אמוציות

מצגת, תרגול

האמוציה היא תגובה חולפת לאירוע, גירוי או מחשבה המהווה הערכה למשמעותו של האירוע לדברים בעלי חשיבות. בכך היא נבדלת בבמצב רוח (mood), שבו חסרה הסיבתיות הזו. מצבי רוח נמשכים לרוב יותר זמן מרגש.

המונח הכולל את שניהם הוא השפעה (affect).

האמוציות מתבטאות ברכיבים היכולים להיות כמעט בלתי מתואמים, דוגמת:

עוררות פיזיולוגית
הבעות פנים, שפת גוף, קול
הערכה קוגניטיבית של משמעות המצב ושל העוררות הפיזילוגית
מוטיבציה - נטיות מחשבה ופעולה (נטייה הסתברותית)
תגובה לרגש - קבלת החלטות, ויסות רגשות
חוויה רגשית מודעת (feeling)

האמוציה היא ארוע מתמשך, המורכב ממספר מחזורי WPVA: World -> Perception -> Valutation -> Action

ההבעות האמוציונלית האלו הן חלק מהמורשת האבולוציונית שלנו - ניתן לצפות בהן גם במינים קרובים לנו (דוגמת השימפנזים)

עוררות פיזיולוגית¶

העוררות הפיזיולוגית מתבטאת בתגובה של המערכות העצביות הסימפטית (חירום) והפרה סימפטית (שגרה)¹ - בתגובות דוגמת Fight, flight or freeze.

העוררות הפיזיולוגית נמדדת באמצעות פוליגרף - מונח כולל למכשירים המודדים מדדים פיזיולוגייים להערכת האמוציות.

הבעות פנים¶

החוקר פול אקמן חקר את הקשר בין הבעות פנים לאמוציה.

הדפוס של הבעות הפנים הוא כוללני מאוד - הוא קיים גם בתרבויות שונות לחלוטין משלנו, אצל תינוקות, ואצל אנשים עיוורים. הדבר מרמז על כך שהבעות הפנים הם מולדות.

סרטון: שבע הבעות הפנים האוניברסליות

שפת גוף¶

רגשות מסוימים בלתי ניתנים לזיהוי בהיעדר שפת גוף - דוגמת גאווה. שפת הגוף ככל הנראה נושאת משקל רב יותר באומדן הרגש מאשר הבעות הפנים - הלבשת אחת מהבעות הפנים של אקמן על שפת גוף סותרת נוטת ליצור רושם לפי שפת הגוף.

גוון קול¶

סרטון: גוון קול

הערכה קוגניטיבית¶

האמוציה מושפעת מהפרשנות המודעת שלנו למצבים - למשל, ההשפעה האמוציונלית של נחשים אצל ישראלים - שגדלים בסביבה שבה רוב הנחשים ארסיים ומסוכנים - שונה מזו על הקנדים - שם רוב הנחשים אינם מזיקים.

אמוציות מרכזיות הן הערכת מצב: - שמחה: התקדמתי במידה סבירה להשגת יעד - גאווה: אחראיות על הצלחה או אובייקט מוערך - הקלה: מכשול הוסר או נעלם - תקווה: החשש מהרע מכול וכיספוים לטוב יותר - אהבה: רצון לשיתוף עם אחר - חמלה: השפעה מסבלו של אחר

הערכות אלו מתרחשות לעיתים בכמה מימדים - התרחושו של אירוע רצוי תעורר שמחה, ואי-התרחשותו תעורר צער; התרחשות אירוע לא רצוי תעורר מצוקה, ואי-התרחושותו תעורר הקלה; היא תעורר כעס אילו גרם לה מישהו אחר; צער אילו נגרם מכורח הנסיבות; ואשמה אילו אתה גרמת לו.

כל אלו אינם אלא מימד הערכה אחד לאירוע מסוים.

פרשנות עוררות פיזיולוגית¶

עצם הזיהוי המודע של סממנים פיזיולוגיים משפיעים גם הם על הערכת המצב - התחושה של הדופק עולה, פרפרים בבטן והתרחשויות דומות ישפיעו על הערכת המצב כשאלו ייכנסו למודעות. דוגמה לתופעה זו היא היפותזת משוב הפנים - הבעה מכוונת של רגש מסוים תעורר את אותו הרגש ² (אם תעשה פרצוף כועס, תתחיל להרגיש כועס!).

ניסויים רבים ביקשו ממשתפיהם להחזיק הבעת פנים מסוימת למשך חצי דקה, ומדדו את קצב הלב וטמפרטורת הגוף שלהם תוך כדי - ונצפה קשר חיובי בין ההבעה לסממנים הפיזיולוגיים.

השפעת פרשנות המצב על פרשנות העוררות¶

מחקרם של סטנלי שכטר וג'רום זינגר בדק את ההשפעה הזו - הפרשנות של הסיבה לעוררות הפיזית משפיעה על פרשנות המצב.

החוקרים ביקשו מהנבדקים לגשת לנסיינית במרכז שני גשרים - אחד נמוך ובטוח ואחד גבוה ומסוכן יותר, שמבקשת מהם לענות על שאלון. בצידו השני של הגשר, נסיין אחר שאל אותם כמה מושכת הייתה הנסיינית. הנבדקים על הגשר המסוכן לעיתים ייחסו את הסממנים המוגברים בעקבות חציית הגשר המסוכן לרמת המשיכה שלהם לנסיינית, אותה דרגו כגבוהה יותר.

בניסוי דומה, ניתנו לנבדקים שני כדורי פלצבו, אשר לחלקם נמסר שהוא מעורר ולאחרים שהוא מרדים, וביקשו מהם ללכת לישון. אלו שקיבלו את הכדור המרדים התקשו יותר להירדם - הופעת סימני עוררות לאחר נטילת הכדור הלחיצה אותם, ומנעה מהם להירדם.

מוטיבציה¶

האמוציות מעוררות נטייה לפעול בצורות מסוימות: לאדם הכועס, נטייה לתקוף; לעצוב, להסתתר; וכדומה.

Approach-Avoidance¶

רגשות חיוביים קשורים בנטייה להתקרבות, בעוד שרגשות שליליים קשורים בנטייה להתרחקות. כעס הוא החריג היחיד - חרף היותו רגש שלילי, הוא יוצר נטייה להתקרב (ולתקוף).

בהתאם להמיספרה מהם האמוציות נובעים במוח, השפעתם שונה: ההתקרבות נובעת מההמיספרה השמאלית, ומתבטאת בשיפור זיכרון עובד מילולי וירידה במרחבי. זאת לעומת ההתרחקות הנובעת מהמסיפרה ימין, ומתבטאת בשיפור הזיכרון העובד המרחבי וירידה בזו המרחבי.

נטייה להטיית קשב¶

סוג האמוציות משפיעות על מהירות גילוי הרגש - לוקח לנו פחות זמן לזהות פרצופים כועסים, למשל, מפרצופים שמחים. האמוציות השליליות נוטות גם להתפוגג מהר יותר ממקבילותיהן החיוביות.

ויסות אמוציות¶

מחקרם של ריצ'רד לזרוס וסוזן פולקמן עוסק בדרכי ההתמודדות המיטביות עם אמוציות. מחקרם עסק בשתי דרכי התמודדות עיקריות:

התמודדות ממוקדת בעיה: העוסקת במתן פיתרון למצב נתון
התמודדות ממוקדת אמוציה: שינוי פרשנות האירוע, חלוקתו עם מישהו אחר, או הימנעות מהאירוע

מבין שתי הדרכים הללו, ההתמודדות ממוקדת הבעיה עילאית בהרבה, אך אינה תמיד זמינה. אילו ניתן לפתור את המצב הגורם לאמוציה מסוימת, ההתמודדות ממוקדת האמוציה עלולה להזיק³.

גם מחקריו של ג'יימס גרוס גם עוסק בסוגיות כאלו.

גרוס מגדיר את האמוציה כאירוע המתגלגל לאורך זמן, ועוסק בהתמודדות איתו ותמרונו לאורך זמן כדי להתמודד עם האמוציה.

נניח ואנו מתקרבים לאדם שפגענו בו באופן קשה במסדרון מולנו. המצב יכול להתגלגל כך:

בחירת מצב (הימנעות) -> שינוי מצב (תיקון) -> הפניית קשב (לחשוב על משהו אחר) -> מתן משמעות ("לבחור יש בעיות") -> תגובות (היעדר הפגנת רגש)

אסטרטגיות נוספות¶

התחלקות בחוויה - לדבר עם מישהו אחר
קבלה (Acceptance) - לוותר על הניסיון להימנע מהרגש ולהשלים איתו⁴
המרת הרגש הראשוני ברגש משני⁵ - למשל להמיר עצב (חוסר שליטה) בכעס (שליטה)⁶.
שיום רגש (Affect labeling) - מתן שם לרגש מפחית את עוצמת החוויה הרגשית, משום שהוא מעביר חלק מעיבוד הרגש מהאימגדלה להיפוקמפוס.

ר' גם - Emotion Focus Therapy (EFT) - היזכרות ברגש המדויק ותפעולו במצב ה'רגיש' שבשליפתו מההיפוקמפוס.

ויסות אמוציות אינו בהכרח הפחתת האמוציות!

למשל: הגברת הכעס לפני עימות, שימור מצב הרוח.

חוויה מודעת - רגשות¶

מדוע נדרשת החוויה המודעת?¶

תכנון וקבלת החלטות - דוגמת הישארות באינטרקציה נעימה והפסקת אינטרקציה לא נעימה
החלטה על ויסות אמוציה (אמוציה חזקה: בחירה בהסטת קשב, אמוציה חלשה: בחירה בשינוי משמעות)
שיום הרגש ותקשורו לאחרים
היזכרות ועיבוד של החוויה הרגשית לאחר האירוע

התיאוריות של ג'יימס ולאנגה¶

התיאוריות של קארל לאנגה וויליאם ג'יימס⁷ גורסות כי החוויה המודעת באה בעקבות השינויים הגופניים - ומהווה למעשה סוג של תפיסה.

שלוש העמדות המרכזיות לחוויה רגשית מודעת¶

אירוע מעורר אמוציה -> שינויים בגוף -> חוויה של האירועים (חוויה רגשית) (ג'יימס ולאנגה)
החוויה והשינויים הפיזיולוגיים מתרחשים במקביל ובאופן בלתי תלוי - העוררות אינה ספציפית (קאנון ובארד⁸)
יש סימן מהגוף שמשהו קורה, ואנו מסתכלים החוצה להבין מה - וזו החוויה הרגשית (שכטר וזינגר)

ר' גם - ניסויי תיאור אמוציות בגילוי אותות של קרמן-פרסר

שאלות נוספות¶

האם ישנן אמוציות בדידות (כעס, עצב, גועל), או שמדובר במימדים בסיסיים של אמוציה?
אמוציות בסיסיות - ראשוניות מול אמוציות מורכבות
אמוציה ראשונית מול משנית
עוד משהו

שמונה האמוציות הבסיסיות¶

רוברט פלוטצ'יק טוען במחקרו שהאמוציות הן תגובות לאתגרים מוכללים שהציבה האבולוציה. בעינייו, מדובר בשמונה אמוציות רציפות (ר' במצגת - מעין חרוט תלת מימדי) שניתן לערבב ביניהן, ולהיות תלוי ביניהן (למשל: יש אמוציה איפושהו בין שמחה לאמון - גם אם אין לה שם)⁹. כמו כן, העומק של האמוציות האלה הוא מימד העצימות - פחד בעצימות נמוכה, למשל, הוא חשש, ובעצימות גבוהה - בעתה.

הרגשות בתיאוריה זו הן: - שמחה - אמון - פחד - הפתעה - עצב - גועל - כעס - ציפייה

מימדים בסיסיים¶

תיאוריה אחרת מחלקת את האמוציות למימדים בסיסיים, בדמות הערך (חיובי או שלילי) והעוררות (עצימות). בעוד שהרגשות הספציפיות עצמן מושפועת ממימדים פיזיים ותרבותיים, מימדים בסיסיים אלו כוללניים לכולם.

חשוב לשים שבתיאוריה זו רגשות שומרים על היחס ביניהם גם שהופכים את הערכים (חיובי בשלילי), ושהיא מאפשרת רגשות שהם גם חיוביים וגם שליליים. כמו כן, רגשות ניטרליים מפגינים את רמות העוררות הנמוכות ביותר.

אמוציות מורכבות¶

בעוד שהכיוון הרציף אינטואיטיבי למדי, תיאוריות אלו מתקשות להסביר אמוציות מורכבות. השיח העכשווי נסוב סביב אמוציות מורכבות - רגשות של גם וגם וגם וגם: כשנסיינים אומרים 'נעים' הם מרגישים גם קצת 'לא נעים'.

אתר הדגמת אמוציות מורכבות

דוגמאות לאמוציות מורכבות הן גאווה (בעלות על הישג), בושה¹⁰ (מה חושבים עליי), אשמה (מה אני חושב עליי), שמחה לאיד

ר' גם: רגש ה'קמה מוטה' ('כמו שאתה פוגש את סבתא שלך אחרי הרבה זמן ואתה אוהב אותה')

אושר¶

מחקר מתאמי מארה"ב על נזירות שנכנסות למנזר בגיל מאוד צעיר ביקש לעמוד על השפעת האופטימיות מהצהרות החיים שלהן על אריכות הימים שלהן. התוצאות מעידות כי הנזירות האופטימיות ביותר חיו משמעותית יותר שנים מהנזירות האופטימיות פחות. מבין הנזירות האופטימיות, מעל ל70% הגיעו לגיל מבוגר מ90 - לעומת פחות מ40% מהקבוצות האופטימיות פחות.

מחקרים אחרים מצביעים כי ברגשות שליליות כרוך גיוס משאבים - בין שבדמות מאגרי גליקוגן או בעוררות המערכת החיסונית - לעומת הרגשות החיוביים שבונים משאבים אלו. ניתן להניח כי המעמסה הנוספת על הגוף המאופיינת ברגשות שליליים משפיעה על אריכות הימים - זאת לעומת הרגשות החיוביים שמעודדים אפילו יצירת רשת חברתית - משאב לכל דבר.

הפרדוקס של איסטרלין: כסף לא מביא שמחה (מעבר למינימום)¶

איסטרלין מיפה את ההכנסה השנתית הממוצעת בארצות הברית בין 1930 ל2000, כשהחל משנות ה50 שואלים את האנשים אם הם מאוד שמחים. למרות עלייה אסטרונומית בהכנסה האישית, מספר דומה של נשאלים העיד על רמות שמחה גבוהה מאוד (~40%) לאורך הזמן¹¹. אופן השימוש בכסף גם משפיע - מחקרים נוספים מראים כי אנשים שזכו בסכום כסף והוציאו אותו על עצמם נהיו פחות מאושרים כתוצאה, ויותר מאושרים כשהוציאו אותו על אנשים שהם אוהבים.

האם החתירה להגדלת ההערכה העצמית עושה אותנו מאושרים¶

מחקרן של לורה פארק וג'ניפר קרוקר עסק בשאלה הזו. השתיים עשו סקירת ספרות ודגמו מהן מדדים שנחשבים כסמנים של אושר - יכולת, שייכות, אוטונומיה, יכולת לויסות עצמי. בעוד שעליה בהערכה עצמית גורמת לשינוי זמני ברגש החיובי, בתחושת השייכות ובירידה בחרדה, החתירה עצמה להערכה זו פוגעת בכל רכיבי האושר: נצפית ירידה בתמריץ לקבל משוב שלילי¹², תחרותיות הפוגמת בתחושת השייכות, תחושת האוטונומיה נפגמת (התמריץ נהפך לחיצוני, ולא לפנימי) והדריכות והמתח מובילות להתנהגות תוקפנית. ההצלחה מתוארת כמעיין high, שהאדם מתמכר אליו ומוכן לסבול עבורו במשך רוב הזמן.

האין בתוצאות אלו הנחת המבוקש (הערכה עצמית תלויה בהערכה חיצונית)?

זהירות, זו הכללה גסה מאוד. ↩
במידה קלה. אף אחד לא פורץ בבכי אם הוא עושה פרצוף עצוב. ↩
נחשון מתאר את הנטייה המוכרת להתמודדות ממוקדת אמוציה "מנזקיה הגדולים של הפסיכולוגיה". ↩
זוהי הגישה שמטיף לה הבודהיזם ↩
לא מומלץ. לרגשות המומרים לעיתים יש נטיות הפוגעות בטיפול בסיטואציה (כעס למשל מרחיק לעומת העצב, שמגייס עזרה). ↩
גברים נוטים להמיר עצב בכעס, ונשים נוטות להמיר כעס בעצב (נטיות חברתיות - החולשה בעצב לא 'גברית', ולהיפך). ↩
שני התיאוריות התפרסמו בזמן דומה ובאופן בלתי תלוי - השניים לא חקרו יחד. ↩
הסתמכו על חתולים, שאי אפשר לשאול אותם איך הם מרגישים ↩
בדומה לקונוס הצבעים מפרק העין, סמסטר קודם - באמצע לא קורה כלום. ↩
גורגיאס! גורגיאס! גורגיאס! ↩
יתרה מכך - הפערים החברתיים הנובעים מהפער העולה בהכנסה מעורר מתח נפשי אדיר, ויש אף הטוענים כי זו הסיבה שצמיחה כלכלית מובילה, באופן היסטורי, לחוסר שקט ולמלחמות. ↩
הדרך הכי טובה ללמוד נכון ומהר, לפי מחקרים עכשווים. ↩