התהוות מותנית

כאשר ההוא קיים - זה קיים; משום שההוא נוצר זה נוצר. אם ההוא לא היה נוצר - זה היה לא נוצר

הבודהיזם מראשיתו עסוק בסיבתיות. התפיסה הבודהיסטית כולה מייחסת את המציאות לרצף של קשרים סיבתיים, שעליהם היא מנסה לעמוד ולהסביר. ההתהוות המותנית¹ היא התיאוריה שמבקשת להסביר את הסיבתיות.

הרעיון מאחורי ההתהוות המותנית היא שיש דרך אמצע, בין שתי קצוות:

כל הדברים נצחיים, קיימים ומהותיים הגישה המהותנית הזו מייחסת גורם אחד, בלתי משתנה (האל, האידאות וכו'), ולא מאפשרת שום שינוי נוסף.
כלום לא קיים הגישה הניהיליסטית הזו לא מאפשרת שום קביעות - הכל מתרחש באקראי ובפאניקה, וכלום לא משנה.

הבודהיזם מאזן בין שתי הקצוות בהתהוות המותנית, שקובעת כי כל דבר נוצר, משתנה ונכחד כתוצאה של הסיבות שקדמו לו.

ההבנה הזו אינה פיזיקלית; אף בודהיסט קדום לא חיפש לבנות מאיץ חלקיקים. מטרתה לחולל שינוי בתודעה שלנו.

אילו נבין קצת מהסיבתיות הזו, נוכל להשפיע עליה ועל התודעה שלנו לחיוב.

הבודהיזם לא מעניק את חופש הבחירה המוחלט של הניהיליזם: כל אחד מאיתנו מותנה באינספור גורמים; מנגד, הוא שולל את הדטרמיניזם, וממשיך לייחס לאדם את היכולת לשלוט בגורל ובתודעה שלו, עד רמה מסויימת, בזכות הבנת התהליך. זהו סוג של דטרמיניזם רך.

חשבו על תינוק עם כמה צעצועים בעריסה. הוא יכול לשחק באחד או באחר; יש לו בחירה מסוימת. אולם, אין לו חופש מוחלט - מה אם הוא רוצה לשחק בפלייסטיישן? הוא לא יכול כי: 1. הוא תינוק 2. אין לו בכלל פלייסטיישן 3. הוא לא יכול ללכת להביא אחד (ר' 1.)

כלומר, יש לו מרחב תמרון מוגבל, שבתוכו הוא יכול לפעול.

ההתהוות המותנית היא מודל מדיטטיבי, מעגלי, סיבתי, שמנסה לקבוע על סמך הסיבתיות את רצף הפעולות שיביא אותנו לשחרור. היא חלק בלתי נפרד מתפיסת היקום הבודהיסטית - התודעה, הגוף והיקום קשורים בקשר סיבתי מותנה בלתי נפרד.

^מנדלה^ ^(bhavacakra)^ ^בודהיסטית^

ראו את המנדלה הזו, המייצגת את ששת העולמות הבודהיסטית. במרכזה, התרנגול, הנחש והחזיר - המייצגים את התאווה, הרצון הרע והאשליה. כל אחד מן העולמות מייצג מצב תודעתי מסוים. עולם בני האדם מלא בסבל, אבל גם באושר; עולם הרוחות הרעבות מלא בהשתוקקות בלתי מאוזנת³; עולם הגיהנום, המורכב משמונה סוגים של גהנומים, כשכל אחד הוא סבל מסוג אחר; מישור החיות, שמלא רק בצורך לאכול והפחד להיטרף; עולם האלים-למחצה, שבו כולם עשירים, טובים ומלאי טוב, אבל לעד אינם מרוצים, ותאווים לעוד ועוד כוח; ולבסוף, עולם האלים, הטוב באופן מוחלט.

ההיכרות עם 12 החוליות היא תנאי הכרחי, אך לא תנאי מספיק לנירוונה; ההבנה של 12 החוליות רק נותנת את הסיכוי לשיחרור, אך אינה מספקת. זה לא שיש X כלשהו שנוכל לעשות שיבטיח את השחרור; אין שרשרת סיבתית שנוכל לקטוע שתשחרר אותנו סופית - תמיד תהיה אחת אחרת

12 החוליות¶

בקצה הגלגל, ישנם 12 דמויות: - איש עיוור, המייצג את הבורות⁵ - קדר, המייצג את הדפוסים הנפשיים - הקוף, המייצג את התודעה - אנשים החותרים בסירה, המייצגים את התודעה בעולם - בית בעל שש חלונות, המייצג את ששת החושים - המגע, המייצג את התוצאה של התודעה במציאות כפי שהיא נקלטת דרך החושים - אדם שנפגע במצחו מחץ, המייצג את הרגשות - אדם שותה אלכוהול, המייצג את ההשתוקקות - אדם\קוף התופס פרי מעץ, המייצג את ההיאחזות - ילד\זוג, המייצג את ההיווצרות - אישה יולדת, המייצגת לידה - ולבסוף, מוות.

חשוב להבין מההמחשה הזו, שהבודהיזם לא מייצג את החוליות או את התודעה כדבר פרטני, אלא כחלק בלתי נפרד מן היקום. למעשה, הבודהיזם אינו מאמין בגלגול נשמות כפי שאנו חושבים - משום שאין נשמה, ואין אני - אלא את 12 החוליות המותנות האלה, העובדות ביחס כזה ואחר בינן לבין עצמן, ועם היקום.

התפיסה הזו היא חוק שימור התודעה הבודהיסטי. כל רגע ורגע, אתה נוצר מחדש - משום שלדפוסים מסוימים יש נטייה להתמיד. לכן, אתה עכשיו ואתה עוד חמש דקות אינם אני אחיד, אלא רק אני דומה - משום שישנו שינוי, אבל לא שינוי כה דרמטי. בעת המוות, הדבר היחיד שמתרחש הוא שינוי הדפוס, שמוביל ליצירה מחדש שונה, בהתאם לסיבות המשתנות.

הבודהיזם אינו מנסה להסביר במעגל הזה את הקיום עצמו: הוא אינו מתיימר לדעת את האמת המוחלטת, ואמיתותם של העולמות האלה אינה רלוונטית. המנדלה, יצירת היקום, והסיבה מאחורי היחסים הסיבתיים האלה אינם מעניינים את הבודהיסטים בכלל - הרעיון מאחורי זה הוא פשוט להמחיש את הדברים בצורה שתוביל לשחרור.

המלצה: פרק 5 בספר של גתין

2 החוליות הראשונות⁶, בורות ודפוסים מנטליים, הן נקודת המעבר הראשונה, משום שהן אלו שנוצרו על ידי סיבות העבר. הבורות והדפוסים המנטליים יוצרים את ההכרה, הגוף-נפש, ששת החושים, המגע החושי, התחושה, ההשתוקקות, ההיאחזות וההתהוות - התודעה שלנו, החוויה שלנו עכשיו, פירות ההווה. כל אלו הם נקודת המעבר השנייה. החוויה העכשווית - סיבות ההווה - מובילה לסיבות העתיד - הלידה, הזקנה והמוות. אלו הם נקודת המעבר השלישית - חזרה אל הבורות.

הדפוס הזה לא בשליטתנו, אבל בכל נקודת מעבר כזו, יש לנו הזדמנות לשבור את המעגל. אין לי שליטה על סיבות העבר שהביאו אותי למי שאני, אבל בנקודות האלו, יש לי מקום להשפיע על הסיבות האלו, ובכך לשנות את המצב.

נניח ואני הולך לבית קפה, ורוכש קשה, והוא מגעיל. דפוסי העבר והבורות יגרמו לי להגיד, ואוו, איזה קפה דוחה. אולם אם אלך שוב למחרת, אוכל לשנות את המצב. הבריסטה עובד ב25 ש"ח לשעה, בהתחשב - זה לא כזה גרוע. אחרת, אהיה לכוד בזה קפה גרוע בלי הפסקה!

זוהי התפיסה הבודהיסטית - ללא חופש רצון מוחלט, וללא דטרמינזם מוחלט. בכל פעם שאנו נפגשים עם המציאות, יש לנו רגע של שליטה איך לפגוש אותה - ולהפוך נסיבות פחות טובות ליותר טובות. לא מושלמות, ולא תמיד - אבל גם לא בכפיפות נוקשה ומוחלטת ליקום. בתמצית, אתה יכול לעשות הרבה - עם מה שיש לך.

בורות avijjā¶

הבודהיזם מייחס את מקור כל הבעיות מראיה לקויה של המציאות - בורות. הבורות הבודהיסטית אינה היעדר מידע, אלא תפיסות שגויות המושרשות בנו שעלינו לעקור באמצעות תובנה מדיטטביתית. הבורות היא לרוב תחילת התהליך, אך גם היא מותנית - הבודהיזם אינו טוען לחטא קדמון² - אלא שהבורות הזו נוצרת כל פעם מחדש.

משום שהיא מותנית, ניתן לסלק אותה.

דפוסים נפשיים sankhāra¶

זוהי אחת מחמשת הסקנדות. התודעה שלך מותנית מכורח הבורות שלך, וחוויות המציאות שלך, ומשפיעה על איך שתפעל בעולם. ההתניות האלו אינן רעות או טובות, אבל הן משפיעות עלינו מתחת לפני השטח, מבלי שאנו מכירים בהן. עלינו להיות מודעים להתניות האלה, וכיצד הן משפעלות אותנו - וכך לנטרל אותן: לא הן יקבעו את האופן שאנו מגיבים.

12 החוליות כדרך אמצע¶

Kassapa, [if one thinks,], The one who does an action is the same as the one who experiences,, [then one asserts] with reference to one existing from the beginning: dukkha is created by oneself. When one asserts thus, this amount to the eternalism. But, Kassapa, [if one things,] The one who does an action is different from the one who experiences, [then one asserts] with reference to one stricken by feeling: dukkha is created by another. When one asserts thus, this amount to the annihilationnism. Without veerting to either of these extremes, the Tathagata teaches Dhamma by the middle: Conditioned by igonrace are constructing activities

condition + awareness -> reconditioning -> deconditioning From the arising of (spiritual) ignorance is the arising of the constructing activities; from the stopping of (spiritual) ignorance is the stopping of the constructing activites. This Noble Eightfold Path is itself the course leading to the stopping of the constructing activities

Nirvana is the stopping of the entire sequence of conditions mapped out in the conditioned co-arising teaching. Nirvana is not something that is conditionally arisen, but is the stopping of all such processes

ההתהוות המותנית היא דרך אמצע בין גישות קיצוניות - בין ניהיליזם לסובטניאליזם, בין מוניזם לדואליזם, בין נצחיות להכחה מוחלטת. הקיום הור מותנה וסיבתי; הדברים קיימים לזמן מוגבל ונוצרים כתוצאה מדברים אחרים.

זה לא שעוד עשר דקות, תהיה אותו בן אדם; אין אני. האם תוכל להסיר מעצמך אחריות מוסרית, כי אינך אותו אדם? לא; התנאים שאתה יוצר עכשיו הם הסיבה לאדם שתהיה עוד עשר דקות.

Paticcasamuppāda ("הנה התחלנו לקלל בסאנסקריט") - מקור מותנה, מצב נובע, Conditioned coarising ↩
אם ישו לא היה מקריב את עצמנו, אם לא היה אל מיטיב, לא יכולנו לעשות דבר. הבודהיזם חושב אחרת. ↩
הרוחות הרעבות מומחשות באופן מסורתי כבעלות בטן אדירה וצוואר דקיק, לסמל את כך שלעולם לא יוכלו למלא את התשוקות שלהן. ↩
למעשה, יש בבודהיזם שמונה רמות של גיהנום - כל אחד מסוג אחר ומסב סבל אחר לגמרי. ↩
ההיפך מהבורות הבודהיסטית אינו אמת, שהבודהיזם לא מתיימר אליה, אלא החוכמה - אותם הדברים שמובילים לשחרור. ↩
ראשונות שרירותית - אין למעגל הזה סדר בבודהיזם. ↩