יוגהצ'ארה

מצגת (תודה לגיא!)

העולם הזה אינו אלא רשמים בלבד, משום שהוא מופיע כאובייקטים שאינם אמיתיים ... תוכן החוויה החושית מציג את עצמו כאובייקט חיצוני, אף על פי שאובייקט כזה אינו קיים באמת... כל דבר המתגלה כאובייקט חיצוני כאשר בפועל אין בנמצא אובייקא כזה, אינו אלא רושם בלבד, כמו שערות על הירח הנראות לעיניו של מי שלקה בקטרט... לכן, כל תכני החוויה החושית אינם אלא רשמים בלבד.

וואסובנדהו, המאה ה4~5

טענת היסוד של זרם היוגהצ'ארה (Yogācāra) היא שאין לנו גישה אובייקטיבית למציאות: כל מה שיש הם רשמי החושים וההתניות שלנו, מהחברה ומהשפה. היוגהצ'ארה היא סיוג מסוים מתפיסת הריקות - אם אנחנו מפרקים את המציאות עם פטיש, בסוף לא אפשר יהיה לבנות שום דבר. היוגהצ'ארה אומרת - רגע, לא הכל ריק, אלא הכל ריק עבורנו.

המציאות היא סוג מסוים של אשליה - כמו שאדם עם קטרקט מייחס את הפסים בראייה שלו לירח. אין פסים על הירח, אבל החוויה החושית שלו היא אמיתית. אולי כל המציאות כולה היא עיוות כזה?¹ מה שיש לנו הוא לא המציאות - אלא רושם חושי המתיימר להיות מציאות².

הרעיון היוגהצ'ארי - שאין מציאות של ממש - סותר (כמובן) את האינטאוציה שלנו - אנחנו ממש מרגישים שאנחנו רואים משהו מציאותי. דווקא החתירה הזו נגד האינטואיציה הופכת את העסק למעניין. הכוונה היא לא לשכנע אותנו שאין מציאות (תראו איך זה הלך לברקלי), אלא רק לבחון מחדש את היחס בין תודעה למציאות, ובמיוחד בהקשר של הסבל: האם הסבל הוא תוצר של המציאות, או שמא גם מהתודעה?

יוגהצ'ארה היא זרם פילוסופי עצום - כמו התווית אידיאליזם במערב; היזהרו מלהכליל

הזרמים נעים בין זרמים מתונים יותר, הגורסים שיש לנו גישה רק לתודעה, לבין זרמים קיצוניים עד כדי הטענה שיש רק תודעה⁵.

ריקות כהיעדר כפילות

לפיכך בני האדם מהופנטים בשינה בשל רשמים שהותיר בהם ההרגל לאמץ אופני חשיבה שגויים; וכמו בחלום, כשהם רואים דברים שאינם ממשיים, כל עוד אין הם מתעוררים בעקבות השגת ידיעה טרנדנסטית, שהיא מעבר למחשבה, והיא ההפך משינה, או אז באמצעות הגשמה של התודעה המזוככת הטבעיות, הם מבינים שמושאי החושים אינם קיימים

Vimsatika-vrtti to 17c

החלום משחק תפקיד חשוב בזרם היוגהצ'ארה כדוגמה לדבר אשלייתי שנדמה לנו בזמן אמת כמציאותי לגמרי. זהו תחום שניצב בחזית המחקר כיום, אך היה אינטואיטיבי לזרם היוגהצ'ארה, ואחד מאבני התווך של המחשבה שלהם.

ראו גם

שינה וחלימה (תודעה ופסיכופתולוגיה), Maladaptive Daydreaming (תודעה ופסיכופתולוגיה).

עדיין יש, כמובן, הבדל בין המציאות בחלום: אכילה בחלום או מוות בחלום לא מתרגמים לשובע או למוות בערות. אולם ההפרדה לא מוחלטת: יש אנשים שמדברים בחלום, ואפילו מתקשרים מתוך חלום. ההפרדה לא כזו חותכת.

היעדר הדואליות הוא אכן קיומו של האין; זוהי ההגדרה של הריקות. היא אינה קיום ואינה אי-קיום, אינה שונה ואינה זהה

וואסובנדהו

התודעה קיימת; התודעה היא ריקות, והריקות קיימת. יש לנו תפיסה כפולה מסוימת של המציאות - בין הפרט לכלל (אובייקט-סובייקט). זו, חושבים היוגהצ'ארה, אשליה; אין גבול ברור ביני לבין העולם. זאת בניגוד לתפיסה של נאגרג'ונה, שחושב שהריקות עצמה אינה קיימת. התודעה האישית היא מופע אחד של תודעה כללית - כמו שברשת האינטרנט אין משתמש אחד שהוא-הוא האינטרנט³.

הדמיון של הבלתי-קיים [הבנייה של הבלתי-קיים] קיים. בתוכו הדואליות אינה קיימת. הריקות, לעומת זאת, קיימת בו.

סתירמאטי

התפיסות שלנו של המציאות אכן ישנן - אך הן אינן נבדלות ממנה ממש, כמשהו פרטני שלי.

שלושת הטבעים

ומה קורה באותה תפיסה פרטנית? החקירה נהפכת פסיכולוגית. היוגהצ'ארה דוגלים בשלושה אופנים של סובייקטיביות - שלושת הטבעים (Trisvabhāva). כל אחד משלושת הטבעים הוא חלק ממה שהופך דבר להיות מה שהוא, ולא תכונה מקרית שדבר עשוי להחזיק בה.

• הטבע המדומיין

  תפיסה כפולה של אובייקט וסובייקט; תחושה שיש אותי, ויש את זה, שעומד מולי, שני דברים נפרדים לגמרי.

• טבע מותנה

  התהוות מותנית, או ריקות; כל האובייקטים אינם דבר מעל ומעבר לזרם של תפיסות, שמכוננות גם תופס.

• טבע מושלם⁴

  הטבע של התופעות כזרימה בלתי פוסקת נטולת אובייקט וסובייקט; התודעה כמו שהיא. על המצב הזה אי אפשר להגיד דבר; זהו סוג של מצב מדיטטיבי.

דוגמה

דמיינו שאתם מסתכלים על נוף יפה בשלווה. אם ממש תשקעו בו, יש תחושה כזו שלא ברור איפה אנחנו נגמרים והנוף מתחיל - מן אחדות בסיסית כזו. זו הכוונה בטבע מושלם.

כל שלושת ההיבטים יוצרים את החוויה שלנו אודות כל דבר.

נניח וראינו עץ. אוקיי, ראיתי עץ. אני ראיתי אותו, ויש לי ייצוג של העץ, בחוץ. היוגהצ'ארה אומרים הפוך - הייצוג הוא זה שכונן את העץ, כמו נווה מדבר מדומיין. אבל הייצוג הזה מותנה - הוא לא חיזיון תעתועים יש מאין. ההבנה של היחס הזה וההתפכחות מהטבע המדומיין היא הטבע השלישי - טבע מושלם. יש משהו - אבל לא משהו מסוים - לא בקבוק או כחול או אני - יש פשוט זה.

יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותו הם מכנים שמונה התודעות. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא תודעת המחסן (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת החוצה מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר.

(כאן היה ציור יפה של הקרחון של פרויד; אני לא שם אותו כי אני בז לפרויד. בכל מקרה.)

ארז מושל את הרעיון לעריכת וידאו - התוצר הסופי הוא תוצאה של עיבוד, חיתוך ושינוי מקיף. בתמצית, התודעה שלנו היא התוצר המוכן - ואין לנו גישה לתהליך העריכה, כמו שלצופה בסרט אין גישה לפריימים שנחתכו ממנו. התודעה המוגמרת היא המחשבה (mano-vijnñāa). אחרי ישנה התודעה המזוהמת - האגו, העצמי.

המבנה הכללי הוא בערך ככה:

• תודעת המחסן (התניות, שפה, אישיות, וכדו' - משול לקרקע התודעתית, מלאה בזרעים, כמו קארמה).

  הבודהיזם הקדום הסתפק בקארמה ככוח קוסמי, בזרעים שהפעולות שלנו זורעים ביקום. אבל איפה זה קארמה? מי סופר אותה? היוגהצ'ארה מנסים לחדד ולקרקע את הרעיון הזה; הקארמה מאבדת את המימד המטאפיזי לטובת המימד הפסיכולוגי-פרטני.

• מודעות חסרת מושא (Non-referential consciousness).

• תודעה "טהורה"

• תודעה מפוצלת - בין פרט (סובייקט) לכלל (אובייקט)

  אינטואיטיבית, אנחנו חושבים את האובייקט כדבר יציב, ואת הסובייקט כארעי. היוגהצ'ארה מכוננת אותם יחד - תוצר של פיצול של תודעה אחת, שחלקיו עומדים ביחס מסוים. אני לא רואה את כוס התה כי היא שם בחוץ, אלא כי אני אני וכי יש לי התנייה מסוימת למצוא בחוץ משהו שהוא כוס תה.

אז מה המטרה של מדיטציה? היא היפוך של התהליך: אנחנו מנסים לחזור מן החושים, דרך התודעה המפוצלת, ולחזור חזרה לתודעה ה"טהורה". אלא שהחיפוש הזה עצמו עלול לפגוע בעצמו - אם נחפש את התודעה הטהורה, לא נמצא אותה - צריך פשוט להניח.

אבל אם באה משאית? היא רק בתודעה שלי!

זה שהכל נובע מהתודעה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלם מזה כהזייה. המשאית מגיעה, ואם אני לא אזוז היא תדרוס לי ת'צורה. ג'וקים מגעילים אותי אבולוציונית ונחשים מפחידים אותי. הרעיון הוא להימנע מלייחס לדברים האלה ערך אמת - כדאי לזוז מהמשאית, להתרחק מהג'וק ולא להציק לנחש, אבל לא מתוך מעמד של אמת מטאפיזית, אלא כי, בתודעה שלי, הם מזיקים.

אם יגיע דוב ונגיד, רגע, יש פה דוב? בעצם..., זה ייגמר מהר מאוד. הרעיון הוא לא לדחות את הצורך לעצמי ולהפרדה ברורה בין העצמי למציאות, אלא גם לחרוג מעבר לו, כהתפתחות והעשרה מסוימת⁶.

וואסובנדהו מרחיב -

כמו פיל שמופיע בכוח לחש קסמים של קוסם - מה שנראה לעין הוא רק הופעה. הפיל עצמו לא קיים בכלל.

הטבע המדומיין הוא התפישה של פיל; הטבע התלוי-באחר הוא מה שנראה לעין; העובדה שהפיל לא קיים שם מוסברת בתור הטבע המושלם.

דרך תודעת המחסן מופיעה כפילות, למרות שהיא לא באמת קיימת. אבל מאחר שהדואליות אינה קיימת כלל, יש רק הופעה אחת.

תודעת המחסן היא כמו לחש הקסם. המציאות היא כמו הענפים והעלים. הדמיון הוא התפישה של הפיל. הכפילות היא לראות פיל.

כאשר מבינים איך הדברים באמת, שלושה דברים קורים בו זמנית: הבנה מלאה, ויתור על היאחזות, הגשמה של דרך.

ידיעה היא אי-תפיסה; וויתור הוא אי-הופעה; הגשמה מתרחש דרך תפיסה לא-כפולה. זהו גילוי ישיר.

באמצעות אי-התפיסה של הפיל, מתרחשת היעלמות של הופעתו; ובאותו אופן מופיעה התפיסה של גוש העץ. כך מתנהל מופע הקסמים.

באותה דרך, באמצעות אי-תפיסת הכפילות - הכפילות נעלמת. וכאשר היא נעלמת לגמרי, נולדת מודעות לא-כפולה.

על ידי תפיסה נכונה, על ידי ראיית היעדר מצביע של מצבי התודעה, ועל ידי הליכה בעקבות שלוש החוכמות⁷ - ניתן להגיע לשחרור ללא מאמץ.

דרך תפיסת "רק תודעה" מושגת אי-תפיסה של עצמים;ודרך אי התפיסה של עצמים - יש גם אי-תפיסה של התודעה עצמה.

יש לנו מושג של פיל. אבל כמו פסל הפיל המרשים של הבן של ארז, אין שם באמת פיל - זה דימיון כזה של פיל. אבל הוא לא מגיע יש מאין - פסל החימר של הפיל הוא זה שהציף לנו את האשליה של הפיל.

אף אחד מהרכיבים האלה לא נמצא בחוץ - לא המושג, לא הפסל, ולא הקשר ביניהם.

מי קיים רק בתודעה שלי? מי קיים רק בתודעה שלי? פיל טוב

הכוונה של היוגאצ'ארה שהסבל בעצמו הוא מהתודעה - Mind Made; כל הרעיונות המוזרים האלה - כאב, סבל, וגיהנום - הם תוצר של התודעה בלבד (ולכולנו יש רעיונות כאלה בגלל הזרעים הקרמאטיים המשותפים). אבל מרגע שנתפכח ונכיר בו כתודעתי גרידא, ניתן יהיה להשתחרר ממנו.

Everything we know, conceive, imagine, or are aware of, we know through cognition, including the notion that entities might exist independent of our cognition.

(What is(not) Yogachara)

ביקורת

בגדול, ההתנגדות ליוגהצ'ארה נעה סביב שלושה צירים:

• זמן ומרחב

  איך ייתכן שהחוויה החושית שלנו נתונים לחוויה החושית של חלל וזמן? אנחנו לא מסוגלים לחשוב על מציאות ללא מרחב, ובטח שלא ללא זמן². עצמים לא מופיעים סתם פתאום; אם הכל בתודעה, למה הכל לפי דפוסים מסוימים? למה אין שולחנות באמצע הכביש?

  וואסובנדהו משיב - חלום; כמו שבחלום החוקים נשמרים, אבל עדיין אין לו ערך של מציאות ממש - ייתכן שגם התודעה היא כזו. רק משום שהתודעה פועלת על פי דפוסים, אין המשמעות היא שאפשר לייחס לה אמת.

• שליטה ודמיון

  יש לנו תחושה מסוימת של נבדלות בין המציאות לחלום לפי הההשפעות (Affect) שלה. אני לא אשבע אם אוכל בחלום - רק במציאות; לא יאונה לי רע אם אחטוף מכות בחלום - רק במציאות. איך יכול להיות שזה אותו דבר?

  וואסובנדהו נותן דוגמאות לקשרים בין החלום למציאות - חלומות רטובים, ושינויים פיזיולוגיים בכוח המחשבה (כמו אפקט פלצבו), אפילו תוך כדי החלום - כדי להדגים שהגבול אינו כל כך ברור.

• חוויה משותפת

  איך יצורים באותו מרחב וזמן נתון חווים את אותן החוויות, ולא חוויות שונות? היוגאצ'ארה טוענים שאנחנו חולקים זרעי קארמה משותפים - או, תנאים ונסיבות משותפות. כל תודעה היא כמו נהר זורם - וכל נהר לא ייפגש עם נהר אחר - אבל עדיין ייתכן שכל הנהרות יזרמו באותו התוואי, או תוואי דומה מאוד.

למול ההתנגדויות, ליוגהצ'ארה יש גם טיעונים פילוסופים בכדי לדחות את ההפרדה בין האובייקט לסובייקט -

הפרכת האובייקט

1. השלם נתפס רק באמצעות חלקיו (דהארמות)
2. אטומים (בודהיסטים) לא יכולים להתקשר ביניהם
3. אטומים לא יכולים ליצור אובייקטים
4. אין חלקים ולכן אין שלם.

The combination of partless entities, however, is conceptually impossible. Vasubandhu points out that if they combine on one “side” with one atom and another “side” with another—those “sides” are parts. The opponent must account for the relation between those parts and the whole, and we are brought back to the beginning. Furthermore, if they are infinitesimal, they cannot be combined into larger objects.

הפרכת הסובייקט

אם אין אובייקט - של מה יש סובייקט?

Because it discerns, it is vijñna , consciousness; since it has no real object it neither can have the nature of a knower, a perceiver. Therefore, because the external object does not really exist, the consciousness does not exist in reality as a perceiver...

But it is not the case that it does not exist as the reflection of things, sentient beings, ego-substances and ideas. For if the consciousness should not exist in that capacity, we should have to admit the absurdity of absolute nonexistence

אידיאליזם?

מכל זה, היוגהצ'ארה נשמעת כמו אידיאליזם . האמנם?

Because there is no grasping in the absence of what is to be grasped . There is a grasper if there is something to be grasped, but not in the absence of what is to be grasped . Where there is no thing to be grasped, the absence of a grasper also follows, there is not just the absence of the thing to be grasped. Thus there arises the extra-mundane non-conceptual cognition that is alike without object and without cognizer

יש כמה דרכים לאכול את זה:

• יש רק תודעה - תודעה יוצרת עולם - אידיאליזם מטאפיזי (מטאפיזי - ברקליאני)
• הסובייקט הוא מצע לכל החוויה - אידיאליזם אפיסטמולוגי (טרנסנדנטלי - קנטאיני)
• לא זה ולא זה - לא ניתן לדעת או להביא לתחום הניסיון משהו מעבר לסובייקט התופס (סוליפסיזם)

אולם, ניתן לטעון שיוגהצ'ארה הוא בכלל לא אידיאליזם - משום שבתפיסה היוגאצ'ארית, התודעה היא הבעיה - הדבר שיש להתגבר עליו, ולא הפתרון. היא לא טרודה בכלל במה יש בחוץ באמת - היוגהצ'ארה פועלת רק במימד הפסיכולוגי.

Everything we know, conceive, imagine, or are aware of, we know through cognition, including the notion that entities might exist independent of our cognition. The mind doesn't create the physical world, but it produces the interpretative categories through which we know and classify the physical world, and it does this so seamlessly that we mistake our interpretations for the world itself

מאמר - Between the Horns of Idealism and Realism (Priest)⁸

---

1. היראקליטוס - היין מתוק לך ומר לי... ↩

2. מזכיר את התפיסה של קאנט - איננו יכולים לתפוס אלא בחלל ובזמן, ודרך הקטגוריות. ↩↩

3. מזכיר את המוניזם של שפינוזה (אלוהים (או טבע) הוא דבר חושב). ארז מחדד שהרעיון היוגהצ'ארי לא טוען לאמת מטאפיזית, אלא יותר פסיכולוגית. ↩

4. suchness thusness ↩

5. זה נשמע כמו סוליפסיזם. ↩

6. למרבה הצער, aufheben. ↩

7. הבנה, תרגול ויישום. ↩

8. כן, Priest הזה. ↩