הטפסים

מצגת, ספר

הטפסים⁴ (סטריאוטיפים) הם אמונות ביחס למאפיינים של חברי קבוצה מסוימת

כל הסטודנטים לפסיכולוגיה אוהבים חתולים הוא סטריאוטיפ (שקרי, אבל לא משנה).

התאום המרושע של סטריאוטיפים הן הדעות הקדומות (Prejudice) -

דעות קדומות הן רגשות שליליים כלפי פרט על בסיס שייכותו לקבוצה חברתית

שמתמבטאת בפן ההתנהגותי באפליה -

אפליה היא התנהגות שלילית כלפי חברי קבוצה מסוימת על בסיס סטריאוטיפים ודעות קדומות

שימו לב - סטריאוטיפים יכולים להיות חיוביים (כי מה רע לאהוב חתולים?). אולם, המחקר מתמקד יותר בהיבטים השליליים של המאפיינים האלו.

הטפסים לאורך השנים

ראו את הנתונים האלו שנאספו לאורך שנים על הטפסים אודות האוכלוסייה השחורה בארצות הברית:

	1933	1951	1967	1982	2001
עצלנים	%75	31%	%26	%13	%11
בורים	%38	%24	%11	%10	%11
מוזיקליים	26%	33%	47%		34%
דתיים מאוד	24%	%17	%8	%23	%16

ניכרת ירידה לאורך זמן בהטפסים שליליים ועלייה בהטפסים חיוביים. מדוע?

אחת ההשערות היא שיפור בחשיבה ההטפסית. אחת אחרת היא שהנורמות סביב הדיווח של ההטפסים משתנות עם הזמן - זה כבר לא "יפה" להגיד מה אתה חושב על השחורים.

גזענות מודרנית

בעבר הגזענות העיקרית הייתה גזענות בוטה - אמונות לגבי קבוצות מיעוטים שהן גזעניות במובהק ומודים בהן בפה מלא.

קיום אנו מזהים גזענות סמלית - דעה קדומה נגד קבוצה שקיימת בד בבד עם דחייתן של אמונות גזעניות באופן גלוי. הגזענות באה לידי ביטוי בהתנהגות ובמערכת הממסדית, אך לא בביטוי ישיר - זוהי גזענות "סמויה".

המונח נטבע על ידי Sears and McConahay (1973), בניסיונם להסביר מדוע רוב המאריקנים הלבנים תמכו בעקרונות שוויוניים כלפי אמריקנים שחורים אבל רק מחציתם תמכו ביישום העקרונות האלו בפועל.

Sears & Henry (2000) פתחו את שאלון הגזענות הסמלית - ששואל נבדקים אודות אמונותיהם הגזעניות עם הצדקה מסוימת (דברים בסגנון חלק מחבריי הטובים ביותר הם יהודים! ושחורים הם שווים, אבל...).

אחד המחקרים הראשונים סביב הגזענות המודרנית הם Hodson, Dovidio & Gaernter (2002), שבו נבדקים שפטו מועמדים לקולג'. כאשר המועמד הצטיין בכל המדדים או היה גרוע בכל המדדים - השיפוט בין מועמדים שחורים ללבנים היה דומה. אולם, כאשר המועמד היה טוב בחלק מהמדדים ופחות טוב בממדים אחרים, נבדקים בעלי דעה קדומה (כפי שנמדדה בשאלון עמדות כלפי שחורים), מועמדים שחורים נשפטו כפחות טובים מלבנים.

הטפסים מובלעים

מדדי הטפסים מובלעים מודדים שיוך תכונומ "אוטומטיות" לקבוצה חברתית. מדדים אלו נשענים על הקלות\ קושי בהם קטגוריות חברתיות מקושרות לתכונות. המדדים מתבססים על מאפיינים יותר אוטומטיים ופחות שקולים - כמו זמן תגובה.

הטפסים מובלים לא תמיד תואמים את הדיווח העצמי.

אחד המדדים הנפוצים הוא מדד הIAT¹. למשל, מבקשים מנבדקים למיין מילים ותמונות לקבוצות מהר ככל האפשר.

קטגוריה	פריטים
אישה	אישה, נקבה, דודה, בת, רעייה, גברת, אמא, סבתא
איש	גבר, ילד, אבא, זכר, סבא, בעל, בן, דוד
מדעי הרוח ואומנות	פילוסופיה, ספרות, אומנות, הומאניזם, מוזיקה, לטינית, היסטורה
מדע	פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי-המוח, ביוכימיה, אסטרונומיה, הנדסה

המילים מופיעות במרכז מסך מחשב, והנבדקים מתבקשים באמצעות לחיצה על המקש הימני או השמאלי בעכבר לסווג את המילים לפי אחת משתי קטגוריות ( אישה או שי, מדעי הרוח או מדעים מדויקים) מהר ככל האפשר. סיווג לפי הטפסים הוא מהיר יותר, ולכן ניתן למדוד מה תואם את ההטפס של הנבדק ומה לא.

איך נוצרים ומשתמרים הטפסים?

גורמים כלכליים-חברתיים

השפעות תרבותיות, למידה, חשיפה למדיה תקשורתית.

גורמים כלכליים

תוצאה של תחרות על משאבים מוגבלים. מתבססת על תיאוריית הקונפליקט הריאליסטי בין קבוצות (Realistic group conflict theory): לפיה תחרות על כמות משאבים מוגבלת מובילה לעימות בין קבוצות, המובילה בתורה לדעות קדומות ולאפליה. משאבים יכולים להיות פיזיים, כלכליים, וכו'.

הדעות הקדומות החזקות ביותר מתרחשות בקבוצה שמרגישה שיש לה הכי הרבה מה להפסיד (למשל: יותר עוינות מכוונת כלפי מהגרים בעיתות מיתון).

גורמים מוטיבציוניים

הערכה עצמית מושפעת מהזהות הקבוצתית. האדרה עצמית מושגעת על ידי האדרת קבוצת הפנים או התייחסות שלילית לקבוצת החוץ.

נטייה לסיווג "אנחנו" ו"הם"

הנטייה לסווג לקבוצת פנים (ingroup) וקבוצת חוץ (outgroup) לפיה קבוצות מוגדרות על פי השוני ביניהן ולא על פי הדמיון. אנו תופסית יותר שוני (מוגזם) בין הקבוצות מאשר בתוך הקבוצות, ונוטים לייחס הומוגניות לקבוצת החוץ - אנחנו חושבים שהקבוצה שלנו יותר מגוונת (הטרוגניות) אבל הקבוצות הזרות הן כולן אותו הדבר (הומוגניות)³, גם כשהקבוצות נוצרות באופן שרירותי² - הקבוצה המינימלית (minimal group).

תהליכים קוגניטיביים

כמו הטייה והבניות ייחוס. הגישה הזו סבורה שיש בנו הטפסים משום שככה המוח שלנו עובד.

• עיבוד ידע מוטה ביחס לחברי קבוצת החוץ

שחור מחזיק אקדח, לבן מחזיק כלי עבודה, שחור שדוחף מיוצג כ"תוקפני", לבן שדוחף מיוצג כ"משתובב"

• נבואה שמגשימה את עצמה

התנהגות בהתאם לאמונה שמעודדת את התנהגות המצופה⁵.

• מתאם מדומה - הנטייה לתפוס קשר בין אירועים (בעיקר ייחודיים ושונים) גם כשאינו קיים. כאירועים בולטים מתרחשים ביחד, הצימוד שלהם בולט יותר.

האם אפשר לשנות הטפסים?

האם חשיפה לדוגמאות הסותרות את ההטפס מספיקה לשנותו?

נניח ואנו מחזיקים באמונה שנשים הן נהגות גרועות. אם אחפש לנשים שהן נהגות מעולות, בפורמולה 1 - האם זה יבטל את ההאמנה שלי?

מחקרים מראים שלא תמיד - ומשערים שזה נובע מ:

Subtyping

חלוקה לתת-קבוצות - נשים הן נהגות גרועות, אבל נשים שנוהגות בפורמולה 1 נוהגות טובות. ההטפס המקורי עדיין נשמר.

Kunda & Olson (1997), בניסוי השני במאמר, חקרו את התופעה בניסוי שבו נבדקים קראו משפטים ש"שרון", הפמיניסטית, כתבה על עצמה. הנבדקים החזיקו בהטפס לפיו פמיניסטיות הן אסרטיביות. החוקרים תפעלו את המשפטים כך שחלק יסטו מעט מההטפס, יסטו מאוד מההטפס או לא יסטו ממנו בכלל.

ניסוי 2

• סטייה מתונה

"לעיתים אני עושה מה שאחרים אומרים לי" " אני מנסה להימנע מעימותים עם אחרים"

• סטייה קיצונית

"אני תמיד עושה מה שאחרים אומרים לי"

"אני מנסה בכל מחיר להימנע מעימותים עם אחרים"

• ביקורת

לא קראו על שרון

החוקרים בחנו האם ההטפס של הנבדקים (על פמיניסטיות בכלל - לא על שרון) ישתנה.

הקבוצה שנחשפה לסטייה מתונה אכן החזיקה פחות בהטפס, אבל הקבוצה שנחשפה לסטייה הקיצונית אפילו החזיקה בה קצת יותר.

ניסוי 4

בניסוי הרביעי, נבדקים קראו משפטים ש"דייב", איש יחסי ציבור, כתב על עצמו. על אנשי יח"צ ישנו ההטפס שהם אנשים מוחצנים (extroverts).

• סטייה קיצונית

"אני מאוד נלחץ מלפגוש אנשים חדשים"

"לעיתים קרובות אני עוזב מסיבות מבלי לדבר עם איש"

• ביקורת

לא קראו על דייב.

חלק מהנבדקים החזיקו בהטפס בצורה קיצונית, וחלק בצורה חלשה. בקרב אלו שהחזיקו בהטפס חזק יותר מלכתחילה, הסטייה מההטפס של דייב הגבירה את ההטפס עוד יותר (החוקרים כינו זאת אפקט בומרנג) - כלומר, אם אני ממש משוכנע שאנשי יחסי ציבור הם מוחצנים, המשפט "אני מאוד נלחץ מלפגוש אנשים חדשים" יחזק את התפיסה הזו. איך זה יכול להיות?

אפקט הבומרנג

החוקרים משערים על:

• ניגוד (קונטרסט)

"היוצא מן הכלל מעיד על הכלל"

• חיפוש מידע מוטה

כשאנו נתקלים במידע מפתיע, אנו נבחר לחפש מידע שיחזק את הדעות שהחזקנו בהם קודם לפני שנבחר לקבל את המידע החדש (הטיית האישוש).

ייחוס מצבי לעומת תכונתי

התנהגות שסותרת את ההטפס מיוחסת לגורמים מצביים ואילו התנהגות שתואמת אותו מיוחסת לגורמים תכונתיים (היא נהגת טובה כי היא נהגה מלא; אבל היא שם היא נהגת גרועה כי נשים הן נהגות גרועות).

דיכוי מחשבות

אל תחשבו על דוב לבן!

חחחח, אכלתם אותה. חשבתם על דוב לבן.

^שלום.^ ^חשבתם^ ^עליי?^

זוהי התופעה לפיה ניסיון לדכא מחשבה מביא לחשיבה מוגברת שלה.

Wegner et al, 1987 הנחו נבדקים לספר את המחשבות שלהם לתוך מקליט במשך מספר דקות ואז שוב לספר את המחשבות:

In the next five minutes, please verbalize your thoughts as you did before, with one exception, This time, try (not) to think of a white bear. Every time you say "white bear" or have "white bear" come to your mind, please ring the bell on the table before you

לאחר מכן, החוקרים חזרו על ההנחיה, אבל התירו לנבדקים לחשוב על הדוב הלבן.

תנאי הראשון, על הנבדקים נאסר לחשוב על הדוב ואז הותר לחשוב על הדוב. בתנאי השני, הסדר התהפך: הותר להם לחשוב על הדוב ואז נאסר עליהם לחשוב על הדוב.

החוקרים בחנו כמה פעמים הנבדקים חשבו על דוב לבן, וצלצלו בפעמון. הנבדקים חשבו על דוב לבן בסדר הבא:

• הכי הרבה - תנאי 1, דיכוי

• הרבה פחות - תנאי 2, ללא דיכוי (אפקט בומרנג!)

• קצת פחות - תנאי 2, דיכוי

• קצת קצת פחות - תנאי 1, ללא דיכוי

את העלייה מייחסים החוקרים להתהליך הלא-מודע של ניטור (Monitoring) - רגע, אני מצליח לא לחשוב על הדוב הלבן? מן הסתם, הניטור מוביל לחשיבה מוגברת על המושא האסור. החוקרים משערים שהניטור ממשיך בין התנאים.

התנגדות להטפסים

Macrae et al, 1994 בחנו האם ניתן להתנגד להטפסים, וגילו כי הנייסיון לשלוט בחשיבה ההטפסית ולא להיות הטפסי גורם לעלייה בחשיבה ההטפסית.

הניסוי הוצג לנבדקים כחקר האופן שבו אנשים מתארים אנשים אחרים לפי תמונות.

מחצית מהנבדקים התבקשו לתאר את האדם בתמונה תוך הימנעות משימוש בהטפסים, ומחציתם השנייה התבקשו לתאר את האדם כרצונם.

המשתנה התלוי היה מספר התיאורים ההטפסיים שעלו בחיבור.

החיבורים שהתקבלו בתנאי דיכוי ההטפסים כללו הרבה יותר הטפסים לעומת קבוצת הביקורת - עדות נוספת לאפקט הבומרנב.

בניסוי השני שלהם, החוקרים ביקשו לראות אם הדעות שהביעו הנבדקים יתורגמו להתנהגות בפועל. נבדקים כתבו על יום בחייו של גלוח ראש (ניאו-נאצי). מחציתם הונחו שוב לא להשתמש בביטויים הטפסיים. לאחר מכן, הנסיין ליווה את הנבדק לחדר ההמתנה לפגוש את האדם המצולם (גלוח ראש). בחדר היו מספר כיסאות ועל אחד מהם הונח תיק, לכאורה של גלוח הראש שעתיד עוד רגע לחזור. החוקרים צפו כמה רחוק בחרו הנבדקים לשבת מגלוח הראש (מבין שבעה מקומות אפשריים).

נבדקים בתנאי דיכוי המחשבות ישבו רחוק יותר (5.25) מאשר תנאי הביקורת (4.41).

איך בכל זאת אפשר לדכא הטפסים? יש כמה דרכים:

1. חשבו על דוגמאות שסותרות את ההטפס באופן מתון.

2. חשבו על ההטפס!

1. מנגנונים נוספים בספר

---

1. ר' גם Project Implicit ↩

2. ר' גם - All Look Same - מטלה שמשחקת על הנטייה של אנשים ממוצא לא-אסייתי לחשוב שכל האסייתים נראים אות והדבר. ↩

3. כל הגברים האלה אותו הדבר ↩

4. מלשון typos ↩

5. תחום זה נחקר במיוחד בעולם החינוך - ובפרט, הנטייה של תלמידות להישגיות נמוכה יותר מתלמידים. למשל, מורים ישבחו יותר תלמידים לעומת תלמידות, תלמידות ישיגו פחות, וההטפס שבנות נוטות פחות להישגיות יתחזק. ↩