מבוא
מבוא לפסיכולוגיה א'¶
מבוא לפסיכולוגיה ב'¶
שיעור 3 - האבולוציה של המוח¶
שיעור 4 - פסיכופיזיקה¶
פסיכופיזיקה היא התגובה הפסיכולוגית לגירויים פיזיים. היא עוסקת ב3 בעיות:
- בעיית הזיהוי - האם יש איזשהו שינוי (האם הוסיפו לי משהו לקפה?)
- בעיית ההבחנה - מהי מידת השינוי (מהי כמות החומר שהוסיפו לי לקפה?)
- בעיית הזיהוי - מהו טיב השינוי (הוסיפו לי סוכר לקפה?)
בעיית הזיהוי¶
מדידת סף ההבדל היא השיטה באמצעותה מודדים את הרף שבו מתחיל השינוי. זהו עיקרון חשוב - קרא במצגת כיצד עושים זאת, אבל בגדול:
- עושים ממוצע של כל סף עליון וסף תחתון (נניח ויצא 125, והיחידה הבאה היא 128 - ב125 אין הבדל, וב128 כן - הסף העליון יהיה 126.5)
- עושים ממוצע בין הסף העליון והסף התחתון (נניח והסף העליון הוא 126.5 והתחתון הוא 117.5 - סף ההבדל יהיה 5.25 - (סף עליון - סף תחתון)\2)
עיקרון מנחה - מתי הפעם האחרונה שלא הרגשתי הבדל.
באופן כללי, ככל שהגירוי חלש יותר, סף ההבדל נמוך יותר יותר והרגישות גבוהה יותר, ולהיפך. אם מדליקים גפרור בחדר חשוך, הוא יהיה בולט הרבה מאותו הגפרור בחדר מואר. מאחר והגירוי (חושך) חלש יותר, נצטרך פחות שינוי כדי לשים לב להבדל.
בעיית ההבחנה¶
שאלת סילום התחושה -
חוק וובר (זיהוי)¶
החוקר ארנסט היינריך וובר (1795-1878) קבע את חוק וובר - סף ההבדל עולה ככל שהסטנדרט עולה. סף ההבדל הוא תמיד פרופורציה קבועה:
k=Δs/s
(K הוא קבוע וובר)
חוק פכנר - סילום עקיף¶
תלמידו של היירניך, גוסטב פכנר, הגה את הפתרון - ספירת מספר סיפי ההבדל מהסף המוחלט. זהו חוק פכנר.
חוק פכנר מנסח קשר פונקציונלי בין עוצמת הגירוי (פיזיקלי) לעוצמת התחושה (פסיכולוגי) ומהווה הרחבה לוובר: - מתחת לסף המוחלט אין תחושה - תופסת של גירוי אשר שווה בעוצמתו לסף ההבדל משמעותה הוספת יחידת תחושה אחת. - אך בעוד סף ההבדל משתנה בהתאם לגודל הסטנדרטת הרי שיחידות התחושה נותרות שוות. - עוצמת התחושה היא מספר יחידות התחושה מעל הסף המוחלט.
(סילום עקיף)
הפונקציה המתקבלת היא דוחסת - ציר Y הוא עלייה אחידה ביחידות תחושה מול פער הולך וגדל בעוצמת הגירוי (ההתרחקות המצטברת מהסטנדרט).
חוק סטיבנס - סילום ישיר¶
מאוחר יותר, סטנלי סטיבנס (1906-1973) טען כנגד הנחת היסוד של פכנר שהמדרגות בתחושה זהות (העלייה בין המדרגה השלישית לרביעית זהה לזה של ה152 ו153). סטיבנס ערער על ההנחה הזו, וסבר שמדרגות התחושה עולות יחד עם מדרגות הגירוי (33, 36.3, 39.9...).
חוק סטיבנס:
Ψ=f(s^a)עוצמת התחושה Ψ מגירוי בגודל S היא פונקציה של גודל הגירוי המועלה בחזקה a. מקדם החזקה a נקרא מקדם החזקה של סטיבנס והוא יחודי לכל אופנות חושית. {.success}
ר' דוגמא לשאלה במצגת התרגול (5)
פסיכולוגיה אבולוציונית¶
הבסיס האבולוציוני לחמלה¶
טענה משיחת TED על האבולוציה של החמלה (בתרגול) - לחמלה יש בסיס אבולוציוני, ולא רק בבני אדם.
באופן טבעי, החמלה מתקיימת כלפי בני משפחה וחברים קרובים - אבל היא אינה כוללנית (אוניברסלית). הגנטיקה הזו עוזרת לנו להבין את חוק הזהב - מעשים טובים זוכים לגמול, ומעשים רעים זוכים לעונש.
אולם מכיוון שהחמלה אינה אוניברסלית, חוק הזהב לא חל לאנשים שאנחנו משייכים לקטגוריות אחרות - למשל אויבים.
המוטציות (התנהגותיות - לא מוטציה בודדת) שהובילו לחוק הזהב הן: - חוק השארית - יצורים רוצים להגן ולדאוג לצאצאים שלהם. - חמלה קהילתית - אנו חומלים גם על חברים קרובים, חברי הקבוצה וכו'
כמו שנחשון אמר בשיעור, החמלה הקהילתית היא רשת ביטחון - במקום להנות מגמול נקודתי ונדיר (נגיד: צדתי אייל), אנחנו יכולים לזכות לתמיכה לאורך זמן (אחלוק את האייל שלי, ופעם הבאה שארעב הקהילה תאכיל אותי).
השינוי הזה שרד מכיוון שהוא היווה יתרון בהעמדת צאצאים פוריים - עקרון מפתח באבולוציה. שים לב להבחנה הזו - לא הישרדות, אלא העמדת צאצאים!
חמשת תנאי האבולוציה¶
- זיכרון דהיינו, הגנים
- העברה בין דורית דהיינו, הגנים עוברים הלאה לצאצאים
- העברה בלתי מושלמת דהיינו, ישנם מוטציות בגנים, שיוצרות שינוי חיוני להסתגלות המינים.
- אילוצים סביבתיים הסביבה משתנה כל הזמן, ואיתה היתרונות והחסרונות של גנים שונים.
- התפצלות סביבות שונות מובילות ללחצים אבולוצוניים שונים, שמייצרת תת מינים ולבסוף זנים שונים.
שיעור 5 - חקר התפיסה¶
שלוש גישות מרכזיות בחקר התפיסה¶
- אקולוגית - תפיסה ישירה בגירוי יש מידע מספיק. אין צורך להניח קיומם של תהליכים קוגניטיביים מורכבים.
- קונסטרוקציוניסטית הגירוי דל. המח נדרש לבצע חישובים מורכבים כדי לאפשר תפיסה.
- גישותו של דוד מאר - פיתוח של הקונסטרוקציוזניזם מדברת על שלוש רמות ניתוח - חישובית, אלגוריתמית ויישימית.
תפיסת מיקום, עומק ומרחק¶
במוח יש שני 'מסלולים' כלליים לתפיסה: - מסלול היכן \ איך (דורסאלי) - אחראי על חישבוים לשליטה מוטורית (היכן נמצא, כיצד משתמשים) - מסלול מה (ונטראלי) - תהליכי היכר העונים לשאלה מה אנו רואים?
מסלול 'היכן'¶
התפיסה הזו מבוססת על רמזים - אם נסתכל על ראייה למשל, יש רמזים חד עיניים כמו - פרספקטיבה - שינוי מרקם - Motion parallax
ורמזים דו עיניים כמו - היסט דו עיני - ההבדל בן זווית התמונות שמתקבלות מכל עין. ככל שמושא המבט קרוב יותר, הפער גדול יותר. (הדגמה: מחזיקים את האצבע 15 ס"מ מול הפנים, ציפורן הצידה, וכל פעם עוצמים עין. רואים איך כמות הציפורן הנראית משתנה?) - פער דו עיני - כאשר מושא העין נקלט מזווית שונה בכל עין, המוח משלב את התמונות לתמונה אחת. (הדגמה: מחזיקים את האצבע, ציפורן הצידה, מול הפנים, ומתמקדים פעם במשהו רחוק ופעם באצבע. מה שלא נתמקד בו נראה פעמיים, במטושטש)
מסלול 'מה'¶
הבסיס להיכר הוא תפיסת תכוניות - יסודות כמו קוים, זוויות, וההרכבים המורכבים שלהם בתלת מימד (geons).
ניסויים מראים שנוירונים מסוימים רגישים לתכוניות מסוימות - כשמציגים להם קווים בזוויות מסוימות הם יורים, וכשמעט משנים את הזווית - האם כמעט ולא (הובל, ויזל - ר' מצגת).
המוח מזהה תכוניות כדוגמת קווים על ידי כך שגירוי ממספר רב של גלגיליונים בעין מגיע לתאים במוח, שמעבירים מסר רק כאשר רף מסוים של קלט מגיע מהגנגיליונים. במצגת יש סכמה ברורה. למשל, אם ישנם חמישה גנגיליונים בשורה, שהאור נופל עליהם בזווית של קו ישר, וכולם יורים לכיוון אותו תא במוח מסר - אותו התא יעביר הלאה מסר למוח ש'יחבר' את הגירויים לכדי קו ישר. ^?^
במודל מסוג זה, כפי שתיארו החוקרים דוויד רומלהרט וג'יימס מקללנד, אנחנו קוראים אותיות, מילים ומשפטים: - המוח מזהה תכוניות פשוטות ברמת האותיות (קווים בזווית כזו או אחרת) - שכבה נוספת מזהה את האות בזכות אוסף מסוים של תכוניות - שכבה נוספת מזהה צירוך של אותיות לכדי מילים
חלק נוסף מהזיהוי הוא עיכוב (אינהיביציה) הדדית (Rich get richer effect) - ככל שתא גירוי יותר פעיל, הוא ידכא את תאי הגירוי האחרים יותר. אם בזיהוי האות P למשל מתממשים שתי התכוניות של האות (שהם שתיהן גם שתי תכוניות של R), התא שמזהה את P ידכא את תא R (שלא כל התכוניות שלו זוהו - רק 2 מתוך 3) וככה תתברר בוודאות גבוהה האות P (הסבר מופשוט מאוד מאוד).
שיעור 6¶
תהליכי Top-Down (המשך: מודל רומלהרט ומקללנד)¶
ברגע ששכבת המילים מופעלת במודל הנ"ל, נשלחים גם מסרים מעכבים לשכבת האותיות. תהליכים כאלו מאפשרים לנו להסביר כיצד אנו אומדים מילים גם כאותיות חסרות\לא במקום. אחת ההשלכות היא שאנו נוטים לזהות אותיות בצורה טובה יותר כאשר הן בתוך מילים מאשר בנפרד. המוח מצליח להסיק בזכות המילה מידע על שכבת האותיות שמרכיבה את אותה המילה, בהתבסס על דפוסים קודמים (אפקט קדימות המילה). המוח מודע למכלול לפני שהוא מודע לפרטים (ר': עיוורון לשינוי).
בתמצית: תהליכי Top Down הם תהליכים המשלימים מידע חסר מהקשר\סיטואציה
סוגי גירויים¶
- דיסטאלי - מה שיש מולי
- פרוקסימלי - ההיטל של העולם החיצוני על איבר החוש (לחץ למגע, אור לראייה, וכו').
- הגירוי הנתפס - התחושה כפי שנקלטת בתודעה שלנו
דוגמא: למשמע אזעקה: הגירוי הדיסטאלי יהיה הצליל הגירוי הפרוקסימלי יהיה גלי הקול המכים בעור התוף והגירוי הנתפס הוא ההבנה שיש אזעקה {.is-info}
גירויים פרוקסימליים שונים יכולים להוביל לגירוי נתפס שונה - גם אם מסתכלים על מושא בעולם מזוויות שונות, אנו ממשיכים לתפוס שמדובר באותו האובייקט, ולהיפך - גירוי פרוקסמלי זהה יכול להוביל, באמצעות גירוי דיסטאלי שונה, לגירוי נתפס שונה ^שקופית^ ^חישוק^.
קביעות תפיסתית¶
קביעות תפיסתית היא התופעה שבה הגירוי הפרוקסימלי שלנו שונה, אך הגירוי הנתפס נותר זהה. הקביעות התפיסתית מאפשרת עיבוד יעיל של הגירויים בעולם, מבלי ליפול לאשליות תפיסתיות.
ישנה קביעות צבע קביעות גודל - (גודל פרוקסימלי * מרחק נתפס בעזרת רמזי מרחק) - חוק אמרט
למידה קלאסית (רגשית)¶
תופעת הלמידה הקלאסית התגלתה ע"י הפיסיולוג איוון פבלוב (כן, פבלוב הזה) ופורסמה לראשונה ב1913.
הניסוי עסק בהתניה במהלכה נוצר קישור בין גירוים, המתבטא בתגובה אליהם. - גירוי בלתי מותנה - מעורר תגובה ללא התניה (Unconditioned stimulus) - גירוי מותנה - גירוי שלא עורר תגובה לפני ההתניה אבל עורר אותה לאחר ההתניה (Conditioned stimulus) - תגובה בליתי מותנית - התגובה לגירוי הבלתי מותנה (Unconditioned response) - תגובה מותנית - תגובה לגירוי המותנה (Conditioned response)
בתחילת ההתנייה מתבצעת רכישה - ההתנייה נוצרת, תחילה במהרה ובהמשך בקצב איטי בהרבה. אחרי כמה זמן של הצגת הגירוי ללא מושא ההתנייה, מתרחשת הכחדה - הגירוי מעורר תגובה הולכת ונחלשת עד שאינו מעורר דבר. אחרי זמן מה ללא הגירוי, מתרחשת החלמה ספונטנית - הגירוי שוב מעורר תגובה חזקה יותר לאחר ההכחדה (אך לא חזקה כמו בשיא הרכישה). אחרי הפסקה נוספת אף עלולה להתרחש החלמה ספונטנית נוספת וכן הלאה.
ההבחנה בין התגובה הבלתי מותנית לתגובה המותנית¶
בניסוי הכלבים של פבלוב למשל, התגובה המותנית והבלתי מותנית זהות (ריור הכלבים). אז מה ההבדל? לעיתים התגובה שונה ואף הפוכה. למשל, סבילות לסם גורמת לתגובת פיצוי - אם אתה שותה הרבה קפה, הדופק מאט לקראת העלייה הצפויה מהקפאין. ההתנייה גורמת להאטת הדופק, שלא תתרחש בתגובה הבלתי מותנית.
חיזוי¶
בהמשך, החוקר רסקורלה הכביר וחזר על הניסוי של פבלוב עם קבוצה נוספת - כזו שמבטלת את החיזוי. הוא עשה זאת על ידי כך שהפעיל את הגירוי אך מנע את התגובה (אילו היה ניסוי זהה לפבלוב - צלצל בפעמון אך לא נתן בשר). המחקר הראה מתאם בין הניבוי הסטטיסטי לבין התגובה המותנית - ככל שהניבוי ירד, התגובה ירדה.
רסקורלה ווגנר ניסחו תיאוריה לפי הבכל עד נלמדת פרופורציה קבועה של מה שנותר להלמד (עקומת למידה).
הכללה¶
עוצמת התגובה המותנית מושפעת גם מהכללה - ככל שהגירוי דומה יותר לגירוי המותנה, כך תעלה עוצמת התגובה (דוגמא: בתקופות של אזעקות, גם רעש של אופנוע יעורר תחושה של אזעקה).
הבחנה¶
^?^
הצללה (Shadowing)¶
בניסוי של ג'ון גרסייה, הציגו בפני מכרסמים צליל ואור, ומגישים להם מים עם טעם. מיד עם שתיתת המים עוררו אצלם בחילה. לאחר מכן נבדק אם הם נמנעים מהאור ומהצליל, מהטעם או משניהם. בשלב נוסף הוצגו בפניהם מים עם טעם וללא טעם, ובשלב אחר מים רגילים עם אור וצליל. המכרסמים נמנעו רק מהמים עם הטעם ולא מהאור ומהצליל. לעומת המכרסמים, ציפורים הפגינו העדפה הפוכה - הן נמנעו מהאור ומהצליל ולא מהטעם.
התוצאות מצביעות על נטיות מולדות כלשהן - אנחנו שמים לב יותר לגירויים מסוימים על פני אחרים.
תרגול¶
למה ללמוד?¶
הלמידה מאפשרת לנו לנבא את שעתיד לבוא ולהתאים את התנהגותינו בהתאם. הלמידה היא קישור (אסוציאציה) בין מאורע לתוצאות.
דוגמא: עדי אכלה תפוז בכל בוקר בתחילת ההיריון, כשהיא סובלת מבחילה. גם לאחר ההיריון, עצם אכילת התפוז עורר בה בחילה. מתבצעת גם הכללה - עדי סבלה מבחילה מפירות הדר אחרים ואף למשמע המילה תפוז. הכללה פירושה הרחבת הגירוי המותנה לגירויים דומים.
באותה מידה, יכולה להתרחש גם הכחדה - ביטול הלמידה ויכולת הניבוי.
- UCS (גירוי בלתי מותנה) - הורמונים הגורמים לבחילה
- UCR (תגובה בלתי מותנית) - הבחילה
- CS (גירוי מותנה) - אכילת התפוז
- CR (תגובה מותנית) - הבחילה מהתפוז
התגובה המותנית יכולה להיות גם הפוכה - למשל, עם הרחת קפה לחץ הדם ירד בציפייה לעלייה הצפויה בלחץ הדם עם שתיית הקפה.
שיעור 7 - למידה אופרנטית¶
הלמידה האופרנטית היא הקשר בין ההתנהגות האופרנטית (ההתנהגות שהאורגניזם יוזם) לתוצאות.
חוק התוצאה של תורנדייק¶
למידה אופרנטית היא האופן שבו לומדים יצורים חיים על השלכות ההתנהגות שלהם בעולם. החוקר שניסח את החוק החשוב ביותר בנושא הוא תורנדייק, שביצע ניסוי שבו הכניס לכלוב חתול מעט רעב, שפעולה אקראית שלו תפתח את הכלוב ותעניק לו אוכל.
חוק התוצאה של תורנדייק הוא הסתברותי - מה ההסתברות שנבחר בהתנהגות שהיטיבה עמנו בעבר לאחר X ניסיונות. חוק זה מסית את הפוקוס מהמניעים של פעולה לתוצאות (דוגמת המרפאה).
חוק התוצאה מקביל לאבולוציה - תהא השונות אשר תהא, מבחן התוצאה הוא זה שקובע מי שורד, בין שזה יצור חי או התנהגות.
תיבת סקינר¶
תהליך הניסוי של תורנדייק היה איטי מאוד, ומי ששיפר אותו הוא סקינר - שהגה את תיבת סקינר. בביצוע פעולה רצויה (לחיצת כפתור, דוושה וכדומה), בעל חיים בתיבה יקבל תגמול זעיר (דוגמת מעט מזון), ששחרורו מדוד על ידי מונה. התיבה מאפשרת מחקר זריז בהרבה בכך שלא דורשת תשומת לב של חוקר.
חשוב לשים לב: למידה אופרנטית מגבירה תדירות של התנהגות קיימת - לא מייצרת התנהגות שלא הייתה קיימת קודם (זה עיצוב התנהגות).
סוגי תגמולים¶
- חיזוק - אירוע שמעלה הסתברות לביצוע התנהגות מסוימת
- עונש - אירוע שמפחית הסתברות לביצוע התנהגות מסוימת.
- חיובי - נותנים משהו (האירוע מופיע)
- שלילי - מפחיתים משהו (האירוע מופסק)
חיזוק עדיף על עונש¶
כדאי לשים לב שהחיזוק עדיף על עונש - אנחנו מעלים הסתברות (מסך כל ההתנהגויות - 100%) של התנהגות טובה ידועה מראש, בעוד שעונש עלול להחליף התנהגות בלתי רצויה אחת באחרת - אנחנו לא יודעים מה אנחנו מחזקים, רק מה אנחנו מדכאים.
עקרון פרמק¶
דיויד פרמק טען שההגדרה של חיזוק היא מעגלית. התנהגות התגברה מכיוון שנתנו לה משהו שהגביר אותה - חסר ערך. העקרון הוא להפריד את מונח החיזוק מהתוצאה. למשל, בניסויי סקינר, החיזוק הוא בדמות האכילה - לא במזון. בכל צמד התנהגויות, השכיחה יחסית מהווה חיזוק עבור הנדירה יחסית (האכילה מחזקת לחיצה על דוושה). המעגליות נפתרת אם יודעים מראש מהו חיזוק.
הניסוי התומך של פרמק התרחש בצורה כזו: בדקו ילדים שאוהבים מאוד לשחק, וילדים שאוהבים מאוד לאכול. בקרב קבוצה אחת, התנהגות אחת שכיחה ואחרת נדירה, ולהיפך. לקבוצת הילדים שאוהבים לאכול, פרמק נתן לשחק בכל פעם שאכלו. לקבוצת הילדים שאוהבים לשחק, מנע מהם לשחק כשהם לא אכלו - ואכן נצפתה עלייה בהתנהגות הנדירה אצל שתי קבוצות הילדים.
סוגי חיזוקים¶
חיזוק חלקי¶
- F - על בסיס קבוע (fixed)
- V - על בסיס ערך ממוצע (varied)
- R - על בסיס מספר תגובות (rate)
- I - על בסיס פרק זמן (interval)
דוגמאות: FR3 - חיזוק כל תגובה שלישית VR3 - חיזוק כל תגובה שלישית בממוצע FI2min - רווח של שתי דקות בין חיזוק לחיזוק VI2min - רווח ממוצע של שתי דקות בין חיזוקים {.is-info}
תוצאות¶
למידה מסוג VR מדגימה את הלמידה המהירה ביותר, ויותר חשוב - למידות קבועות (F) מדגימות הכחדה מהירה מאוד (הן בCRF והן בPRF). ברגע שהחיזוק הוא מלא, הלמידה נעלמת במהירות. (דוגמא: מערכות יחסים גרועות).
למידת בריחה ולמידת הימנעות¶
מציבים חיה בכלוב שמחציתו מחושמל קלות ומחציתו לא. עם הזמן, החיה בורחת מהחצי המחושמל - זו למידת בריחה. לעומת זאת, אם מציבים אזהרה לפני (למשל - אור מהבהב), החיה תברח ברגע שמופיע האור גם הרבה אחרי שחטפה את השוק האחרון. למידה זו מתקיימת ללא חיזוק - ככל שהזמן עובר החיה נמנעת מהר יותר, למרות שלא חטפה שוק.
למידת חוסר אונים¶
בלמידה זו, נלמד הסיכוי לשליטה - לא רק מה עושים, אלא האם יש שליטה בכלל במצב. את הלמידה הזו הגה מרטין זליגמן, שביסס אותה בניסוי כזה: שלושה כלבים מוכנסים לכלובים. כלב אחד לוחץ על דוושה ומפסיק לקבל שוק. כלב שתיים חוטף שוק יחד עם הכלב הראשון, אותו הוא לא רואה. אין לו שליטה במצב. כלב שלוש אינו מקבל שוקים בכלל.
מעבירים אותם ללמידת בריחה. הן הכלב שלא קיבל שוק והכלב ששלט בהם מדגימים למידת בריחה. הכלב שלא שלט על השוקים אינם עושים דבר - וזו למידת חוסר אונים.
שיעור 8 - קשב ותפקודים מנהלתיים¶
עד שנות החמישים של המאה ה20, כמעט ולא נחקר הקשב (attention) האנושי - אך לאחר תקופה זו עם התחפתחות שיטות המחקר החל מחקר אינטנסיבי. אחד מהנושאים שנחקרו הוא הקשב הבררני (סלקטיבי) - מתוך הכמות העצומה של המידע החושי שמגיע אלינו בכל רגע נתון (לחץ הנעליים על הרגליים, משב האוויר על העור, דברים שמתרוצצים בראייה...) אנו שמים את תשומת הלב שלנו על חתך מצומצם מאוד. חוקרים רבים ניסו לעמוד על טיבו של הקשב הבררני באמצעות ניסויים הבודקים מספר תופעות.
מודל הפילטר הקשבי¶
נבדקים לובשים אוזניות, שמשני צדדיהן משמיעות פלט אחר לכל אוזן. הנסיין מבקש מהם במפורש להקשיב לאחת האוזניים, ולאחר מכן שואל אותם מה הבינו מהפלט באוזן השנייה. בעוד שנבדקים מסוגלים לעמוד על מאפיינים בולטים במיוחד - דוגמת אם הקול הוא גברי או נשי, בעל מבטא חריג וכדומה - הם אינם מסוגלים לעמוד על מלוא המשמעות כמו הפלט מהאוזן בה מיקדו את תשומת ליבם. ניסוי זה הוביל את החוקר ברודבנט לפתח את מודל הפילטר הקשבי (ברודבנט, 1958) - לפיו המוח מעביר את כלל הגירוים דרך מסנן שדרכו עובר רק המידע שאנו שמים לו תשומת לב באופן פעיל.
ברירה קשבית מאוחרת¶
שנתיים אחר כך שוכלל המודל (גריי & וודנברן, 1960) בניסוי אחר, בו הנבדקים הצליחו לאחות מסרים מקבילים משניי האוזניים כשנתבקשו לחזור על תוכן המידע שהושמע להם - מה שסותר את מודל הפילטר הקשבי הטוען שהמידע החושי מעובד ברמה ראשונית ואז מסונן. אן טריזמן פיתחה את מודל ההפחתה, לפיו כלל המידע החושי מעובד, וחלקו מצומצם - ולא מסונן. במקרה זה, לנבדק נותרת הבנה אודות המשמעות מהפלט שאינו הקשיב לו - אך הבנה זו חלשה יותר.
מודל זה מחוזק בעדויות שונות לברירה קשבית מאוחרת (ר' דוגמא במצגת) - אם נתבקש להקריא מילים המתארות צבעים שונים, כשאלו צבועות בגופן הסותר את משמעות הצבע (למשל: המילה אדום כתובה בכחול), זמן הקריאה שלנו יתארך משמעותית - מה שמעיד שגם המידע שאנו נדרשים להתעלם ממנו (קרי: משמעות המילה) מעובד במוח.
קשב גלוי וקשב סמוי¶
בעולם הקשב החזותי מעידות על כך תופעות הקשב הגלוי והסמוי. הקשב הגלוי מתבטא, למשל, בדפוס תנועת עיניהם של נבדקים הנדרשים להעריך מאפיינים דוגמת מצב כלכלי, גילאים, ומיקום חפצים בתמונה של אנשים בסלון (א' ירבוס).אחד מניסוויו של מייקל פוזנר עסק בנושא הקשב הסמוי.
שיעור 9 - זיכרון¶
מהו זיכרון?¶
זיכרון הוא התהליך קידוד, אחסון ושליפת המידע של המוח. - קידוד הוא המרת מידע גירויי לצורה שהזיכרון שלנו יכול להשתמש בה. - אחסון הוא תהליך שמירת המידע הזה במוח שלנו לשימושים עתידיים. - שליפה היא איתור המידע הזה באופן פעיל ושימוש בו.
חשוב להפריד בין זיכרון במובנו המטאפורי (המורכב מכל המערכות ותתי המערכות השונות) למובנו המשמעית (התהליך הפיזיולוגי שמתרחש במוח כחלק מתהליך הלמידה).
סוגי זיכרון¶
הזיכרון נחלק לכמה סוגים - הזיכרון החושי ששומר את ההיבטים הפיזיים של גירויים לטווח של שנייה או פחות (הד של צליל שזה עתה שמענו, תמונה של מה שאנו רואים), זיכרון לטווח קצר שמסוגל להכיל כמות מידע מצומצמת גירוי שזה עתה נקלט (כמו שינון כמה מספרים בודדים), זיכרון עבודה שמסוגל לעבד מידע לטווח קצר, וזיכרון לטווח ארוך.
יש מדענים הסוברים שהזיכרון לטווח הקצר ולטווח הארוך אינם באמת נפרדים - סריקות MRI מראות שהם מפעילים חלקים דומים במוח. חלקם אף סבורים שמדובר בשלבים שונים של אותו התהליך.
זיכרון חושי¶
הזיכרון החושי מסוגל להחזיק מידע מספיק זמן רק כדי להעביר אותו לזיכרון לטווח הקצר. מושאי המחקר העיקריים של זיכרון זה הם זיכרון חזותי וזיכרון שמיעתי.
זיכרון חזותי¶
הניסוי של ספרלינג (1960), למשל, הציג בפני הנבדקים ריבוע המכיל תשע אותיות לפרק זמן קצר מאוד (50 מילישניות). ככל שההשהייה בין התצוגה לשליפה של הנבדקים גדלה, הם הצליחו לזכור פחות מן האותיות - בזמנים קצרים הם אף ידעו להבדיל בין השורות והטורים של האותיות, אך לאחר השהייה קצרה זכרו חצי או פחות מן האותיות.
זיכרון שמיעתי¶
הזיכרון השמיעתי חיוני להבנה של מילים. המילים מורכבות מצלילים בודדים, שלבדם הם לעיתים תכופות חסרי ערך. רק לאחר ששמענו את כל הצלילים, אנחנו מסוגלים להרכיב אותם למילה - אך כדי לעשות זאת עלינו לזכור את הצליל הראשון של המילה עד לרגע ששמענו את הצליל האחרון. הזיכרון הזה הוא הזיכרון השמיעתי, שככל הנראה מסוגל לשמור מידע לטווח של ארבע שניות בערך (דרווין, 1972).
זיכרון לטווח קצר¶
בניגוד לסברה הרווחת, מידע לא מגיע לזיכרון לטווח הקצר מבחוץ ונשאב לזיכרון לטווח הארוך - התהליך ההפוך הוא זה שקורה בתדירות גבוהה יותר. אם נשאלת למשל כמה זה 7 כפול 9, הגירוי החזותי (הצורה של המספרים, הצליל של השאלה) מגיע מהזיכרון החושי, אבל מה זה 7, ומה זה 9, ואיך מכפילים ביניהם - מגיע מהטווח הארוך.
מסיבה זו יש חוקרים הסבורים שהזיכרון לטווחים הארוכים והקצרים הוא מצבור גמיש אחד.
זיכרון עבודה¶
משום שהזיכרון לטווח הקצר נעזר תכופות במידע מהטווח הארוך, יש המעדיפים לכנותו זיכרון עבודה - והוא מאופיין לא רק בשליפה של המידע, בין שמגירוי חושי ובין שמזיכרון קודם, אלא עיבוד שלו. בדוגמה של הכפל, זיכרון העבודה לא רק זוכר את התרגיל, אלא מסוגל לעבוד את המידע שבו ולתת תוצאה. בתמצית, זיכרון העבודה מאפשר לזכור את מה שחווינו הרגע ולחשוב עליו במונחים של מה שאנו כבר יודעים. (Baddeley, 1986; Logie, 1996)
מחקרים שונים מצביעים על קיבולתו המוגבלת של זיכרון זה במגוון רחב של משימות הדורשות זיכרון ועיבוד של שני דברים שונים (Baddeley & Hitch, 1974, Daneman & Carpenter, 1980).
רכיבי זיכרון העבודה¶
החוקרים הבריטיים אלן בדליי וגרהאם היטץ' פיתחו את מודל זיכרון העבודה, שמורכב מכמה רכיבים: