פסיכולוגיה פיזיולוגית א'

פסיכולוגיה פיזיולוגית א'

ספר הקורס

שיעור 1

מצגת

הפסיכולוגיה הפיזיולוגית (פסיכוביולוגיה) היא התחום העוסק בקשר בין הפיזיולוגיה של יצורים חיים לתודעה (שכל) שלהם.

למשל – חולדה בונה קן – כשמנתקים את ההתנהגות הזו מהסביבה, זה פשוט דבר שחולדות עושות. לעומת זאת, בהקשר הסביבתי, ניתן ללמוד כי החולדה בונה קן בעקבות טמפרטורה נמוכה, או שינויים הורמונליים (היריון). אין זה נכון לחקור את התודעה ללא ההקשר הסביבתי של יצורים חיים (דארווין).

הפיזיולוגיה שלנו נובעת מהסביבה שבה אנו חיים – על מנת לשרוד אנו זקוקים ללקט מזון, להיות עירנים לסכנות וכו'. לכן לסביבה יש קשר הדוק לפיזיולוגיה שלנו, ולפיזיולוגיה שלנו יש קשר הדוק לפסיכולוגיה שלנו.

יש שתי גישות עיקריות לטיב הקשר בין הפסיכולוגיה שלנו – ובפרט, השכל (mind) לפיזיולוגיה שלנו: * הגישה הדואליסטית, הטוענת כי הגוף והנפש הם שני דברים שונים * הגישה המונואיסטית, הטוענת כי הנפש נובעת מתהליכים פיזיולוגים כמו כל תהליך קיומי אחר.

שאלה נוספת בנושא היא האם השכל נובע מהמוח, או מהלב. פילוסופים מוקדמים (אפלטון, אריסטו) סברו כי מקור הרגשות הוא הלב, ותפקידו של המוח או לרסן (או לצנן) את הלב. פילוסופים מאוחרים יותר (היפוקרטס) סברו כי המוח הוא מקור כל הרגש – וזו הגישה המבוססת במדע היום.

הגישה המוניסטית התבססה בעיקר על ידי ניתוח של פצועים וחולי נפש, תחילה על ידי רופאים – והסקת מסקנות מהפגעים שלהם (אם החלק הזה נפגע, והדבר הזה לא עובד, הרי שהחלק הזה אחראי על הדבר הזה).

הבסיס לחקר מערכת העצבים

בעוד שנוח להסיק שתפקידו העיקרי של המוח (ושל מערכת העצבים) הוא מחשבה, זיכרון או למידה, התפקיד העיקרי הוא תנועה - במטרה לשרוד בסביבה. הלמידה, הזיכרון והמחשבה כולן התפתחו ככלים הישרדותיים שמאפשרים לאדם לנוע, להגיב ולשרוד בסביבתו.

ככלי הישרדותי, המוח מפגין גמישות יוצא דופן שאנחנו מגלים בשנים האחרונות - וכמות גדולה של מחקר מתרכזת סביב ה- פלסטיות של המוח.

שיעור 2

מצגת

דקארט מקשר בין הגוף לנפש

מבין ההוגים הראשונים שקידמו את הרעיון שהשכל מגיע מהמוח, ולא מהלב, הוא הפילוסוף הידוע רנה דקארט. דקארט אמנם דגל בגישה הדואליסטית, והשערותיו המדעיות התבררו ככוזבות, אך הוא קידם כמה נקודות חשובות בדיון על מיקומו של השכל:

• דקארט ביסס שהשכל מקורו במוח, ולא בלב. הוא סבר שהמקור הוא בלוטת האצטרובל - הממוקמת בין האונות של המוח (זו הסיבה העיקרית שהניח שזהו המרכז), שבאמצעות נוזל מפעילה לחץ על נקודות במוח שמניעות את הגוף לפעולה. התיאוריה הזו אמנם כוזבת כאמור, אך דקארט הוא מהראשונים שהכירו ברצינות בכך שתפקודי הנפש קשורים בגוף הפיזי בכלל ובמוח בפרט.

• דקארט הבין שרבות המתגובות שלנו לא מגיעות היישר מהמוח. דקארט הכיר ברעיון של 'קשת רפלקסים, שלפיה יש לבני אדם תגובות ראשוניות זריזות (אינסטינקטים) שמוציאים אותם מכלל סכנה - הוא אייר למשל אדם שמושך את רגלו הרחק מאש בוערת.

חשיפת האותות החשמליים במערכת העצבים

בתחילת המאה ה18, לואיג'י גלבאני גילה כי גירוי חשמלי בחלקים שונים של הגוף (במקרה הזה, רגליים של צפרדע) מובילים לתגובה, גם בניתוק מן המוח ומשאר מערכת העצבים, ומכך הסיק שמערכת העצבים מבוססת אותות חשמליים.

יוהאנס מולר והרמן וון הרמוהולץ חידדו את הכיוון הזה בתחילת המאה ו19, בכך שחקרו את העובדה שאותו האות החשמלי מוביל לתוצאה שונה בחלקים שונים של הגוף (אות חשמלי לעיניים יגרור תמונה כלשהי, לאוזניים צליל כלשהו וכו').

אזורים במוח - מבוזרים או מקומיים?

מאוחר יותר התפתחה תיאוריית הפרנולוגיה (ספורצהיים, גאל) - לפיה אזורים שונים במוח 'אחראיים' על תכונות שונות (למשל: איזור של רוחניות, איזור של לוחמנות וכו'). בעוד שהתיאוריה שגויה בהיבטים רבים (המדענים שחקרו אותה סברו שחלקים שונים במוח 'יגדלו' לפי התכונות של אותו אדם - ממש בליטות בגולגולת - ולא העמידו את השערתם במבחן אמפירי!), היא אכן חידדה את הרעיון שהמוח הוא: - פלסטי - א-סימטרי - איזורים מסוימים אחראים על תכונות מסוימות, לפחות באופן חלקי.

המדען פלוארנס זיהה מאוחר יותר שבעלי חיים שפגועים (או 'ניפגועים'?) באזורים מסוימים מאבדים יכולות מסוימות, ראיה נוספת לתפקוד המקומי של המוח.

החוקר ברוקה גילה מאוחר יותר, מבדיקתו של חולה בשם 'אדון טאן', שפגיעה באיזור מסוים באונה השמאלית של המוח פגע ביכולות הדיבור - ראיה חשובה ונוספת לתופעה זו בבני אדם.

צ'ארלס דרווין, בחוקרו את האבולוציה, חיזק את הממצאים תחת גישת ה- מטריאליזם - לפיה גורמים פיזיים (במוח) משפיעים על ההתנהגות של בעלי חיים. הוא העלה גם את גישת ה- פונקציונליזם - בעלי חיים התפתחו וחושבים בהתאם לסביבה שלהם, ועליהם להיחקר בהקשר.

כל הגישות הללו ביחד חיזקו את גישת ה- מוניזם - לפיה העולם כולו מורכב רק מאנרגיה וחומר, ולכן הכל - כולל הנפש - היא תופעה שנובעת מתהליכים פיזיים (של מערכת העצבים) ולא מאיזו ישות קוסמית.

חקר הנפש והמוח המודרניים

שאלות רבות נותרו פתוחות ביחס למקומה ותפקודה של הנפש ביחס למוח - ובעת המודרנית נחקרו כמה תופעות מרתקות בנושא:

• הזנחת צד (פגיעה בצד ימין באיזור מסוים מובילה להתעלמות מוחלטת - פיזית וגם מנטלית! - מצד שמאל, גם כשהחושים עובדים והמידע ישנו - ניסוי הקתדרלה במילאנו)
• מוח חצוי - במקרים חיצוניים של כריתת הקורפוס סברום (חולי אפילפסיה קשים), נצפה ניתוק בין תפקוד האונות השונות (ניסוי הריח של גורדון וספרי)

שיעור 3 - תאים במערכת העצבים

הנוירונים

מאחר ואני כבר מכיר את הנושא - הסיכום כאן חלקי ובקווים כלליים מאוד

מערכת העצבים היא בעלת חשיבות מכרעת לעולם הפסיכולוגיה בשאלות כמו הכרה, תפיסה ותגובה לגירויים.

מערכת העצבים מורכבת משני חלקים עיקריים: - מערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System - CNS) הכוללת את המוח ואת חוט השדרה. - מערכת העצבים ההיקפית (Peripheral Nervous System - PNS) הכוללת בערך את כל השאר.

בתוך מערכת העצבים ההיקפית ישנן תתי מערכות שכרגע לא ניכנס אליהן.

היחידה הבסיסית ביותר של מערכת העצבים היא תאי הנוירונים, שמורכבים משלושה חלקים: - גוף התא (soma) - האקסון - הדנדריטים (מלשון 'עץ' ביוונית)

הדנדריטים של התאים מלאים בכפתורי מסוף (Terminal Buttons), ואלו מלאים בסינפסות - מרווחים קצרים שממירים אות חשמלי לחומר כימי (Neurotransmitter).

אותם חומרים כימים נקלטים בגוף התא השכן, שיורה אותו כאות חשמלי במורד האקסון בנקודת הAxon Hillock. האות החשמלי נע במורד האקסון - שעטוף בחלבון המיילין (Myelin) בכללותו מלבד מקטעים קצרים מאוד (Nodes of Ranvier) לבידוד ההולכה. אלו מגיעים למסופים בנדריטים וככה הלאה.

הנוירונים שמעבירים את הנוירוטרנסמיטרים נקראים פרה-סינפטיים, ואלו שקולטים אותם - פוסט סינפטיים. אפילו הגיוני.

נוירונים נחלקים בגסות לשלוש קבוצות: - נוירונים סנסוריים - הקולטים מידע מן הסביבה (מגע, אור, ריח וכו'). אלו מכונים גם Afferent neurons - מביאים מידע לכיוון המוח. - נוירונים מוטורים - הגוררים כיווץ או הרפייה של השרירים. אלו מכונים גם Efferent neurons - מעבירים מידע החוצה מהמוח. - אינטרנוירונים - המקשרים בין מעגלים נוירוניים שונים

הנוירונים מגיעים בתצורות רב-קוטביות, דו-קוטביות וגם חד-קוטביות, בהתאם למגוון רחב של תפקידים שהם ממלאים.

אקסונים נקראים חומר לבן, בעוד שגופי הנוירונים נקראים חומר אפור. קבוצת נוירונים במערכת העצבים המרכזית נקראת גרעיון, ובהיקפית - גנגיליון

תאים תומכים

הנוירונים מהווים רק כ50% מסך כלל מערכת העצבים. החצי השני הוא תאים תומכים - תאי גליה (Glia - דבק). ישנם שלושה סוגים של תאים כאלה, הן במערכת העצבים המרכזית והן בהיקפית: - אסטרוציטים (Astro - כוכב) - אוליגודנדרוכיטים\תאי שוואן (במערכת העצבים המרכזית וההיקפית, בהתאמה) - מיקרוגליה

אסטרוציטים

האסטרוציטים אחראים על התמיכה הפיזית בניורונים ובהזנתם - לנוירונים אין יכולת לשמור אנרגיה, והם יכולים להפיק אנרגיה אך ורק מגלוקוז. כמו כן, הם דורשים תנאים מאוד מדויקים לפעולה - חומרים רבים רעילים מאוד לנוירונים. האסטרוציטים מקיפים את הנוירונים, תומכים בהם, ומתחברים גם לכלי הדם הקאפילריים ו'מתווכים' ביניהם לבין הנוירונים (לעיתים גם מפרקים את הסוכרים להפקת אנרגיה מהירה יותר בנוירונים עמוסים). האטרוציטים אחראיים גם לפאגוציטוזה - פינוי של תאים מתים. במערכת העצבים המרכזית, הם יוצרים רקמה צלקתית.

אוליגודנדרוכיטים\תאי שוואן

תפקודם העיקרי של תאים אלו הוא לעטוף את האקסונים במיילין - 80% שומן, 20% חלבון. המיילין מבודד את האקסונים, ומשום שדעיכת פוטנציאל הפעולה איטית בהרבה - ההולכה מהירה בהרבה (ר' - מהירות הולכה באקסון הדיונון הענק לעומת אדם\חתול). במערכת העצבים המרכזית, אוליגודנדרוכיטים עוטפים מספר אקסונים במקביל במיאלין, בעוד שתאי שוואן במערכת העצבים ההיקפית עוטפים אקסון בודד כל פעם.

תאי שוואן מייצרים גם תעלות המאפשרות לאקסונים קטועים לצמח בהדרגה מסופים וליצור קשר חדש עם הסינפסה המקורית שלהם. הרקמה הצלקתית שמייצרים האסטרוציטים במוח מסכלת ניסיונות כאלה - מה שמעיד על כך שההבדל ביכולת לחדש קשר עצבי אינה נובעת מהאקסונים עצמם.

מיקרוגליה

תאים קטנים המייצגים את המערכת החיסונית במוח. הם מעורבים גם בחלקים מסוימים של הפאגוציטוזה.

שיעור 4+5 - פוטנציאל פעולה

האקסונים במנוחתם טעונים מטען חשמלי (-70mv). על מנת להעביר לתאים אחרים מסר, הם 'יורים' החוצה מטען חשמלי שעובר לקצה המסוף, ומפריש נוירוטרנסמיטר שיעורר פעולה דומה בתא השכן. מצב זה נקרא פוטנציאל פעולה.

ארבע סוגים של יונים אחראים לאיזון החשמלי - פוטנציאל הממברנה:

• קטיון אשלגן (K+) - מצוי בעיקר בתוך התא
• אניון כלור (Ci-) - מצוי בעיקר מחוץ לתא
• קטיון נתרן (Na+)(יוצא בתהליך פעיל במשאבת נתרן)
• קטיונים אורגניים (A-) - חלבונים שונים בתוך התא. לא יכולים לצאת.

כדי לזכור, ניתן לדמות את הנוזל החוץ תאי לאוקיינוס - הוא מלא במלח (כלור ונתרן). פוטנציאל הממברנה בנוי גם מהמטענים החשמליים של היונים האלה וגם ומהדיפוזיה שמתרחשת באופן טבעי.

מאחר והאקסון במנוחה שלילי: - קטיון האשלגן נמשך למטען השלילי, אך נדחה מהריכוז הגבוה שלו באקסון - וכך לא זז הרבה. הוא נמצא בנוכחות גדולה בתא מכיוו שמשאבות הנתרן מחליפות נתרן באשלגן. - קטיון הנתרן מגורש מהתא בתהליך פעיל, ומוחלף באשלגן. - כלור נמשך לריכוז הנמוך בתוך התא, אך המתח החשמלי גובר עליו והוא מצוי בעיקר בחוץ. - האניונים האורגניים לא יכולים לצאת.

פוטנציאל הפעולה מתרחש על ידי פתיחת תעלות הנתרן בממברנה, מה שמאפשר ליוני הנתרן להסתער פנימה לתוך התא בעקבות המטען השלילי והריכוז הנמוך בתא - והמטען שלו נהיה חיובי מהר מאוד. כתוצאה מאותו מטען חיובי, תעלות האשלגן (הרגישות הרבה פחות) נפתחות, וקטיוני אשלגן נוהרים החוצה מהתא מחמת המטען החשמלי החיובי והריכוז הנמוך מחוץ לתא. בשלב זה, תעלות הנתרן נסגרות ונותרות סגורות עד החזרה למצב המנוחה. במצב המנוחה, שוב נפתחות תעלות האשלגן, ויוני הנתרן העודפים מוחלפים חזרה ביוני אשלגן.

שיעור 6 - תקשורת בין נוירונים

הפוטנציאל החשמלי שעולה מגיע למסוף הסינפטי, שם הדה-פולריזציה מעוררת את פתיחתן של תעלות קטיון הסידן - שמצוי בריכוז גדול מחוץ לתא. סידן נוהר פנימה ונקשר לגופיפי הנוירוטנסמיטר, מה שיוצר פתח ביניהם לממברנה הפרה-סינפטית. הנוירוטרנסמיטר נשפך החוצה לתעלה הסינפטית.

מצידה השני של התעלה הסינפטית, הנוירוטרנסמיטר מתחבר לאתר מתאים (הוא לעולם אינו נכנס לתא הפוסט-סינפטי) ובכך מעורר פתיחה ישירה של תעלות יונים (יונוטרופית), או מניע חלבון (G), המפעיל אנזים, שמסנתז חומר אחר (נשא שני) שפותח את התעלות או מעורר תהליך אחר (מטבוטרופי).

פוטנציאל פוסטסינאפטי

שרשרת האירועים הזו מובילה לפולריזציה (הגברת המתח השלילי) או דה-פולריזציה (הגברת המתח החיובי), מה שגורר בהתאמה תגובה מעוררת (EPSP - Excitory Postsynaptic Potential) או מדכאת (IPSP - Inhibitory Postsynaptic Potential). אלו מעוררות העברה של פוטנציאל פעולה או חזרה למצב המנוחה, בהתאמה.

שני הפוטנציאלים ההללו מתאפסים באחת משתי דרכים:

• לקיחה מחדש (Reuptake) - התא הפרהסינפטי מושך אליו בחזרה את הנוירוטרנסימטר (שלא נקלט בתא הפוסטסינפטי, כזכור) ושואב אותו חזרה לציטופלזמה באמצעות מעיין תעלה
• ביטול אנזימטי - אנזים מפרק את הנוירוטרנסמיטר לחלוטין, בצד הפוסטסינפטי.

חשוב להדגיש: לעיתים תגובה סינפטית מעוררת תפעיל תהליך שדווקא מדכא פעולה מסוימת (כמו תזוזה כשאנחנו ישנים), ולהיפך - לעיתים תגובה סינפטית מדכאת תפעיל תהליך שדווקא מעודד פעולה מסוימת (על ידי הסרת החסמים אליו).

השרשרת הזו מסתיימת בביטול מחזורי של הפוטנציאל הפוסט-סינפטי

שיעור 7 - מבנה מערכת העצבים

מאפיינים בסיסיים של מערכת העצבים המרכזית

המוח האנושי שוקל כ1400 גרם, אך הוא שברירי להדהים - המוח אינו מסוגל אפילו להחזיק את המשקל של עצמו. כתוצאה מכך, הוא זקוק להרבה הגנה, מזעזועים, מהסביבה החיצונית, כמו גם בידוד כימי וסביבת פעולה מאוד מסוימת. שלוש שכבות של חומר מגנות על השלמות הפיזית של מערכת העצבים המרכזית: - חומר דורה (Dura) - שכבה עבה וקשה, גמישה אך בלתי מתיחה של חומר קשה. זו השכבה החיצונית ביותר - שכבת האראכנואיד (Arachnoid) - קרויה על שם הקרומים דמויי קורי עכביש שעוברים בה. שכבה ספוגית רכה שבתוכה החלל הארכנואידי, שבו זורם נוזל המוח (Cerebral Spinal Fluid - CSF). שכבה זו קיימת רק במערכת העצבים המרכזית - שכבת הפיאה (Pia) - שכבה דקה העוקבת אחרי כל הפיתולים הדקים של המוח. מלאה בכלי דם זעירים המזינים חלקים רבים במוח.

במוח ישנם ארבעה חללים שבהם זורם ומיוצר נוזל המוח: - זוג החללים הונטרלים - אחד באונה הימנית והשני בשמאלית - החלל השלישי - מחבר בין שני החללים הונטרלים ומתנקז לחלל הרביעי - החלל הרביעי - מתחבר לחלל המרכזי ולחוט השדרה. ממנו יוצא נוזל המוח לתעלות המוח.

נוזל המוח

נוזל המוח מיוצר ברקמה המקבלת אספקת דם עשירה במיוחד בשם הכרונויד פלקסוס (Chronoid Plexus), המצויה בחללי המוח. נפח נוזל המוח הוא בערך 125 מ"ל, וזמן מחצית החיים שלו הוא 3 שעות - מה שאומר שנפח זה מיוצר מספר פעמים ביום. הוא מיוצר בחללים הונטרליים, משם הוא מתנקז לחלל המרכזי יחד עם נוזל נוסף שנוצר שם, וכל אלו מתנקזים לחלל הרביעי יחד עם נוזל נוסף שנוצר שם. משם הנוזל זורם לחלל הארכנואיזי, ונספג חזרה לאורך תעלות המוח לזרם הדם בגרנולציות האראכנואידיות.

התפתחות מערכת העצבים

התפתחות לפני הלידה

בערך היום ה18 להיריון, מערכת העצבים המרכזית מתחילה להתפתח. תחילה נוצרת 'צלחת נוירונית', שמתפתחת ל'צינור הנוירוני' - אוסף של נוירונים המתקדמים מקדימה לאחורה (רוסטרלי לכאוסטלי) שממנו מתפתחים בסופו של דבר המוח וחוט השדרה. הצינור הנוירוני נסגר ביום ה28 בערך ומכיל בתוכו שלושה חללים. הרקמה שמקיפה אותם מתפתחת לשלוש מחלקי המוח העיקריים: המוח הקדמי, האמצעי והקדמי. המוח הקדמי מתפתח לכדי זוג החללים הונטרליים והחלל המרכזי. האיזור סביב החללים הלטרליים הופך לטלטנכפאלון.

מבנה מערכת העצבים המרכזית

המוח הקדמי (Forebrain)

המוח הקדמי מתפתח מחזית הצינור העצבי ומתפצל לTelencephalon ולDiencephalon.

Telencephalon

מבנה זה מכיל את רובן של האונות המוחיות המרכיבות את המוח הגודל. אונות אלו מכוסות בקליפת המוח (Cerebral Cortex) ומכילות עמוק מתחתיה את המערכת הלימבית והBasal Ganglia.

Cerebral Cortex

קליפת המוח מתפתלת בכפלים, ג'ירי וסולצ'י (Gyri, Sulci) המאפשרים הגדלה עצומה (שילוש) בשטח הפנים ובכמות הנוירונים. קליפת המוח מחולקת לארבע אונות (מקדימה לאחורה): - קדמית - פריאטלית ('הקיר') - טמפורלית - אוקסיפיטלית

ר' דיאגרמה נוחה בעמ' 86 בספר

ככלל, לכול חוש יש איזור בקליפת המוח האחראי על הקלט בעיקרו, ובסמוך לו יש איזור שיוך - שיודע לעבד מידע זה ובכך לקשר אותו לחושים אחרים.

תפקודים מסוימים של קליפת המוח הם מוקבלים (Lateralization) - ממוקמים בעיקרם רק בצד אחד של המוח. ככלל, האונה השמאלית מעורבת בעיבוד מידע - יצירת חוויה מכלל הגורמים. אונה זו מצטיינת בזיהוי אירועים סדרתיים ושליטה ברצף של התנהגויות.

דוגמאות: דיבור, הבנת דיבור של אחרים, קרוא וכתוב.

האונה הימנית מצטיינת בייצור (Synthesis) - היא מאפשרת תפיסה של גורמים מבודדים לכדי שלם.

דוגמאות: שרבוט תלת מימדי, קריאת מפות

למרות ההקבלה הזו, החוויה והזיכרון שלנו מאוחדים. איחוד זה מתבצע בזכות הCorpus Collosum, רצועת אקסונים אדירה המחברת את החלקים התואמים בין שתי האונות - האונה הפריאטלית השמאלית תחובר לזו הימנית, וכך הלאה. לעיתים, גם איזורים שונים בין שתי האונות מחוברים ברצועות אלו.

קליפת המוח מכונה גם הNeocortex בשל מקורה האבולוציוני החדש יותר.

#האונה האוקסיפיטלית

נמצאת בחלק האחורי ביותר של המוח.

מכילה את הPrimary visual cortex (striate cortex) - המקבל מידע חזותי. בסמוך לה נמצאת הVisual Association Cortex - היודע לעבד ולשייך מידע זה.

פגיעה באיזור העיקרי תהפוך את האדם לעיוור, בעוד שפגיעה באיזור השיוך לא תאפשר לאדם לעבד את מה שהוא רואה - חרף תקינות הראייה, לא יוכל, למשל, לזהות חפצים לפי ראייה.

#האונה הפריאטלית

נמצאת מעל ובחזית לאונה האוקסיפיטלית - מתחת לקודקוד.

מכילה את הPrimary Somatosensory Cortex - המקבל מידע מחושי הגוף. איזורים שונים בקליפה זו מקבלים מידע מאזורים שונים בגוף. מקבל גם מידע הקשור בטעם יחד עם הInsular Cortex. המידע מוצלב בין האונות - האונה השמאלית תקבל, למשל, מידע מיד ימין ולהיפך. החריגים היחידים לכלל זה הם הרחה וטעם, שתואמים בין האונות.

#האונה הטמפורלית

נמצאת במרכז המוח, בצדדים הנמוכים - מאחורי האלה שמעל האוזן (איך קוראים להם בעברית??) מכילה את הPrimary Auditory cortex - המקבל מידע שמיעתי. בסמוך לה נמצא איזור הAuditory Assosication Complex המעבד ומשייך מידע זה. גם הVisual Association Cortex גולש לאונה זו.

פגיעה באיזור העיקרי תהפוך את האדם לחירש, ופגיעה באיזור השיוך תמנע ממנו הבנה של דיבור, ולעיתים אף יצירת דיבור בעצמם.

#האונה הקדמית

מיד לאחר חזית הPrimary Somatosensory Complex נמצא הPrimary Motor Complex. איזור זה אחראי לתנועה הישירה, כשחלקים ממנו מוקדשים לאיברים אחרים - בהצלבה. בחזיתו של איזור זה נמצאת הMotor Association Cortex - שמעורב בתכנון וביצוע אותה תנועה. איזור זה שולט על הקליפה המוטורית: אם האיזור המוטורי העיקרי הוא פסנתר, איזור זה יהיה הפסנתרן.

פגיעה באיזורים המצטלבים בין איזור זה לאיזורי השמיעה והראייה תפגע ביכולות קרוא-וכתוב של האדם. שאר האונה הקדמית מכילה את הPrefrontal Cortex - הקשורה יותר בתכנון ובאסטרטגיה ופחות בתנועה ישירה.

המערכת הלימבית Limbic System

המערכת הלימבית מורכבת מהקליפה הלימבית, המצויה בגבול הפנימי עם קליפת המוח, מהCingulate Gyrus, ההיפוקמוס ('סוס ים') והאמיגדלה ('שקד') הממוקמת ליד החדר הלטרלי באונה הטמפורלית. קשת האקסונים המחברת את ההיפוקמפוס לאיזורים אחרים במוח, דוגמת הMamillary Bodies (בליטות בבסיס המוח המכילות חלק מההיפוקמפוס) מכונה הFornix.

התפתחות מערכת זו ככל הנראה תואמת את התפתחות התגובה הרגשית. חלקים במערכת הלימבית, דוגמת ההיפוקמפוס, מעורבים בלמידה ובזיכרון. האמיגדלה, יחד עם איזורים בקליפה הלימבית, מעורבות ברגש - רגשות אישיים, זיהוי רגשות באחרים, זכרונות מלאי רגש וביטויים רגשיים.

הגנגליוניים הבאזאלים Basal Ganglia

אוסף של גרעינים (נוירונים בעלי צורה דומה) תחת קליפת המוח החזיתי, תחת חלקם הקדמי של החדרים הלטרליים. גנגליונים אלו מעורבים בשליטה התנועתית - מחלת הפרקינסון, למשל, נובעת מפגיעה בנוירונים השולחים אקסונים למבנים בגנגליונים אלו.

Diencephalon

הDiencephalon ממוקם בין הTelencephalon לMesencephalon שבמוח התיכון.

Thalamus

החלק הדורסלי של הדיאנצפלון הוא התלמוס, שנמצא מדיאלית וקאודלית לגנלגיונים הבאזאלים. לתלמוס שתי אונות, שמחוברות בגשר חומר אפור החותך את החדר השלישי ומכונה הMasa Intermedia - שתפקודו אינו חשוב ככל הנראה משום שחסר במוחם של אנשים מסוימים. שמו נגזר משום שהוא שימושי כנקודת ציון לנווט במוח. רוב הקלט הנוירוני לקליפת המוח מקורו בתלמוס, שאזורים מסוימים שלו מקרינים לאיזורים תואמים בקליפה בסיבי הקרנה (Projection Fibers).

הגרעינים בתלמוס מקבלים קלט חושי מאיברי החוש ומעבירים אותם לאיזורים העיקריים התואמים (דוגמת Primary Visual Cortex) בקליפת המוח. לא כל הגרעינים מקבלים קלט חושי; חלקם מקבלים קלט מאיזורים אחרים במוח ומעבירים אותו לאזורים נוספים (למשל: מהצרבלום לאיזור המוטורי העיקרי בקליפת המוח).

Hypothalamus

ההיפותלמוס ממוקם ישר מתחת לתלמוס, ומחובר לPituary Gland דרך הPituary Stalk (בלוטת יותרת המוח). ההיפותלמוס אחראי לתגובות Four F's (Fight, Flight, Feed, Mate), וגם לתהליכים הקשורים בשינה ובשתייה. ההיפותלמוס שולט על רוב המערכת האנדוקרינית דרך בלוטת יותרת המוח, ששולטת על שאר הבלוטות האנדוקריניות. תפקודים כמו הורמוני מין, גדילה, ורבים אחרים נשלטים על ידי ההיפותלמוס.

המוח התיכון (Midbrain)

מכונה גם הMesencephalon - מקיף את הCerebral Aqueduct ומורכב מהTectum והTegmentum.

הTectum ('גג') נמצא בחלק הדורסלי של המזנצפלון ומורכב מהSuperior והInferior Colliculi, שנראים כמו ארבע בלוטות שצד הדורסלי של גזע המוח. גזע המוח מורכב מהמוח התיכון והמוח האחורי.