התיאוריה של פיאז'ה

ז'אן פיאז'ה הגה תיאוריה אדירה ועקבית להתפתתחות הילד, בעלת השפיעה מכריעה עד היום.

פיאז'ה נולד בשוויץ (בחלקה דובר הצרפתית), ופרסם את מאמרו הראשון בגיל 10. פיאז'ה היה ביולוג בהכשרתו¹, אבל התעניין מאוד בהרבה תחומים, לרבות פסיכולוגיה ופילוסופיה.

פיאז'ה עבר לפריז והצתוות לאלפרד בינה, שם עזר לו לפתח מבחן אינטיליגנציה ממשלתי, שיתגבר על דברים כמו מעמד ומצב כלכלי כדי למיין את הילדים לפי יכולתם האינטלקאוטלית. פיאז'ה במיוחד בתשובות השגויות של ילדים ובדרך שבה ילדים צעירים חושבים.

פיאז'ה ואשתו תיעדו כל דבר שהילדים שלהם עשו - בערך 3,000 שעות תצפית - והוגה באמצעותה את התיאוריה שלו, בספרו The Origin of Intelligence of Children. ב1955, פיאז'ה ייסד את המכון הבינלאומי לגנטיקה אפיסטמולוגית, וחקר כיצד, אצל ילדים, לדעת פירושו לפעול (או לחשוב) - בניית ידע מאינטרקציה עם הסביבה.

סכמה¶

פיאז'ה טען שתינוקות מגיעים לעולם עם סט בסיסי של רפלקסים, שהם הבסיס לדפוס מאורגן של התייחסות לסביבה. פיאז'ה ראה באינטיליגנציה מנגנון ביולוגי להישרדות, באמצעות בניית סכמה - מבנה קוגניטיבי שמכיל ידע מאורגן על מצבים ואנשים שדרכם מסתגלים על הסביבה - כמו מגירה של מידע במוח.

הסכמות הראשונות הן סכמות סנסומוטוריות, שאפשרות ליילוד לתפוס ולהבין את העולם שלו באמצעות החושים - מציצה, אחיזה, וכו'. ככל שישנה אינטרקציה נוספת עם הסביבה, הסכמות האלו הולכות ומשתכללות, סכמות חדשות נוצרות, והדגש עובר לפעילות מוחית.

תינוקות מפעילים כל הזמן את הסכמות האלה - כך הם צוברים ניסיון: התינוק לופת צעצוע, ובקבוק, ואת אמא, שוב ושוב ושוב, וזה מה שמניע שינוי קוגניטיבי להתרחש. אולם, בשלב מסוים, התינוק יפעיל סכמה ויפגוש מידע חדש, מה שידרוש ממנו לשכלל את הסכמה שלו. איך זה קורה?

שכלול סכימה¶

הסתגלות¶

הדרך הראשונה היא הסתגלות - איך אני משפר את התפקוד שלי במצבים מסוימים? אפשרות אחת היא הטמעה - אני לוקח את המצב החדש ומטמיע אותו בסכמה קיימת, מיישם יכולת קיימת למצבים שונים\חדשים, התייחסות למידע חדש במושגים של סכימה קיימת.

ילד מסוים יודע מה זה סוס. פתאום הוא רואה דבר חדש - גמל. ארבע רגליים? גדול? פרסה? עכשיו גם זה סוס - לקחנו את המידע החדש לתוך סכימה קיימת.

הטמעה מאפשרת לילד להתמודד עם חוויה חדשה באמצעות ידע שכבר יש לו. אבל לפעמים, זה לא יספיק, והילד ידרש להתאמה - שינוי הסכמה או אפילו פיתוח סכימה חדשה כדי להתמודד עם המידע החדש.

קראתי לגמל סוס. אבל הוא לא ממש מסתדר - אין לו רעמה - אז עכשיו אני צריך לתת לו שם אחר - סוס עם בלוטה, או גמל

המאזן בין הטמעה להתאמה משתנה לפי יציבות החיים - בשנתיים הראשונות, התינוק ייתקל כל הזמן במידע חדש ויידרש והתאמה - לפתח סכימות חדשות ולעדכן סכימות קיימות. ככל שהיציבות עולה, יש לו מספיק סכימות להתמודד עם המצב החדש, תתרחש יותר הטמעה - עד שהסכימות שלו שוב לא יספיקו, וככה הלאה.

ארגון¶

ארגון הוא תהליך פנימי - צירוף ואיחוד הסכמות שרכשתי לכדי מבנים יותר מורכבים, ארגון של הקשרים בין הסכימות. הפניית מבט זו סכימה, והושטת יד זו סכימה; בשלב מסוים, התינוק יסיט את המבט וגם יושיט את היד - הטמעה של שני סכימות לסכימה חדשה, משוכללת יותר.

רצף אוניברסלי¶

פיאז'ה סבור שכל הילדים עוברים דרך אותו רצף של שלבים התפתחותיים. המעבר משלב לשלב הוא דרך תהליך של בשילה, שמאפשר לילד לעבור לשלב הבא. תהליך הבשילה והמעבר מושפע גם מהגנטיקה וגם מהסביבה, שיתבטאו במהירות ובאיכות הביצוע של כל שלב ושלב. השלבים הם היררכיים; כל שלב בונה על הידע וההישגים של השלב הקודם.

פיאז'ה מציג את הרצף בארבעה שלבים:

השלב הסנסומוטורי
השלב הפרה-אופרציונלי
שלב האופרציות הקונקרטיות
שלב האופרציות הפורמליות

השלב הסנסומוטרי¶

השלב הסנסומוטורי נמשך מהלידה על גיל שנתיים (24 חודשים)³.

הילוד חווה את העולם דרך חושיו והפעלותיו המוטוריות
בשלב זה מתרחשת בנייה של הסכמות הראשונות שלו המשלבות מידע חושי עם פילות מוטורית
שלב פעיל שבו נוצרת באופן ספונטאני אינטראקציה עם הסביבה, שמפתחת את ההתפתחות הקוגניטיביית

השלב הזה פיזי לחלוטין; הילוד לא יכול לדמיין את הדרך הביתה, או להרהר במשמעות החיים.

בשלב הזה מתפתחת אינטיליגנציה סנסומוטורית² - יכולת הסתגלות מרבית לסביבה. עיקרי ההישגים של שלב זה -

שלבי מפתח¶

קביעות אובייקט ההבנה שהדברים קיימים (רעשן, או אמא) בעולם גם כהילוד לא באינטרקציה איתו. ההישג העיקרי של השלב הסנסומוטורי הוא התפתחות קביעות אובייקט מלאה. קביעות אובייקט היא חיונית לקשר רגשי - אמא הולכת והתינוק מחכה לה בגן; אם מרגע שהיא נעלמת מהאין היא איננה, אין אפשרות לקשר.
התנהגות מכוונת יש אצבע בפה שלי? איזה כיף! מאיפה זה הופיע? (מציצה) הופך בהדרגה לאני אשים את האצבע הזו בפה שלי - בכוונה.
שילוב אמצעי-מטרה אני צריך להגיע לבובה הזו, אבל היא ממש שם, אז אני אפנה את המבט, אושיט את היד, ואתפוס אותה - בתכנון מראש.
משחק - מתבסס בעיקר על הטעמה פיאז'ה רואה במשחק אימון סכמות - לחזור על מה שאני מכיר כדי לבסס סכימות קיימות, עוד ועוד ושוב ושוב.
חיקוי - מתבסס בעיקר על התאמה פיאז'ה רואה בחיקוי העתקת התנהגות שלא הייתה לי קודם - פיתוח סכימה חדשה.

תגובה מעגלית¶

תגובה מעגלית היא התנהגות שהתחוללה במקרה, אבל הובילה לתוצאה חושית מעניינת - ולכן התינוק חוזר עליה שוב ושוב ושוב, ובכך מבסס סכימה. ישנן תגובות מעגליות ראשוניות, שניוניות ושלישוניות.

אגוצנטריות¶

אגוצנטריות היא קושי להבחין בין נקודת המבט שלי לזו של האחר. אני מחזיק משהו ביד, ואתם שם לא יכולים לראות. ילד אגוצנטרי יחשוב שבגלל שהוא רואה, גם אתם רואים. ילדים שמתחבאים מאחורי הידיים שלהם ומשוכנעים שלא רואים אותם זו דוגמה חמודה מאוד לאגוצנטריות.

אגוצנטריות קשורה בקביעות אובייקט - דברים קיימים שם בחוץ גם בלי שאני רואה אותם ישירות, עכשיו.

תתי-שלבים¶

סכמות של רפלקסים (0-1 חודשים³) בחודש הראשון לחיים. פיאז'ה התעניין במיוחד ברפלקסים שמשתנים עם הניסיון (אחיזה, מציצה). אין עדיין קביעות אובייקט, ויש אגוצנטריות סנסומוטורית.
תגובה מעגלית (1-4 חודשים) הפעלה חוזרת של סכמות הקשורות לגוף התנוק - חזרה על התנהגות מקרית, שוב ושוב ושוב. האצבע נכנסה במקרה לפה, ויש מציצה, עד שהשרירים מתעייפים - ואז התינוק ינסה שוב⁴. התינוק ינסה לתפוס בעלות על דבר מקרי. סכימות קטנות - אחיזה, מציצה, הפניית מבט, שמיעה - מתארגנות לכדי סכימות מורכבות יותר - התינוק שומע משהו ומפנה את המבט; התינוק רעב וכשהוא רואה את אמא הוא מבין שהאוכל מגיע, וקצת נרגע. עדיין אין קביעות אובייקט.
תגובה מעגלית שניונית (4-8 חודשים) פעילות מכוונת יותר כלפי אובייקטים, גם מחוץ לגוף שלהם - התינוק מתחיל ללמוד את הקשר בין סיבה לתוצאה - הוא בועט ברעשן שמישהו השאיר שם במקרה, הגיע רעש מעניין, ואז הוא ימשיך לעשות את זה שוב - בכל פעם שאני אבעט יהיה רעש מעניין. הוא לא יכול לתכנן את זה, אבל הוא יכול להבין שבעיטה תוביל לצליל. מתפתחת קביעות אובייקט חלקית - אם נסתיר חלק מהאובייקט, התינוק יבין שזה עדיין אותו אובייקט, אבל אם נעלים את כולו - הוא איננו.
תיאום בין תגובות מעגליות שניוניות וההשלכות שלהן על מצבים חדשים (8-12 חודשים) שלב מאוד דרמטי - שילוב של הסכמות שנרכשו עד עכשיו לרצף של פעולות מתוכננות מראש כלפי מטרה מסוימת. מגיעה קביעות אובייקט חלקית - לוקחים מתינוק אובייקט בשיא ההנאה, ומחביאים מתחת למפית; התינוק יושיט את היד, ירים את המפית וייקח את החפץ. אולם, אם נחביא את החפץ מתחת למפית אחרת - מול העיניים של התינוק - התינוק יחפש אותו שוב מתחת למפית הראשונה; הקביעות שקיימת היא קביעות פעולתית (כינון האובייקט) - מה שגרם לאובייקט להופיע שוב הוא הפעולה של התינוק. טעות זו נקראת טעות A not B.
תגובה מעגלית שלישונית (12-18 חודשים) התינוק באופן מכוון ושיטתי משנה את ההתנהגות שלו בשביל גירויים מעניינים - התינוק כמדען סקרן; התינוק עשה משהו במקרה, קיבל משהו מעניין, וחושב - איך אני יכול לשנות את זה?, ניסוי וטעייה בסיסיים. תגובה מעגלית שניונית היא, למשל, להפיל כפית שוב ושוב על הרצפה כדי לשמוע את הצליל המעניין. תגובה מעגלית שלישונית היא לזרוק על הרצפה, ואז על הקיר, ואז על הצלחת... קביעות אובייקט משופרת אבל עדיין לא מלאה; לא תהיה טעות A not B כשמחביאים בגלוי, אבל היא כן תתרחש כשמחביאים בסמוי; התינוק מבין מה קורה אם הוא רואה את זה, אבל לא מסוגל לדמיין מה קורה מחוץ לטווח הראייה שלו.
כוונות של אמצעים חדשים דרך צירופים מנטחיים (18-24 חודשים) מציאת אמצעים חדשים בשילוב מנטלי של סכמות. מתחילה חשיבה ייצוגית - מילים ראשונות, מחוות ראשונות, פתרון בעיות עם מחשבה, ולא בהכרח עם פעולה. פיאז'ה מתאר את בתו נתקעת עם עגלת משחק בקיר; העגלה נתקעת, היא מתסכלת, והולכת לדחוף את העגלה מהצד השני. היא לא ניסתה שוב ושוב ושוב - אלא נתקלה בבעיה ופתרה אותה. יש משחקי כאילו וחיקוי מושהה; הטמעת התנהגות לא מיד, אלא מאוחר יותר. מתפתחת קביעות אובייקט מלאה.

השלב הפרה-אופרציונלי¶

מצגת

נמשך מגיל 2-7 שנים.

אופרציות הינן ייצוגי פעולה מנטליים המבוססים על חוקי הלוגיקה. פיאז'ה חילק את השלב לשני תתי-שלבים⁵: - השלב הקדם-מושגי - 2-4 שנים - השלב האינטואיטיבי - 4-7 שנים

במהלך השלב הזה, הילד מתחיל להשתמש בשפה ובסמלים כדי לייצג את העולם.

התפתחות והשתכללות ייצוגים פנימיים¶

שפה¶

ניצני השפה החלו בסיום השלב הסנסו-מוטורי - צימודים של שני מילים שקשורות בחוויה הממשית כאן ועכשיו (אמא, אבא, טעים). בשלב הזה, השפה הולכת ומתרחקת מהמציאות - הילד יכול לתאר מה שקרה אתמול, או מחר.

משחק דמיוני¶

התרחקות הדרגתית מקונקרטיות הילד מתחיל לעשות בכאילו; בהתחלה באמצעות אובייקט דומה (חיקויי אובייקטים), ובמציאות באמצעות אובייקטים שונים לגמרי (תחליפי אובייקטים); בהתחלה עם חרב צעצוע, ובהמשך עם סתם מקל.
מרכוז מהעצמי לאחר בהתחלה אני שותה מהכוס - אבל בהמשך הבובה שותה מהכוס, או נותנת לדובי לשתות מהכוס.
עלייה במורכבות השילובים של הסכמות אני יכול גם לשתות מהכוס, וגם לשטוף אותה. הילד יכול לגולל תרחישים שלמים במשחק, כמו להכין ארוחת ערב - קודם חותכים, ואז מבשלים, ואז אוכלים ואז שוטפים - שילוב של הרבה סכמות ברצף. בגילאי 4-5, ילדים יצליחו לרוץ עם התרחיש לא מההתחלה, אלא להצטרף לילדים אחרים באמצע.

התפתחות הציור¶

שרבוט (שנה-שנתיים)
ייצוג ראשוני ("ראשנים") של אובייקטים (3-4)
ציור "מציאותי" הנעשה בהדרגה מורכב יותר (חמש והלאה)

הראיון הקליני¶

זוהי שיטה שפיתח פיאז'ה, שדרכה הוא לומד על הילדים.

מציגים לילד בעיה, ומתחקרים אותו במטרה להבין את החשיבה שלו. אין במבחן שאלות סטנדרטיות ומובנות - המראיין מתאים את השאלות לתשובותיו של הילד המסוים.

פיאז'ה התעניין לא רק בתשובות הנכונות, אלא גם בשגיאות - הוא חשב שהטעויות של הילדים הן שיטתיות, כייצוג של שיטת חשיבה שונה, דרך שונה לראות את העולם.

השאלות נראות בערך ככה:

משימת הפרחים¶

מניחים על השולחן ערימה של פרחים - שבעה פרחים מסוגים שונים, וארבע מתוכם הם חרציות. פיאז'ה שואל - האם ניתן לעשות חבילה גדולה עם כל החרציות והפרחים? הילד משיב שכן - חרציות הן גם פרחים. - ואם אקח את כל החרציות, האם עדיין יישארו פרחים על השולחן?

הילד משיב שכן.

ואם אקח את כל הפרחים - עדיין יהיו חרציות על השולחן?

לא, חרציות הן פרחים - אם תיקח את כל הפרחים, לא יישארו פרחים.

האם יש יותר פרחים, או יותר חרציות?

יש את אותו מספר - חרציות הן פרחים.

המראיין מבקש - תספור את החרציות, ואז את כל הפרחים. כמה יש מכל אחד?

יש ארבע חרציות, אבל יש שבעה פרחים! וואו!

מגבלות¶

השלב הזה מאופיין בהתקדמות גדולה, אבל עדיין ישנן מגבלות משמעותיות. החשיבה של הילדים עדיין מאוד נוקשה, מאוד אינטואיטיבית, ועם המון מגבלות:

אגוצנטריות¶

ילדים בשלב הפרה-אופרציונלי מתקשים להבחין בין נקודת המבט שלהם לזו של האחר - הם חושבים שכולם חווים את העולם כמו שאני חווה אותו. ישנה אגוצנטריות תפיסתית - חוסר יכולתו של הילד להבחין בין ההתנסות התפיסתית שלו לשל האחר, ואגוצנטריות תקשורתית.

אגוצנטריות תפיסתית¶

אגוצנטריות תפיסתית מודגמת במטלת שלושת ההרים המפורסמת של פיאז'ה:

על שולחן שלושה "הרים" בגבהים שונים. נותנים לילד להסתובב סביבו ולצפות בהרים, ולחזור למקומו. מציגים בפני הילד תמונות של השולחן מכל נקודת מבט ומבקשים ממנו לבחור את התמונה של נקודת המבט שלו. הם מצליחים. בצד השני של השולחן מציבים בובה. מבקשים מהילד לבחור את התמונה שהבובה רואה. הפלא ופלא - הילד בוחר שוב את מה שהוא רואה. זה הרי לא יכול להיות - הילד יושב כאן והבובה יושבת שם. בגילאי 8-9, ילדים כבר יבחרו את התמונה הנכונה. {.is-info}

אגוצנטריות תקשורתית¶

אם הייתם בגן ילדים לאחרונה, בוודאי שמתם לב שילדים מדברים עם אחרים כאילו עם עצמם (ולפעמים באמת מדברים עם עצמם - בקול!).

ככל שהילד גדל, הדיבור האגוצנטרי פוחת לטובת הדיבור החברתי. פיאז'ה סבור כי ילדים מתגברים על אגוצנטריות ככל שהם באים במגע עם ילדים אחרים ופחות עם מבוגרים⁶.

סרטון דוגמא לאגוצנטריות - אני רוצה להיות שם (רחוב שומשום)

קושי להבחין בין מראית עין למציאות¶

ילדים בשלב הזה מתקשים להבחין בין מה שנראה למה שבאמת. למשל, אם מרכיבים משקפיים אדומים - האם כל העולם באמת אדום? אנחנו יודעים שלא, אבל מבחינת הילד - העולם הוא עכשיו אדום!

המשחק הדמיוני חשוב מאוד להתפתחות ההבנה של הילדים בין מראית עין למציאות, באמצעות התנסות במעבר הזה. סביב גיל 6, המגבלה כבר נעלמת.

בניסוי קביעת הזהות (Devries, 1969), מכניסים ילד לחדר, ומראים לו תמונה של חתול. מה היצור הזה עושה? מה הוא אוכל? הילד יגיד, הוא שותה חלב, ועושה מיאו. מול העיניים של הילדים, שמים לחתול מסיכה של כלב, ושואלים שוב - מה עושה החיה הזו? מה היא אוכלת? והילד ישיב - הוא שותה מים, ועושה האו!⁷

מרכוז¶

הקושי לשלב ביחד, במקביל, כמה פיסות מידע הרלוונטיות למצב או לבעיה בפניה עומדים.

חשיבה אנימיסטית¶

ייחוס חיים (תכונות ביולוגיות ופסיכולוגיות) לאובייקטים דוממים. אוי לא, קטפת את הפרח, כואב לו נורא. זה נובע מהאגוצנטריות - כמו שלי היה כואב, בטח גם לפרח כואב. המשאית שעברה עושה רעש חזק? היא בטח כועסת⁸.

קושי בהבנת סיבתיות¶

מאחר ואין חשיבה לוגית עדיין, ילדים נוטים לחבר שני אירועים קרובים ולהסיק סיבתיות. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. למה השמש שוקעת? כי לבשתי פיג'מה.

חשיבה בלתי הפיכה¶

חוסר היכולת לעבור באופן מנטלי אחר רצף של שלבים בבעיה ולהפוך את הכיוון, חזרה אל התתחלה. אמא שלי היא האמא שלי, אבל היא הבת של אמא שלה, והבת שלה היא אמא שלי - רצף כזה קשה מאוד לילדים בשלב הזה לתפוס.

שימור¶

שימור היא ההבנה שתכונות מסוימות של האובייקט נשארות זהות גם כאשר המראה החיצוני שלהן משתנה - דברים כמו שימור נפח נוזל, מסה, אורך, מספר, ועוד.

הדוגמה הקלאסית היא עם שתי כוסות מים -

זהות, מלאות במים. שואלים את הילד - באיזו כוס יש יותר מים? אותו הדבר. מוזגים את המים (מול העיניים של הילד) מכוס אחת לכוס אחרת, נמוכה יותר, ושואלים שוב - באיזו כוס יש יותר מים? הילד יענה - בגבוהה יותר.

ילדים לא מצלחים לשמר בגלל:

קושי להבחין בין מראית עין ומציאות
מרכוז
העדר הפיכות

בגילאי 3-4 אין שימור כלל; בגילאי 5-6 יש תקופת מעבר - הם לפעמים מצליחים, לפעמים לא, ובכל מקרה הם הרבה יותר מהוססים.

סיווג¶

קיבוץ של אובייקט על בסיס מאפיינים משותפים. בגיל 4 - הילדים לא מצליחים לסווג אפילו על פי ממד אחד (צבע, צורה). בגיל 5- הם מצליחים להיות עקביים, אבל רק במימד אחד.

ביקורת¶

אגוצנטריות¶

הגיל שבו ילדים מראים יכולת הבנת נקודת מבט מושפע מאוד מסוג המיצג הויזואלי וסוג התגובה הנדרש מהילד (Borke, 1975); כמו הביקורת בשלב הסנסומוטורי, הביקורת היא שפיאז'ה משתמש בדברים שהילדים לא מכירים, לא מהעולם שלהם - ושהם למעשה הרבה יותר לוגיים ממה שאנחנו חושבים. איך פיאז'ה הגיע להרים? כי הוא שוויצרי; ילד לא טרוד ביומיום בהרים.

אחד הניסויים משתמש, במקום בהרים, בפרה, סירה ונחל - דברים שהילדים מכירים. בניסוי נוסף השתמשו בכרובי מרחוב שומשום - כרובי הולך ושואלים את הילד, מה כרובי רואה עכשיו? במצבים כאלה הילדים התחילו לענות נכון בגילאים מוקדמים בהרבה.

בתכסיס נוסף, מבצעים את מטלת ההרים עם שולחן נוסף. במקום לבקש מהילד לבחור מתמונה את נקודת המבט של הבובה, מבקשים מהילד לסובב את השולחן השני כך שיתאים לנקודת המבט של הבובה - והם אכן מצליחים יותר; יכול להיות שהמעבר מתמונה למציאות הוא מה שקשה להם, ולא התפיסה.

ביקורת נוספת היא נגד הרעיון של הדיבור האגוצנטרי. ויגוצקי מסווג אותו כדיבור פרטי - מכוון ונשלט - משום שהילד לומד לדבר עם עצמו כפי שהוא מדבר עם אחרים, כדרך לשיים דברים. אוי, מה אני צריך לעשות? - הכרה בבעיה, וכיוון לפיתרון. בגילאי 7-8, הדיבור מופנם והדיבור הפרטי נעלם.

חשיבה אנימיסטית¶

ילדי הגן יכולים לארגן בקטגוריות באופן נכון גירויים כחיים או דוממים כאשר משתמשים באובייקטים מוכרים ופשוטים.

אובייקטים דוממים ובעלי חיים Massey & Gelman, 1988 שאלו ילדים אם חפץ כזה או אחר יכול להזיז את עצמו - פעם כלפי בעלי חיים (גם שהם לא מכירים) ופעם כלפי משחקים, עם גלגלים או בלי גלגלים. שואלים אותם לגבי כל אחד - הוא יכול להזיז את עצמו? רוב הילדים די מדייקים: לבעלי חיים הם אומרים שכן, ולמשחקים - גם עם גלגלים וגם בלי גלגלים - הם אומרים שלאץ
משאיות וחיות מפוחלצות Dolgin & Behrend, 1984 חוזרים על ההבחנה הזו עם חיות מפוחלצות ומשאיות - ילדים לא ממהרים לייחס למשאית תנועה עצמאית.

שימור¶

ניסויים נוספים שואלים ילדים שאלת שימור, אבל עם חפצים שהם מכירים - כמו סוכריות M&M - ופתאום הם לא מתבלבלים. במקום לשאול אותם - איפה יש יותר, מבקשים מהם לקחת כמות מסוימת - והם לא טועים. הטענה היא שהילד לא מבין את השאלה, או לא מכיר את האובייקט.

ניסויים מגישת הידע הגרעיני מדגימים כיצד ילודים בני כמה ימים מצליחים גם הם להבחין בהבדלים בין כמויות.

קושי בהבחנה בין מראית עין למציאות¶

Siegal, M & Share, D. L (1990) מציגים לילדים כוס מיץ, ואז נותנים לג'וק לשחות בפנים, ומוציאים אותו. שואלים את הילד - רוצים לשתות? הכוס נראית נקייה; ובכל זאת, הילדים לא רוצים לשתות.

שלב האופרציות הקונקרטיות¶

בשלב הזה, החשיבה של הילדים מתחילה להתבסס על חוקי הלוגיקה. הוא מתרחש בגילאי 6-12 (בית ספר יסודי), ומביא עמו אופרציות מנטליות - סידור, מיון, הפיכות, היקשים לוגיים⁹. אבל, האופרציות הן עדיין רק קונקרטיות - הילדים עדיין מתקשים עם רעיונות מופשטים.

שימור¶

מגיע שימור מלא. הטענות שילדים מעלים כדי לנמק את תשובותיהם נשענות על אופרציות:

פיצוי - הבנה ששינוי בממד אחד מפצה על שינוי במימד אחר.

הכוס הזו רחבה יותר, ולכן המים נמוכים יותר.

הפיכות - הבנה שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו ולבטל את השינוי כאשר תכונה אחרת, המשמעותית, נשארה ללא שינוי.

אפשר למזוג את המים חזרה לכוס הראשונה, כל עוד לא שפכנו כלום.

קריטריון לא נוסף ולא נגרע - ההבנה שהממד הרלוונטי לא השתנה או התייחסות לזהות שנשמרה בממד זה.

ברור שזו אותה כמות מים - הצורה של הכוס לא משנה.

מפל אופקי¶

באופן מעניין, שימור תכונות מגיע בגילאים שונים - במה שפיאז'ה מכנה מפל אופקי. שימור מספר, אורך ומסה מופיעים מוקדם יותר ממשקל ונפח. לפי פיאז'ה, הרכישה ההדרגתית משום שרמת המופשטות שנדרשת באופרציית השימור מכל סוג שונה - מספר הכי פחות מופשט, אבל נפח הכי מופשט - ולכן רוכשים שימור מספר כבר בגיל 6 אבל נפח רק בגיל 11.

מפל אנכי¶

באופן דומה, פיאז'ה מתאר מפל אנכי - ביצוע משתנה באותו תחום, בתלות בסכמות והאופרציות המנטליות שהילד רוכש. למשל, ניווט - בגיל שנתיים הילד ינווט במרחב המוכר, כמו הבית. בגיל 7, הילד ידע לנווט לבית הספר, ובגיל 12 - יהיה לו ייצוג מנטלי טופוגרפי של הניווט¹⁰.

היסק טרנזיטיבי¶

הסקה על יחסים בין שני אובייקטים מתוך ידית יחסו של כל אחד מהם לאובייקט שלישי.

אלו דברים כמו - אם קו א' ארוך מקו ב', וקו ב' ארוך מקו ג', האם קו א' ארוך מקו ג'?, או, לדני יש כלב. כל הכלבים ירוקים. מה הצבע של הכלב של דני. ילדים בתחילת בי"ס יסודי יענו, אין כלבים ירוקים, או, מי זה דני? אני לא מכיר את הכלב שלו, אבל ילדים בוגרים יותר ידעו לענות גם במצבים מופשטים כאלו.

בעיית העין השלישית¶

נניח והייתה לך עין שלישית, ויכולת להחליט איפה לשים אותה - איפה היית שם אותה? תראה לי איפה, ותסביר למה דווקא שם

ילדים בני 9 נטו לענות סביב המצח, כי זה המקום של העין בערך - ולא ממש הבינו מה רוצים מהם (אין עין שלישית). ילדים בני 12 עפו על המשימה, ונתנו תשובות הרבה יותר מקוריות ומנמוקות (בקצה של היד, שאוכל לראות איזה עוגיה אני לוקח, בתוך הפה שאראה מה אני אוכל).

סיווג¶

משום שהם מתגברים בשלב הזה על מגבלת המרכוז, ילדים רוכשים יכולות סיווג מתקדמות יותר:

סיווג היררכי דבר יכול להיות בו זמנית גם חלק ממשהו וגם שלם של משהו אחר (הצלחה במשימת הפרחים).
סיווג מטריצה סיווג הפריט בו זמנית על פי שני ממדים או יותר (כמו במשחק נחש מי - זה בן או בת? מה הצבע שיער שלו? וכו')

ביקורת¶

הערכת חסר של היכולות בינקות, שמקורה בשיטת המחקר שלו (ר' גישות חלופיות)
הערת יתר של יכולות בבגרות פיאז'ה מתאר שלב חשיבה מופשטת, שבכלל לא ברור שכל האנשים מגיעים אליו
המידה שבה ניתן לדבר על שלבים מוגדרים לרוחב המידה שבה בשלב מסוים הילד מציג את אותה רמה של יכולת קוגנטיבית בכל ההקשרים והתחומים. למה הילד הזה מפשיט נפח? הוא בתת שלב 5 וזה קורה רק בתת שלב 6 - אין גמישות בסיווג.
מידת האוניברסליות וההתאמה התרבותית של התיאוריה האם כל הילדים, בכל תרבות, יתפתחו בצורה כזו בדיוק? כנראה שלא ממש, אבל פיאז'ה לא ממש מתייחס לזה.

ילדים מקסיקנים שעובדים עם חימר ירכשו שימור הרבה יותר מוקדם, וילדים אינואיטים לא יידעו אופרציות פורמאליות בתחומים שפיאז'ה מציג, אלא רק בדברים פרקטיים יותר (ציד לוויתנים)

גישות חלופיות¶

לגישה של פיאז'ה אין מתחרים בהיקף - היא אגדית. עם זאת, יש גם ביקורת עליה.

אחת הביקורות היא שהפרשנויות שלו שגויות - הממצאים אמנם נכונים (יש למשל טעות A not B - אף אחד לא מערער על זה), אבל הפרשנות לא לוקחת בחשבון מושגים כמו זיכרון, קשב ותפקודים מנהלתיים. לעיתים, תינוקות מפגינים יכולות מתקדמות בהרבה ממה שפיאז'ה טוען, ברגע שבודקים זאת אחרת.

גישת הידע הגרעיני¶

גישה טוענת שתינוקות שזה עתה נולדו מגיעים עם הרבה יותר יכולות ממה שפיאז'ה מתאר - לרבות חיקוי וקביעות אובייקט בסיסית - ומייחסת את הממצאים לשיטת הבדיקה של פיאז'ה. לפי הגישה הזו, הרבה מהיכולות האלו הן יכולות גרעיניות חיוניות להישרדות שלנו, ולכן מופיעות מוקדם מאוד. מחקרים (דוגמת Spelke, 2000, Baillargeon & DeVos, 1991, Baillargeon, 1986) עומדים על היכולות הגרעיניות האלו בחודשי החיים הראשונים של התינוק, ומייחסים את היעדר התצפיות אצל פיאז'ה לכך שהניסויים מעמיסים על התינוקות. הם מפתחים את שיטת הפרת הציפייה - 1. מרגילים את התינוק למצב מסוים - - מצב אפשרי: מצב שעובד על פי חוק פיזיקלי ידוע - מצב בלתי אפשרי - מצב שבו מוכר לכאורה חוק פיזיקלי

משווים את משך המבט של התינוק בכל מצב בכדי לבדוק אם הוא מבין שמשהו לא בסדר.

סרטון (Baillargeon, 1986)

את הפער בין הממצאים החוקרים מייחסים לשלל הסברים חלופיים לטעות A not B - - זיכרון עבודה התינוק יודע איפה האובייקט; אבל אין לו זיכרון, והוא לא זוכר. תינוקות לא נופלים בטעות A not B כשנותנים להם לחפש מיד - השנייה של ההשהייה מספיקה כדי שהתינוק ישכח. - יכולת עיכוב של תגובה שכבר חוזקה בטעות A not B, התינוקות אולם מחפשים מתחת למפית A, אבל מסתכלים על מפית B. התינוק הולך על A משום שזו פעולה מוטורית שכבר חוזקה - ולא משום שהוא לא יודע שהחפץ מתחת למפית B. - יכולת תכנון וביצוע של רצף של פעולות מוטוריות

עמימות המטלה לתינוקות מחקר נוסף חזר על הניסוי של פיאז'ה בשלושה תנאים - תנאי תקשורתי (שבו הנסיין נוכח ומתקשר עם התינוק), תנאי לא תקשורתי (הנסיין נוכח אבל לא מדבר עם התינוק) ותנאי לא אנושי (הכל מתבצע מאחורי וילון - התינוק לא רואה נסיין). התינוקות טועים הרבה פחות בתנאי הלא-אנושי; ברגע שנוכח מישהו אחר, התינוק מנסה ללמוד ולפרשן את המצב, ולא ממהר להגיב.

ניאו-פיאז'טיאנים¶

שכלולים וחידודים של התיאוריה של פיאז'ה כדי להתגבר על הפערים - למשל, חלוקה לשלבים, אך ההתפתחויות והמעבר ביניהם קשורים לזיכרון העבודה (Robbie Case) - לא רק הקיבולת אלא גם סוג הייצוגים שהוא יכול להחזיק.

גישת עיבוד מידע¶

זו הגישה הכי פופולרית כיום. החוקרים בגישה זו משווים את המוח האנושי למחשב - קלט מסוים עובר עיבוד ונותן פלט מסוים. חוקרי גישה זו עסוקים יותר בקשב, בזיכרון, וכדומה. לשיטתם, אין שלבי התפתחות, אלא השתכללות רציפה, כמותית, הולכת ומתמשכת (גם ברמת היום\שבוע). זוכרים קצת יותר, מתייעלים קצת יותר, דברים נהיים אוטומטיים יותר וקיבולת משתחררת.

החיסרון הוא שמדובר בגישה - צבר של מחקרים - ולא בתיאוריה, ולכן קשה יותר לנבא איתה.

ולכן בתיאוריה שלו מונכחים הרבה מושגים ביולוגיים. ↩
שפיאז'ה מציין שיש גם לבעלי חיים. ↩
הגילאים בתיאוריה של פיאז'ה הם אומדן, ולא אמת מוחלטת; חלק מהילדים יגיעו קצת קודם, חלק קצת אחרי, ואלו עם בעיות התפתחותיות כאלו ואחרות עלולים בכלל לא להגיע לחלק מהשלבים, ולעצור קודם. ↩↩
רק בגירויים מעניינים ונעימים - תינוקות יכניסו לפעמים אצבע לעין, אבל לא ינסו לעשות את זה שוב. ↩
החלוקה של פיאז'ה לא מאוד ברורה לנו, ולכן נהוג להתייחס לשלב הזה כמקשה אחת, למרות משך הזמן הממושך שלו. ↩
ילדים תופסים את העולם אחרת לגמרי ממבוגרים, ולכן יותר מועיל להם לשוחח עם בני גילם, שהראייה שלהם דומה יותר. ↩
עמית מספר על זוג תאומים בגן שהתחפשו לפורים - אחד התחפש לגברת: הוא שם שמלה של גברת, ועקבים של גברת. אחיו התאום פתאום נלחץ - הוא נהיה בת! הוא נהיה בת! ↩
הורים מנצלים את המגבלה הזו. הילד נופל, עושים פויה ונו נו נו לרצפה (למרות שזה לא משפיע עליה, זו רצפה), והילד מתרצה. ↩
בגלל זה ילדים אוהבים בשלב הזה משחקי קופסא. ↩
עמית מספר על מחקר מפורסם שמראה כי נהגי מוניות בניו-יורק ובלונדון מפגינים חסינות כנגד תהליכים דמנטיים (אלצהיימר וכו'). שניהם היו יותר חסינים, אבל הלונדונים היו חסינים יותר. ההשערה היא שעצם הניווט היומיומי - עבודה מנטלית קשה - סייע להם בעמידות, וללונדונים עוד יותר משום שתוואי השטח שם מורכב יותר. לאחר כמה שנים, עם עליית הGPS ומערכות הניווט, ממצאים מעידים כי נהגי המוניות איבדו את החסינות שלהם. ↩