אינטיליגנציה

מצגת

מהי אינטיליגנציה?

הגדרתה של האינטיליגנציה, כפי שזו הוגדרה על ידי ארגון הפסיכולוגיה האמריקני, היא יכולת מנטלית רחבה שקשורה בין השאר בתיכנון, פתרון בעיות, חשיבה מופשטת, הבנת רעיונות מורכבים, למידה מהירה מניסיון ובכלל, יכולת לזהות עיקר מול תפל, ובעיקר - יכולת להסתכל לשינויים תוך שימוש בחשיבה.

ההגדרה הזו שנויה במחלוקת לעיתים תכופות, מעולם הפסיכולוגיה ומחוצה לו.

ההקשר האבולוציוני לאינטיליגנציה

האינטיליגנציה התפתחה באופן בלתי תלוי בענפים שונים של האבולוציה - לרבות דולפינים ולוויתנים טורפים¹, עורבים ותוכים, פרימאטים ורכיכות. האינטיליגנציה היא אסטרטגיה הישרדותית לכל דבר - ולכן מצויה בכמה ענפים אבולוציוניים.

האינטיליגנציה קשורה קשר הדוק למורכבות חברתית, הגוררת איתה מורכבות קוגנטיבית - תקשורת דורשת אינטיליגנציה גבוהה יותר. כמו כן, האינטיליגנציה קשורה במורכבות המשימה - אם טורף מסוים מתמודד עם טרף הולך ומחכים, הוא יידרש לאינטיליגנציה גבוהה יותר אף הוא בכדי לשרוד.

מחקרים מראים על כך שעליונותה של האינטיליגנציה האנושית אינה מצויה בפתרון בעיות יחידני, אלא בלמידה חברתית ובתקשורת (מחקרה של אסתר ברמן^?^).

הבדלים באינטיליגנציה אנושית

מחקרים מוקדמים בעולם האינטיליגנציה מתחלקים לשני מסורות - הראשונה של סר פרנסיס גאלטון, מדען אנגלי מאמצע המאה ה19. גאלטון הושפע מהאמפריציזם הבריטי הדגל ברעיון ה'טאבולה ראסה' - ששם את מרב המשקל האינטילגנטי על הסביבה. אלא שמרגע שממצאיו לא הצביעו על הבדל בין הגזעים, רעיון זה נזנח באקלים הפוליטי הגזעני של התקופה.

אחריו הגיע הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה, בראשית המאה ה20, שחקר את האינטיליגנציה לאורו של חוק חינוך החובה הצרפתי שעבר בתקופתו. בינה כתב מבחנים שידעו לנבא בצורה טובה מי הילדים שיצליחו בצורה הטובה יותר בבית ספר יסודי.

ר' דוגמאות למבחני אינטיליגנציה במצגת

מדד מקובל לאמוד הבדלים בין אנשים שונים הוא המתאם בין ביצוע מבחנים שונים (למשל: אנשים המקבלים ציונים גבוהים במבחן א' מקבלים ציון נמוך יותר במבחן ב', וכדומה).

האינטיליגנציה מנבאת דברים כמו הצלחה אקדמית, הצלחה בעבודה, הצלחה כלכלית, מדדי בריאות שונים ותוחלת חיים, אך גם מדדים שליליים יותר - דוגמת מספר חברים נמוך יותר, הפרעות קשב וחרדה תכופות יותר, ועוד.

סוגי אינטיליגנציה (מבנה האינטיליגנציה)

מתאמים בין מבחני אינטיליגנציה הם תמיד חיוביים² - מה שמעיד על כך שישנו קשר בין סוגי האינטיליגנציה השונים. תופעה זו מכונה הPositive Manifold - אנשים שנוטים להצליח במבחן אחד נוטים, סטטיסטית, להצליח גם במבחן אחר.

תיאוריית מבניות היסטוריות

צ'ארלס ספירמן (כן, ספירמן הזה) הגה תיאוריה שמנסה להסביר את הקשר החיובי הזה - התיאוריה של g - הטוענת כי המתאם החיובי בין כל צמד מבחנים נובע מכך שכל המבחנים מבטאים יכולת אחרת - המכונה בפיו g³. ספירמן הגה טכניקה מתמטית המחשבת את המתאם בין כל מבחן לg - המבטא במידה רבה את יעילותו של כל מבחן במדידת אינטיליגנציה.

הרעיון של ספירמן מתבטא בפועל בשיטת מתן ציוני IQ, ובלמידת מכונה.

לעומת תיאוריה זו, ישנן תיאוריות רבות של אינטיליגנציות מרובות (גורמים קבוצתיים), דוגמת אלו של תורסטון⁴, תומסון, גדרנר ונוספים - הסבורות כולן כי ישנן כמה יכולות בלתי תלויות זו בזו. תיאוריות אלו סבורות כי g אינו אלא הסבר אפשרי אחד לPositive Manifold, אך לא ההסבר היחיד.

g מתוארת בתיאוריה של ספירמן בתור השונות המשותפת בין מבחנים שונים (דוגמת מבחני אוצר מילים, סיבוב צורות והשוואת מספרים), ובתור גורם משפיע (אך לא הגורם המשפיע - מבחן אוצר מילים מושפע מאוצר המילים וגם מg) לביצועים בכל מבחן בנפרד. הg הוא הסיבה - היכולת המתבטאת בכל מבחן - ונאמד בעקבות הביצועים בכל מבחן.

תיאורייות מבניות עכשוויות

מלבד הPOT שתופסת תאוצה, שתי התיאוריות העכשוויות⁵ המובילות הן אלו של קטל-הורן וקרול ותיאוריית השטחות של גוטמן.

התיאוריה של קטל-הורן וקרול נסמכת על המבחן של וודקוק וג'ונסון - המשתמש על מקבצים של מבחנים הבוחנים יכולות קבוצתיות, והg מתבטא במתאם בין קבוצות אלו. קרול פירט יכולות קבוצתיות דוגמת אינטיליגנציה פלואידית וקריסטלית⁶, קריאה וכתיבה, זיכרון לטווח ארוך וקצר, תפיסה ראייתית ושמיעתית, מהירות החלטה ומהירות כללית, ויכולת כמותית. בסך הכל, התיאוריה סוקרת 69 יכולות מסוימות.

לעומתה, תיאוריית השטחות של גוטמן מתארת את האינטיליגנציה כמפה - המתאם מתואר כמרחק על פני המפה. המפה נחלקת ליכולות צורניות-מרחביות, יכולות מילוליות ויכולות מספריות-כמותיות. התיאורייה מחולקת גם לפי הפעולות המתבצעות - לרבות מציאות כלל, יישום כלל וידע. המתאם בין מבחני מציאת כלל קרוב מאוד (המרחק ביניהם מצומצם), מבחני יישום כלל רחוקים יותר ומבחני ידע רחוקים מאוד. החוקיות העולה ברורה - ככל שהמבחנים יותר כלליים, כך המתאם ביניהם קרוב יותר. ההבדל בין מבחני אנלוגיות מילוליות למבחי אנלוגיות צורניות יהיה קטן לאין שיעור מההבדל בין מבחני אוצר מילים למבחנים מתמטיים. הממוצע של כל המבחנים האלו נותן אומדן ^לא^ ^רע^ לg.

בסיסים לאינטיליגנציה

הבסיס הקוגניטיבי

מטא-אנליזות של מחקרים מזהים שני גורמים קוניטיביים לאינטיליגנצי, והם זמן התגובה⁷ והזיכרון עובד. מחקרי זמן תגובה מראים כי אנשים בעלי זמן תגובה נמוך יותר (ציונים נמוכים יותר) מושפעים יותר מתנאים קשים יותר במבחן (כשמתבקשים לבחור בין 2 צורות לעומת 6 צורות, זמן התגובה שלהם סובל יותר). מבחנים אלו בודקים את ההתמודדות עם מידע חדש - בבחירת 6 צורות הנבדקים מתבקשים לזכור 6 חוקים בזיכרון העובד, לעומת 2 במבחן הפשוט יותר - ומכאן ההבדלים ההולכים וגדלים לאור האינטיליגנציה. הפער קטן למדי בין 2 אלטרנטיבות, וגדל דרמטית ב6 אלטרנטיבות. תופעה זו מכונה חוק היק היימן.

לעומת ממצאים אלה, המדע העכשווי מצביע על כך שאין אינטיליגנציה, אלא אינטיליגנציות - האינטיליגנציה אינה חד ממדית.

מבחנים אחרים בודקים את עדכון הזיכרון העובד (מתאם 0.5-0.6 עם g). לעומתו, המתאם של האינטיליגנציה הרגשית עם g הוא 0.8-0.9.

הבסיס המוחי

ישנן שלול היפוטזיות עיקריות בנושא - היפוטזת יעילות העצבית, מערכת הדרישות המרובות ואינטגרציה בין הקורטקס הפרייטלי לפרה-פרונטלי.

הראשונה טוענת שאינטיליגנציה קשורה ביעילות - אנשים אינטיליגנטיים יותר מתאמצים פחות בפתרון בעיות קשות, בזכות יעילות עצבית גבוהה יותר⁸.

לעומתה, מערכת הדרישות המרובות עוסקת בכך שחלקים שונים של המוח מותאמות לסוגים אחרים של חישובים, וטוענת שמלבד אלו ישנה מערכת 'הדרישות המרובות' שתפקידה למצוא, להחזיק בראש ולייצג אסטרטגיית התמודדות עם בעיות מורכבות ורב שלביות, והיא מייצגת את השלב בו אתה נמצא במשימה. מערכת זו קשורה לכמה איזורים מוגדרים במוח (הדורסו-לטרליים פרה-פרונטליים, האינטריור סינגולייט והSupplementary Motor Area, ואיזורי IPS פריטאליים). למרות מיקומה בכמה איזורים מוחיים מודבר במערכת אחת, שלקיומה עדויות רבות, המעידות על כך שזו משחקת תפקיד במטלות קוניטיביות רבות ומבחני אינטיליגנציה רבים.

ולבסוף, גישת האינטגרציה בין הקורטקס הפרייטלי לפרה-פרונטלי נותנת משקל לקישוריות על פני האיזורים, למרות שעוסקת באיזורים דומים למערכת הדרישות המרובות. היא טוענת כי לכל איזור תפקיד אחר לחלוטין, אך הקישור ביניהם הוא הגורם המכריע באינטיליגנציה⁹. מחקרם של Barbey et al (2012) בדקה 182 נפגעי מוח¹⁰ (פצועי ויאטנאם) על ידי התאמת סריקה מוחית שלהם לתבנית וחישוב הווקסלים (Voxel - פיקסל תלת מימדי) הפגועים, וחישוב הקשר הסטטיסטי בין הפגיעה בכל ווקסל לאינטיליגנציה (לרבות תפקודים ניהוליים, אינטיליגנציה או שניהם). תוצאות מחקר זה שמות את רובו המוחץ של משקל הפגיעה האינטיליגנטית בהמיספרה שמאל. האיזורים המייצגים פגיעה בתפקודים ניהוליים וגם באינטיליגנציה הם בחומר הלבן המקשר בין האיזורים הפריאטליים לפרונטליים.

נתונים אלו אינם מעידים בהכרח על ההבדלים הבין אישיים באינטיליגנציה בבני אדם בריאים!

הבסיס הגנטי

אמדנים עכשווים (המניחים אי תלות בין תורשה וסביבה) מעידים על כך ש50% מהשונות האינטיליגנטית בין אנשים היא תורשתית, ובערך 25% היא סביבתית¹¹. מכך עולה שהגנטיקה מכתיבה לנו 'חלון' מסוים של אינטיליגנציה, ובתוכו הסביבה משחקת תפקיד.

ההנחה שבבסיסם של אומדנים אלו היא בעייתית, לאור כך שיתרון גנטי קל עלול להוביל לסביבות עם יתרון מובהק בפיתוח יכולות מסוימות (אם אתה שחקן כדורסל קצת יותר טוב מהממוצע, ייקחו אותך לשחק כדורסל - מה שייתן לך הזדמנות גדולה יותר). ההנחה הזו מניחה שהחשיפה לסביבות היא בלתי תלויה - ולפיכך בעייתית. קבוצה חביבה על החוקרים בתחום היא תאומים זהים שהופרדו בתחילת חייהם - משום שהגנטיקה שלהם זהה וסביבתם שונה (אך לא לחלוטין - המשפחות המאמצות ממעמד כלכלי בינוני ומעלה)¹². באופן מפתיע, נדמה שהשפעתה של התורשה גדלה עם הגיל: אנשים מבוגרים יותר מושפעים מהתורשה שלהם (80%, לעומת 40% מהצעירים) מאשר מהסביבה שלהם. ניתן לייחס תוצאות אלה למחלות עם בסיס גנטי, שמתפרצות בגילאים מאוחרים יותר.

אפקט פלין^(סוציולוג)^¹³ מדבר על כך שמאז המאה ה20, האינטיליגנציה עולה בקצב של 3-4 נקודות^IQ?^ בכל עשור (גם אצל תינוקות!).

מעל IQ של 135, תכונות אישיותיות משחקות תפקיד יותר משמעותי והציון מפסיק לנבא הפסקה אקדמאית. אינשטיין ("ממזר לא קטן") העיד על עצמו שהצלחתו אינה נבעה מחישוביו המתמטיים ("לא בשמיים") - אלא מהאומץ האקדמי לראות את התמונה הגדולה {.is-info}

אפקט פלין מצביע גם על השפעתה של הסביבה והאפיגנטיקה - הביטוי של הגנים המושפע מהסביבה.

אינטיליגנציה רגשית

אינטיליגנציה רגשית נבדקת בשתי דרכים עיקריות - שאלון דיווח עצמי¹⁴, ומבחנים ביצועיים (MSEIT). מבחנים ביצועיים כוללים ארבעה מאפיינים - זיהוי רגש, שימוש ברגש כדי לעודד חשיבה (מה כדאי שתרגישו במצב נתון), הבנת אמוציות (מה אמור לעורר איזה רגש) וניהול וויסות רגשות (מהי האסטרטגיה הכי יעילה לווסת את הרגשות שלנו)¹⁵.

ציוני אינטיליגנציה רגשית נוטים לעלות עם הגיל, בדומה לאינטיליגנציה קריסטלית, וגבוהים יותר אצל נשים בסדר גודל של חצי סטיית תקן.

---

1. לדוגמא, מחקרים מראים כי לוויתנים טורפים ודולפינים צדים במתואם, בעלי תקשורת מתוחכמת (ואף ניבים שפתיים!) ואפילו תרבויות וטקסים בסיסיים. ↩

2. גם אם לעיתים הקשר הסטטיסטי חלש, ובטווח טעות הדגימה - זו המגמה הגורפת. ↩

3. הרעיון של g היה ועודנו רעיון קשה לפיצוח ושנוי במחלוקת בקרב פסיכולוגים גם היום. ↩

4. תלמיד של ספירמן ומעריץ שלו, שהתיאוריה שלו - Process Overlap Theory - חולקת על זו של ספירמן לחלוטין, וסבורה כי יכולות שונות נחסמות במעין צוואר בקבוק ביכולות המנהלתיות שמונע ביטוי של כל היכולות האינטיליגנטיות. תיאוריה זו מסבירה היטב את תופעת הlate bloomers - אנשים שממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם בגילאים מאוחרים יותר. תיאוריה זו תופסת תאוצה בחמש-שש שנים האחרונות. ↩

5. סוף שנות ה90. ↩

6. האינטיליגנציה הפלואידית היא ההתמודדות עם בעיה חדשה, בעוד שאינטיליגנציה קריסטלית מסתמכת על ניסיון קודם. ↩

7. הזמן שאנו חושבים עד שאנו מגיבים (Latency) - לא הפעולה המוטורית. ↩

8. נבדק לראשונה במחקר בסיסי בשנות ה80 ('אף פעם לא היה עובר היום', לפי נחשון) באמצעות כלי הדמייה בסיסיים. ↩

9. נחשון סבור שזוהי הגישה המובילה כיום, חרף היפותזה ראשונית לא מרשימה. ↩

10. מדגם עצום למחקרים מסוג זה ↩

11. בדומה להבדלים בין אישיים במאפיינים רבים נוספים ↩

12. ראיות מצביעות על כך שסביבה דלה מאוד משחקת תפקיד משמעותי, אך השפעתה פוחתת לעומת התורשה ככל שהיא מספקת. ↩

13. התגלית נבעה מכך שפלין, כסוציולוג, עסק בממוצעים ולא במתאמים כנהוג בפסיכולוגיה. לקח חשוב, לפי נחשון. ↩

14. בעייתי - אנשים שאין להם אינטיליגנציה רגשית חושבים שיש להם אינטיליגנציה רגשית כי אין להם אינטיליגנציה רגשית! ↩

15. מבחנים אילו בעייתים כי הם בודקים ידע סביב כיצד לווסת רגש, אך זה לא אומר שזה מה שאעשה בפועל (אני יודע שלא כדאי לי לזלול מהמקרר, אבל עושה זאת בכל זאת) ↩