תואמנות

מהי תואמנות?¶

השפעה חברתית היא הדרגות השונות בהן אנשים משפיעים על העמדות, האמונות, הרגשות וההתנהגויות של אחרים.

ישראל כתרבות מערבית טרודה מאוד בעצמי - הגשמה עצמית, גילוי עצמי, למצוא את הדרך שלנו, וכדומה. הייצוג הזה נעשה באמצעות סמלים - דמויות לחיקוי, רעיונות, מוזיקה וכדומה. ולמרות זאת, אנחנו גם יצורים חברתיים, וככאלו מושפעים מאוד גם מן האחר, ונדרשים להתאים את עצמנו לכלל - דחף הנקרא תואמנות.

תואמנות נוכחת מאוד בחיי היומיום שלנו - אנחנו מתאימים את עצמנו לאחרים כל הזמן, גם מבלי לשים לב - בקודי נימוס, בלבוש, וכדומה. לתואמנות יש צדדים חיוביים - השתייכות לקבוצה, התנדבות משותפת ושותפות גורל - וגם צדדים שליליים - כמו עלייתן של תנועות פוליטיות קיצוניות.

אנחנו נהיה טרודים פחות בהשלכות ויותר בתופעה עצמה.

Authority\Explicit Request	No	Yes
Non-Authority	Conformity	Compliance
Authority	Conformity	Obedience

גורם/בקשה מפורשת	לא	כן
לא סמכותי	תואמנות	היענות
סמכותי	תואמנות	ציות

תואמנות היא ציות שלא על פי הוראה מפורשת, בין שהגורם ה"מצווה" הוא סמכותי או לו.

תואמנות אוטומטית¶

חיקוי¶

חיקוי הוא סוג של תואמנות אוטומטית - כמו תינוק שמחקה אנשים בסביבתו. היא לאו-דווקא מודעת או נשלטת - אנחנו נוטים לאמץ שפת גוף ודיבור של אחרים שאנו מעריכים, שנובעת מיכולתנו ונטייתנו המולדת לחקיינות: בשלבים מאוד מוקדמים, אם מחייכים לתינוק, הוא מחייך חזרה.

James (1890)¹ קובע כי עצם המחשבה על פעולה מייצרת התנהגות. הוא קובע כי אפשר לחשוב על המחשבה כהתרמה שמשפיעה על ההתנהגות בגלל עוררות של ייצוג ההתנהגות. מאז התגלו נוירוני המראה - תאי עצב במוח שמעוררים כשאנחנו עושים פעולה מסוימת וגם כשאנחנו צופים במישהו אחר עושה את הפעולה.

Chartrand & Bargh (1999) עמדו על אפקט הזיקית. בניסוי שלהם, שני נבדקים (האחד משתף פעולה) שבו זה לצד זה ותיארו תמונות כחלק (לכאורה) ממחקר ראשוני. משתפי הפעולה התחלפו בין שני חלקי הניסוי, כאשר כל אחד ממשתפי הפעולה עושה פעולה בולטת - שפשוף הפנים או נדנוד הרגל. החוקרים בדקו את מספר הפעמים שהנבדק יחקה את ההתנהגות הזו. הנבדק אכן חיקה את ההתנהגות באופן לא מודע.

Hasler et al (2017) השתמשו במציאות וירטואלית בכדי לבדוק תואמנות אוטומטית. בניסוי השתתפו רק נבדקות, ובהדמיית המחשב הן הוקצו פעם לדמות לבנה ופעם לדמות שחורה, והן הוקצו לאינטרקציה עם דמות אחרת - פעם דמות לבנה ופעם דמות שחורה. הנבדקת (בניסוי השתתפו רק נשים) ובת זוגה הוירטואלית תיארו תמונות יומיומיות שהוצגו להן. בניסוי נספרו התנהגויות של חיקוי - נגיעה בפנים, נגיעה ביד, נגיעה בירך, גירוד מרפק וכו').

החוקרות עמדו על כך שכאשר זהות הדמות האחרת תואמת את זהות הדמות שהוקצתה לנבדקת - נבדקת שקיבלה דמות לבנה נטתה יותר לחקות דמות לבנה אחרת, ונבדקת שקיבלה דמות שחורה נטתה יותר לחקות דמות שחורה אחרת (באופן חזק יותר, שהחוקרים לא שיערו).

למה זה קורה?¶

חיקוי מכין אותנו לאינטראקציה חברתית

חיקוי חזק יותר כאשר יש לנו מניע להשתייך ולתקשר עם אחרים. אנחנו מחבבים יותר אנשים שמחקים אותנו (בהינתן שזה נעשה באופן לא מודע\עדין - בגלוי זה מרגיז). חיקוי מוביל לאינטראקציה נעימה יותר.

בניסוי השני של Chartrand & Bargh (1999), שני הנבדקים (אחד משתף פעולה) ישבו זה לצד זה ותיארו תמונות כחלק ממחקר ראשוני. אלא שהפעם, משתף הפעולה הנוחה לחקות את הנבדק - סידור השיער, גירוד וכו' - בצורה לא מאוד גלויה. בתנאי הביקורת, לא התקבלה הנחיה כזו.

לאחר מכן, הנבדקים נשאלו עד כמה הם מחבבים את הנבדק השני (משתף הפעולה), ועד כמה האינטרקציה עמו הייתה נעימה.

מדד\חיקוי	חיקוי	לא חיקוי
חיבה	6.62	5.91
אינטרקציה נעימה	6.76	6.02

כפי שאתם רואים, החיקוי הוביל לחיבה גדולה יותר, ולאינטרקציה נעימה יותר - התוצאות האלו קודדו בידי עוזרי ניסוי עיוורים להשערת הניסוי.

הטרמה¶

Epley & Gilovich (1999) הטרימו נבדקים למושגים של תואמנות\אי-תואמנות בעזרת מטלת משפטים מבולבלים (לא-דקדוקי). הנבדקים התבקשו לסדר את המילים לכדי משפטים ברי-משמעות.

לאחר מכן הנבדקים שוחחו עם נבדק אחר (משתף פעולה) שסיפר להם שהניסוי היה מעניין ומהנה.

לבסוף הנבדקים התבקשו לדרג את מידת העניין וההנאה מהניסוי (1-11).

כאשר המונחים שסידרו היו קשורים בתואמנות, נבדקים נטו לדרג את ההנאה באופן גבוה יותר, בדומה למשתף הפעולה. מנגד, כאשר סידרו מונחים שקשורות באי-תואמנות, הדירוג של הנבדקים היה נמוך יותר משמעותית - רחוקים יותר מאלו של משתף הפעולה.

תואמנות מיודעת¶

תואמנות מיודעת (אינפורמטיבית) היא השימוש באחרים להנחייה במצבים עמומים.

Sherif (1936) הדגים את התופעה בניסוי שבו הקרין לנבדק בודד בחדר חשוך נקודה, הזיז אותה, ושאל את הנבדקים בכמה היא זזה בכל פעם - עד שהגיעו להערכה די קבועה. בתנאי נוסף, המטלה בוצעה שוב עם נבדקים אחרים, כשכל אחד אומר בקולו את המרחק שהוא חושב. אחרי מספר חזרות, נוצרה נורמה קבוצתית - ההערכה של הנבדקים התלכדה: הנבדקים שומעים את הערכתם של הנבדקים האחרים ומשתמשים בה בכדי לגבש את השיפוט שלהם במצב העמום הזה.

התואמנות הזו היא, לעיתים, הרת אסון: במצבי חירום, אנשים מתנהגים בצורה של התעדרות - הם כולם מתגבשים סביב יציאה או נתיב בריחה אחד, משום שכל אחד רואה מה האחר עושה. ככה כולם נדחסים ליציאה אחת, רומסים אחד את השני ומעכבים את הבריחה שלהם לשווא.

תואמנות נורמטיבית¶

אנשים רוצים שאחרים יחבבו אותם ולכן מתאימים עצמם לנורמה.

Asch (1951), באחד מהניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית, כינס בחדר שישה משתפי פעולה ונבדק אחד בחדר, כאשר הנבדק יושב במקום החמישי. הנסיין מראה לבדקים קו מטרה ומבקש מהם להחליט איזה בין 3 קווים זהה לו באורכו - כאשר תשובה אחת מאוד ברורה ומדויקת. הנבדקים אומרים בקול רם את תשובתם. משתפי הפעולה הנוחו לטעות בכוונה ב12 מתוך 18 הסבבים.

98% מהנבדקים ענו תשובות מדויקות כשהם היו לבד. אולם, בממוצע, הנבדקים פעלו בתואמנות ב36.8% מהבחירות שלהם - למרות שידעו שהם טועים.

תוצאה זו מפתיעה כי -

אנחנו יכולים לסמוך על החושים שלנו
אנחנו רואים ומגיבים ל"עולם האמיתי"
לתואמנות יש מחיר - אי נוחות פסיכולוגית

אבל, אנחנו לא רוצים להיות מנודים - ולכן נוטים לשלם את המחיר הזה.

סרטון

תואמנות ומאפייני הקבוצה¶

גודל הקבוצה

ככל שהקבוצה גדולה יותר, הנטייה לתואמנות עולה, עד 4 אנשים.

תמימות-דעים בקבוצה

ככל שחברי הקבוצה יותר תמימי-דעים, כך עולה התואמנות, ולהיפך - די באדם אחד החורג מההתנהגות הקבוצתית כדי לפגוע בתואמנות. מהות החריגה אינה משנה במיוחד; די בנוכחותה של דעה אחרת כלשהי בכדי לתת הצדקה להשמיע את הדעה שלי, ולא לתאום את הקבוצה.

מעמד ומומחיות

ככל שהקבוצה נתפסת כמומחית יותר ובעלת מעמד גבוה יותר, הנטייה לתואמנות עולה.

חשיבות הקבוצה

ככל שהקבוצה חשובה יותר, הנטייה לתואמנות עולה.

תואמנות ומאפייני היחיד¶

קושי המטלה

כשהמטלה קלה, מוכרת וחד משמעית, יש ירידה בתואמנות מיודעת, אבל לא בתואמנות נורמטיבית.

אנונימיות

כשהתגובות לא מזוהות עם הפרט, יש ירידה בתואמנות נורמטיבית.

מחויבות

כשיש מחויבות גדולה למטלה, התואמנות יורדת

הבדלים אישיי

כל שהדימוי העצמי גבוה יותר, כך הנטייה לתואמנות חלשה יותר. נשים, כלל, יותר תואמניות מגברים.

ניסוי השוק של מילגרם¶

Milgram, 1963 ערך את מה שהוא בוודאי המחקר הכי מפורסם בתולדות הפסיכולוגיה החברתית, ואולי בכלל - שבו בדק עד כמה רחוק נבדקים בניסוי יסכימו ללכת כדי למלא אחר הוראות, והאם יפגינו תואמנות גם אם זה כרוך בפגיעה באדם אחר.

מילגרם אסף 40 גברים בגילאים 20-50, מרקעים שונים, להם הציג את הניסוי כבדיקת השפעת רקעים שונים וענישה על למידה.

הנבדק "הוגרל" (תמיד) לתפקיד המורה, והתלמיד (משתף פעולה) נקשר לכיסא וחובר למכשיר שמעביר שוקים חשמליים. נאמר למורה שהשוקים מאוד כואבים אבל לא עושים נזק גופני ארוך טווח (המורה התנסה בקבלת שוק בעוצמה של 45 וולט). בפועל, המכשיר לא חשמל את משתפי הפעולה.

במטלה, התלמיד התבקש לאתר זוגות מילים. המורה קיבל הוראה להעביר שוק חשמלי אחרי כל טעות, כאשר אחרי כל טעות עוצמת השוק החשמלי עולה - מ15 וולט עד 450 וולט - ולהכריז בפני התלמיד את עוצמת החשמול שהוא עומד לקבל.

מ300 וולט והלאה, ההתלמיד משמיע תגובה כואבת - דפיקה על הקיר וכדומה, ומעל 315 וולט, התלמיד מפסיק להגיב. בדרך כלל המורה פונה לנסיין, והנסיין מנחה אותו להתייחס לחוסר תגובה כתשובה שגויה. הנסיין הונחה על ידי מילגרם להפעיל לחץ על הנבדק להמשיך, באמצעות היגדים קבועים מראש.

כמה "מורים" יגיעו לעוצמת החשמול המירבית?

מילגרם נתן ל100 סטודנטים לפסיכולוגיה לקרוא תיאור של המחקר ולהעריך את אחוזי הנבדקים שימשיכו לחשמל עד העוצמה המירבית. הערכתם היתה 1.2%.

נבדקים נשאלו אחרי המחקר, עד כמה כואבים היו החשמולים האחרונים ל"תלמיד", מ1-14. ההערכה המוצעת הייתה 13.42 - מאוד כואב.

מתוך 40 נבדקים, 26 הגיעו לשוק המירבי (65%!). 5 עצרו בעוצמת שוק גבוהה, כשה"תלמיד" החל להתלונן.

הרבה מהנבדקים הראו סימני מצוקה - עצבנות, כעס, הזעה, פניות חוזרות לנסיין, וחשו הקלה כשהנסיין עצר את הניסוי; הם לא הלכו אחרי הנסיין בצורה עיוורת.

מילגרם והקהילה המדעית הופתעו מהתוצאות, והסביר אותם כך:

הניסוי נערך באוניברסיטה מכובדת, עם צוות שנתפס כמיומן ובעל שם
הניסוי הוצג כמקדם מטרה חשובה
ה"תלמיד" התנדב למחקר - לא הכריחו אותו
ה"מורה" התנדב גם הוא למחקר והיה מחויב לעזור לחוקר
בתפיסה של ה"מורה", התפקיד שלו היה מקרי - הוא יכל היה להיות תלמיד
נאמר לנבדקים שהשוקים כואבים אך לא מסוכנים
נוצר עימות שדורש פתרון בין היענות לנסיין לבין היענות לתלמיד; התנאים העלו הובילו להכרעה לטובת הנסיין
הנבדקים, שאינם היו סטודנטים, הוזמנו לקחת חלק במטרה נעלה במוסד יוקרתי, ולכן רצו להשתייך לניסוי.

ניסויי בנינגטון¶

Newcomb, 1936 ערך מחקר שדה שבו עקבו אחרי העמדות הפוליטיות והתנהגות ההצבעה של סטודנטיות בקולג' לאורך ההשכלה שלהן שם. רובן מגיעות מבתים רפובליקנים מבוססים והחזיקו בדעות שמרניות כמו הוריהן. לאחר שנתיים של לימודים וחשיפה לסביבה האקדמית, שינו הסטודנטיות את העדפותיהן הפוליטיות, בניגוד לבני משפחתן. כומר, ההקשר החברתי יצר שינוי של עמדות פוליטיות. העמדות הפוליטיות שנוצרו החזיקו לטווח הארוך (עשרות שנים!) ובאו לידי ביטוי בבחירות לנשיאות.

בשנתן הראשונה, 34% אחוז הצביעו למועמד הליברלי (רוזוולט), והשאר למועמד השמרן (לנדון). בשנתן הרביעית, 85% תמכו במועמד הליברלי (רוזוולט) והשאר במועמד השמרן (לנדון).

בשנת 1960, 56% מתלמידות בנינגטון הצביעו למועמד הליברלי (קנדי) לעומת 30% בתנאי הבקרה ו49% הצבעה כללית, ובשנת 1984 52% מבנות בנינגטון הצביעו למועמד הליברלי (מונדייל), לעומת 30% בבקרה ו40% בכלל האוכלוסייה.

מה שכן, בניסוי יש הרבה גורמים מתערבים - עמדות המרצים, שכנוע לעומת ציות, וכדומה.

התנגדות¶

תואמנות היא תהליך מאוד חזק; האם ניתן להתנגד אליו?

תיאוריית ההתנגדות (Brehm, 1956) קובע כי אנשים חווים עוררות שלילית (דיסוננס קוגניטיבי) כשתחושת החופש שלהם נפגעת, וערך החופש והרצון שלמור עליו מתחזקים.

הוא סוקר גורמים המאפשרים התנגדות לתואמנות, לרבות -

אימון

אנשים לומדים להטיל ספק בסמכות.

בעל ברית

מחקריו של Asch מעידים שדי בבעל ברית אחד לאפשר התנגדות.

מודעות

לתהליך ההדרגתי של ההסלמה.

דחיית החלטה

השהיית שיפוט מאפשרת לגרשות המעורבים בתואמנות לדעוך.

ג'יימס הזה ↩