התנהגות עזרה

Kogut & Ritov, 2005 הנחו נבדקים לקרוא בקשת תרומה לעמותת "חיים" לחולי סרטן. משתנה בלתי תלוי אחד היה מושא התרומה: תרומה להצלת חיים של ילד או של קבוצה של 8 ילדים. משתנה נוסף היה מתשנה הזיהוי - חלק מהילדים זוהו בשמם, בגילם ובמעט פרטים וחלק לא זוהו כלל. הזיהוי בוצע גם ברמת הקבוצה ("שירה, גיא, יעל, רועי, אלון, הגר, גלי ומאיה הם ילדים בני 8 חולי סרטן) וגם ברמת היחיד ("שירה היא ילדה בת 8 החולה בסרטן"). דורגה גם מידת המצוקה שחשים הנבדקים (1-7) וכמות הכסף שתרמו, אם בכלל, לעמותה. החוקרות רצו לבדוק האם וכיצד זיהוי הילדים ישפיעו על התרומה והמצוקה, ביחידים ובקבוצה.

החוקרות גילו כי קורבן יחיד מזוהה הוביל למצוקה הגדולה ביותר, שתורגמה לתרומה הגדולה ביותר. האפקט הזה השתחזר במחקר נוסף של החוקרות, שבו בחנו את האפקט בתנאי של קבוצת חוץ (ארגנטינאים) לעומת תנאי פנים (ישראלים). במחקר זה, הילדים לא זוהו בשמם, אלא רק בתנאי יחיד לעומת תנאי קבוצה. החוקרות גילו כי ילדים ישראלים עוררו יותר מצוקה והובילו לתרומה גדולה יותר לעומת ילדים ארגנטינאים, אבל קבוצה של ילדים ארגנטינאים עוררה יותר מצוקה והובילה לתרומה גדולה יותר לעומת ילד ארגנטינאי יחיד. כלומר, בקבוצת הפנים, קורבן יחיד מעורר יותר אמפתיה, ובקבוצת החוץ, קבוצה מעוררת יותר אמפתיה.

מתי אנשים (לא) עוזרים?

סינדרום פייגולד (כאן 11)

ב2009, הקיאק של אלופת ישראל בקיאקים, יסמין פיינגולד, התהפך בירקון והיא טבעה. יסמין שהתה מתחת למים כ4.5 דקות, ואיש מבין הצופים הרבים לא נחלץ לעזרתה עד שחילץ אותה אבי טויבין, עובר אורח בן 62. סבתה של פיינגולד קוננה מאוחר יותר בריאיון שהיא "אינה מבינה מאיפה מגיעים האנשים האלו", שזה מקומם שאיש לא נחלץ לעזרתה של יסמין.

במקרה נוסף, בשעת לילה מאוד מאוחרת בניו יורק (1964), רוצח ארב לקיטי ג'נובז בשכונת קווינס, והיא זיהתה אותו, ברחה ממנו, ובסופו של דבר נרצחה. מעל ל30 איש היו עדים לאירוע - שנמשך 45 דקות! - בצורה כזו או אחרת, אך איש אינו הזעיק את המשטרה, וקיטי נרצחה בסופו של דבר.

ישנם גורמים רבים בתופעות כאלו - גורמים אישיותיים, כמו אפתיה, התדרדרות מוסרית ופחד, , וגורמים חברתיים - בהם מתמקדם הפסיכולוגיה החברתית.

אילוצי זמן

Darley & Batson, 1973 הריצו את ניסוי השומרוני הטוב¹.

פרחי כמורה התבקשו לתת הרצאה לסטודנטים במחלקה בקצהו השני של הקמפוס. מחצית מהסטודנטים התבקשו לתת הרצאה בנושא העבודות האופייניות לבוגרי בית הספר לכמורה, ומחציתם התבקשו להרצות על משל השומרוני הטוב.

תופעל גם משתנה זמן: לשליש נאמר שיש להם זמן, לשליש נאמר כי הם צריכים למהר, אבל יגיעו בזמן, ולשליש נאמר כי הם כבר באיחור.

באמצע הדרך החוקרים הציבו שחקן, גונח מכאבים ומבקש עזרה. נמדד אחוז הנבדקים שעצרו לעזור לו.

האנשים שלא מיהרו הציעו עזרה ברוב הפעמים (~65%). אלו שקצת מיהרו עדיין הציעו עזרה לעיתים די תכופות (~50%). אלו שמאוד מיהרו כמעט שלא עזרו בכלל (10%). החוקרים דרגו גם את מידת העזרה שהגישו הנבדקים. לא נמצא אפקט עיקרי של תוכן ההרצאה - מידת העזרה הושפעה רק מאילוצי זמן.

כמות הנוכחים

Darley & Latane, 1968 עומדו על אפקט הצופה מהצד (Bystander effect) - ככל שמספר האנשים העדים למצב חרופם גדל, כךך יורד הסיכוי של כל אחד מהם להגיש עזרה. האפקט מונע מגורמים דוגמת:

• בורות קבוצתית(pluralistic ignorance)

האמונה שהתחושות והאמונות שלי שונות מאלו של אחרים, למרות שההתנהגות זהה.

• פיזור אחריות (diffusion or responsibility)

נוכחות של אחרים גורמת לכל אחד להסיק שמישהו אחר יעזור, ולכן תחושת האחריות האישית לעזור יורדת.

מצבי חירום הם לרוב עמומים - ואנו נעזרים בהתנהגות של אחרים לפרש אותם. לכן במצב חירום, אי-התגובה של אחרים מתפרשים - מתוך בורות קבוצתית - כעדות נגד אופי החירום של המצב (אולי היא סתם נפלה מהקיאק, אולי זה ריב בין בני זוג, וכו').

בניסוי נוסף של החוקרים, נבדקים ישבו בתאי ניסוי נפרדים וניהלו לכאורה דיון באינטרקום על חיי העיר. תופעל מספר האנשים שלכאורה השתתפו בדיון: 1, 2, או 5. במהלך הדיון אחד המשתתפים (נסיין, שחקן) חווה התקף (חרדה?) וקורא לעזרה. החוקרים בדקו את משך הזמן שעובר עד שנבדקים יגישו עזרה מכל סוג, ואת כמות הנבדקים שיגישו עזרה בכלל.

החוקרים גיל כי זמן התגובה הלך והתארך ככל שמספר המשתתפים בדיון גדל - דקה למשתתף אחד, 100 שניות ל2 משתתפים ו160 שניות לדיון של חמישה משתתפים. מתוך הנבדקים בכל תנאי, קרוב ל90% הגישו עזרה בדיון של אדם בודד, 65% בדיון של שני משתתפים, ורק 30% בדיון של חמישה משתתפים.

במחקר החדר מלא העשן, החוקרים הנחו נבדקים לשבת במעבדה ולמלא שאלונים - לבד, עם עוד שני משתפי פעולה רגועים, או עם עוד שני נבדקים. לאחר כמה דקות, עשן מסתנן למעבדה מפתח האוורור, שהולך ונהיה סמיך יותר. מה % האנשים שיתריעו על העשן?

כששהו לבדם, 75% מהנבדקים חיפשו את הנסיין להתריע על הבעיה. כשיש שני נבדקים, רק 38% חיפשו את הנסיים, וכשיש שני משתפי פעולה רגועים - רק 10%.

גישות אבולוציוניות

הפסיכולוגיה האבולוציונית יוצאת מנקודת גישה פונקציונאלית - קרי, התנהגות של עזרה נוצרת ומשתמרת כהתנהגות תורמת להישרדות הפרט והתרבותו.

• Kin Selection - אנו נוטים לעזור לאנשים החולקים איתנו גנים

• אלטרואיזם הדדי (reciprocity) - מתן עזרה מגדיל את הסיכוי לקבלת עזרה עתידית.

• תגמולים חברתיים (עקרון ההכבדה) - עזרה לשם שיפור התדמית והמעמדת של היחיד, באמצעות התנהגות מוערכת חברתית. התורם נתפס כחזק וטוב.

כדוגמה, טל מתארת את ציפור הזנבן - הזנבן, חיה חברתית מאוד, עומד על נקודת תצפית גבוהה וצורח את נשמתו כשהוא מזהה איום, למרות שזה מסכן אותו. זוהי דוגמה להתנהגות חברתית - הזנבן פועל כנגד ההשרדות האישית שלו לטובת הקבוצה.

קרבה וסוג האירוע

Burnstein, Crandall & Kitayama, 1994 בדקו את התנהגות הצעת סיוע על פי מחקר תיאורי (היפוטתי). הם הציגו בפני הנבדקים שני מצבים:

1. דמיינו ששלושה אנשים ישנים בחדרים שונים בבית שעולה באש (אח, סבא, בן דוד, מכר). כולם בסכנת חיים.

2. דמיינו ששלושה אנשים מבקשים מכם טובה קטנה.

החוקרים הציגו מפתח קרבה גנטית:

% קרבה גנטית	קרבה
0.5	הורים, אחים
0.25	סבים, דודים
0.125	בני דודים
0	מכר

בשני התרחישים, יש לכם זמן להציל\לעזור רק לאחד מהאנשים. למי תעזרו?

החוקרים גילו כי הנטייה לסייע לאנשים הקרובים לנו יותר גנטים חזקה יותר במצבי חיים ומוות, אך בעזרה יומיומית המצב מתהפך - ואנו נוטים לעזור לאנשים רחוקים יותר גנטית.

האם קיים אלטרואיזם טהור?

זוהי שאלה שמתרתקת את הפסיכולוגים, הפילוסופים והביולוגיים לאורך הרבה שנים.

Batson 1991 מחלק את המניעים האלטרואיסטיים לשלושה:

• תגמול חברתי

ציפיי לכוח ומעמד כתוצאה מהגשת עזרה.

• הפחתת מצוקה

אנשים עזורים לאחרים כדי להפחית את רמות המצוקה שהם חווים ממצבים שונים.

• אמפתיה

הזדהות עם האחר וחוויהוהבנה של מה אותו האדם חווה - תפיסת נקודת המבט שלו. זהו מוצא ההסבר האחרון; כשההתנהגות לא מונעת משום מניע אחר, אלא רק מאמפתיה, נכנה אותו אלטרואיזם טהור.

באטסון מתאר תהליך כזה:

1. אנו צופים באחר במצוקה.

2. האם אנחנו מרגישים אמפתיה?

3. כן - תעזור לו בין אם זה משרת את האינטרסים שלך ובין אם לא

4. לא - תעזור לו רק אם זה משרת את האינטרסים שלך

---

1. מבוסס על סיפור מהברית החדשה, של אדם שנשדד באם הדרך ושרע בה מדמם. עברו על פניו כוהן, ולוי ולא הגישו לא עזרה, ורק שומרוני אחד - אדם ממעמד נמוך - סייע לו, חבש את פצעיו, הלין אותו בפונדק עד שהשתקם. ↩