לדלג לתוכן

מצגת, ספר

שנאת סיכון לעומת שנאת הפסד

במודל התיאורי ראינו שפונקציות המשקל שלנו היא עם שיפוע קיצוני יותר בערכי הפסד וקיצוני פחות בערכי רווח. זה ביטוי של שתי תופעות - שנאת סיכון (Risk aversion) בעקומת הרווח ושנאת הפסד (Loss aversion) בעקומת ההפסד.

שנאת הסיכון היא החשש שלנו מלהסתכן; שנאת הפסד היא השיפוט המוטעה שלנו בכל החלטה שכרוכה בהפסד. אפילו אם אדם ישקיע בבורסה ויגיע בסופו של דבר לאותו סכום כסף - הוא יתפוס את התהליך כגרוע יותר אם הרוויח הרבה ואז הפסיד לעומת אם פשוט הרוויח. שנאת ההפסד גבוהה משנאת הסיכון.

במה מתבטאת שנאת הפסד? כמה תופעות:

אפקט הבעלות

אנשים מייחסים מחיר גבוה יותר לחפץ בבעולתם מאשר כזה שאינו בבעלותם; אני לא אסכים לשלם את אותו המחיר שאני דורש עבור חפץ כלשהו.

חובב יין מכר לך יין במחיר זול - 10$.

מחירו עלה והוא מוערך כיום כשווה 200$. אתה שותה יין רק לעיתים רחוקות1, אך אינך מוכן למכור אותו במחיר החדש, וגם לא מוכן לקנות בקבוק נוסף במחיר זה.

Kahneman, Knetsch & Thaler, 1990 ביצעו הקצאה מקרית ל 3 קבוצות ניסוי:

  • מוכרים

התבקשו לציין עבור מחירים בטווח בין 0.25-9.25$ בעבורם הם מוכנים למכור את הספל. ערכו האמיתי היה 6$ - הנבדקים ידעו זאת.

  • קונים

התבקשו לציין עבור מחירים בטווח בין 9.25$- 0.25$ בעבורם הם מוכנים לקנות את הספל.

  • בוחרים

התבקשו לבחור בין ספל לכסף עבור כל ערך בין 0.25$ - 9.25$

חציון המחירים שהתקבל היה כזה:

  • מוכרים: 7.12$

  • קונים: 2.87$

  • בחורים: 3.12$

נפח המסחר הנמוך נובע בעיקר מהתנגדות למכור - מחיר המוכרים היה גבוה מידי, מה שניתן לראות במחיר הדומה של הקונים והבוחרים.

ההסבר המוצע הוא במונחי שינוי נקודת הייחוס ושנאת הפסד - הויתור על חפץ כואב יותר מהשמחה לקבלו. המחסר מערב הפסד של מוצר מול רווח כספי. המוצר אצלי, והכסף לא, משמע - מכירה היא הפסד המוצר ורווח כספי. משקל ההפסד גדול יותר מהשמחה על הרווח הכספי - ולכן יש מוטיבציה נמוכה למכור בהיעדר פיצוי הולם.

אפקט הבעלות לא פחת עם הניסיון ולמידת התופעה Kahneman et al, 1990, התמתן כאשר אנשים לא ציפו להחזיק את החפץ List, 2004, נמצא אצל ילדים Harbaugh, Krause and Vesterlund, 2001, ואפילו נמצא אצל קופי קפוצ'ון Santos & Lakshminary and Chen, 2008

סטטוס קוו וברירת מחדל

אפקט הסטטוס קוו

סרטון

ממצאים רבים מעידים על העדפת אפשרות הסטטוס קוו על פני אפשרויות אחרות - בתמצית, אנשים נוטים לדבוק באפשרות שהוצגה להם כברירת המחדל.

במודל נורמטיבי, הסטטוס קוו לא צריך לשחק תפקיד: זה שאפשרות אחת היא במקרה מה שיש עכשיו לא אמור לשנות את הבחירה שלי - אני רוצה לבחור באפשרות הטובה ביותר. בפועל, זה לא המצב. שינויים דורשים מחיר מסוים - מאמץ, מחשבה וכסף; החלופות האחרות אינן תמידית מובנות, ברורות וידועות - באי הודאות יש סיכון; כמו כן יש לחצים חברתיים לשמירת הסטטוס קוו.

Samuelson & Zeckhauser, 1998 בדקו את התופעה במחקר שדה.

בין 1980-1986 אוניברסיטת הרווארד הציעה לעובדים להחליף את תכניות ביטוח הבריאות הנוכחיות שלהם בתוכניות ביטוח חדשות. נמצא שרוב העובדים לא החליפו ונשארו עם ביטוח הבריאות שהיה להם. 2 סיבות אפשריות: 1. התוכניות הקיימות נתפסות כיותר אטרקטיביות מהתוכניות החדשות והיו נבחרות, גם אם לא היו הסטטוס קוו. 2. התוכניות הישנות נבחרות, בעיקר, בשל היותן סטטוס קוו.

כדי לבחון סיבות אלו, השוו בין עובדים ותיקים (עם סטטוס קוו) לחדשים (ללא סטטוס קוו) בעלי גיל ודרגה דומים. עובדים שהתקבלו לעבודה לפני 1980 לא שינו את חברת הביטוח, בעוד העובדים החדשים בחרו בחברות ביטוח ממגוון האפשרויות
מסקנה: בחירות העובדים הוותיקים הושפעו מאפקט הסטטוס-קוו.

אפקט ברירת המחדל

אחד ההסברים לאפקט הסטטוס קוו הוא שהסטטוס קוו הוא בדרך כלל גם ברירת המחדל - האפשרות שתבחר אם לא נעשה שום פעולה. בניו-ג'רסי (1988) ובפנסילבינה (1990) היתה נהוגה תוכנית ביטוח מסויימת. במדינות אלו החליטו להציע תוכנית זולה יותר על ידי הקטנת טווח התביעות. כעת ישנן שתי תוכניות ביטוח -

  1. סטטוס קוו - יקרה יותר עם טווח תביעה רגיל

  2. תוכנית חדשה - זולה עם טווח תביעה מצומצם

בשתי המדינות הסטטוס קוו זהה -אפשרות (1.), התוכני היקרה יותר. אולם, ברירת המחדל היית שונה:

  • בניו ג'רסי - ברירת המחדל הייתה התכנית החדשה (קיבלו אותה, אלא אם כן, ביקשו לא).
  • בפנסילבניה - ברירת המחדל הייתה התוכנית הישנה (נשארו איתה, אלא אם כן, ביקשו להחליף)

בשני המקרים, נמצאה העדפה לברירת המחדל: בפנסילבניה הרוב נשאר עם התוכנית הישנה (75%) , בניו ג'רסי הרוב עבר לתוכנית החדשה (80%).

כלומר, ברירת המחדל שיחקה תפקיד יותר גדול מהסטטוס-קוו.

תרומת איברים

Johnson & Goldstein, 2003 בדקו את השפעת ברירת המחדל על תרומת איברים.

במדינות אירופיות שני סוגי הסכמה לתרומת איברים:

  • מדינות הסכמה משוערת (presumed-consent states) - אנשים הם תורמי איברים אלא אם כן, הם מבקשים במפורש לא לתרום.

  • מדינות הסכמה מפורשת (explicit-consent states) - אף אדם לא תורם איברים אלא אם כן הוא ביקש במפורש לתרום.

במדינות עם הסכמה משוערת - שבהן הסכמה הינה ברירת מחדל - שיעור ההסכמה והתרומה בפועל גבוה משמעותית ממדינות שבהן יש צורך בהסכמה מפורשת: במדינות הסכמה משוערת הוא נע סביב 85-99%, ובמדינות הסכמה מפורשת רק 4-28%.

דוגמאות נוספות:

  • חיסכון לפנסיה

שינוי ברירת המחדל להצטרפות אוטומטית לקרן פנסיה, הוביל לעליה דרמטית בשיעור החיסכון (Sunstein, 2016)

  • אנרגיה ירוקה

בגרמניה, בשתי קהילות בהן השימוש באנרגיה ירוקה הינו ברירת המחדל, שיעור השימוש באנרגיה ירוקה קרוב ל 90% בהשוואה ל 1% Pichert & Katsikopoulos (2008 - זכויות צרכנים

בארה"ב, חברות אשראי צריכות את ההסכמה המפורשת של צרכנים לחריגה ממסגרת האשראי שלהם, על מנת לחייב אותם בריבית על חריגה זו (Willis 2013).

  • ארוחות בבית הספר

תלמידים ממעמד סוציואקונומי נמוך בארה"ב, זכאים לקבל ארוחות חינם בבית הספר. יחד עם זאת, שיעור המשפחות שנהנות בפועל מההטבה נמוך. שינוי ברירת המחדל כך שההצטרפות לתוכנית הפכה אוטומטית, העלה משמעותית את מספר הילדים הנהנים מההטבה.

  1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. ↩