מהיאנה

מתודת הפירוק שאיתה החל הבודהה מאיימת לקחת אותנו למקומות ניהליסטים, כפי שחשש זרם האבידהארמה. מדוע שנקבל את כל הפירוק הקיצוני הזה, במקום פשוט לוותר על הבודהיזם? באיזשהו מקום, עברנו מהרעיון של הבודהה, כרופא לבעיית הסבל, לסף הניהיליזם. כתנועת נגד לכיוון הזה, קמה מסורת המהיאנה - אחת משתי המסורות העיקריות כיום, והגדולה ביותר. בערך במאה ה2 לפני הספירה, התנועה הזו קמה באיזשהו אופן - אנחנו לא יודעים איך - וחוללה שינוי אדיר בתפיסה ובפרקטיקה הבודהיסטית.

לצד המהיאנה, רק מסורת התרוודה שרדה מהעת העתיקה, וכיום שתי מסורות אלו הן הדומיננטיות בעולם הבודהיסטי - שנעלם מהודו עם האליטות וממרכז אסיה אך הגיע עד יפן ומונגוליה¹.

בערך ב~100-200 לפנה"ס קמות קבוצות של נזירים ומתחילות לשאול שאלות קשות על התפיסה שלהם. הבודהיזם, הם החלו לחשוב, הוא קצת יותר מדי פרטני: כל אדם טרוד בשחרור שלו. האם הרעיון של השחרור העצמי לא סותר את היעדר האני? את ההיאחזות?

המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את כ ו ל ם - כל היצורים החיים. במקום הארהאט - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את הבודהיסאטווה - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה לחמלה (Karuna)²¹, ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.

ראו גם

ר' גם - סוטרת הלוטוס²² - הבית בוער

תפיסת הריקות

טקסט

נגרג'ונה - שירת השורש של דרך האמצע

הריקות שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה², שעיקר הגותו בספר שירת השורש של דרך האמצע.

על רקע השגשוג הפילוסופי, קם זרם שמזהה בעיות בבודהיזם שקדם לו, ומתקומם כנגדן. אלו הם ההמהייאנה⁷ - המרכבה הגדולה - שמכנים את אלו שקדמו להם ההינאיאנה⁸ - המרכבה הקטנה³.

המהייאנה מנסים להחזיר את הבודהיזם חזרה לעולם, מן השאיפה להשתחרר ממנו. הבודהיזם הקדום תופס את העולם כסמסרה - כלא שאנו רוצים לברוח ממנו. המהייאנה טוענים שישנה סתירה בתפיסה הזו, משום שהיא ממוקדת רק באני - ומה עם כל השאר? מה עם אלו שאין להם את המשאבים, את הקיבולת, להשתחרר מהסבל?

המהייאנה מבקשת שחרור מתוך חמלה אל כל אלו, וליצורים החיים כולם; השחרור אינו בשבילי, אלא כדי שאוכל להישאר כאן, ולעזור לכל היצורים החיים להשתחרר. אדם שכזה, שניצב על הסף לשחרור ובוחר להישאר בעולמנו שלנו, הוא בודהיסאטווה⁴. הבודהיסאטווה מחזיק בחוכמה מסוימת, שמאפשרת לו לנתק את ההפרדה בינינו לכל היצורים החיים - וזוהי הריקות⁵. המהייאנה מזהים זיהוי מוחלט בין הריקות לחוכמה: אלו שרואים את המציאות כפי שהיא, חייבים להיות חומלים. החמלה, לשיטתם, היא הכרח לוגי - לא מעלה מוסרית.

הכוונה כאן היא לא לרחמים - אני, מעמדתי העליונה, חש כלפיך אמפתיה - אלא לחמלה - זיהוי מוחלט בין הכאב שלי והאושר שלי לזה של כל היצורים החיים.

הבודהיסטים משווים את תפיסת הריקות לתפיסת נחש, או ללקיחת תרופה: אם תתפוס נחש מהצד הלא נכון⁶, או תיקח תרופה במינון הלא נכון, אתה תינזק - יותר מאשר אם לא היית אוחז בנחש או נוטל את התרופה כלל. זוהי תפיסה קיצונית, שאי-הבנה שלה יכולה להיות הרסנית. אז איך עלינו להבין את הריקות?

נגרג'ונה, מזרם המביאמיקה, מייסד את תפיסת הריקות - דרך האמצע של הריקות. בתפיסה זו, הוא מנסה לבסס איזשהו יחס בין המציאות הנתפסת, למציאות המוחלטת.

בפילוסופיה המערבית והמזרחית כאחד ישנה תפיסה רווחת שישנה איזושהי אמת. יש עולם שם בחוץ, שאפשר לגלות או לתאר בחוקים פיזיקליים. התיאור שלנו הוא האמת היחסית - והיא לעד תחטא מהאמת המוחלטת.

תפיסת הריקות אינה רעיון חדש, והמהייאנה לא מציגים אותו ככזה: הוא מופיע כבר בסוטרות של הבודהה:

It is said that the world is empty, the world is empty, lord. In what respect is it said that the world is empty? The Buddha replied, Insofar as it is empty of a self or of anything pertaining to a self: Thus it is said, Ānanda, that the world is empty.

Suñña Sutta

הריקות בתפיסתו של הבודהיזם הקדום נובעת מהאנאטמן - אין אני. על רקע התפיסה הזו, האבידהראמה מרחיבה את הרעיון הזה - בכך שאם מפרקים את העולם היחסי, הנתפס, מגיעים בסופו של דבר לאמת המוחלטת - הדהארמות. אין קיום עצמי, משום שאותן הדהארמות הן רגעיות, ומגיעות רק בהרכבים, כחלק משרשרת של התהוות המותנית. המהיאנה טוענים כלפי האבידהארמים שהם בסך הכל מציגים מפה למדיטציה, שמטרתה לעזור למתרגל להשתחרר - ולא אמת של ממש¹⁰. אלא שבשלב מסוים, היחסיות הזו אבדה, והאבידהארמים התדרדרו לאמונה שבאמת יש דהארמות, במציאות המוחלטת. נגרג'ונה קם נגד הזיהוי הזה.

כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?

ראה גם

המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.

את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה מה יש, סביר שהיה משיב ריקות. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.

ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - אטאראקסיה. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.

בעלי התודעה חברת הבסיס, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.

נגנרג'ונה, שישים ההגיונות

ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי אני, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא יש, וזה לא אין - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.

ההתהוות המותנית, שהיא ההשקטה המורכבת של עומס ההדמיה. אין בה הכחדה או היווצרות ואין בה ביטול או נצחיות ואין בה אחדות או ריבוי והיא אינה באה ואינה הולכת. אותה לימד הבודהה, גדול המורים ואותו אני מהלל.

נגרג'ונה, פתיחת שירת השורש של דרך האמצע

ההדמיה היא הניסיון שלנו להתמודד עם המציאות באמצעות מושגים - מילים, רעיונות - שאנחנו מנסים לייחס למציאות ממש. נגרג'ונה מבקש לנתק את הקשר הזה: המושגים והרעיונות הם כלים מעשיים, ולא המציאות עצמה. כשם שהאבידהארמים שגו בכח שייחסו מהות לדהארמות, כך אנו שוגים כשאנו מתיימרים לייחס למילים שלנו אמת. הרי הבודהיזם כולו הוא כלי מעשי, שאינו מתיימר לאמת לאמיתה.

נגרג'ונה מרסק את המושגים שלנו אחד אחרי השני - תחילה את המהות והסיבתיות, ומגיע עד לבודהה העצמו - בשיא היצירה הוא אפילו אומר שלמעשה, הבודהה אינו לימד שום דבר. נגרג'ונה היה נזיר בודהיסטי - בפירוש אדם דתי - ובכל זאת הוא קם כאן ואומר, רבותיי - קחו גם את הבודהיזם בעירבון מוגבל.

אמת, אומרים הבודהיסטים מבודהה ועד נגרג'ונה, היא טבעו של התנאי. כל הדברים שישנם הם מותנים - ומה שמותנה, אינו יכול להיות בעל טבע מהותי בפני עצמו. למול תפיסת האמת האפלטונית, שיש אמת שנסתרת מעיננו, שנוכל לגלות בכח התבונה, התפיסה הבודהיסטית היא שאין אמת מוחלטת. אין ישות מוחלטת, שאינה תלויה בנו ולא בתפיסה שלנו¹¹. אז ביססנו: - האמת היא טבעו של התנאי - כל הדברים שישנם הם מותנים - מה שמותנה, אינו יכול להיות בעל טבע מהותי בפני עצמו

ומכאן, נגרג'ונה מפרק את הדהארמות בשלוש טענות: - אם לדהארמות יש מהות¹² הן חייבות להיות בלתי תלויות ונצחיות - מכיוון שאנחנו יודעים שדבר אינו קבוע ונצחי אז ברור שגם הדהארמות נעדרות קיום עצמי נפרד - אם אין לדהארמות קיום עצמי נפרד אז אין דהארמות

נגרג'ונה מבסס את הדהארמות כמושג עם סתירה מובנית, אפריורית - כמו בנה של אישה עקרה או רווק נשוי: אין ולא יכול להיות דבר בעולם מאחורי המושג הזה - לא כי לא מצאנו אחד עדיין, אלא כי מעצם כינון המושג הוא לא יכול להיות קיים.

אלא שהדבר הזה מוביל אותנו לפרדוקס - האמת המוחלטת היא שאין אמת מוחלטת - וזוהי האמת המוחלטת?

הפתרון הוא הפרדה בין שני מובנים של אמת מוחלטת: 1. אמת מוחלטת (1) מתייחסת לאופן שבו הדברים באמת 2. אמת מוחלטת (2) היא אופן ההתייחסות לישויות שיש להן מהות עצמית

1. לעולם, באף מקום אין כלל דברים שנוצרו - מעצמם, מאחר, משניה, או בלי סיבה (שירת השורש, 1.1)

2. היווצרות מעצמו כל דבר שנוצר מעצמו, הוא לא נבדל - הוא עדיין עצמו, ונותרנו רק עם דבר אחר. זוהי רדוקציה אינסופית

3. היווצרות מאחר אלו דברים זרים לחלוטין - לא יכול להיות ביניהם קשר - למה שדבר עם מהות א' ייקשר לדבר עם מהות ב'? א' הוא בהגדרה מה שאינו ב'!¹³ לא יכול להיות בין שני דברים זרים קשר של סיבה ותוצאה.

4. גם מעצמו וגם מאחר זהו פשוט שילוב של שתי טעויות - למה שזה יהיה נכון?

5. לא מעצמו ולא מאחר זוהי נצחיות - דבר לא נוצר מלכתחילה. בעולם כזה, לא יכול להיות שום שינוי - שום דבר לא נוצר, ולא נכחד.

בתמצית: דברים לא יכולים להיווצר באמת - הם ריקים; הרעיון של מהות הוא סתירה לוגית.

נגרג'ונה לא טוען שאין כלום - זהו לא ניהיליזם אונטולוגי. הוא טוען שאין לנו שום דרך לדעת את האמת המוחלטת. תגיד אטומים? נפרק לך את האטומים; תגיד אל? נפרק לך את האל; כל דבר ניתן לגרור לכדי ריקות. מה שזה לא יהיה שיש שם בחוץ - כל מה שיש לנו הוא המפה הפרטנית שלנו, ואין לנו שום גישה למציאות המוחלטת, אם בכלל יש כזו¹⁴. דברים כמו מדע, ובודהיזם, הם מה שעובד - אבל לא מה שנכון.

כשל הסיבתיות

מכל אלו עולה כי הסיבתיות היא מושג בעייתי, שאנחנו לא ממש יכולים לבסס. סיבה ותוצאה, שני פרדיקטים בסיסיים כל כך של המחשבה שלנו, לא ממש יכולים להתקיים: אם יש תוצאה, הרי שאין סיבה; אנחנו רואים סיבה ותוצאה ביחד - ולא על ציר הזמן.

נניח ואנחנו שותלים זרע, שאנו יודעים שיגדל לעץ. הזרע יצמח לאט מאוד - ואנחנו נסיק שהוא סיבת העץ. אבל באיזשהו אופן, אנחנו רואים את הנולד: אנחנו יודעים מיד שהזרע הזה יהיה לעץ. אבל האם המסקנה הזו מבוססת? איך אנחנו יודעים שהזרע הזה יגדל לעץ? אנחנו יכולים לנחש ניחוש סטטיסטי - אבל אנחנו לא באמת רואים את הסיבה והתוצאה - היא תהליך שקיים רק אצלנו בראש - ולא במציאות; כך עולה מהניתוח הלוגי¹⁵.

כנגד הבודהיזם

עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים באטמן - שיש מהות עצמית, שיש אני, שיש אמת. כעת, הוא משיב לבודהיזם.

הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:

כשזה ישנו, ההוא קיים

שירת השורש, 1.10

אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו. נגרג'ונה קובע שאינו תקף כלל.

תנאי של דבר קיים או של דבר לא קיים איננו הגיוני. של מה הוא התנאי של דבר לא קיים? ואם הדבר קיים - למה התנאי?

שירת השורש, 1.6

היריב¹⁶ הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם, הוא יגיד. אתה אינך בודהיסט. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.

1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות

2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה

3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם

4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה

5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!

6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם

שירת השורש, פרק 24

(6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.

1. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע

2. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה

3. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה

4. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה

ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון. ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין האמת המכסה של העולם ווהאמת העליונה. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא אמת מוחלטת - אך למעשה, היא אמת יחסית. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - ולחוות אותה - לא נגיע לשום מקום¹⁷.

1. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי

2. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה

3. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו

4. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני

5. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו

6. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי

7. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.

8. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.

אתה הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. אתה, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות היא ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק בהיעדר מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.

1. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות

2. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו

3. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת

4. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה

5. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה

עד הנירוונה, רבים יגידו, אנחנו הולכים איתך. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.

החושבים ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי, תפיסתם היא של היאחזות גדולה

שירת השורש, פרק 16, 9

ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע

שירת השורש, פרק 24, 18

אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.

שירת השורש, פרק 25, 19-20

ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.

שירת השורש, פרק 25, 24

והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.

אני נמצא בסמסארה. אני תמיד רוצה להגיע לנירוונה. אבל נירוונה מוגדרת ביחס לסמסארה. הסמסארה היא כאן, והנירוונה היא שם. כל עוד אני כאן, אני בהכרח לא שם; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, הוא הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.

ראה גם

אני רוצה להיות שם (רחוב שומשום)

מזהים את השם? זו הנירוונה.

המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר

שירת השורש, פרק 13, 8

נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כהשקפה, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה.

אז מה עושים? מוותרים על הכל?

באיזשהו מקום, אנחנו צריכים להחזיק את המקל בשני קצותיו.

מצד אחד, יש אמת יחסית - כזו שעושים בה ספורט, אוכלים בה ארוחת ערב ואולי מתרגלים תרגול בודהיסטי. מצד שני, אנחנו זוכרים שהאמת ריקה. אנחנו נקשרים יותר מדי? נאחזים יותר מדי? אנחנו נזכרים - המציאות ריקה. ואם משחררים יותר מדי? זה ריק, וזה ריק, וזה ריק? מיד נחזיר לו - גם הריקות ריקה!. ואם יטיחו בנו שהריקות ריקה היא סתירה? אתה סותר עצמך! נגרג'ונה משיב בסיפור:

דמיין שאדם ישן, והבית שלו עולה באש. מגיע אליו שד בחלום, ואומר לו - קום, תתעורר - צא מהבית!. נגרג'ונה שואל - מה מעמדו של השד? הוא לא קיים; האדם המציא אותו. אבל, בזכות אותה "אמת", הוא השיג משהו במציאות.

נגרג'ונה מושל את עצמו לשד הזה. הוא לא טוען בפנינו טענה; הוא רק אומר - תפקחו את העיניים.

הריקות היא לא השקפה; היא רק מצב הדברים

ראה גם

סוטרת לב החוכמה השלמה

משמעות הריקות

אונטולוגיה

הריקות היא התקפה על כל אפשרות של אונטולוגיה. אין לנו אפשרות להגיד מה טבע המציאות - כי למציאות אין טבע.

אפיסטמולוגיה

אין לנו דרך להכיר את העולם מעבר למוסכמות שלנו על העולם¹⁸; מה שיש לנו הוא רק מפה. אפשר וראוי לחדד את המפה הזו - אבל היא רק מפה, ואין לנו דבר מעבר לה.

שפה

תשכחו מזה; השפה לא תוביל אתכם לשום הבנה אמיתית של המציאות.

מיסטיקה\מדיטציה

הבודהיזם התפזר לכל עבר אחרי הריקות. אחת הפשרות היא שישנה רק התודעה. מה אם בעצם אין מציאות בכלל - אלא רק תודעה? הסיבתיות אינה סיבתיות בעולם - אלא סיבתיות תודעתית. זוהי אסכולת היוגהצ'ארה. ממנה עולה כי הרעיון שיש הבדל בין המציאות לתודעה שגוי - ולכן, באיזשהו מקום, אנחנו יכולים לדעת את המציאות - כי אין מלכתחילה הפרדה. אלו ההוגים שמבקשים לשמר את המפות המדיטטיביות - בכך שהם שוללים את המעמד החומרי של הדהארמות, אבל מכוננים את המעמד הרוחני שלהן¹⁹.

תפיסות אחרות - כמו הזן או הבודהיזם הטיבטי - מרימות ידיים בשלב זה ונסוגות למדיטציה. אלו גישות לא-דואליות²⁰. נגרג'ונה לשיטתן כיסח את הפילוסופיה - ואין טעם להמשיך בהתפלספות - רק בטיפוח הנפשי. התפיסות האלו קובעות כי בעצם כל מחשבה רציונליות, בהיותה השקפה, תגרור אותנו לסתירה. חלקן מנסות ליישב את המציאות כנטולת אובייקטים וסובייקטים, ומכוננות סוג של מציאות תודעתית אחת; חלקן זונחות את הפילוסופיה לגמרי, ומתמידות במדיטציה ממקום לא-רציונלי.

---

1. כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי. ↩

2. אם אתם רוצים להכיר פילוסוף בודהיסטי אחד, אומר ארז, זה האיש. ↩

3. ארז משווה את ההבדל ביניהם כמו ההבדל בין הקדם סוקראטיים לסוקראטס. ↩

4. וכמובן, שהרעיון מכיל בתוכו גם אלמנטיים מיתיים ואגדיים. ↩

5. sunya, Śūnyatā ↩

6. הזנב - הוא יסתובב ויכיש אותך. בעקבות המשל הזה, נגרג'ונה מתואר לעיתים כיושב בתוך נחש. ↩

7. Mahāyāna ↩

8. Hinayāna ↩

9. Mūlamadhyamakakāri ↩

10. ארז מושל את זה לפרויד - הפרויאדיאנים לא באמת האמינו שיש אגו, סופר אגו וכדומה - זה מודל שמאפשר להם להסביר ולטפל. ↩

11. בניגוד למציאות הבלתי-נגישה של קאנט, למשל. ↩

12. svabhāva ↩

13. מהות היא מילת המפתח: אנחנו לא שואלים איך נוצרים דפים מעץ, אלא איך דברים עם מהות מסוימת מתחברים עם דברים עם מהות שונה לגמרי (כמו רוח ונפש - הבעיה הפסיכופיזית). ↩

14. ארז מושל את זה לסימנים בווייז - ציור של עיגול הוא כיכר; כולנו מבינים שלא ככה הוא נראה, אבל זה משרת אותנו. אם נחשוב שהעיגול הזה, כפי שהוא מוצג, הוא כיכר באמת - אנחנו בבעיה. ↩

15. באופן דומה, נגרג'ונה מפרק את הזמן, את התנועה, ואת רוב יסודות המציאות שלנו - וככה מגיע למסקנה שהכל ריק. ↩

16. בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה. ↩

17. ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה את טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים. ↩

18. קאנט ויום מחזיקים בדעות דומות. ↩

19. בדומה למונדות של לייבניץ. ↩

20. יש פה זינוק אדיר לאורך השנים - מהמאה ה2-3 לפנה"ס עד המאה ה13-14 בסין\יפן. ↩

21. המושג הכי חשוב בבודהיזם המהייאנה ↩

22. המהיאנה חשפו סוטרות רבות שנטענו להיות מפיו של בודהה בעצמו, שנשארו סודיות עד כה; רוב הסוטרות המפורסמות ביותר בבודהיזם, כמו זו, מגיעות מכאן. ↩