אישיות

ראו גם

אישיות היא דפוס התנהגויות וחשיבה מסוים המתקיים לאורך זמן ובמצבים שונים, המבדיל אדם אחד ממשנהו.

מטרת חוקרי האישיות היא לעמוד על הסיבות להבדלים האלו, באמצעות מבחני אישיות יעודיים.

אישיות (ע"פ מקאדאמס)¶

הדרך המסורתית ללמד אישיות היא התיאוריות דוגמת אלו לעיל, המתחרות ביניהן בעקבות הנחות היסוד שלהם - אופטימית או פאסימית, ולא סביב ערך האמת שלהן.

חוקרי אישיות מןדרניים נוטים לסווג אישיות לפי מידות אופי, ולא לפי סוגי אישיות² דוגמת (Tooby & Cosmides, 1990), שטענו שחילוף הגנים המאפיין רבייה אנושית הופך את האפשרות של גנים של ׳סוגי׳ אישיות שלמים ללא סבירה.

מקאדאמס מתאר חמישה רובדים לתיאור אישיות: - עיצוב אבולוציוני (דימיון) - הבדלים פרטניים שעוצבו במהלך האבולוציה. מתבטאות בתכונות מרכזיות (traits) מולדות. - הבדלים פרטניים מהתאמות לאורך החיים (טיפול, תנאים סביבתיים) - הבדלים פרטניים במטרות, עקרונות וסיפורי חיים - השפעת התרבות

התיאוריות הקיימות משתבצות לרבדים אלה - לרוב 2 ו3.

עיצוב אבולוציוני¶

הייחוד של בני האדם נובע במספר תכונות, כפי שעמדו עליהן ג'ון טובי ולדה קוסמידס. - יכולת ללמוד - נטיות תחרותיות אך גם שיתופיות - נטיה לאמץ אמונות¹ - נטיה לשים לב להבדלים פרטניים, במיוחד בתכונות בעלות חשיבות הישרדותית. - פחד מדחייה חברתית - רצון להקים צאצאים (למה זה ייחודי?)

הבדלים פרטניים בתכונות תורשתיות¶

חלק מההבדלים יוצרים יתרון עבור המין. ההבדלים מייעלים את חלוקת המשאבים - ההבדלים הפרטניים מקלים את התחרות על המשאבים, ומעניקה לקבוצה בשלמותה יותר יכולות, לפי ההבדלים בין הפרטים המרכיבים אותה.

לכל אסטרטגיה הישרדותית יש מחיר, ויש יותר מאסטרטגיה מיטבית אחת: אומץ לב, למשל, מגביר את הסיכוי להזדווג אך מקטין את הסיכוי לשרוד - ולהיפך. ההבדלים מאפשרים לנקוט לכל אחד לנקוט באסטרטגיה אחרת, ובכך להקל על המשאבים ולשפר את סיכויי ההישרדות של המין בכלל.

ההבדלים גם מונעת חוסר איזון בברירה - תפוצה מוגזמת של מאפיין מסוים אינה מיטבית עבור הקבוצה. למשל, בעלי אדם עם נטייה לשקר מרוויחים, אך אילו רוב בני האדם היו משקרים - ההשלכות עבור הקבוצה היו הרסניות.

תיאוריות תכונות אישיותיות - מהן התכונות היסודיות?¶

נכון להיום, התיאוריות בנושא אישיות מנסות לגלות ולסווג את אותן מידות אופי, צעד הכרחי לפני שניתן יהיה להתבסס עליהן לחיזוי (Goldberg, 1993).

ראשיתן של התיאוריות האלו היא במחקרו של אלפורט (Allport and Odbert, 1936), שסיווג מילים באנגלית לפי תכונות האישיות שהן מביעות, בניסיון לעמוד על כמות תכונות האישיות בדעה הרווחת.

תיאוריית 16 גורמי האישיות של קאטל¶

ריימונד קאטל (Cattell) התבסס על התיאורים של אלפורט ובנה מהם את שאלון ה16PF, שמנסה למדוד את עוצמתן של 16 מידות אופי, שמהן סבר קאטל שנבנית האישיות. קאטל צמצם את תכונות האופי ל16 באמצעות ניתוח גורמים (Factor Analysis), כפי שמקובל בענף חקר האינטיליגנציה. (למשל, כששואלים אנשים ביישנים אם הם הולכים למסיבות רבות ככל האפשר, סביר שיענו ׳לא׳ לעומת אנשים מוחצנים יותר שיענו ׳כן׳ - מהתשובות יוצרים מתאם וכך מזהים תכונות חדשות).

^דוגמא^ ^לפרופיל^ ^אישיותי^ ^ממבחן^ ^FP16^

תיאוריית שלוש הגורמים של אייסנק¶

לעומתו של קאטל, האנס אייסנק (Eysenck) סיווג את האישיות לשלושה גורמים דו קוטביים: מוחצנות (Extraversion), נוירוטיות ופסיכוטיות (Psychoticism). מול כל אחד מאלו ניצב קיצון אחר: מופנמות (Intravesion) לעומת מוחצנות, יציבות רגשית לעומת נוירוטיות ושליטה עצמית לעומת פסיכוטיות.

התיאוריה של אייסנק נותנת משקל משמעותי יותר משאר התיאוריות לגורמים ביולוגיים. יתרה מכך, שלושת הגורמים של אייסנק עולים מניתוחים סטטיסטיים של מגוון מחקרים אחרים (Kline, 1993) - ולכן תיאוריית אישיות זו היא התקפה ביותר נכון להיום.

^המחשה^ ^-^ ^הקשר^ ^בין^ ^הדירוג^ ^של^ ^אייסנק^ ^לשפה^ ^היומיומית^

מודל חמשת הגורמים וה- Big Five¶

ניתוח ההבחנות בבסיס השפה (מתי תכונת אופי מקבלת מילה חדשה לתאר אותה) ע"י Tupes & Christal (1961) הוביל למודל תכונות האישיות המקובל כיום - מודל חמשת הגורמים (Five Factor Model - FFM), שנסמך על המחקרים של אלפורט ואייסנק. הFFM טוען שהאישיות מורכבת מחמשת המימדים העיקריים האלה:

נוירוטיות - באופן מופשט מאוד, עד כמה 'טוב' או 'רע' לאנשים בברירת מחדל בחיים. דאגה, מצב רוח וכו'.³
מוחצנות (extraversion) - הנטייה להתבלט לעומת המופנמות, מנהיגות וכריזה.
פתיחות (openness) - המוכנות לחוות דברים חדשים ולחשוב באופן פתוח (פחות שמרני).
נעימות (agreeableness) - אכפתיות לאחרים ואמפתיה.
מצפוניות (conscientiousness) - הדבקות במטרות, באחראיות, בכנות ובדאגה לאנשים אחרים.

מימד נוסף שנחקר בשנים האחרונות הוא הגינות-צניעות (honesty-humility).

המתאמים בין התכונות האלו לתרחישים שבהן הן מתבלטות (למשל: מנהיגים מוחצנים, עובדים מצפוניים) הם בסדר גודל של ~0.2-0.3. כמו כן, המימדים האלו כולם מתפלגים נורמלית בקרוב, והם בלתי תלויים.

חמשת הגורמים נמדדים במבחן NEO-PI (Neuroticism,Extraversion,Openness Personality Inventory) .(McCrae & Costa, 1990)

המבחן מורכב מ181 פריטים שמנסים לתאר את האדם הנבדק ('אני אוהב את רוב האנשים שאני פוגש', 'יש לי דימיון מפותח'...). הממצאים מעידים על כך שההערכה העצמית של אנשים לרוב מתאימה לצורה שבה אחרים מעריכים אותם.

כותבי המבחן בדקו את תקפותו בניתוח גורמים על רשימה של תיאורים ממבחן California Q-Set - מבחן המכיל כ100 תיאורים קצרים שמשמשים פסיכולוגים ופסיכיאטרים לתאר אישיות.

תורשתיות תכונות אישיות¶

לכל חמשת הגדולים יש רכיב גנטי מובהק - 40-60%. התכונות האלו מופיעות באופן עקבי על פני תרבויות שונות ומקומות שונים, ואפילו עולות מתצפיות על קופי אדם (בונובו).

תיאוריות מבוססות השפעות סביבתיות¶

לעומת זאת, תיאוריות רבות מדגישות את השפעתה של הסביבה. המאפיינים המולדים נמצאים באינטרקציה מתמדת עם התאמות אישיות מהסביבה (התעמלות, למשל, מאותת הגדלה של השרירים - לא רק הגנטיקה). שתי תיאוריות עיקריות עוסקות בהשפעות דוגמת אלו: - התיאוריה הפסיכודינאמית של פרויד - התיאוריה ההתנהגותית (ביהוויוריסטית) ותיאורית הלמידה החברתית.

התיאוריה הפסיכודינאמית של פרויד¶

ראו גם

התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד (אישיות)

פרויד עסק רבות בתהליכים הלא מודעים, כפי שאלו נצפים בהתנהגות המודעת, כמו: - פליטות פה - פליטות פעולה - חלומות - אסוציאציות חופשיות

אם מניחים (את ההנחה הבעייתית של) דטרמיניזם פסיכולוגי⁴, מכל התנהגות כזו ניתן ללמוד על המניעים הלא מודעים.

חלקי האישיות הפראודיאנים¶

איד - מולד. דחפים וצרכים ראשוניים
אגו, מתחיל להתפתח לאחר הלידה. מופעל על ידי עקרון המציאות (הריסון של האיד לנוכח המציאות)
סופר-אגו. ייצוג הדרישות החברתיות. מתפתח כתוצאה מפתרון הקונפליקט האדיפאלי\אלקטראלי ומהזדהות עם ההורה בן המין השני (הקיצון השני של האיד).

האיד הוא הקיצון של הצרכים האישיים, והסופר-אגו הוא הקיצון של הדרישות החברתיות - וביניהם מתווך האגו. על האגו שומרים מנגנוני הגנה - מפני חרדות הנובעות מדחפי האיד ודרישות הסופר-אגו. החזק שבהם הוא ההדחקה - הרחקת תכנים מאיימים מהמודע. כמו כן, מנגנוני הגנה נלמדים לאורך החיים מהסביבה.

מנגנוני ההגנה כולם מעוותים את המציאות, אבל המנגנונים הפרימיטיביים יותר מעוותים אותה באופן יותר קיצוני - וההשלכות שלהן גרועות בהרבה. כמה ממנגנוני ההגה, מצוותים לזוגות תואמים:

הכחשה - התעלמות ממציאות ברורה
הדחקה - הרחקה מן התודעה

השלכה - הדיפת הסיבותיות לעבר הסיבה (לא 'אני כועס' - הוא כועס)
התקה⁵ - החלפת הנושא ('אני כועס על X' במקום 'אני כועס על Y')

- רציונליזציה - קבלת העובדה אך שינוי בסיסה ההסברי - בתמצית, לתרץ תירוצים - מתן הסבר רציונלי לכאורה¶

אינטלקצואליזה - ניתוק החוויה הרגשית, טיפול יבש בעובדות
בידוד - אי חוויה של הרגש

היפוך תגובה - מאמצים את הרגש ההפוך (למשל: הומופוביה בתגובה לרגשות הומוסקסואלים)
סובלימציה - ניתוב לעבר תחליף ראוי, כמו עבודה יצירתית (למשל: מציצנים שהופכים לפסיכולוגים קליניים)

- רגרסיה - חזרה לתפקוד ברמה מוקדמת יותר¶

מנגנוני הגנה הם מעין תת-קבוצה של מנגנוני ויסות רגשי, העוסקים בעיקר ברגשות סביב חרדה.

תיאוריות הלמידה החברתית של בנדורה¶

זרם זה החל במחקרו של אלברט בנדורה. תיאוריות אלו מתבססות על הביהוויוריזם עם תוספות קוגניטיבות. תגובה זו מייחסת הפתחות רגשית ללמידה קלאסית, והתנהגויות מועדפות באמצעות למידה אופרנטית. תיאוריות אלו מייחסות משקל רב מלמידה מצפייה. המחקר של בנדורה בוחן את תחושת המסוגלות העצמית כמניע ללמידה והתנהגות - האמונה העצמית של כל אחד בסיכוייו להצליח. למשל, אילו נלמד למבחן בתחושה שניכשל בו, הכישלון הקרב יתפוס את כל תשומת הלב שלנו, וכנראה שיתממש; לעומת זאת, אם נלמד בתחושה שנצליח, תשומת הלב שלנו תהיה בחומר הלימוד וסיכוינו להצלחה (או לכישלון זחוח) גדלים.

מחקרו של בנדורה עסק גם בניהול עצמי - בתיאור גס, היכולת שלנו 'לאלף' את עצמנו להתנהגות טובה יותר (כמו הביהוויוריזם, אבל מול גורם פנימי - ולא חיצוני).

ביקורת על תיאוריות השפעה סביבתית¶

הביקורת הנפוצה כנגד תיארויות אלו היא שהן מתעלמות מההשפעה העצומה של הגנטיקה ומטילות אחריות מוגזמת על ההיסטוריה האישית והסביבה. למשל, אם אנו לומדים התנהגות מסוימת מההורים שלנו, הרכיב המכריע הוא גנטי (משום שאנו חולקים גנים) - ולא סביבתי. כמו כן, חלק ממה שנדמה תחילה כמו השפעות סביבתיות לחלוטין הוא בעצם האינטרקציה בין התורשה לסביבה - הצורה שבה הגנטיקה שלנו באה לידי ביטוי, ולא רק אכזריות העולם שבחוץ.

אינטרקציה בין תורשה לסביבה¶

ברוב המקרים, התורשה מעצבת את הסביבה החברתית הראשונית ביותר - המשפחה. התורשה גם מכתיבה את ההתנהגות שלי לסביבה - אנשים שונים יגיבו באופן שונה לאותן נסיבות. אותה התגובה תשפיעה בחזרה על הסביבה, וחוזר חלילה. ולבסוף, הגנטיקה משפיעה על אלו סביבות נימצא בהן מלכתחילה (אנשים מופנמים, למשל, לא נוטים ללכת למסיבות).

תחום חדש נוסף שנחקר בימים אלו הוא האפיגנטיקה - ההשפעה על הסביבה של הביטוי הגנטי. האפיגנטיקה משחקת גם היא תפקיד מכריע באינטרקציה בין התורשה לסביבה.

סיפורי חיים ותרבות¶

סיפור החיים הוא הנרטיב שאנו מגוללים לעצמנו בכדי להסביר ולתאר את החיים מנקודת המבט שלנו. הסיפורים האלו מושפעים השפעה מכרעת מהתרבות והסביבה.

מחקרם של הייזל רוז מרקוס ושינובו קיטיימה עוסק בהשפעת התרבות על סיפור החיים. השפעה זו מועטה ברמת התכונות, אבל הולכת וגוברת ברמת ההתאמות הייחודיות של כל פרט. התרבות מציעה תפריט של סיפורי חיים לבחור מהם ולהתאים למאפיינו האישים של כל אחד. ההבדל בין תרבויות קולקטיביסטיות ואינדיוידואליסטית⁶ משחק גם הוא תפקיד מכריע.

לא בהכרח כאלו שניצבת במרכזת דמות שמימית - גם אידאולוגיה, או מדע הן אמונות. ↩
כאן שוב ניכרת המגמה בפסיכולוגיה המודרנית לעבור מסולמות דיכוטומיים לקנה-מידה (סקאלה). ↩
בניגוד לתחושת הבטן, תכונה זו אינה שלילית לחלוטין - ישנם יתרונות רבים לנוירוטיות גבוהה (נעמיק בפסיכופתולוגיה). ↩
לא במובן של הכל נקבע מראש, אלא במובן של לכל דבר יש סיבה. ↩
ההתקה היא דוגמה טובה לכך שמנגנוני ההגנה פועלים גם על רגשות החיוביים - התסביך האדיפלי של פרויד (אהבה כלפי האמא) נפתר בהתקת הרגש החיובי (אהבה) למושא מותר (אישה אחרת). ↩
הבדלים אלו קשורים ככל הנראה לאילוצים תרבותיים - בדרום סין הקולקטיביסטית, למשל, מגדלים בעיקר אורז - שדורש הצפות ובנייה ותיאום רב בקבוצה. לעומתה, בצפון סין האינדיוידואליסטית מגדלים חיטה - שכל אחד יכול לגדל בעצמו. במרוצת הדורות, אילוצים אלו מעצבים את האוכלוסיות במקומות אלה. ↩