אתיקה בודהיסטית
האתיקה הבודהיסטית מתבססת על האמיתות הנאצלות. אין בבודהיזם את המושג מוסר כמו שאנחנו מבינים אותו - sila הוא המונח הקרוב ביותר, אבל לא ישיר. sila היא הדיבור הנכון, הפעולה הנכונה, דרך החיים הנכונה - אבל המוקד הוא פרגמטי ורזה יותר.
הבודהיזם עקבי להפליא בענייני מוסר. כמעט כל הזרמים הבודהיסטים מסכימים על אופן ההתנהגות בעולם - זו אתיקה של praxis, של יישום; כמו שיהודי מאמין פשוט מקיים תרי"ג מצוות בלי למה, כך גם הבודהיזם מעשי ופרגמטי יותר.
It is intention (cetanā), O monks, that I call karma; having willed one acts through the body, speech or mind
The Buddha; A.iii.415
מבחינת הבודהה, ההתנהגות הנכונה היא חוק טבע; בודהיזם לא ממש מבין גמולים ועונשים. הבודהה לא לימד משהו, אלא גילה משהו - חוק טבע, דהארמה - קארמה: פעולה לא מיטיבה מביאה להשלכות לא מיטיבות; טיבה נקבע בעיקר מהכוונה מאחוריה. לפגוע במזיד באדם אחר זו פעולה לא-הגיונית כמו להתנגד לכוח המשיכה; לא מחמת בורא, או משגיח או מנהג, אלא פשוט כי ככה העולם עובד1.
הבודהיזם טרוד במיוחד בכוונה מאחורי המעשה. למשל, לעומת האיסור היהודי - אל תגנוב - הבודהיזם אומר, אל תיקח את מה שלא ניתן לך; הגם שתמצא משהו זרוק ברחוב, אתה לא צריך לקחת אותו - ולו לאור החמדנות שזה מעורר בך. ההשלכות לא משנות - אתה לא מזיק לאף אחד - אבל מצב התודעה שלך אינו מיטבי.
חמשת כללי האתיקה¶
הבודהיזם מגדיר חמישה כללים כלליים (pañca sīla) - לא כציווי, אלא כהיגדים שביכולתנו לקבל:
- אני מקבל על עצמי את הכלל להימנע מפגיעה ביצורים חיים.
- אני מקבל על עצמי את הכלל להימנע מלקיחת דבר שלא ניתן לי.
- אני מקבל על עצמי את הכלל להימנע מהתנהגות מינית פוגעת.
- אני מקבל על עצמי את הכלל להימנע מדיבור שקרי.
- אני מקבל על עצמי את הכלל להימנע משימוש בחומרים משכרים.
הכוונה היא לא ציווי מוחלט או איסור מוחלט: אלו כלי אימון, להיטיב עם התודעה שלנו.
מסופר שהבודהה פגש אמא נמרה חולה. הוא חמל עליה ורצה שתאכל אותו ותתאושש - וקפץ מצוק והתרסק, כדי שתטרוף אותו. זה כמובן, אידיאל מטורף לחלוטין; במאמר, ג'נקינס דוחה אותו: זהו הסף לבודהה (Supererogatory ethic), לא לכל אחד ואחת מאיתנו (Imitation ethic).
זה מביא אותנו לנקודה חשובה באתיקה בודהיסטית: היא אינה מבוססת אידאלים. היא תהליך נבנה יותר, במעבר מבורות לחוכמה:
- תחילה, מביאים תועלת (רק) לעצמך.
- בהמשך, לא מחפשים להועיל איש.
- לאחר מכן, מחפשים להועיל לאחרים.
- ולבסוף, מחפשים להועיל לעצמם ולאחרים.
Upon afflicting oneself for the sake of others, one has success in nothing. The desire for self-aggrandizement leads to a miserable state of existence, low status, and stupidity. By transferring that same desire to someone else, one attains a fortunate state of existence, respect, and wisdom [...] All those who are unhappy in the world are so as a result of their desire for their own happiness. All those who are happy in the world are so as a result of their desire for the happiness of others2
Śāntideva Wallace and Wallace (1997) , 105–6
ביטול עצמי לא יביא לדבר; אם נוכל לדאוג לעצמנו, יהיה לנו גם הכוח להיות לעזר לאחרים.
Strive at first to meditate upon the sameness of yourself and others. In joy and sorrow all are equal; Thus be guardian of all, as of yourself. The hand and other limbs are many and distinct, But all are one--the body to kept and guarded. Likewise, different beings, in their joys and sorrows, are, like me, all one in wanting happiness. This pain of mine does not afflict or cause discomfort to another's body, and yet this pain is hard for me to bear because I cling and take it for my own. And other beings' pain I do not feel, and yet, because I take them for myself, their suffering is mine and therefore hard to bear. And therefore I'll dispel the pain of others, for it is simply pain, just like my own. And others I will aid and benefit, for they are living beings, like my body. Since I and other beings both, in wanting happiness, are equal and alike, what difference is there to distinguish us, that I should strive to have my bliss alone?
The Way of the Bodhisattva by Shantideva. Shambhala Publications. 122-123.
ה"אלטרואיזם" הבודהיסטי הוא שינוי נקודת מבט, לא ביטול עצמי - כמו קפיטליזם הפוך; אם כל אחד יעבוד בשביל עצמו, החברה כולה תרוויח.