תחביר

מבוא לתחביר היווני¶

תחביר היווני עוסק באופן שבו המילים מתחברות למשפטים ולמבנים מורכבים יותר. בעוד שתורת הצורות עוסקת במבנה המילים הבודדות, התחביר מתמקד ביחסים ביניהן ובחוקים הקובעים כיצד הן מתארגנות למשפטים בעלי משמעות.

יוונית עתיקה מתאפיינת בתחביר גמיש יחסית, המאפשר סדר מילים מגוון, אך עדיין כפוף לחוקים ולמוסכמות.

מילות קישור ויחס¶

מילות קישור (Particulae)¶

מילות קישור משמשות לחיבור משפטים, פסוקיות או רעיונות. הן חיוניות להבנת היחסים הלוגיים בטקסט.

יוונית	עברית	הערות
δέ	ו, אך	בד"כ במקום השני במשפט
γάρ	הרי, שכן	מציינת סיבה או הסבר
καί	גם, וגם	מחברת משפטים או מילים
μέν (...δέ)	אמנם, אולם, מצד אחד... מאידך	יוצרת ניגוד או השוואה
ὑπὸ	על ידי	משמשת לציון העושה במשפט סביל

מילות יחס¶

מילות יחס משמשות עם שמות עצם ביחסות שונות כדי לבטא מגוון יחסים לוגיים, מרחביים, זמניים או אחרים.

יוונית	עברית	יחסה	דוגמה
-	של	Genitivus	Kροίσου (של קרויסוס)
περὶ	אודות	Genitivus	περὶ Kροίσου (אודות קרויסוס)
πρὸ	לפני	Genitivus	πρὸ Kροίσου (לפני קרויסוס)
ἀπὸ	מן	Genitivus	ἀπὸ Kροίσου (מקרויסוס)
-	לו, באמצעותו	Dativus	αὐτῷ (לו, באמצעותו)
ἐν	בתוך, ב-	Dativus	ἐν αὐτῷ (בתוכו, בו)
εἰς (ἐς)	אל, לתוך	Accusativus	εἰς τὴν πόλιν (אל העיר)
διά	דרך, בגלל	Accusativus	διὰ τοῦτο (בגלל זה)

צורות שלילה¶

שלילה ביוונית מבוטאת באמצעות מילות שלילה שונות, כאשר הבחירה ביניהן תלויה בהקשר התחבירי.

יוונית	עברית	שימוש
ού (οὔ)	לא	שלילה עובדתית
ούκ	לא	לפני מילה שמתחילה בנישוף גס (asper)
οὐχ	לא	לפני מילה שמתחילה בנישוף רך (lenis)
μὴ	לא, אַל	שלילה בציווי, איחול או משפטי תנאי

שלילת צורות פועל שונות¶

שלילת צורות שונות של הפועל מתבצעת באופנים שונים:

שלילת חיווי (Indicativus) - באמצעות ού:

ού θαυμάζω (אינני מעריץ)
שלילת ציווי (Imperativus) - באמצעות μή:

μὴ λέγε (אל תאמר!)
שלילת מתמשך (Infinitivus) - באמצעות μή:

τὸ μὴ ἔχειν (אי-ההחזקה, ה"לא להחזיק")
שלילת תנאי - באמצעות μή:

εἰ μὴ λέγεις (אם אינך אומר...)

εἰ μὴ ἠκουσατε (אם לא שמעתם...)

מבנים תחביריים יסודיים¶

כינוי רומז חלש¶

כינוי רומז יכול לשמש לא רק כמצביע על אובייקט מסוים, אלא גם כחיבור בין משפטים או רעיונות.

πείθοθσι τοὺς νέους, οί δὲ ἀκούσι

הם משכנעים את הצעירים, ואלה שומעים...

καὶ ἄλλα ἰερὰ καὶ τὸ ἐν Δελφοῖς

גם מקדשים אחרים וגם זה בדלפי

שייכות לא-נתיקה¶

שייכות יכולה להיות מבוטאת באופן תמציתי באמצעות מבנים שונים:

τοῖς ... λόγοις πείθουσι

הם משכנעים בדבריהם (מילולית: "ב-הדברים משכנעים")

לוואי מגדיר¶

לוואי מגדיר משמש להגדרה או צמצום של שם עצם:

ὁ τοῦ δήμου ἐχθρός

אויב העם

בצורת בינוני:

οἰ ὑπὸ τοῦ ζέωου φυλαττόμενοι νέοι καθεύδοθσιν

הצעירים הנשמרים על ידי מארחם ישנים

לוואי מצב¶

לוואי מצב מתאר את מצבו של אובייקט במשפט:

τὸν Κροῖσον ζωὸν λαμβάνει

תופש את קרויסוס (בהיות קרויסוס) חי

בצורת בינוני:

οἰ νέοι καθεύδοθσι φυλαττόμενοι ὑπὸ τοῦ ζέωου

הצעירים ישנים בהישמרם (בהיותם נשמרים) על ידי מארחם

יחסת קניין (Genetivus Possessivus)¶

יחסת קניין מביעה בעלות או שייכות:

οὐ θαυμάζω αὐτοῦ τὸν πλοῦτον

οὐ θαυμάζω τὸν πλοῦτον αὐτοῦ

אינני מעריץ את עושרו

οὐ θαυμάζω τὸν τοῦ φίλου πλοῦτον

οὐ θαυμάζω τὸν πλοῦτον τὸν (τοῦ φίλου)

אינני מעריץ את העושר של ידידי

ציון הכלל/הציבור (Genetivus Partitivus)¶

Genetivus partitivus משמש לציון חלק מתוך שלם או קבוצה:

οἰ πλεῖστοι τῶν θεωρῶν \ τῶν θεωρῶν οἰ πλεῖστοι

רוב (הרבים ביותר מתוך הכלל) התיירים (המתבוננים, הצופים)

תווית היידוע ככינוי רומז¶

תווית היידוע יכולה לשמש כמעין כינוי רומז במבנים מסוימים:

τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι οἰ μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί

מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים

οἰ μὲν\ οἰ δὲ = אלו מחד, אלו מאידך

ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις

תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים

ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις

תמיד אתה אומר אותם דברים

ציון דלעיל ודלקמן¶

ביוונית ישנה הבחנה חשובה בין התייחסות למה שכבר נאמר (דלעיל) ולמה שעומד להיאמר (דלקמן):

εἶπον ταῦτα πράττειν αὐτος τάδε καὶ τὸν φίλον ποιήσειν

אמר שאת הדברים דלעיל (ταῦτα - האלה) עשה בעצמו, ואת אלה-כדלקמן (τάδε - האלו) יעשה חברו.

Genetivus Absolutus¶

Genetivus absolutus ("מנותק") הוא צירוף של לוואי מצב (בינוני בלתי מיודע) ביחסת Genetivus, שאינו קשור למשפט בשום קשר תחבירי. הוא משמש במקום פסוקיות זמן, סיבה, תנאי, או ויתור, שנושאן אינו מיוצג במשפט הראשי.

ὁ παῖς μανθάνει τοῦ φίλου παίζοντος

הילד לומד בשחק חברו

כלומר, ללא מילות הקישור כאשר, מפני ש, אם, או אם גם:

ὁ παῖς μανθάνει [ὄτε/ἐπεὶ/εἰ/εἰ καὶ] ὁ φίλος παίζει.

הילד לומד [כאשר/מפני ש/אם/אם גם] חברו משחק.

מבנים תוצאתיים¶

תוצאה בפועל ובכוח¶

המילית ὤστε מציינת תוצאה, אך יכולה לבטא הן תוצאה שהתממשה בפועל והן תוצאה פוטנציאלית:

תוצאה בפועל (אחרי ὤστε בא פועל בצורת חיווי):

σοφός ἐστιν ὤστε τοὺς ἄλλους διδλάσκει

הוא חכם, וכך הוא מלמד את האחרים

תוצאה בכוח (אחרי ὤστε בא פועל בצורת מתמשך):

σοφός ἐστιν ὤστε τοὺς ἄλλους διδλάσκειν

הוא חכם עד כדי ללמד את האחרים

דיבור עקיף (Oratio Obliqua)¶

דיבור עקיף מאפשר להביא דברים שנאמרו או נחשבו על ידי אחרים. ביוונית, דיבור עקיף מובע בעיקר דרך מבנים עם צורת המתמשך. המבנים השונים שיפורטו להלן הם וריאציות של אותו עיקרון בסיסי.

מבנה בסיסי עם מתמשך (acc. cum inf.)¶

המבנה הבסיסי של דיבור עקיף ביוונית מתרחש כך:

הנושא של הפועל בדיבור הישיר הופך למושא (ביחסת Accusativus) של פועל האמירה או החשיבה
הפועל המקורי הופך לצורת מתמשך (Infinitivus)

דוגמה:

דיבור ישיר:

Σωκράτης φησίν: "ὀ δίκαιος δίκαια πράττει"

סוקראטס אומר: "הצדיק עושה מעשי צדק"

דיבור עקיף:

Σωκράτης φησὶ τὸν δίκαιον δίκαια πράττειν

סוקראטס אומר שהצדיק עושה מעשי צדק

דוגמאות נוספות:

Θαλῆς πρῶτος ἔφη: "ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου"

תאלס אמר בימי קדם: "הלבנה מוארת על ידי השמש"

מול דיבור עקיף:

Θαλῆς πρῶτος ἔφη τὴν σελήνην φωτίζεσθαι ὐπο τοῦ ἠλιου

תאלס אמר בימי קדם שהלבנה מוארת על ידי השמש

וגם:

Σοφοκλῆς ἔφη τὸν πόνον πόνῳ πόνος έφερετο

סופוקלס אומר שהסבל בסבל מביא סבל

דיבור עקיף כאשר הנושא זהה¶

כאשר נושא המשפט העיקרי זהה לנושא הדיבור העקיף, מתרחש מבנה מיוחד:

הנושא אינו חוזר במשפט
הפועל ישירות הופך למתמשך

דוגמה:

דיבור ישיר:

ᾠόμην: "μανθάνω"

סברתי: "אני לומד"

דיבור עקיף:

ᾠόμην μανθάνειν

סברתי שאני לומד

אם יש תואר לנושא, הוא נשאר ביחסת Nominativus:

דיבור ישיר:

ᾠόμην: "μανθάνω διαλεγόμενος"

סברתי: "אני לומד בשוחחי"

דיבור עקיף:

ᾠόμην μανθάνειν διαλεγόμενος

סברתי שאני לומד בשוחחי

שלילת משפט מצוטט (acc. cum inf.)¶

מילת השלילה של המשפט המצוטט קודמת כרגיל לפועל האמירה או החשיבה -

ἔφι ¨οὐκ ἐποίησα ταῦτα¨

אמר "לא עשיתי זאת"

לעומת

οὐκ ἔφι ἐποίησα ταῦτα

אמר שלא עשה זאת

ἔφι ¨οἱ φίλοι οὐ πιήοσουσι ταῦτα¨

אמר "חבריי לא יעשו זאת"

לעומת

οὐκ ἔφι τοὺς φίλους πιήοσειν ταῦτα

אמר שחבריו לא יעשו זאת

זמנים בדיבור עקיף¶

בדיבור עקיף, המתמשך יכול לייצג פעולות בזמנים שונים:

οἴομαι τὸν νέον μανθάνειν

אני חושב (ש)הצעיר לומד

המשפט הזה יכול לייצג:

הווה: "אני חושב שהצעיר לומד" (οἴομαι ὀ νέος μανθάνει)
עבר: "אני חושב שהצעיר למד" (οἴομαי ὀ νέος ἐμανθανε)

הטפלה לעבר בייחול (Opt.)¶

אם משפט המובע בדיבור עקיף (ללא באמצעות מושא עם מתמשך) מוטפל לזמן עבר, ניתן להשתמש בפועל בopt.

במקרה כזה, הopt. חסר משמעות, והגזע המקורי נשמר:

בחיווי (ind.):

ἔλεγον ¨ὁ πατὴρ κελεύει ταῦτα.¨

אמרו: אבא מצווה זאת

לעומת:

ἔλεγον (ὄτι\ὡς) ὁ πατὴρ (κελεύει\κελεύοι) ταῦτα.

אמרו שאביהם מצווה זאת (ולא הוא עשוי לצוות זאת).

כך גם בעבר, נקודתי, עתיד, ומושלם.

אופן מקורי	opt. מטפיל
ind. praes., ind. impf.	opt. praes.
ind. aor.	opt. aor.
ind. fut.	opt. fut. (אין שימוש נוסף ל opt.fut.)
ind. pf., ind. plpf.	opt. pf.

בשאלות על עובדות¶

opt. מטפיל בעבר גם בשאלות על עובדות (ind. בכל הזמנים) -

οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο: "ὁ πατὴρ κελεύει ταῦτα;"

הילדים ניסו לברר: "אבא מצווה זאת?"

לעומת -

οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο εἰ ὁ πατὴρ (κελεύει\κελεύοι) ταῦτα."

הילדים ניסו לברר אם אביהם מצווה זאת

οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο: "τί ἐκελευεν ὁ πατὴρ;"

הילדים ניסו לברר: "מה היה אבא מצווה?"

לעומת -

οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο τί (ἐκελευεν\κελεύοι) ὁ πατὴρ."

הילדים ניסו לברר מה אביהם מצווה.

בשאלות שיקול¶

תמיד בחבור (coni.).

οἱ ἄνδρες οὐκ εἶχον εἰ (\τί) (βοθλεύωνται\βουλεύιντο)

הגברים לא ידעו אם (\מה) עליהם להיות שוקלים, מטכסים עצה. (הם שאלו את עצמם: τί βουλευωμεθα;)

אופן מקורי	opt. מטפיל
coni. praes.	opt. praes.
coni. aor.	opt. aor.
coni. pf.	opt. pf.

בשלילת משפט מצוטט (כל האופנים)¶

הנושא של מפשטים טפלים ופסוקיות למשפטים המובעים הבעה עקיפה טפלה לעבר, מפורשת או משתמעת בין באמצעות מבנה מתמשך (inf.) באמצעות ὡς, ὄτι (כמו משפטי שאלה) או באמצעות הטפלה לייחול בעתיד (opt.) (יכול, אך לא חייב).

¨οἱ Δακεδαιμόνιοι οὐκ ερωτῶσι ποῦ εἰσιν οἱ πολέμιοι¨

Ἆγις οὐκ ἔφη τοὺς Δακεδαιμονίος

ἐρωτᾶν ποῦ (εἰσιν\εἶεν) οἱ πολέμιοι.

Ἆγις ἔλεγεν ὃτι οἱ Δακεδαιμόνιοι οὐκ

(ἐρωτῶςι\ἐρωτῷεν) ποῦ (εἰσιν\εἶεν) οἱ πολέμιοι.

מושא עם מתמשך (Accusativus cum Infinitivo)¶

זהו המונח הטכני למבנה שבו נושא הפועל המקורי הופך למושא ביחסת Accusativus, והפועל הופך למתמשך.

בדוגמה:

οἴομαι τὸν νέον μανθάνειν

אני חושב שהצעיר לומד

"הצעיר" (τὸν νέον) הוא בAccusativus, ו"לומד" (μανθάνειν) הוא במתמשך.

מבנה זה אינו מוגבל רק לדיבור עקיף, אלא מופיע גם במבנים אחרים:

αἰσχρὸν χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου

השתוקקות לחיים הארוכים מבישה (מביש להשתוקק לחיים הארוכים)

לעומת:

αἰσχρὸν ἄνδρα χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου

מביש שגבר ישתוקק לחיים הארוכים

כאן "גבר" (ἄνδρα) הוא ביחסת Accusativus ו"להשתוקק" (χρῄζειν) הוא במתמשך, למרות שאין כאן פועל אמירה או חשיבה.

כלוואי מצב¶

לוואי מצב (שם תואר או בינוני) המתייחס לנושא של מתמשך יופיע גם הוא ביחסת Accusativus:

καλόν ἐστι μανθάνειν

למידה [היא] נאה (= טוב ללמוד)

καλόν ἐστι τὸν μανθὰνοντα μανθάνειν νέον ὄντα

למידת הלומד בהיותו צעיר [היא] נאה (= טוב שהלומד ילמד בהיותו צעיר)

καλόν ἐστι μανθάνειν νέον ὄντα

טוב ללמוד בהיות אדם צעיר

οὐ καλὸν εἶναι τὸν ἄνθρωπον μόνον

לא טוב היות האדם לבדו

ού καλὸν εἶναι μόνον

לא טוב להיות לבד

משפטי תנאי¶

משפטי תנאי ביוונית מבטאים יחס לוגי בין תנאי (במשפט התנאי) לבין תוצאה (במשפט העיקרי). הצורה של משפט התנאי משקפת את מידת הסבירות או ההיתכנות של התנאי.

משפטי תנאי כוללים¶

כאשר מתארים באמצעות תנאי מצב חוזר ונשנה, ולא מקרה מסוים (מנהג, פעולה חוזרת, אמיתות כלליות), התנאי מנוסח באופן מיוחד.

כאשר הפעולה מתוארת בחיווי ללא augment (תוספת), הפועל בתנאי יהיה בצורה החבורה (Coniunctivus), מלווה במילית ἄν הנצמדת ל"אם" (ἐάν, ἤν, ἄν):

ἄπας λόγος, ἂν ἀπῇ τὰ πράγματα, μάταιόν τι φαίνεται

כל דיבור, אם נעדרות הפעולות, מתגלה [נראה] כהבל.

לעומת מקרה מסוים:

εἰ ἄπεστι τὰ πράγματα, ὁ λόγος μάταιόν τι φαίνεται

אם [במקרה מסוים] נעדרות הפעולות, הדיבור [באותו המקרה] מתגלה כהבל

הערה חשובה: בצורה הזו, הפועל החבור אינו מביע עתיד!

לעומת זאת, במקרים מסוימים המשפט הראשי יהיה בצורה של עתיד - שמביע פוטנציאל:

ἄν ἀπῇ τὰ πράγματα, οἱ λόγοι οὐκ ὠφελήσουσί σε

אם תיעדרנה הפעולות [בכלל], לא יועילו לך הדיבורים

תנאי בעבר¶

כאשר הפעולה המתוארת בחיווי כוללת augment (כלומר, בעבר), התנאי יופיע בצורת ייחול (Optativus):

εἰ τις πάνυ γέρων εἴη, ἔθουν αὐτον

אם מישהו היה זקן לגמרי, נהגו להקריב אותו

השוואה בין תנאי מסוים לתנאי פוטנציאלי:

εἰ σὺ μὴ ἐποίησας ταῦτα, ὁ ἀδελφός σου ἐποίησεν

אם (במקרה מסוים) אתה לא עשית זאת, עשה זאת אחיך [100% - זה תמיד מה שקרה).

לעומת:

εἰ σὺ μὴ ἐποίησας [...] ὁ ἀδελφός ποιήσει

אם [יקרה המקרה שקשה להניח שיקרה ו] אתה לא תעשה, יעשה אחיך

פסוקיות זיקה ופסוקיות זמן מותנות¶

פסוקיות זיקה מותנות¶

פסוקיות זיקה יכולות להיות מותנות, ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. בפסוקית זיקה מותנית, ὄς (אשר, מי ש-) שקול ל-εἴ τις (אם מישהו...):

ὄς ἄν νοσήσῃ, ἀποκετείνουσιν = ἐάν τις νοσήσῃ, ἀποκτείνουσιν (αὐτόν)

מי שיחלה, ימות = אם מישהו יחלה, [הוא] ימות

פסוקיות זמן ומקום מותנות¶

פסוקיות זמן ומקום יכולות גם הן להיות מותנות ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. במצב כזה, ὃτε (כאשר) וחבריו שקולים ל-εἴ οιτε (אם פעם):

δεινὸν οἱ πολλοί, κακούργους ὃταν ʼέχωσι προστάτας = δεινὸν οἱ πολλοί, ἐάν ποτε κακούργους ὃταν προστάτας

מסוכן ההמון, כאשר יש לו מנהיגים פושעים = מסוכן ההמון, אם פעם [יהיו לו] מנהיגים פושעים

פסוקיות פחד¶

פסוקיות מושא לפועל המורה פחד (לפחד, לחשוש, להיזהר, להיות על המשמר...) פותחות בμή - כפן, ולא כשלילה. אם הפחד מופנה למושא עתידי, הפועל יהיה בחבור (coni.) - עם הבדלים בין זמני ההווה (coni. praes.), הנקודתי (coni. aor) והמושלם (coni. pf) בהיבטים של פעולה.

φοβοῦμαι μὴ τοῦτο ποιῇς (ποιήσῃς, πεποιήκῃς = πεποιηκὼς ᾖς)

אני חושש פן תהיה עושה (תנסה לעשות), תעשה, שתהיה מי, שעשה דבר כזה.

(שימו לב: φοβοῦμαι = צמצום מφοφέομαι)

אם הפחד מפני היעדר פעולה - השלילה תהא οὐ

φοβοῦμαι μὴ (τοῦτο ού\ού τοῦτο) ποιήσῃς

חוששני פן לא תעשה\תעשה לא את הדבר הזה

אם פועל הפחד בעבוד, פסוקית המושא יכולה (לא חייבת) להיות בייחול (opt.) - הבעה עקיפה משתמעת -

ἐφοβούμην μὴ (ποήσητε\ποιήσαιτε) τοῦτο

חששתי פן תעשו את הדבר הזה.