומטי.

• ילדים מדגישים את הביטוי ההתנהגותי של התסמינים הטראומטיים - לעומת מבוגרים שמדגישים את הדיווח ואת האינטרוספקציה.
• ילדים נוטים לעיסוק מוגבר בטראומה, לעומת הימנעות אצל מבוגרים
• הימנעות נפוצה פחות אצל ילדים משום שהם שולטים פחות על סביבתם החיצונית.
• הסיכון לטראומה מחשיפה עקיפה גובר כשהאירוע קורה לדמות המטפלת.
• ילדים נוטים לעצבנות, לעומת פחד אצל מבוגרים

הטראומה אצל ילדים פוגעת בתחושת הביטחון - התחושה שיש מקום בטוח ויציב לחזור אליו ולחקור ממנו - והפגיעה הזו פוגעת בסקרנות ובחקרנות של הילד.

מסיבה זו, החוסן של ההורה הוא זה שיקבע במידה רבה את התגובה של הילד. ההורים נמצאים בלחץ כפול באירועי טראומה - עליהם להגן גם על עצמם וגם על ילידהם. לעיתים, הקשר הזה נוטה לקושי - ההורה נוטה לטראומה והילד נפגע - ולעיתים, הוא דווקא מחזק את יד ההורה, שמצליח להתמודד עם האירוע הן עבורו והן עבור הילד.

כיצד יוצרים תחושת ביטחון כשהביטחון נסדק³? - רוגע - לדאוג לעצמנו כדי שנוכל להיות שם עבור הילד - שמירה על שגרה ככל שאפשר - לתת לילדים עוגנים בתוך המציאות החיצונית המשתנה. העוגנים האלו עוזרים מאוד להחזיר את התחושה של "איך העולם עובד". - מגע (נעים ורצוי) וביטויי חום - הקשבה וניהול שיח פתוח תואם גיל - נרמול התגובה הרגשית וחווית הקושי - להגיד להם שזה בסדר ("זה בסדר שאתה לא נרדם, גם לי קשה להירדם") - חמלה עצמית - כדי למנוע עומס מוגזם ואשמה אצל ההורים (Good enough parenting)

תיווך נכון של אירועי חירום

הצבע האדום של דן

• מתן הסברים תואמי גיל - ילדים מתקשים לתפוס מצבי קיצון, ואפילו גרוע יותר - נוטים להשלים פערים מהדימיון הפורה שלהם. לתת לילדים הסבר שהם יכולים להבין מאוד עוזר
• לתת לילד להוביל את השיח, אבל לא לנדב מידע עודף
• להתחשב בשלב הקוגנטיבי שהילד נמצא בו, ובאישיות שלו:

גיל	רמה קוגניטיבית	רמת הסבר
0-2	חשיבה סנסומוטורית	הילדים אינם זקוקים להסבר מפורש. יש לדאוג לסביבה רגישה ומווסתת.
2-6	חשיבה קונקרטית ומוחשית, אגוצנטריות	מסר קצר ופשוט, ספציפי וקונקרטי. כדאי שחלק מההסבר ישלול את המחשבה שדברים קרו באשמתם. ניתן להוסיף אלמנטים משחקיים.
7-11	חשיבה מורכבת ומופשטת, אך לא בשלה לגמרי	חשופים למידע על מצב החירום - הסברים רחבים, אך אמינים. עליהם לכלול מסרים של ביטחון ולהרחיק את הסכנה. כדאי לשלב בהסברים תכנית פעולה ובאופן כללי לכוון את הילדים לעשייה פעילה.

• לתת לילד לשאול שאלות ולבטא את תחושותיו
• לשים לב לשפה הלא-מילולית - ילדים מייחסים לה משקל גדול, לעיתים יותר משפה מילולית
• חזרתיות וסבלנות ככל שנדרש - לילדים לוקח זמן לעבד

עזרים נוספים

• פנייה לאיש מקצוע

• סיפורים חברתיים!

• Mindfulness (בוננות)³ להורים ולילדים (סיפור חמוד מאוד במצגת)

• משחקי מוזיקה ותנועה
• משחקי נשימה - הפרחת בועות סבון, בלונים - הנשימה האיטית מרגיעה את הילדים
• הגברת סולידריות משפחתית

---

1. פצע ביוונית. ↩

2. כמו הDSM-V, אבל אחר, ספציפי להתפתחותית. ↩

3. ר' גם - ערך מתוך בודהיזם ↩↩