לדלג לתוכן

זן

מודל, סילבוס

תוכן העניינים

מבוא

הסיניפיקציה של הבודהיזם

יסודות הזן

אמת כדרך

גוף, תודעה ועולם

שפה ומציאות

זן וטנטרה

אתיקה בודהיסטית

מבוא

מצגת

禪-ouyang.svg

מה זה "זן"?

המערב פוגש את יפן

זן הוא מונח נפוץ - האדם הסביר מהרחוב כנראה שמע את המילה. אבל מה זה בכלל זן? כיצד הוא הפך לכזה מותג במערב?

הזן הגיע מחילופי רעיונות בין המערב ליפן, בשלהי המאה ה19~תחילת המאה ה20. עד שנות ה60 של המאה ה19, יפן הייתה מדינת אי סגורה ופרימיטיבית - ברחובות עדיין הלכו עם חרבות ובקימונו. יפן נפתחת למערב בפתאומיות גמורה, ומפנימה במהרה את התרבות המערבית - המדע, הנשק, והרעיונות המערביים. ב1860, ברחובות הולכים סמוראים; ב1905, יפן מביסה את רוסיה, מעצמה מודרנית, במלחמה. תהליך התיעוש שלקח מאות שנים במערב הושלם ביפן בתוך חצי מאה.

ההגות היפנית נחשפה בשוק לרעיונות מערביים - שופנהאואר, הגל וכדומה - מבלי שהם מכירים את אריסטו, אפלטון, וכל שקדם לה. בעיניי היפנים נתפסים פתאום כאור, עליון לא רק טכנולוגית - אלא גם אינטלקטואלית. תופעה זו מוכנה אוריינטליזם.

אוריינטליזם ואוקסידנטליזם

אולם, היפנים ממהרים לזהות את הבעיות בהגות המערבית.

כעת, ביפן ערים לחולשות הפילוסופיה המערבית - אך המערב אינו ער לפילוסופיה של המזרח. ביפן עולה גישה שמבקשת להתגבר על החולשות המערביות - מגמה שנקראת אוקסידנטליזם. הפילוסופיה החדשה הזו מכונה זן - הגישה שמאחדת את המזרח עם המערב תוך התגברות על החולשה המערבית.

במערב, בינתיים, מתחולל משבר. חזון הנאורות, המחשבה האנליטית, מתנדף יחד עם העשן של אאושוויץ. לאור זוועות מלחמות העולם, הנאורות, ההגות והדת כולן נחלשות. מתוך ההיחלשות הזו, צומחת הפסיכולוגיה - בהגותם של וואטס, יונג, פרויד וחברים. פסיכולוגים אלו מתחילים להתעניין בתורות המזרח כמקור לחידוש האופק הרוחני המערבי.

ומה הם מוצאים שם?

זן1.

זן והתרבות המודרנית

בשנות ה50-60 של המאה ה20, הילדים שנולדים אחרי המלחמות מורדים בערכי הורים הבורגנים, במהפכת תרבות-הנגד (Counter-Culture) האמריקנית. לצד פסיכדליה ורוקנרול, האמריקנים הצעירים מוצאים את המזרח, ואת הזן, דרך ספרות2 ומסעות במזרח. הספרים מצאו את הרוחנית בפעולות יומיומיות, טמאות לכאורה, כמו נוודות ואחזקת אופנוע. הזן לא מכיר בקדוש וטמא, ובאמצעות שילובו בהגות המערבית, המיזוג הזה מוצא את הרוחניות בדברים חדשים.

רובם המכריע של הסופרים האלה לא הכירו את תרבות הזן מעבר לכתביו של סוזוקי3 - לא היה להם ידע מעמיק של הרקע התרבותי של הזן4.

הזן מחלחל גם לתרבות הצריכה - במוצרים, בעיצוב, ובכל מה שצריך בשביל למכור; הוא נתפס כמתוחכם, כפשטני. הזן מחלחל לאדריכלות, למותגים, ולמוזיקה5.

במערב קמים מנזרי זן של ממש, מרכזי תרגול רציניים - שבהם נזירים מערביים שפועלים בדיוק כמו הנזירים ביפן ובסין. הזרם הזה קם בנפרד ובמנותק לזן כפי שהוא מיובא למערב6.

זוהי דוגמה לאפקט הפיצה - כאשר המהגרים האיטלקים הגיעו לארצות הברית, הם הביאו איתם את הפיצה, ושינו אותה לחלוטין - הפיצה שאוכלים עכשיו בארה"ב שונה לחלוטין מהפיצה האיטלקית המקורית. ופתאום, אחרי שהפיצה כבשה את ארה"ב, האיטלקים ניכסו אותה בחזרה לאיטליה - והפיצה האמריקנית נהפכה לפופולרית באיטליה. ככה גם הזן - הוא חוזר ליפן בסופו של דבר, אחרי התמורות שלו במערב.

מקורות הזן

זן היא הגייה יפנית למילה צ'אן הסינית, שמגיעה מהדהאייהנה (ג'האנה) בסנסקריט (והגיעה ליפן מקוריאה כסאון או טיאן).

הזן הוא זרם בודהיסטי מזרם המהייאנה שהופיע לראשונה בסין של המאה ה6 והתגבש ככתנועה בעלת זהות עצמאית במאות 9-10. כשאנחנו מדברים על פילוסופיית הזן, אנחנו מדברים על המסורת הזו.

נזירי הזן ביקשו לבדל את עצמם משאר הבודהיסטים בכך שסירבו להתעסק בסוטרות ובטקסים, וביקשו להעביר את החוויה המדיטטיבית באופן ישיר וטהור - מהבודהה, עד לתלמידים כיום. הזן ביקש להעביר, ממורה לתלמיד, את האיכות הבסיסית של מה זה להיות בודהה.

הזן נהפכה לזרם הדומינטי בסין של המאה ה10, ונהפכה לדומיננטית גם ביפן עד לפחות המאה ה17.

אולם, זן לא ייחודית בסוגה בתוך הבודהיזם, ולא בקנה המידה של ההשפעה שהשיגה - ישנם זרמים נוספים שהגיעו להשפעה כבירה, למרות שאף פעם לא שמענו עליהן. אז מה הופך את הזן למיוחד? מדוע דווקא הזן השפיע ככה על המחשבה המערבית?

  1. לא מספיק לומר שההוגים היפנים, כמו זקני ציון כאלה, רקחו את הנוסחא המושלמת להיקלט במערב - משהו בזן דיבר לתנאים ולנסיבות שנוצרו במערב.

הקשיים והמטרות בהשוואה לזן

הניסיון ללמוד זן כמו שצריך כחלק ממהלך של פילוסופיה השוואתית - שיח אמיתי ופורה בין זרמים פילוסופים - נתקל בחמישה קשיים עיקריים:

  1. היעדר ידע\כישורים עד לשנים האחרונות, מקור הידע העיקרי במערב היה ספרות משנה - מה שסוזוקי אמר שהוא זן נהפך לזן. ההוגים המערביים לא ידעו לקרוא סינית\יפנית, ולא הכירו את הרקע שממנו צמח הזן8.

  2. שוביניזים (תיאורי\נורמטיבי) שוביניזם תיאורי מנסה לכפות את נקודת המבט של המשווה (היי, הזן הזה הוא בעצם תורת מידות של אריסטו). שוביניזם נורמטיבי הוא אפילו גרוע יותר, וקובע שרירותית מהי פילוסופיה ומהי לא (בודהיזם זה דת, לא פילוסופיה; במערב עושים פילוסופיה, אז מה שהמזרח לא יכול להיות פילוסופיה)7.

  3. היעדר ספקנות אנשים שמגיעים משוכנעים (וואו, בודהיזם זה הכי טוב, כל הפילוסופיה היא הערת שוליים של אפלטון), ולא מסתכלים על הזרמים בצורה ביקורתית. לא צריך להצדיק כל דבר כי הבודהה, סוקראטס, או ויטגנשטיין אמרו אותו.

  4. אי-התאמה שלילת עצם ההשוואה - אי אפשר לנהל דיאלוג בין פילוסופיה הודית מהמאה ה5 לפילוסופיה אירופאית מהמאה ה199 - כל צמצום בניסיון להשוואה יפגע במשמעות המערכות השונות, שלא יכולות להתחבר10.

הרעיון בהשוואת הזרמים הוא לא ליצור פילוסופיה חדשה, עולמית - אלא להשפיע על הפילוסופים עצמם, וליצור דיאלוג, שפה חדשה, תפיסת עולם חדשה.

האם זן הוא פילוסופיה? תרגיל בפילוסופיה השוואתית

כדי להתנסות בפילוסופיה השוואתית, נשווה בזעיר-ענפין בין ההגות של D.T. Suzuki וPierre Hadot.

נשאל את סוזוקי - האם זן היא פילוסופיה?, ולכך משיב

Is Zen a system of philosophy, highly intellectual and profoundly metaphysical, as most Buddhist teachings are? I have already stated that we find in Zen all the philosophy of the East crystallize, but this ought not to be taken as meaning that Zen is a philosophy in the ordinary application of the term. Zen is decidedly not a system founded upon logic and analysis. If anything, it is the antipode to logic, by which I mean the dualistic mode of thinking. There may be an intellectual element in Zen, for Zen is the whole mind, and in and posit thing that is to be divided into so many faculties, leaving nothing behind when the dissection is over. Zen has nothing to teach us in the way of intellectual analysis; nor has it any set doctrines which are imposed on its followers for acceptance. In this respect Zen is quite chaotic if you choose to say so…if I'm asked, then, what Zen teaches, I would answer Zen teaches nothing. Whatever teaching there are in Zen, they come out of one's own mind. We teach ourselves, Zen merely points the way. Unless this pointing is teaching, there is certainly nothing in Zen supposedly set up as its cardinal doctrines or as its fundamental philosophy.

היכן שהפילוסופיה המערבית מובססת לוגיקה וטיעונים יבשים, סוזוקי שוטח בפנינו הזן כאנתיתזה שלו - כדבר כאוטי, רגשי, שאפילו מתנגד ללוגיקה היבשה.

לעומתו, הדוט - שחקר את הבסיס היווני של הפילוסופיה המערבית, והתמקד בaskesis - פילוסופיה כדרך חיים - כותב

In antiquity, true philosophy is a spiritual exercise, and philosophical theories, either explicitly or implicitly, are placed in the service of a spiritual practice that expresses a particular existential attitude. The lesson of ancient philosophy consisted in Man invitation for each man to transform himself. Philosophy is conversion, transformation of the way of being and the way of living, the quest for wisdom.

Ancient philosophy proposes an art of living to man; modern philosophy, on the contrary, presents itself above all as the construction of a technical language reserved for specialists”.

This essential dimension prevents the dialogue from being a theoretical anddogmatic account and forces it to be a concrete and practical exercise, because, to be precise, it is not concerned with the exposition of a doctrine, but with guiding an interlocutor to a certain settled mental attitude: it is a combat, amicable but real. We should note that this is what takes place in every spiritual exercise; it is necessary to make oneself change one’s own point of view, attitude, set of convictions, therefore to dialogue with oneself, therefore to struggle with oneself

הדוט מציג את הפילוסופיה כעניין קודם כל רוחני, רגשי, שהתדרדר לכדי עניין יבשושי ולוגי גרידא, שמתעניין לא ברוח האנושית אלא רק במשחק עם רעיונות. הפילוסופיה כדרך חיים לא נעלמה לגמרי - היא עדיין נוכחת אצל הוגים כמו רוסו, שופנהאואר, ניטשה, קאנט, שפינוזה והיידיגר - אבל התדלדלה מאוד. לכן, קובע הדוט, הפילוסופיה העתיקה דווקא היא הזמנה לשנות את עצמנו.

הדוט מבקש - כשם שעשו הסטואים, לראות בענפי הפילוסופיה השונים - האתיקה, האפיסטמולוגיה, האונטולוגיה - חלק משלם חי ומתורגל, ולא תיאורטי נבדל; לא אני פילוסוף אנליטי של השפה - מערכת טכנית מורכבת ומנותקת - אלא דרך חיים מתורגלת. קרה משהו במערב, בסוף המאה ה19-תחילת המאה ה20, שבו כל הפרקטיקות הרוחנית הונחו למפתן הדת, והפילוסופיה נשאבה לעבר המדע - והשיירים הלכו לפסיכולוגיה. הדוט דורש מהפילוסופים לחיות את הפילוסופיה שלהם11 - לדעת אותם לא ככלי מדעי, אלא במובן התנכ"י אפילו - ידיעה אינטימית, בבשר ממש.

האם זן הוא פילוסופיה? במובנה המערבי החדש - כנראה שלא; הזן לא עף על טיעונים וניתוחים לוגיים. במובנה המערבי הישן - היוונים, הסטואים, הפילוסופים שחיים את ההגות שלהם? נדמה שכן.

  1. יונג אפילו כתב את ההקדמה לכתביו של סוזוקי (ר' מודל), ליבה של פילוסופיית הזן. ↩

  2. ובמיוחד ספרים כמו The Dharma Bums (קרואק), Zen and the Art of Motorcycle Maintenance (פירסיג) וI Celebrate Myself (גינסברג). ↩

  3. שזה בעיקר מה שהיה אז. חלקם גם למדו אצל סוזוקי, שלימד באוניברסיטת קולמביה כעשור. ↩

  4. אך לא כולם - וואטס וסניידר, למשל, הכירו את הזן הרבה יותר לעומק. ↩

  5. כמו המלחין ג'ון קייג', ולאונרד כהן. ↩

  6. בחוף המערבי של ארה"ב למשל קמים מנזרי זן שמיועדים ליפניים - כמו שאנחנו הולכים לבתי כנסת, ולא כחלק מהמיתוג מחדש של הזן. ↩

  7. מקביל לפי ארז לאנשים שאומרים שטיילור סוויפט לא עושה מוזיקה. ↩

  8. כמו למשל, לנכס את מושג הקהארמה לבודהיזם - אנחנו מכירים את השורשים של המונח בעולם המחשבה ההודי. ↩

  9. כמו השוואת חציל לקונצ'רטו של באך ↩

  10. ארז, כמובן, לא מסכים. ↩

  11. ראסל (אנליטי פיצוצים), למשל, לימד באוניברסיטת קמברידג' וניהל שם רומן עם סטודנטית, בעודו מרצה לאתיקה. כשהעלו אותו לוודעה ודרשו כיצד ייתכן שמרצה לאתיקה יבצע עבירה כזו, אמר - באוקספורד לימדתי גיאומטריה, אבל אף אחד לא דרש ממני להיות משולש. זוהי הגישה כנגדה הדוט מתקומם. ↩