שפה

מצגת

יש לנו רק כלי אחד לעשות פילוסופיה - השפה.

אבל השפה היא כלי בעייתי - היא לא יכולה לתאר את המציאות היטב¹ -

1. היא מניחה אני (אבידהארמה), או יחסי אובייקט-סובייקט. אבל אם אין אני?...
2. היא מבוססת מושגים, שתמיד ניצבים ביחס אחד לשני - ימין הוא ימין ביחס לשמאל; ואיך מתארים משהו שלא ביחס למשהו אחר?
3. היא מאפשרת דברים כמו פרדוקסים וקואן-ים (זן).

ובכל זאת, אנחנו חושבים בשפה, וגם בכדי לחוות דברים מעבר לשפה, אנחנו צריכים את השפה². איך מתגברים על המתח הזה? לבודהיזם יש כמה הצעות -

• לדחות את הבעיה או להתעלם ממנה³

  השפה הבודהיסטית היא סוג של רפסודה; מטרתה לעזור לנו לחצות את נהר הסבל ותו לא. לא צריך לתת לה יותר מדי משקל.

הפילוסופיה המערבית, ככלל, מחפשת לכונן מושגים; הבודהיזם מחפש להיפטר מהם, לצמצם אותם החוצה - קח את השפה ככלי, תשתמש בו, ותזנח אותו. השפה היא לא אמת; היא בסך הכל כלי לחצות את הנהר.

הבודהה לא מוכן להגיד לנו איך המציאות היא באמת - אין שאלות כמו ולמה שאשתמש ברפסודה? אולי דווקא קיאק טוב יותר? אולי סאפ?, אלא רק - הנה הרפסודה - וזה בטח יותר טוב מלטבוע. הבודהיזם הוא לא אמת על העולם במובן המדעי, אלא רק כלי שעובד⁴.

הרעיון הזה לא התקבל באהדה רבה בהודו. בהודו אוהבים מאוד את השפה ואת הלוגיקה, ומייחסים לדקדוק (בסנסקריט⁵) מעמד מקביל למתמטיקה וללוגיקה אצל היוונים - ידיעה אפריורית. לכן, הבודהיזם נאלץ להתחכם.

• השפה היא בסך הכל ראייה אחרת על העולם

  זהו פתרון מהכיוון של טבע בודהה - הדיון הוא בסך הכל בכדי שנראה שאנחנו כבר ערים, כבר בודהות - הדרמה היא פסיכולוגית, לא מטאפיזית: אני לא בא לתאר כיצד העולם, אלא בא להראות לך תפיסה חדשה על העולם. השפה היא רק כלי, שאם תשתמשו בו תחוו את החוויה הישירה יותר של העולם.

אבל אז נשאלת השאלה - למה בכלל לתרגל בודהיזם? אני כבר שם!

אם כל זה ריק, לא נולד ולא חדל,

אז מכאן נובע - שלגביך ארבע האמיתות הנאצלות אינן קיימות.

ואם ארבע האמיתות הנאצלות אינן קיימות,

אז הידיעה, הוויתור, המדיטציה וההתעוררות יהיו בלתי-אפשריים לחלוטין

אולם בסין, אין שום קושי עם ויתור על השפה, או עם פרדוקסים.

לשכוח את המילים

המיכמורת קיימת עבור הדג. משתפסת את הדג, אתה יכול לשכוח את המיכמורת. המלכודת קיימת עבור הארנבת. משתפסת את הארנבת, אתה יכול לשכוח את המלכודת. מילים קיימות עבור המשמעות. משתפסת את המשמעות, אתה יכול לשכוח את המילים. מי ייתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה!

תפסת את הרעיון? מה אכפת לך מההסבר? אין כאן עניין מטאפיזי - רק היבט מעשי. הסינים מתים על הפרדוקסים האלה (אדם ששכח את המילים כדי להחליף איתו מילה!)

מילים אינן רק נשיבת רוח. מילים אומרות משהו. אך אם מה שהן אומרות איננו מוגדר, האם הן אומרות משהו או אולי אינן אומרות דבר? אתה אומר שמילים שונות מציוץ אפרוחים. האמנם יש הבדל? או אולי אין הבדל? האם ייתכן שה"דרך" או הממשות כה אפלה שתכיל בתוכה אמת ושקר? [...]

אין דבר שאיננו "אחר". אין דבר שאיננו "עצמו". את מה שאיננו נראה מנקודת מבטו של האחר, יודע היודע את עצמו. על כן נאמר: "הוא" בא מ"זה", "זה" מקורו ב"הוא" [...]

המשחקיות הזו בשפה מתבטאת בזרם הטיאנטאי שסקרנו, שמאפשרת לשפה אפילו לעכל את עצמה ולהביס את עצמה.

מסורת הזן הסינית⁶ בוחרת להתגבר על הקושי הזה בויתור על השפה - הדרך להארה היא מדיטטיבית. זן לא מתבססת על הכתבים הבודהיסטים או הסוטרות, לא מתעניינת במילים ובאותיות, ומנסה בתהליך מחוץ להצביע על טבע הבודהה.

למרות זאת, זן כתבה יותר מכל מסורת בודהיסטית אחרת. איך זה ייתכן, ממסורת שאומרת שאין מה להגיד?

זן משתמש בשפה כאמצעי - באמצעות -קואן-ים -

מהו קול של יד אחת מוחאת כף?

---

תלמיד שאל את ג'ושו: האם לכלב יש טבע בודהה?

ג'ושו ענה: "מו"

---

תלמיד שאל את ג'ושו: "מדע בה בודהידהרמה מן המערב?"

ג'ושו ענה: "הברוש שבחצר"

---

מבלי לחשוב על טוב ורע הראה לי את פניך המקוריים לפני שאביך ואמך נולדו

להסביר זן זה מסובך באמצעות השפה, בגלל הקושי הזה -

אמר מאסטר שיאנג-ין: זה דומה לאדם התלוי בשיניו מצמרתו של עץ. ידיו לא אחוזות בענפים ורגליו אינן דורכות על הגזע, למרגלות העץ בא פלוני ושואל: מדוע בא [בודהידרמה] מהמערב" אם לא ישיב הוא מטעה את השואל, ואם ישיב [גם אז] יהרס גופו ויאבדו חייו.

השפה כושלת בהעברת המסר, אבל שתיקה אינה מתקבלת על הדעת - גם היא תשובה, ותשובה שגויה; שתיקה מבשרת כלום, וזן אינו כלום.

אז, איך מעבירים את הרעיונות שצריך כדי להתעורר, דרך הקואנים? ישנן שלוש גישות:

• גישה הלוגית ניתוח אינטלקטואלי של הקואנים יביא לתובנה
• גישה פרפורמטיבית (גילום) על הקואן צריך לעבוד ולגלם; לחיות את המתח יביא לתובנה⁷
• גישה מיסטית\פסיכולוגית התמקדות בקואנים תיצור משבר שמתוכו תגיע תובנה

הקואנים משקפים שהתעוררות היא בלתי-אפשרית, ואף על פי כן היא מושגת.

ההתעוררות אינה מצב של סיבה-ותוצאה; מה יביא להתעוררות? אי אפשר להגיד - לשום דבר אין מהות עצמאית. ובכל זאת, אנשים מתעוררים, בתוך המכלול של המציאות.

החוכמה המושלמת היא

שאין חוכמה מושלמת

וזו החוכמה המושלמת

פרג'ניהפארמיטה סוטרה

הצורה היא ריקות, והריקות היא צורה; התובנה הגדולה היא שאין מה להבין.

מאסטר הצ'אן צ'ינגיואן ווישין מג'יז'ו עלה למושב הגבוה ואמר: לפני שלושים שנה לפני שהנזיר הזקן הזה התחיל לתרגל צ'אן, ראיתי הרים כהרים ונהרות כנהרות. ואז, מאוחר יותר, כאשר התייצבתי פנים אל פנים עם מורה והתקדמתי, ראיתי שהרים אינם הרים, ונהרות אינם נהרות. אבל עכשיו, כשהגעתי למקום מנוחה, אני שוב רואה שהרים הם רק הרים, ונהרות הם רק נהרות.

ג'אוג'ו נתקל בנזיר ושאל: "השגת? יש לך את זה?" הנזיר הרים את אגרופו. ג'אוג'ו אמר: "המים רדודים מכדי לעגון כאן סירה". והמשיך לדרכו.

לאחר מכן הוא נתקל בנזיר אחר ושאל: "השגת? יש לך את זה?" גם הנזרים הזה הרים את אגרופו. ג'אוג'ו אמר: "יכול לתת. מסוגל לקחת. מסוגל להרוג. מסוגל להציל." והשתחווה לנזיר.

שני הנזירים עשו את אותה הפעולה בדיוק. את הראשון הוא נפנף כרדוד, ואת השני הוא אישר כבודהה. מה נסגר?

וומן מעיר: שניהם הרימו את אגרופם באופן דומה, אז למה הוא אישר את אחד אבל לא את השני? אמור לי מה הבעיה פה? אם אתה יכול לתת מילה מפנה אחת שתבהיר זאת, תראה שללשון של ג'אוז'ו אין עצם בתוכה, פעם אחת עוזרתם לאחרים להתרומם, ופעם מפילה אותם, בחופש גדול.

שני הנזירים בדקו את ג'אוז'ו. אם אנחנו אומרים שיש הבדלים בין הנזירים - אין לנו עין לתרגול. אם אנחנו אומרים שאין הבדלים בין הנזירים - עדיין אין לנו עין לתרגול.

הפרדוקס הוא כזה - אם אתה מאמין שהשחרור אפשרי, הוא אינו אפשרי; אבל מרגע שאתה מאמין שהשחרור לא אפשרי, השחרור אפשרי.

אבל זו לא כל התשובה.

מורה הזן Hakuin Ekaku, מזרם הרינזאי זן, מתייחס לקואנים כסוג של רעל - שמעורר ספק גדול (מה אלה השאלות האלה בכלל? המורה יודע בכלל מה הוא עושה?), איזושהי התמוטטות (מיתה גדולה - מוות של התודעה!) - כמו התמוטטות עצבים - שמבטלת את הרעיון לענות על הקואן⁸, ובכך התעוררות גדולה.

---

1. גם במערב "עלו על זה" בפילוסופיה של הלשון, שהגיעה מאוחר בהרבה. ↩

2. אבל, לחשוב שאפשר לצאת מהשפה באמצעות השפה הוא כמו להיות בבטן הזאב ולזמום איך להרוג את הזאב, אומר רולנד ברת בEmpire of Signs ↩

3. אם נתעלם, אולי זה יעלם :) ↩

4. בתמצית, אומר ארז, ההבדל בין פיזיקה (איך בונים מטוס?) למטאפיזיקה (מה יש באמת?) ↩

5. שפת האלים; בעולם המחשבה ההודי, הברהאמנים שמעו את הקוסמוס (בסנסקריט) וממנו תיארו את הוודות. ↩

6. מצ'אן, שיבוש סיני של ג'אנה - דהיינה (מדיטציה). ↩

7. כמו Speech Act- מעשה בדיבר; כמו שבחתונה יהודית מרגע שהחתן אומר הרי את מקודשת לי, הכלה באמת נהפכת לאשתו. ↩

8. במנזרי זן, ארז מספר, מורה הזן שלך יציב לך קואן שישאל אותך 2-3 פעמים ביום ("האם לכלבים יש טבע בודהה?"), וידרוש ממך תשובה אליה כל פעם, רק כדי לבטל אותה. ↩