הפרעה דו-קוטבית
הפרעה בי-פולרית (לשעבר מאניה דפרסיה) היא דיכאון דו-קוטבי, המתאפיין בתנועה בין שני קטבים קיצוניים - דיכאון, ומאניה (בין שהיפר-מאנית, או היפו-מאנית).
אבחון על הבחנה היפר-מאנית מכונה Bi-Polar I; על הבחנה היפו-מאנית - Bi-Polar II.
לרוב, ישנה היסטוריה של תקופה דיכאנוית אחת לפחות. זו אינה חיונית לאבחנה בסוג I אבל כן בסוג II.
ציקלותימיה¶
במצב זה - Cyclothymic disorder - ישנן סדרה של תקופות היפומאניות ודיכאוניות שאינן עומדות בקריטריונים לתקופה דיכאונית, במשך שנתיים לפחות (שנה אחת אצל מתבגרים). במהלך תקופה זו, האדם סובל מהתסמינים לפחות מחצית מהזמן, ולא חווה חודשיים רצופים ללא תסמינים. הסף הזה נועד כדי לסנן סוגי אישיות - ישנם אנשים שמזגזגים באופן טבעי, אבל ניתן לתת אבחנה רק כשזה חוצה סף מסוים.
תקופה היפר-מאנית¶
המלצה לסרט: אופטימית זה שם המשחק - שחושף הפרעה מאנית1
מאניה היא תקופה מובחנת של מצב רוח מרומם, נרחב או ידידותי באופן מוגזם או רגזני, אשר הינו תמידי ואבנורמלי - ובמיוחד , אנרגיה ופעילות מכוונת-מטרה מוגבהים באופן תמידי ואבנורמלי.
המאניה מאובחנת גם בצורך ורצון מופחתים בשינה - לא שהמטופל אינו יכול לישון, אלא שאינו רוצה.
התסמינים נוכחים במשך רוב שעות היום במשך לפחות שבוע, כמעט כל יום (אם כי במקרים של אשפוז האבחנה יכולה להינתן קודם).
על פניו, המאניה לא נשמעת רעה - אבל מדובר ברמות קיצוניות מאוד: דיבור עם אנשים ברחוב כאילו היו חברים ותיקים, רגזנות מוגזמת, ורמות אנרגיה מופרכות ופרועות. היא מאופיינת גם בשינוי קוגניטיבי מובחן, דוגמת תחושת גדלות, ושינוי ניכר במוטיבציה.
הבעיה היא לא הכיף, אלא הפגיעה בשיפוט - וההשלכות2.
אפיזודה מאנית היא לא high
קריטריונים¶
לפחות 3 תסמינים (4 במקרים דיספורים) לאורך התקופה באופן משמעותי:
-
ערך עצמי מנופח חוסר הכרה במגבלות שלך.
-
ירידה בצורך בשינה - Hypnosomnia אנשים במאניה כמעט ולא ישנים - לעיתים הם מסתפקים ב3 שעות בלילה. זהו אחד המנבאים החזקים ביותר לתחילת תקופה דיכאונית. חוסר השינה קשור גם בפסיכוזה. הקשר הזה הוא דו-כיווני - במצבי חסך שינה וג'טלאג, ישנה סכנה מוגברת ליפול למאניה. מנגד, שינה מקלה על התסמינים (גם בדיכאון).
-
דיבור-יתר חוסר יכולת לשבת בשקט, דיבור בלתי-פוסק3, קושי בעיכוב מחשבות שעולות - לרוב מודע. הדיבור לרוב בקול רם, לחוץ\מתוח, מהיר, קשה לקטיעה באופן לא מותאם. התוכן מושפע מסוג מצב-הרוח - ברגזנות הוא בוטה, ובאופוריה הוא חיובי ונמרץ.
-
שטף-רעיונות תחושה מודעת של "מחשבות רצות", כמו לצפות ב2-3 תוכניות בו זמנית. לצופה מבחוץ - דיבור מהיר ותחלופה חדה בין נושאים.
-
מוסחות חוסר יכולת להישאר ממוקד במחשבה\פעולה אחת, וקושי לסנן החןוצה גרייה חיצונית לא-רלוונטית, הקשב מופנה בקלות יתרה מדי לגירויים לא חשובים. ישנו גם קושי בין הבחנה בין עיקר לטפל. המוסחות יכולה להיות מדווחת על ידי האדם עצמו או נצפית על ידי הקלינאי.
קל לערבב בין התסמינים האלה להפרעת קשב וריכוז - אבל זהו ערבוב מסוכן; טיפול תרופתי לקשב וריכוז עלול להקפיץ מאניה, במיוחד לאור הקושי בשינה שהוא מעורר.
-
פעילות יתר או עוררות פסיכומוטורית פעילות מוכוונת מטרה שנובעת משטף-רעיונות וגרנדיוזיות. מתבטא לרוב בתחום החברתי, לימודי, בעבודה וביחסי מין. מאופיינת באי-שקט גדול.
-
לקיחת חלק בפעילויות מהנות בעלות השלכות פוטנציאליות שליליות דוגמת השקעות כספים לא מחושבות, קניות, יחסי-מין פרועים, שתייה, עישון, סמים, נהיגה פרועה. עיקר הקושי הוא בזיהוי ההשלכות השליליות של הפעולות האלה, שמהנות לכולם גם מחוץ להתקף מאני.
המלצה: גם כשעיניי פקוחות של גבריאל בלחסן - אומן מאני שמדבר על החוויה המאנית בטקסטים שלו.
וכמובן, שאלו יהוו שינוי לעומת ההתנהגות הקודמת.
רגזנות¶
מאניה אינה תמיד אופורית; במקרים מסוימים, הרגזנות4 היא המאפיין העיקרי. הרגזנות מאופיינת בסף תסכול נמוך, לרוב עקב חוסר התאמה בקצב בינם לבין הסביבה5.
מאניה ללא אופוריה נקרית מאניה דיספורית.
תקופה היפו-מאנית¶
תקופה היפו-מאנית מאופיינת בתסמינים זהים, מלבד תקופה קצרה יותר לאבחון, ופגיעה אנושה פחות בחיי היומיום.
עדיין מדובר בשינוי בולט מההתנהגות הרגילה - ובעוד שהתקופה קלה יותר, ההפרעה לאו דווקא קלה יותר.
יצירתיות ומנהיגות¶
תחושת המסוגלות והעוצמה, הפתיחות והמוטיבציה יכולות לסייע בהצלחה - אמנים ופוליטיקאים רבים לוקים, או סוברים שלקו, בהיפו-מאניה (ולעיתים נעלמים אחר כך לתקופת דיכאוניות).
שכיחות¶
שכיחות לאורך החיים היא בין אחוז לשלוש אחוז בארה"ב, ובערך כ1.4% בישראל - מתוכם 0.5% מסוג I, ובערך 0.6% מסוג II ו0.3% ציקלותימיה. אולם, ייתכן שמדובר בהערכת חסר - משום שמצב היפומאני קשה מאוד לאבחון, ומשום שייתכן כי הרבה מהמאובחנים בדיכאון מז'ורי לקו באפיזודה מאנית.
היחס בין גברים לנשים הוא בערך 1:1 - תופעה מעניינת.
מהלך¶
לרוב, התקף מתחיל בתקופה מאנית\היפומאנית או דיכואנית - אין חוקיות לגבי הדבר הראשון שהאדם יחווה. בכ2\3 מהמקרים, תקופה מאנית תלווה בדיכאון מיד לפני או מיד אחרי - לעיתים כתוצאה ישירה של ההשלכות של ההתקף המאני. ההתפרצות נוטה להיות פתאומית, לאורך כמה שעות עד כמה ימים, לרוב ללא טריגר מסוים - אנשים מהצד לרוב יזהו מיד שינוי פתאומי באדם.
ההפרעה בדרך כלל פורצת בצעירות - סביב גיל 20 - וב90% מהמקרים, לפני גיל 50. היא נוטה להישנות, וכל תקופה נמשכת כמה ימים עד כמה חודשים, בממוצע כ2-3 חודשים2.
בדרך כלל, ישנה החמרה ב10 השנים הראשונות, אך דעיכה ספונטנית אחרי כ20 שנה. אולם, קשה מאוד להחזיר את החיים למסלולם, גם אחרי דעיכת ההפרעה. הפרעה דו-קוטבית אינה מאופיינת בדעיכה קוגניטיבית לאורך זמן, כמו למשל בסכיזופרניה.
לעומת דיכאון חד-קוטבי¶
הקריטריונים לדיכאון מאני דומים מאוד לדיכאון חד קוטבי, אבל הוא נוטה להיות חמור יותר, לעלייה בתיאבון לעומת ירידה, להיפרסומניה לעומת אינסומניה, ויעילות גבוהה יותר של טיפול תרופתי.
אטיולוגיה¶
תורשה משחקת תפקיד חשוב - הסיכוי בקרב בני משפחה גבוה פי 8-9. תאומים זהים בסיכון של 60% (לעומת 12% בתאומים לא זהים). גנטיקה מסבירה 80-90% מהשונות המוסברת בהתפתחות ההפרעה. דיכאון חד-קוטבי תורשתי יותר מדיכאון חד-קוטבי: מחקרים מראים על סיכון של 72% בקרב תאומים זהים לעומת 40% לדיכאון חד-קוטבי. ישנו גם בסיס גנטי משותף לדיכאון חד-קוטבי ודו-קוטבי - לאנשים עם דיכאון חד-קוטבי יש כנראה קרובי משפחה עם מאניה-דפרסיה, ולהיפך.
גם לבסיס סביבתי יש השפעה - הסיכוי של ילדים מאומצים במשפחה-ביפולרית ללקות בהפרעה גבוה יותר מהאוכלוסיה.
ישנן תיאוריות שקובעות כי מאניה היא המצב הביולוגיה ההפוך לדיכאון - והינה למעשה קושי בויסות מאניה-דיכאון: כל אחד מהמצבים הוא ניסיון לא-מוצלח של המערכת לווסת את המצב השני, ואינו אלא תהליך תיקון-עצמי ביולוגי פגום. ואכן, האפיזודות צמודות זו-לזו במקרים רבים. תיאוריות אחרות שוללות שמדובר במצבים הופכים, אלא בתולדה של שינויים בשלוש מערכות מוחיות שונות:
- חוסר עניין והנאה לעומת עודף חיפוש אחר הנאה - חוסר איזון במערכת התגמול
- רגישות יתר לכאב ולאירועים שליליים לעומת תת רגישות להם- חוסר איזון בתהליך מסוים של אינהיביציה (עיכוב) או חוסר אינהיביציה.
- האטה מוטורית לעומת היפראקטיביות- חוסר איזון במערכת איבוד התנועה.
בכל אחד מאלו, קצה אחד הוא הדיכאון, והשני - הפרעה ביפולרית.
ההסברים האלו מתקשים להתמודד עם אפיזודות מעורבות - אותם מסבירה טוב יותר התיאוריה הפסיכואנליטית.
לעומת סכיזופרניה¶
ישנו דימיון תופעתי בין הפרעה ביפולרית וסכיזופרניה - חוסר יציבות במצב הרוח ובפסיכוזה. ישנם השערות היום שההפרעות חולקות בסיס גנטי משותף כלשהו, אך הממצאים לא אחידים - בתחומים כמו עיבוד גלוטומט ובחומר הלבן באיזורים מסוימים במוח3.
לעומת הפרעת אישיות נרקיסיסטית¶
האבחנה המבדלת בין מאניה-דפרסיה להפרעת אישיות נרקסיסטית (NPD) - הדומה למאניה-דפרסיה בתופעות - היא: - גרנדיוזיות קבועה (לעומת חולפת במאניה) - עיסוק בפנטזיות של הצלחה, כוח, יופי, גאונות - צורך הערצה, האדרה - אמונה במיוחדות העצמי - היעדר אמפטיה כלפי האחר - כעס ורגזנות תלויי הקשר (לעומת ספונטיים במאניה) - חיפוש ערך עצמי על בסיס הישגים - שני צדדי המטבע קיימים - הצלחה תציף גרנדיוזיות, וכישלון יביא נפילה - הפרעה קבועה לעומת תקופתית - ללא פסיכוזה - ללא סימפטומיים סומטיים (שינויים מוטוריים, שינויים בשינה) - בסיס פסיכולוגי לעומת גנטי (תוצאה של היעדר שיקוף בילדות, חסך הורי)
טיפול¶
האטיולוגיה היא בעיקר ביולוגית, ולכן קו הטיפול הראשון הוא תרופתי - באמצעות ליתיום, המוביל לנסיגה מלאה או חלקית ב80% מהמקרים. אך לעיתים התסמינים עמידים, תופעות הלוואי חמורות - בחילה, נזק לכבד, ללב ולכליות - ומנת יתר עלולה להיות קטלנית6. טיפולים חדשים יותר מראים יעילות בינונית טובה, למשל Tegretol, Lamicita, Depakote
כמחצית מהסובלים מצליחים להתאזן ואיכשהו לחיות עם ההרפעה. אך התרופות לא מרפאות את ההפרעה - אלא רק מרככות אותה.
הטיפול העיקרי הוא תרופתי כאמור, אבל ישנם גם היבטים התנהגותיים - כמו יפול במחזוריות היומיום - מעקב וניהול שגרה של סדר יום מאוזן - שינה, אכילה ופעילות מאוזנת. אצל חולים למודי ניסיון, בעת נסיגה, רצוי למנות "בעל ברית" לתקופה הבאה - הסכם בע"פ לפיו אדם נאמן יוכל להטיל הגבלות מוסימות במידה והוא מזהה החמרה.
אובדנות¶
אנשים הסובלים מההפרעה לוקים בשיעור התאבדות גבוה במיוחד - 15%. לרוב האובדנות היא בשלב המאני, משום שבשלב הדיכאוני המוטיבציה נמוכה מאוד לביצוע. סיום האפיזודה הדיכאונית, כשהמוטיבציה עולה ומצב הרוח ירוד, הוא הזמן המסוכן ביותר, כמו גם בסיום התקף מאני לאור ההרס וההשלכות של התקופה המאנית.