שיפוטים חברתיים

מצגת, ספר

קוגניציה חברתית הא המחקר של איך אנשים חושבים על העולם החברתי - איך הם בוחרים, מפרשים, זוכרים ומשתמתשים במידע חברתי כדי לעשות שיפוטים ולקבל החלטות.

קוגניציה חברתית היא השימוש בשיטות ובתיאוריות קוגניטיביות כדי להבין אנשים ומצבים חברתיים.

שיפוט חברתי תלוי ב

• זמינות המידע (למשל, אגוצנטריות)

• אופן הצגת המידע (כמו, אפקט סדר)

• מבנה הידע (סכמות, ציפיות, הרגלים)

Newton, 1990¹ חילקה נבדקים לשני תנאים - מקישים ומאזינים.

• מקיש - בוחר שיר מוכר ומקיש על השולחן, ומעריך את הסיכוי שהמאזין יזהה את השיר

• מאזין - מנסה לזהות את השיר

בניסוי, הפער בין ההערכה של המקיש שכמות המזהים בפועל היה גדול מאוד - הרבה פחות מהמאזינים זיהו את השיר. ההסבר של החוקרים הוא ש, כאשר המקיש מקיש את השיר, הוא שומע אותו בראש - ולכן לא לוקח בחשבון את הפער בינו לבין המאזינים. למקיש יש את המלודיה בראש, ולנו, מאזינים עלובים, לא - והמקיש לא לוקח זאת בחשבון. זהו כשל של הבנייה - השיפוט של המשיב מושפע מאוד מהידע הזמין לו בזיכרון\חשיבה.

החוקרים ניסו תנאי נוסף - מאזינים שאמור להם מהו השיר לפני ששמעו את המקיש. המאזינים העריכו את אחוז הנבדקים שיזהו את השיר מבלי לדעת את שמו לפני כן.

בתנאי הזה, המאזינים נתנו הערכה זהה לזו של המקיש.

זמינות מידע

שיפוטים חברתיים נשענים על מידע זמין, לרבות -

• הטייה אגוצנטרית - הנטייה להסתמך על מידע אישי (אגוצנטרי) בשיפוטים לגבי אחרים. ההטייה, כפי שהדגים ניסוי ההקשה, היא לא לקחת בחשבון שהמידע האישי שלי עשוי להיות שונה מזה של אחרים.

• ריאליזם נאיבי - הנטייה לחשוב שאנחנו תופסים את המציאות כמו שהיא, באופן אובייקטיבי, ושאחרים תופסים את המציאות כמונו².

הטייה אגוצנטרית בתפיסה

ילדים בני 4-5 מתחילים לפתח יכולת לקחת נקודת מבט - להבין שנקודת מבטם שונה מזו של אחרים.

Epley, Morewedge & Keysar, 2004 שואלים - האם מבוגרים אינם אגוצטנריים כלל או שברירת המחדל שלהם אגוצנטרית ובהמשך הם מבצעים תיקון לעבר נקודת המבט של האחר?

החוקרים שיערו שמבוגרים יהיו פחות אגוצנטריים מילדים אבל זה יבוא לכדי ביטוי בעיקר בתיקון - בשלבים מאוחרים יותר של עיבוד מידע.

הניסוי (32 ילדים בני 4-12 והוריהם): הנסיין מבקש מהנבדקת להזיז פריטים שונים בין תאים בכוורת - חלקם גלויים וחלקם חשופים רק לצד אחד (של הנבדקת). למשל, להזיז את הכדור הגדול מתחת לדלי.

• על איזה כדור הנבדקת תסתכל (אוטומטיות - על פי תנועת האישונים)?

• לאיזה כדור היא תושיט יד (תיקון)?

עבור הנבדקת, הכדור הגדול הוא הכדורסל. עבור הנסיין, שלא רואה אותה, הכדור הגדול הוא הכדורגל.

הילדים והמבוגרים שניהם פרשו את ההנחיות בצורה אגוצנטרית - מעל ל80% הפנו מבט לאובייקט הנסתר. לעומת זאת, הילדים היו יותר אגוצנטריים בהתנהגות - 52% הושיטו יד לאובייקט הנסתר לעומת 22% מהמבוגרים.

כלומר, הנטייה הראשונים הייתה אגונטרית - אבל המבוגרים ידעו לתקן את הנטייה הזו. מבוגרים הפנו מבט מהר יותר אל האובייקטים מהילדים. גם ילדים וגם מבוגרים הפנו מבט מהיר יותר אל האובייקט הנסתר לעומת האובייקט הנכון - נטייה אגוצנטרית - אבל נבוגרים עשו תיקון מהיר יותר מילדים - בכך שהעבירו את מבטם מהאובייקט הנסתר לאובייקט הנכון.

הטייה אגוצנטרית בשיפוט

Eyal & Epley, 2010³ הזמינו נבדקים למעבדה, ביקשו את רשותם לצלם אותם (תמונה נבוחה כזו, במעבדה) ולהראות את התמונה הזו לנבדקים אחרים שיגיעו למעבדה, מהמין השני. לאחר הצילום, הנבדקים צפו בתמונה שלהם, וביקשו לנחש כמה מושכים הם לנבדק מהמין השני.

לשליש אחד נאמר שתמונתם תיחשף בהמשך היום, עוד כמה שעות. לשליש אחר, נאמר שתמונתם תיחשף עוד שלושה חודשים⁴. השליש האחרון התבקש לנסות לסגל את נקודת המבט של הנבדק השני, ולדרג את התמונה שלהם בעצמם.

כבר נוכחנו כי אנחנו נוטים לתאר את עצמנו באופן יותר מצבי, ואנשים אחרים באופן יותר תכונתי. החוקרים שיערו כי המרחק בזמן יקל על הפער הזה, ויאפשר לנדקים להעריך הערכה יותר תכונתית (ויהיו מדויקים יותר).

בתנאי ה3 חודשים, התיאורים שנתנו אכן היו תכונתיים יותר, ונמצאה התאמה גבוהה בין התיאורים של הנבדקים שצולמו לתיאורים של הנבדקים מהמין השני.

אולם, בתנאי נקודת המבט, לא נמצאה התאמה (בניגוד להשערה), מה שהוליד סדרת ניסויים נוספים.

בתמצית - כשאנחנו מבצעים שיפוטים אודות עצמנו ואחרים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את המרחק שלנו מהמצב, ואת הנטייה שלנו להתבסס על מידע אגוצנטרי, שזמין רק לנו.

בורות פלורליסטית

בורות פלורליסטית (Allport, 1924) היא האמונה הרווחת (והמוטעית) שהעמדות והתחשות שלנו שונות משל אחרים למרות שההתנהגות דומה. הפירוש המוטעה של הנורמה החברתית גורם לחיזוק הנורמה.

לדוגמא, סטודנטים עלולים לחשוב -

רק אני לא מבין את החומר - כל שאר הזחלצים האלה שוחים בו (ולא לשאול את המרצה)

רק אני מרגיש בודד באוניברסיטה - כל היתר נראים שמחים ומחוברים (ולא לחפש חברים)

Miller & McFarland (1987) עומדים על כך שבורות פלורליסטית משגשגת היכן שהלוקים בה נבוכים מלשתף את המידע הפנימי הזה, מחשש שייחשפו בבורות שלהם.

במחקרם, נבדקים השתתפו בניסוי בקבוצות. הם קראו מאמר מסובך מאוד על פרספקטיבות תיאורטיות על העצמי כדי להתכונן לדיון בנושא, בחלקו השני של הניסוי (שלא יתקיים לעולם).

לחצי מהנבדקים נאמר כי לא ניתן לשאול שאלות ולחצי נאמר שכן, אך זה כרוך באי נעימות מסוימת (להפריע לנסיינית).

נבדקים התבקשו להשיב - עד כמה הם הבינו את המארמר, כמה ידע יש להם לגבי העצמי ובאיזו מידה יצליחו בכתיבות חיבור יחסית לנבדק הממוצע (1 - פחות, 2 - שווה, 3 - יותר).

בתנאי שאסר שאלות, נבדקים שיערו הצלחה גבוהה יותר בכל שלושת הממדים - הבנת המאמר, ידע על העצמי, והצלחה משוערת. מרגע שהתאפשר להם לשאול שאלות, נבדקים נמנעו מלעשות כן מתוך אמונה שהם בורים יותר מהשאר (למה רק אני שואל שאלות? אני בטח אפריע לנסיינית עכשיו, כו'), ולכן ההערכה העצמית שלהם נפגעה.

במחקר נוסף באוניברסיטת פרינסטון, Prentice & Miller (1993) בדקו עד כמה סטודנטים מרגישים נוח עם כמות האלכוהול שהם שותים, ושסטודנטים אחרים שותים - לאור הנורמה של שתיית אלכוהול מופרזת באוניברסיטאות בארה"ב. הם שאלו אותם שתי שאלות:

• How comfortable do you feel with the alcohol drinking habits of students at Princeton?
• How comfortable does the average Princeton undergraduate feel with the alcohol drinking habits of students at Princeton?

נשים וגברים כאחד חשפו פער בין מידת הנוחות שלהם לזו שהם מייחסים לסטודנטים - מ1-10, סטודנטים ייחסו לעצמם נוחות של ~4.5 (נשים) - ~6 (גברים), לעומת נוחות של 7 שייחסו לאחרים. כלומר, לכל האחרים האלו נוח עם הרבה אלכוהול, ולי קצת פחות - ובאופן אירוני, כל הסטודנטים חושבים ככה בינם לבין עצמם.

במחקר נוסף, החוקרים בדקו עד כמה הנורמה הזו מחזיקה לאורך זמן, והאם היא מתחזקת. הם שאלו סטודנטים לשנה ב' שוב את השאלות, בתחילת הסמסטר (ספטמבר) ואחרי מספר חודשים (דצמבר). לאורך זמן, הגברים הרגישו קצת יותר בנוח, הנשים הרגישו קצת פחות בנוח, והנורמה ככלל - מידת הנוחות שיוחסה לאחרים - עלתה.

בעקבות המחקר, בוצעה התערבות בכמה מהאוניברסיטאות בארה"ב, בניסיון לנתץ את הבועה הזו על ידי שיתוף המידע הפנימי הזה - התוכנית הייתה יעילה בטווח הקצר אבל פחות יעילה בטווח הארוך.

אופן הצגת המידע

אופן הצגת המידע משפיע גם הוא על שיפוטים חברתיים, בכמה אפקטים בולטים:

אפקט סדר

סדר הצגת המידע משפיע על השיפוטים.

Schwarz, Strack & Mai (1991), בניסוי פשוט ואלגנטי, הדגימו את האפקט על ידי כך ששאלו נבדקים שתי שאלות:

• עד כמה את\ה מרוצה מחיי הנישואין שלך?
• עד כמה את\ה מרוצה באופן כללי?

בין שני התנאים התחלף סדר הצגת השאלות.

נמצא מתאם חיובי גבוה (r=0.67) בין שביעות רצון כשואלים מהמסוים (חיי נישואין) לכללי, ומתאם חלש יותר בתנאי ההפוך (r=0.32). החוקרים משערים כי מידע מסוים יותר מפעיל את הזיכרון באופן חזק יותר, ומסייע כך לזמינות המידע ולהיסק טוב יותר.

(אני מרוצה באופן כללי? מה זה באופן כללי? אמ... -> בום, פחות מרוצה).

Asch, 1964 הציג מידע אודות אדם מסוים כרשימת תכונות:

גיל הוא: (1) חכם חרוץ פזיז ביקורתי עקשן קנאי (לעומת) (2) קנאי עקשן ביקורתי פזיז חרוץ חכם עד כמה אתם מחבבים את גיל? {.is-info}

החוקרים מצאו אפקט ראשוניות⁵ ההעכרה כלפי "גיל" הייתה חיובית יותר בתנאי הראשון. הם סבורים כי המילים הראשונות יוצרות רושם, וכל המילים שבאות אחר כך הן רק פרשנות נוספת של הרושם הזה: גיל לא כזה עקשן אם הוא גם חכם, אבל הוא לא כזה חרוץ אם הוא קודם קנאי.

מבנה הידע

לאופן שבו הידע מאורגן בזיכרון יש השפעה על תהליכי עיבוד המידע, שמשפיעים בתורם על השיפוט. ידע מאוחסן בזיכרון באופן סכימטי, בשתי צורות עיקריות - Top-Down (דדקוציה - היסק מהכלל אל הפרט) או Bottom-Up (אינדוקציה - היסק מהפרט אל הכלל)

המידע הזה מאורגן בכמה סוגים של סכמות, כמו סכמות של -

• אנשים ציפיות על סמך תכונות אישיות
• תפקידים ציפיות על סמך תפקיד\קטגוריה חברתית
• עצמיות סכמות לגבי העצמי
• אירועים ציפיות לגבי רצף אירועים במצב חברתי

לסכימות יש השפעה מכרעת על המון דברים -

• מפחיתות את כמות המידע שיש לעבד

• מפחיתות עמימות

• מנחות תהליכי קשב וקידוד (כמה מהר אנחנו תופסים, מה אנחנו תופסים, כיצד אנחנו מפרשים את מה שתופסים).

סרטון, סרטון

• מנחות זכרון

אנחנו זוכרים מידע תואם סכמה יותר מאשר מידע שסותר את הסכמה. הסכימות משפיעות גם על קידוד (אחסון) וגם על היזכרות (שליפה).

• מנחות שיפוטים

Accessibility X Fit (Bruner, 1956; Oakes, 1987)

עומדים על כך שזמינות המידע משפיעה על הפירוש וההתנהגות שלנו. זמינות המידע מושפעת מדברים כמו הטרמה (Priming) ונגישות כרונית (למשל, יותר סיבות שליליות לאנשים עם תפיסה פאסימית).

בניסוי "דונלד" (Higghins, Rholes & Jones, 1977) הזמינו נבדקים למעבדה ונאמרו להם שהניסוי כולל שני חלקים. החלק הראשון היה מבחן זיכרון, שהציג לנבדקים שתי רשימות של תכונות - שליליות (חסר זהירות, גאוותן, עקשן...) וחיוביות (הרפתקן, בטוח, עצמאי...). הנבדקים נבחנו אחר כך על המילים (כמות גדולה של מילים).

בחלק השני (שהוצג להם לשווא כנפרד לגמרי), ניתן לנבדקים תיאור של "דונלד", שמתואר כ -

Donald spent a great amount of his time in search of what he liked to call rexcitement. He had already climber Mt. McKinley, shot the Colorado rapids in a kayak, driven in a demolition derby, and piloted a jet-powered boat - without knowing very much about boats. Now he was in search of new excitement... thinking, pehaps, he would do some skydiving or maybe even cross the Atlantic in a sailboat...

הנבדקים נשאלו - עד כמה הם מחבבים את דונלד? באיזו מידה דונלד הרפתקן\חסר זהירות?

נמצא כי הטרמה של תכונות חיוביות (הרפתקן) הביאה ליצירת רושם חיובי יותר על דונלד מאשר הטרמה של תכונות שליליות (חסר זהירות).

גם מידת ההתאמה - מידת ההאתמה בין ההבנייה שלנו לאובייקט\האדם הנשפטים - משפיעה על השיפוטים.

• מנחות התנהגות

נבדקים שחשפו אותם למילים שקשורות בזקנה (פלורידה, למשל), הלכו והתנהגו לאט יותר.

סרטון⁶

Top-Down

אחד ממושגי המפתח בפסיכולוגיה חברתית הוא הבנייה, והבנייה היא תהליך TD -

Concepts are the glue that holds our mental world together

Douglas Murphy (2002)

כלומר, מידע שניצב בבסיס תפיסת המציאות הפרטנית שלנו מאורגן לרוב על סמך ניסיונות פרטניים (הכלב הזה נובח, והכלב הזה נובח, והכלב הזה נובח, כלבים זה דבר נובח).

Bottom-Up

חסרונות

• סכמות יכולות לסלף את הזיכרון.

• סכמות יכולות להפוך לכרוניות, גם אם מערערים על המהימנות שלהן.

• עשויות להפוך כנבואה שמגשימה את עצמה.

• התרמה יכולה ליצור אפקט ניגוד - התנהגות הפוכה לסכמה המעוררת.

---

1. הניסוי לא פורסם באופן רשמי ↩

2. *צוחק בפילוסופיה* ↩

3. החוקרת היא טל אייל, המרצה שלנו :) ↩

4. הפרשי הזמן התבססו על תיאוריית רמת ההבנייה - שאומרת כי מרחק פסיכולוגי משפיע על צורת החשיבה שלנו על אובייקטים ואירועים - אנחנו נוטים לחשוב על אירועים רחוקים יותר בצורה מופשטת יותר. המרחק יכול להיות מרחק בזמן, במקום ומרחק חברתי. ↩

5. יש חוקרים שמוצאים את האפקט ההפוך - אפקט אחרוניות - במשימות זיכרון, למשל, דווקא המידע שמגיע בסוף זמין יותר בזיכרון והמשקל שלו גדול יותר. ↩

6. מה שכן, הממצאים האלו לא כל-כך משתחזרים. ↩