קבוצות

מצגת, ספר

האם החלטה קבוצתית טובה יותר מהחלטה של יחידים? האם לומדים טוב יותר לבד או בקבוצה? האם התרומה לקבוצה עולה או יורדת ככל שהקבוצה גדולה יותר? האם יש דברים שעושים רק בקבוצה ולא לבד?

פסיכולוגיה חברתית שואלת שאלות כאלו כמו אלו סביב הקבוצה -

קבוצה היא אוסף של יחידים המקיימים ביניהם מערכת יחסים שהופכת אותם לתלויים אחד בשני במידה מסוימת Cartwright and Zander, 1968 {.info}

המידה שבה מספר אנשים יוצרים קבוצה או תות נעה על רצף - מחבורה של זרים על רציף הרכבת ועד למשפחה. התלות הזו היא דינאמית: יש זרים ברכבת שקושרים ביניהם קשרי גורל, ובני משפחה שלא מדברים כל חייהם.

קבלת החלטות בקבוצה¶

האם כדאי לקבל החלטות בקבוצה? בקבוצה יש מערכות יחסים, עימותים, ניגודי אינטרסים, תרבות, חשש מנידוי, רצון להרשים, ועוד כל מיני הטיות שעלולות להשפיע על ההחלטה.

אולם, בקבוצה יש יותר משאבים (דעות, מומחיות), יותר פעולה (מחויבות, יכולת להזיז דברים). יתרה מכך, מחקרים מצביעים על כך שבנושאים שבהם יש תשובה עובדתית אחת, ההחלטה הקבוצתית יותר מדויקת מזו של היחיד.

חשיבה קבוצתית¶

אולם, לקבלת החלטות בקבוצה יש צדדים שליליים יותר - ובמיוחד התופעה המכונה חשיבה קבצותית (Groupthink). Janis, 1971 פותח בשאלתו של הנשיא קנדי סביב מבצע מפרץ החזירים - How could we be so stupid?

ג'אניס סבור שזו אינה טיפשות, אלא תוצאה של חשיבה קבוצתית - חשיבה מוטעית שנעשית על ידי קבוצות מתוך לחצים חברתיים להגיע לקונצנזוס¹.

המודל של ג'ניס¶

Jannis and Mann (1977) פיתחו לאור הממצאים האלו את מודל החשיבה הקבוצתית - התנאים שמובילים להחלטות קבוצתיות שגויות:

| מאפייני ההחלטה | תסמינים | מניע | גורמים מקדימים | | ---- | ---- | ---- | ---- | ---- | | בחינה חסרה של מטרות | אשליית העדר פגיעות | שאיפה לתמימות דעים | לכידות גבוהה | | בחינה חסרה של חלופות | רציונליזציה קולקטיבית | | בידוד הקבוצה | | תהליך חסר של חיפוש מידע | סטריאוטיפים של קבוצת חוץ | | העדר כללים לחיפוש והערכת מידע | | העדר בחינה של סיכונים | לחץ ישיר על פורשים | | הנהגה חזקה | | עיבוד מידע מוטה | צנזורה עצמית | | רמץ לחץ גובהה וחוסר תקווה למציאת פתרון אחר | | העדר הערכה נכונה של חלופות | אשליית תמימות דעים | | | | העדר תוכניות חלופיות | | |

Turner et al, 1992 העמידו את המודל של ג'ניס למבחן.

במחקר, סטודנטים מקורס מסוים השתתפו בתרגיל כיתתי שבו התבקשו להחליט בעניין ירידה בתפוקות של צוות בחברה לחלפי מכוניות בגלל עובד מבוגר ולא יעיל. החוקרים תפעלו לכידות על ידי מתן תגים עם שם לקבוצה וקיום דיון על נקודות הדמיון בין חברי הקבוצה, או העדר תגים ודיון. החוקרים תפעלו גם את רמץ הלחץ - לחלקם נאמר שהדיון יצולם ויוקרן באוניברסיטה ובחברות כדי ללמוד על תקוד קבוצתי נמוך, או שהדיון תואר כחלק מפיילוט לא מצולם.

תפקוד הקבוצה נמדד על ידי איכות הפתרון.

בתנאי האיום הנמוך, קבוצות מלוכדות יותר הגיעו להחלטות איכותיות יותר מקבוצות על לכידות נמוכה, ולהיפך - בתנאי איום, קבוצות עם לכידות נמוכה קיבלו החלטות יותר טובות.

בניסוי נוסף, החוקרים הוסיפו תנאי נוסף - איום גבוה עם הסחה (מוזיקת רקע בעוצמה בינונית-חזקה) - ש"סיפק תירוץ" להגעה לפתרון באיכות נמוכה.

החוקרים ראו כי הוספת ההסחה שיפרה את איכות ההחלטות של הקבוצה - מרגע שניתן לקבוצה באיום הגבוה "תירוץ" להורדת הלחץ מהקבוצה ולתפוס אותה בצורה יותר חיובית (אנחנו לא כאלה גרועים, המוזיקה הזו ממש חופרת), איכות ההחלטות השתפרה.

החלטות לבד או עם אנשים?¶

מה הקשר בין אופניים, חוט דייג ונמלים? Triplett (1898), שהיה גם רוכב אופניים חובב, שם לב שרוכבי אופניים הגיעו לזמנים טובים יותר כשהיו בחברת רוכבים אחרים לעומת כשהיו לבד.

לכן הוא ביצע את מה שנחשב בתור הניסוי הראשון בפסיכולוגיה החברתית - הוא ביקש מילדים לגלגל חוט דייג על החכה, פעם כשהם היו לבד ופעם כשהיו בקבוצה. הוא גילה כי הילדים בחברה גלגלו את חוט הדיג מהר יותר מילדים יחידים.

תופעה זו מכונה האצה חברתית (Social Facilitation) - שקובעת כי ביצועם של יחידים משתפר מעצם הנוכחות של אחרים, גם כשאינם לוקחים חלק בפעולה או אפילו כשאינם צופים. ה

לרוע המזל, התוצאה הזו לא השתחזרה במלואה - במצבים מסוימים היא נוכחת, ובאחרים לא (ובנמלים כן - הן חופרות מהר יותר).

Zajonc (1965) חזר לבחון את התחום אחרי שנים של נטישה לאור הממצאים הסותרים. הוא הציע שנוכחות אחרים מובילה לעוררות, וזו מביאה לעלייה בנטייה לבצע התנהגות דומיננטית. במטלה קשה או חודשה, התגובה הדומיננטית שגויה - והביצוע נפגע; במטה קלה או מוכרת, התגובה הדומיננטית נכונה, והביצוע משתפר.

Micheals et al (1982) בחנו תיאוריה זו בכך שצפו במשחקי ביליארד באוניברסיטה. הם ראו כי שחקני ביליארד טובים שבממוצע מצליחים ב71% מהקליעות כשהם לבד מצליחים 80% בנוכחות קהל - אבל שחקנים פחות טובים שמצליחים רק 36% מהקליעות לבד הצליחו רק 25% בנוכחות צופים.

הגישה המולדת¶

Zajonc סבר כי העוררות היא נטייה מולדת וטבעית, ולכן מספיקה עצם הנוכחות של אחרים כדי שהיחיד ירגיש עוררות - כפי שניתן לראות גם בקרב בעלי חיים.

כדי לבחון את הגישה המולדת, Zajonc, Heingartner and Herman (1969) הקצו מקרית ג'וקים² לאחד משני מבוכים - מבוך פשוט או מבוך מורכב (עם פנייה ימינה). פתח המבוך הואר - והימנעות מאור היא תגובה דומיננטית עבור ג'וקים. מחצית מהגו'קים רצו במבוך בו נכחו ג'וקים אחרים ומחצית רצו לבד.

כשהמבוך היה פשוט ה"נבדק" מצא את המטרה מהר יותר בנוכחות "קהל" (33 שניות) מאשר לבד (41 שניות). אולם, כשהמבוך היה מורכב הביצוע היה איטי יותר בנוכחות ה"קהל" (130 שניות) מאשר לבד (110 שניות).

אלא שהמאמר הזה לא השתחזר - Halfmann, Bredehoft and Hausser (2020) חזרו על הניסוי עם פי 3 "נבדקים" (אם כי מזן אחר), ושם התוצאות לא השתחזרו - הנוכחות של ה"קהל" תמיד פגעה בביצוע. מטא-אנליזות מאוחרות יותר מעידות שהאפקט כן קיים, אבל הוא חלש.

גישת החשש מההערכה¶

Cottrel ושותפיו סברו לעומתו כי ייתכן ויש עוררות, אך לא כדבר טבעי ומולד אלא מתוך חשש שאחרים יעריכו אותנו באופן ביקורתי (Evaluation apprehension).

Cotterl et al (1968) חרטטו מילים מומצאות (כמו MECBURI) וביקשו מהנבדקים לשנן אותן. אחד המשתנים היה מספר הפעמים שהמילה שוננה בכל רם (1, 2, 5, 10, 25), והאחר הוא נוכחות אורחים - השינון בוצע לבד, בוכחות 2 צופים, או בנוכחות אחרים שלבשו כיסויי עיניים (קהל לא מעריך). המתשנה התלוי היה מספר הפעמים בהם נבדקים אמרו שהמילה הדומיננטית (ששוננה 25 פעמים) אכן הופיעה במבחן הזיהוי. בפועל, לא הופיעו מלים ששוננו במבחן הזיהוי. החוקרים בדקו האם התגובה הדומיננטית - ציון המילה ששיננו - נהפכה נפוצה יותר בנוכחות קהל מעריך או לא מעריך.

מספר התגובות הדומיננטיות אכן עלה בתנאי הקהל המעריך - אך בנוכחות קהל לא-מעריך, העלייה הייתה מזערית.

Markus (1978) ביקשה לבחון את המסקנות של קוטרל, על ידי בחינה מדוקדקת יותר של תנאי הלבד. נבדקים ביצעו מטלה קלה (לחלוץ ולנעול את נעליהם) או מטלה חדשה ומורכבת (לגרוב גרביים מעל הגבריים שלהם, לנעול נעלי מעבדה גדולות, ללבוש חלוק מעבדה גדול) - סופר להם שהניסוי יהיה בחברת נבדק אחר שעוד לא הגיע ושלפחות יתארגנו קודם. הנבדקים היו לבד, בחברת אדם אחר שמבונן בעניין (קהל מעריך) או טכנאי לא קשור לניסוי (קהל לא מעריך). החוקרים בדקו את זמן ההתלבשות (בשניות) של הנבדקים.

התוצאות מעידות על כך שנוכחות של אחרים בתנאי המטלה הקשה פגעה בזמני הביצוע (ופגעה בה יותר בנוכחות קהל מעריך), ולהפך - זמן הביצוע של מטלה פשוטה השתפר בנוכחות של אחרים.

Baron מציע כי המודעות לנוכחותם של אחרים יותר הפרעה קשבית (Distraction conflict), והצורך בחלוקת הקשב הוא שיוצר עוררות מוגברת ועומס קוגניטיבי במטלות קשות. במטלות קלות, שלא דורשות הרבה משאבים קוגנטיביים, ההצלחה מוסבר בהעלאת המוטיבציה להתגבר ולהצליח.

בטלה חברתית¶

Baron and Byrne, 2003 עומדים על תופעת הבטלה החברתית (Social Loafing), שבה המוטיביה והשקעת המאמץ של היחיד נפגעת במצב של פעולה קבוצתית לעומת היותו לבד - הנטייה להתאמץ פחות בפעולה קבוצתית. מהנדס חקלטי בשם Ringleman גילה ב1913 שככל שנוספו אנשים למשיכת חבל, המאמץ הממוצע של כל משתתף ירד.

Latane, Williams & Harkins (1979) ביקשו מנבדקים לשאוג קריאות עידוד ולמחוא כפיים במלוא הכוח. החוקרים גילו כי עוצמת הרעש שהפיק כל נבדק הלכה וירדה בתנאי לבד, זוגות, רביעיות ושישיות.

למה זה קורה?¶

פיזור אחריות - האחריות מתפזרת על פני יותר אנשים
Free rider effect - התחושה שהרומה שלנו לא הכרחית אבל עדיין ניתן להרוויח מביצוע הקבוצה
Sucker effect - נכונות לעשות את המאמץ המזערי מתוך אמונה שאחרים בוודאי לא משקיעים הרבה - למה לי להיות הפראייר?

ישנם כמה גורמים שמקטינים את הנטייה לבטלה חברתית:

זיהוי תוצרים פרטניים (לראות כמה כל אחד תורם)
מטלות מעניינות ומאתגרות
אמונה שהתרומה של כל פרט חשובה והכרחית
אמונה שאחרים בקבוצה עושים כמיטב יכולתם
קבוצות קטנות מאוד (מעקב קל יותר)
מחויבות לקבוצה (חברים)

התנהגות בקבוצות גדולות¶

ההתנהגות של קבוצה שונה מסכום החברים הבודדים בקבוצה - השפעות הקבוצה על התנהגות החברים בה כשמסתכלים, למשל, על ההתנהגות של המון (mob)³.

LeBon (1895) טבע את המושג Group Mind, לפיו אנחנו מאבדים את היכולת לחשוב חשיבה הגיונית בקבוצות גדולות, בהן אנחנו מאמצים מוח קבוצתי. החשיבה הזו נובעת מדה-אינדיוידואציה - אובדן זהות עצמאית והפחתה של שליטה עצמית.

Zimbardo (1969)⁴ הציע מסגרת תיאורטית להבנת ההתנהגות של אנשים בקבוצות גדולות.

תנאים מקדימים
- אנונימיות
- פיזור אחריות
- עוררות מוכחותם של אחרים
- עומס גירויים
מצב פנימי - דה אינדיבידואציה
- פחות הסתכלות פנימית וביקורת עצמית
- דאגה מופחתת מהערכות של אחרים
- שליטה עצמית מוחלשת (פחות חשש מאשמה, בושה)
השלכות התנהגותיות
- התנהגות פזיזה, לא רציונאלית, הרסנית, אנטי-חברתית

זימברדו בחן את המודל בכמה דרכים. הוא הזמין למעבדה קבוצות של 4 נבדקות שהתבקשו לתת שוקים חשמליים לנבדקת כחלק מתהליך למידה. זימברדו תפעל אנונימיות על ידי תנאי אחד שבו הנבדקות לבשו מעילים ארוכים, מסכות ולא זוהו בשמן, או שלבשו את בגדיהן הרגילים וזוהו בשמן. זהות התלמידה גם תופעלה - פעם היא תוארה באופן מאוד חיובי, ופעם באופן מאוד שלילי.

זימברדו זיהה כי הנבדקות האנונימיות נתנו שוקים ממושכים יותר - פי 2 - ולא הבחינו בין תלמידה נחמדה ללא נחמדה, אך נבדקות מזוהות נתנו שוקים קצרים יותר וגם הבחינו בין תלמידה נחמדה ללא נחמדה⁵.

Johnson & Downing (1979) הזמינו קבוצות של ארבע נבדקות למעבדה, אך כל נבדקת עברה את הניסוי לבד. נאמר להן שהניסוי בודק השפעת עוררות על למידה וכי עליהן לקבוע את עוצמת השוק שתועבר לתלמידה. החוקרים תפעלו תלבושות - הנבדקות לבשו תלבושות של הKu Klux Klan⁶ או של אחיות בבית חולים. החוקרים תפעלו גם אינדיבידואציה - נבדקות ראו תצלומים של הנבדקות האחרות; בתנאי המזוהה, הוצמד שם לכל תצלום ונאמר לנבדקות מי נתן איזה שוק.

החוקרים גילו אפקט עיקרי לתפקיד (סוג התלבושות) - הנבדקות העבירו שוקים חשמליים חזקים יותר בלבוש KKK - וגם אפקט לדה-אינדיבידוטציה - הנבדקות העבירו שוק חזק יותר כשלא היו מזוהות בתנאי הKKK אבל הפחיתה את עוצמת השוקים בתנאי האחיות. כלומר, דה-אינדיוידואציה משחקת תפקיד שונה כתלות בקבוצה שבה היא פועלת - ההשפעה שלה לא בהכרח הרסנית, אלא יכולה להיות חיובית בקבוצה עם נורמות חיוביות.

ההבנה הזו הייתה דרמטית מאוד - ההמון לא מוביל רק להתנהגות גרועה, אלא נושא גם פוטנציאל חיובי.

Postmes & Spears (1998) בחנו במטה-אנליזה מחקרים שתפעלו מצב של דה-אינדיבידואציה (אנונימיות, מודעות עצמית מנמוכה) ומדדו תהנהגות אנטי-חברתת (מתן שוקים, התהנגות תוקפנית, גניבה, אי מתן עזרה). החוקרים ניתחו 60 מחקרים עם 4714 נבדקים ומצאו אפקט קטן אבל מהימן של דה-אינדיבידואציה על התנהגות אנטי-חברתית. החוקרים עמדו על כמה גורמים ממתנים:

גודל הקבוצה
מגדר
זמן המניפולציה
נורמה חברתית כללית
נורמה חברתית מצבית

מה אפשר לעשות?¶

איך מתנגדים להשפעות ההמונים הבלתי-רחוצים על הפרט האומלל?

מודעות עצמית

הגברת המודעות העצמית מציפה את החשיבות של העצמי - מבטל דה-אינדיבידואציה.

זו טענה של [תיאוריית המודעות העצמית] (Duval & Wicklud, 1972) - שקובעת כי כשאנים מודעים לעצמם (בצילום, מראה או תג שם), הם דואגים להערכה העצמית שלהם ומתאימים את התנהגותם לנורמות ולערכים שלהם.

אבל, האם המודעות העצמית מפחיתה את השפעות הדה-אינדיבידואציה?

Diener et al., 1976 ניצל מצב מסוים בארצות הברית - חגיגות ליל כל הקדושים (Halloween), שבו ילדים מחופשים מבקשים ממתקים בפתחי הבתים. בניסוי של דיינר, השתתפו 1500 ילדים שחולקו ל27 בתים שהתמקמו בהם החוקרים. בכל בית, נסיינית קיבלה את פני הילדים, אמרה להם שהם יכולים לקחת ממתק אחד מתוך קערה והלכה (ליד הממתקים הונחה קערה עם מטבעות - מנהג לא נורמטיבי). החוקרים תפעלו את מספר הילדים (לבד, או בקבוצה) ומשתנה של אינדיוידואציה - חלק מהילדים נשאלו לשמם, וחלק לא. החוקרים ביקשו לבדוק את מספר הילדים שפעלו בניגוד להוראות - קרי, לקחו יותר ממתק אחד, או כסף.

בשני התנאים, הילדים שנשאלו לזמן התנהגו בצורה הרבה יותר נורמטיבית. ילדים לבדם התנהגו בצורה יותר נורמטיבית, וילדים בקבוצה הפרו את ההתנהגות הנורמטיבית בצורה חזקה בהרבל

	לבד	קבוצה
נשאלו לשמם	7.5%	21.4%
לא נשאלו לשמם	20.8%	57.2%

במחקר המשך, Beamen et al (1979) בדקו ילדים שהגיעו בקבוצה - חלקם נשאלו לשמם וחלקם לא, והפעם - בחלק מהמצבים הוצבה מראה בכניסה לבית, ובחלק לא. הפעם, התוצאות היו מורכבות:

	נשאלו לשמם	לא נשאלו לשמם
מראה	8.9%	19.6%
ללא מראה	37.7%	19.1%

התוצאות לא לגמרי תואמות - המראה הגבירה את הנטייה של הילדים שנשאלו לשמם להפר את הנורמות החברתיות.

אירועים פוליטיים עכשווים, כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה מיוחסים לעיתים לחשיבה קבוצתית. ↩
היסטרי. ↩
היוונים הקדמונים קרו לזה בזלזול ה*הוי פולוי, ההמונים הבלתי-רחוצים. ↩
אותו הזימברדו מניסוי הכלא של סטנפורד הסופר מפורסם. ↩
דומה מאוד לניסוי השוק של מילגרם. ↩
החוקרים חירטטו שהם ניסו לתפור משהו לניסוי, אבל אופסי, יצא משהו דומה לKKK. ↩