שפה

יש לנו רק כלי אחד לעשות פילוסופיה - השפה.

אבל השפה היא כלי בעייתי - היא לא יכולה לתאר את המציאות היטב¹ -

היא מניחה אני (אבידהארמה), או יחסי אובייקט-סובייקט. אבל אם אין אני?...
היא מבוססת מושגים, שתמיד ניצבים ביחס אחד לשני - ימין הוא ימין ביחס לשמאל; ואיך מתארים משהו שלא ביחס למשהו אחר?
היא מאפשרת דברים כמו פרדוקסים וקואן-ים (זן).

ובכל זאת, אנחנו חושבים בשפה, וגם בכדי לחוות דברים מעבר לשפה, אנחנו צריכים את השפה². איך מתגברים על המתח הזה? לבודהיזם יש כמה הצעות -

לדחות את הבעיה או להתעלם ממנה³

השפה הבודהיסטית היא סוג של רפסודה; מטרתה לעזור לנו לחצות את נהר הסבל ותו לא. לא צריך לתת לה יותר מדי משקל.

הפילוסופיה המערבית, ככלל, מחפשת לכונן מושגים; הבודהיזם מחפש להיפטר מהם, לצמצם אותם החוצה - קח את השפה ככלי, תשתמש בו, ותזנח אותו. השפה היא לא אמת; היא בסך הכל כלי לחצות את הנהר.

הבודהה לא מוכן להגיד לנו איך המציאות היא באמת - אין שאלות כמו ולמה שאשתמש ברפסודה? אולי דווקא קיאק טוב יותר? אולי סאפ?, אלא רק - הנה הרפסודה - וזה בטח יותר טוב מלטבוע. הבודהיזם הוא לא אמת על העולם במובן המדעי, אלא רק כלי שעובד⁴.

הרעיון הזה לא התקבל באהדה רבה בהודו. בהודו אוהבים מאוד את השפה ואת הלוגיקה, ומייחסים לדקדוק (בסנסקריט⁵) מעמד מקביל למתמטיקה וללוגיקה אצל היוונים - ידיעה אפריורית. לכן, הבודהיזם נאלץ להתחכם.

השפה היא בסך הכל ראייה אחרת על העולם

זהו פתרון מהכיוון של טבע בודהה - הדיון הוא בסך הכל בכדי שנראה שאנחנו כבר ערים, כבר בודהות - הדרמה היא פסיכולוגית, לא מטאפיזית: אני לא בא לתאר כיצד העולם, אלא בא להראות לך תפיסה חדשה על העולם. השפה היא רק כלי, שאם תשתמשו בו תחוו את החוויה הישירה יותר של העולם.

אבל אז נשאלת השאלה - למה בכלל לתרגל בודהיזם? אני כבר שם!

אם כל זה ריק, לא נולד ולא חדל,

אז מכאן נובע - שלגביך ארבע האמיתות הנאצלות אינן קיימות.

ואם ארבע האמיתות הנאצלות אינן קיימות,

אז הידיעה, הוויתור, המדיטציה וההתעוררות יהיו בלתי-אפשריים לחלוטין

אולם בסין, אין שום קושי עם ויתור על השפה, או עם פרדוקסים.

לשכוח את המילים

המיכמורת קיימת עבור הדג. משתפסת את הדג, אתה יכול לשכוח את המיכמורת. המלכודת קיימת עבור הארנבת. משתפסת את הארנבת, אתה יכול לשכוח את המלכודת. מילים קיימות עבור המשמעות. משתפסת את המשמעות, אתה יכול לשכוח את המילים. מי ייתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה!

תפסת את הרעיון? מה אכפת לך מההסבר? אין כאן עניין מטאפיזי - רק היבט מעשי. הסינים מתים על הפרדוקסים האלה (אדם ששכח את המילים כדי להחליף איתו מילה!)

מילים אינן רק נשיבת רוח. מילים אומרות משהו. אך אם מה שהן אומרות איננו מוגדר, האם הן אומרות משהו או אולי אינן אומרות דבר? אתה אומר שמילים שונות מציוץ אפרוחים. האמנם יש הבדל? או אולי אין הבדל? האם ייתכן שה"דרך" או הממשות כה אפלה שתכיל בתוכה אמת ושקר? [...]

אין דבר שאיננו "אחר". אין דבר שאיננו "עצמו". את מה שאיננו נראה מנקודת מבטו של האחר, יודע היודע את עצמו. על כן נאמר: "הוא" בא מ"זה", "זה" מקורו ב"הוא" [...]

המשחקיות הזו בשפה מתבטאת בזרם הטיאנטאי שסקרנו, שמאפשרת לשפה אפילו לעכל את עצמה ולהביס את עצמה.

גם במערב "עלו על זה" בפילוסופיה של הלשון, שהגיעה מאוחר בהרבה. ↩
אבל, לחשוב שאפשר לצאת מהשפה באמצעות השפה הוא כמו להיות בבטן הזאב ולזמום איך להרוג את הזאב, אומר רולנד ברת בEmpire of Signs ↩
אם נתעלם, אולי זה יעלם :) ↩
בתמצית, אומר ארז, ההבדל בין פיזיקה (איך בונים מטוס?) למטאפיזיקה (מה יש באמת?) ↩
שפת האלים; בעולם המחשבה ההודי, הברהאמנים שמעו את הקוסמוס (בסנסקריט) וממנו תיארו את הוודות. ↩