אמוציה
מהי אמוציה?¶
זכרו - בעברית, אין הבדל בין אמוציה(Affect) לרגש (Emotion).
הכוונה ברגש היא גם לאמוציה וגם לאפקט - כלומר, גם למימד הרגעי וגם לטווח הארוך. אנחנו נשתדל לבצע את ההבחנה הזו, אבל זה מבלבל.
אז, מהי אמוציה?
הגדרה - אמוציה
אמוציה היא רגש מכוון למושא (אובייקט). האובייקט גורם לשינוי של תחושות הליבה (בהשוואה למצב הקודם), ותחושות הליבה ממשיכות להתפתח ולהשתנות במהלך התגובה הרגשית.
אמוציות בסיסיות¶
ישנן קבוצה של תיאוריות שמכוננות רגשות בסיסיים, עם מעמד מיוחד כאבני הבסיס לחיים הרגשיים.
רגשות בסיסיים ניתנים לשילוב והרחבה כך שייצרו רגשות מורכבים יותר. הזהות המדויקת של הרגשות הבסיסיים משתנות בין התיאוריות, אבל כולן נשענות על אמות-מידה דוגמת:
- חתימה נוירונלית ייחודית
- נטיות פעולה ייחודיות
- הבעות פנים ייחודיות
התיאוריה של וויליאם ג'יימס¶
לפי וויליאם ג'יימס (1890), אמוציות הן תפיסה מודעת של התגובה הפיזיולוגית שאנו עוברים לאור גירוי רגשי, שיוצרת את החוויה הרגשית.
ג'יימס לא מבחין בין חוויה רגשית מודעת לבין רגש : רגש הוא סוג של תפיסה, בדיוק כמו תפיסה פיזיולוגית.
הרעיון של ג'יימס היה מהפכני1, משום שבתקופתו היה מקובל שרגש מעורר תגובה פיזיולוגית, ולא הפוך.
ביקורת¶
עוררות פיזיולוגית זהה יכולה להופיע בעקבות רגשות שונים (למשל - קצב לב מוגבר בכעס ובפחד). כמו כן, ייצור מלאכותי של עוררות פיזילוגית (למשל - בזריקת אדרנלין) לא מייצרת (לכאורה) רגשות "אמיתיים". עדות נוספת כנגד ג'יימס היא שפגיעה בקישוריות בין איברים מסוימים למוח לא מונעת רגשות - קרי, ייתכן עיוורון לתחושות הפיזיולוגיות כשלצידו עדיין יש חוויה של רגש.
יתרה מכך, ג'יימס לא מזכיר את הרעיון שרגש מופנה כלפי אובייקט כזה או אחר; אנחנו לא עצובים סתם2, אלא עצובים על משהו.
התיאוריה של שכטר¶
שכטר לקח את התיאוריה של ג'יימס ופיתח אותה לאור הביקורת.
כאמור, יש עוררות פיזיולוגית בעקבות החשיפה לגירוי הרגשי. בשלב השני, יש פירוש של העוררות הפיזיולוגית בעקבות המאפיינים של הגירוי הרגשי המסוים.
אולם, כמו ג'יימס, שכטר לא מבחין בין חוויה רגשית מודעת לרגש ממש - לחוות שאתה עצוב זה להיות עצוב.
שכטר ניסה לאושש את התיאוריה בניסוי.
Schachter & Zinger, 1962 הזריקו לנבדקים אדרנלין (שגורם לעוררות פיזיולוגית). חלק מהנבדקים הוצבו בחדר עם אדם שמח, וחלק עם אדם כועס.
נבדקים בחדר עם האדם השמח דיווחו על שמחה, ולהיפך.
עדות נגד התוצאות האלו היא שחשיפה חוזרת לגירוי גורמת לעלייה באהדה כלפי אותו גירוי, אפילו כשהוא מוצג באופן תת-סיפי (ללא זיהוי מודע של הגירויים). מכך מסיקים כי אין צורך ברכיב קוגניטיבי (הפרשנות) על מנת לעורר רגש.
תיאוריות הערכה¶
קבוצה של תיאוריות - תיאוריות הערכה (Appraisal theories) - לוקחות את רעיון הפרשנות של שכטר רחוק יותר. תיאוריות אלו מציעות שהרבה מהפרשנות היא אוטומטית או לא מודעות - הפרשנות היא בראשיתה לא-מודעת וזהו חלקה הארי, והפרשנות המודעת היא החלק האחרון, סוף התהליך.
כלומר, יש לנו קריטריון ברור למה מעורר בנו רגש ומה לא (אחרת היינו הולכים בעולם ומתחרפנים). רק גירויים שעוברים את הסף מקבלים פרשנות מודעת.
התהליך המודע, בסוף ההערכה, הוא זה שמאפשר לנו לקשר ולשיים את הרגש (פחדתי כי הגיע דוב).
התיאוריות חלוקות ביניהן בנוגע לשאר הרכיבים האמוציונליים, אבל חולקות את הרעיון הכללי הזה.
התיאוריות האלו דוחות את הרעיון של ג'יימס ושכטר לפיו הרגש הוא ההערכה המודעת; רגש הוא מכלול שמכיל את החוויה הרגשית המודעת, ולא אותו הדבר ממש. המשמעות היא, שבבואנו לחקור רגש, יש הרבה יותר רכיבים שאנחנו צריכים להבין ולחקור - ולא רק את החוויה המודעת.
הסיווג והנוכחות של הרגש הוא מאוד מצבי - אותם הגירויים יעוררו רגשות שונים, אם בכלל, במצבים שונים. תיאוריות הערכה מציבות כמה משתני הערכה, דוגמת
- רלוונטיות המטרה עבורי
- תואמות המטרה
- ועוד...