מדידת רגש

מצגת

דיווח עצמי

אחת הדרכים הנפוצות למדידת רגש היא דיווח עצמי. לרוע המזל, זו לא שיטה טובה במיוחד בכלל, ובאמוציות בפרט:

• אנחנו לא טובים בזה.
• יש הבדלים בינאישיים עצומים (אנשים נבדלים ביכולת שלהם להבין איך הם מרגישים)
• יש אילוצים חיצוניים כאלה ואחרים שמונעים דיווח אמיתיים של רגש (פאסון, נורמות חברתיות), וכו'.

בספרות מצטטים את הבעיות האלו -

• רגיש לזמן (ולמגדר): ככל שהזמן עובר, המדידה מהימנה פחות (Barret et al., 2010).
• נטייה לריצוי חברתי פוגעת באמינות הדיווח.
• אליקסיתימיה (Alexithymia) - מאפיין אישיותי - פגיעה ביכולת לזהות ולדווח מה הם רגישים (לא הפרעה).

אבל, לא תמיד יש לנו חלופה טובה. איך אפשר לדעת מה בנאדם מרגיש, מבלי לשאול אותו?

ישנם שאלונים שמנסים להתגבר על המגבלות האלה - דוגמת שאלון הMAACL (132 שמות תואר המשקפים חרדה, דיכאון, עוינות, אפקט חיובי, חיפוש אחר תחושה; כל שם תואר מסווג כ"קיים" או "נעדר", ומבצעים ניתוח גורמים - בדומה לg' באינטיליגנציה). לרוע המזל, הוא ארוך מאוד.

שאלון נוסף הוא הPANAS - 10 פריטים לכל אפקט, קצר, ויציב, אבל לא ממצה (כל הפריטים מאוד חזקים).

מדדים פיזיולוגיים

אמצעים אחרים מנסים להשתמש במדדים פיזיולוגיים על בסיס מערכת העצבים האוטונומית (ANS) - המורכבת מהמערכת הפרה-סימפטטית (מנוחה) והסימפטטית (מאמץ). אלו מדדים דוגמת קצב-לב, קצב נשימה, טמפרטורת הגוף, גודל האישון. אולם, חשוב לזכור שדברים רבים משפיעים על המדדים האלה מלבד רגש.

ממצאים מהתחום מעידים Frantzidis et al., 2010 שרמת מוליכות העור נמצאה קשורה חיובית לעוררות מרגשות חיוביים - כלומר, כשמרגישים רגש חיובי, רמת מוליכות העור גבוהה יותר (אבל לא להיפך).

גם קצב הלב נמצא קשור לערך. למשל, גירוי שלילי גורר שינוי ארוך יותר בקצב הלב לעומת גירוי חיובי. השונות של קצב הלב נמצאה קשורה להטיה להעריך גירוי כשלילי או חיובי (אופטימיות לעומת פסימיות) - שונות קטנה מעידה על נטייה שלילית, ושונות גדולה מעידה על נטייה חיובית.

ישנו ניסיון רב בספרות לקשור בין רגשות מסוימים לדפוס כזה או אחר של פעילות פיזיולוגית, שכרגע לא צולח ממש. אולם, ישנם מדדים מסוימים שמעידים על רגשות מסוימים (למשל: הטמפרטורה של האצבע יורדת פחות בכעס לעומת פחד).

מדדי פעילות מוחית

מודדים פעילות מוחים באמצעות EEG (רזולוציה טובה בזמן אך לא במיקום), בfMRI (רזולוציה טובה במיקום אך לא בזמן), ובPET. בEEG משתמשים בעיקר כדי לזהות פעילות באזורי מוח גדולים יחסית.

נמצא שפעילות מוגברת באונה השמאלית בbase-line (לפני החשיפה לגירוי) נקשרה לחוויה עוצמתית יותר של רגש חיובי לעומת רגש שלילי.

גירויים המעוררים רגשות חיוביים הובילו לפעילות גבוהה באיזורים שמאליים פרונטאליים - אולם מחקרים מאוחרים יותר מרמזים שהיא קשור יותר לנטיית התקרבות-התרחקות מאשר לערך רגשי.

פעילות מוגברת באיזורים שמאליים ניבאה התקרות, ובימין ניבאה התרחקות. כעס הוא יוצא הדופן היחיד - כרגש התקרבות שמעורר את צד שמאל.