דת

מודל, סילבוס

מצגת

תוכן העניינים

1. מבוא

2. ראיות לקיום האל

3. בעיית הרוע

4. בעיית הריבוי הדתי

5. חובת ההוכחה

6. דת ללא ראיות

7. שפה דתית

מה זה פילוסופיה של הדת?

פילוסופיה של הדת היא (תדהמה) ענף פילוסופי שעוסק בשאלות אודות דת.

היא שואלת שאלות כמו?

• האם יש אלוהים? והאם יש בכלל דת בלי אלוהים?
• אם יש אלהים, מה הקשר שלו אלינו ועם העולם? בתוך העולם? בורא חיצוני? איפה הוא, ומה הוא עושה?
• מהי אמונה דתית? האם אמונה דתית נבדלת מאמונה פילוסופית, דתית, או אפיסטמולוגית פשוטה?
• האם ניסים מתרחשים?
• איזו דת, אם בכלל, היא הדת הנכונה?
• האם יש הבדל בין דתות?
• מה זה בכלל דת?

הדת היא תופעה מאוד מורכבת, והפילוסופיה של הדת בהתאם היא תחום מאוד מורכב. היא מתעסקת בשאלות פילוסופיות קלאסיות - אתיות, מטאפיזיות, אפיסטמולוגיות, לוגיות, לשוניות, פנמנולוגיות, ועוד. הכסות הפילוסופית של התחום כל כך נרחבת, שבמקומות רבים בעולם לוקחים את התחום כמבוא לפילוסופיה בכלל.

פילוסופיה של הדת היא לא תיאולוגיה - תיאולוגיה היא תחום פנים-דתי, שמניח שדת מסוימת או זרם מסוים הוא ה"נכון". פילוסופיה של הדת, לעומת זאת, היא תחום חוץ-דתי, שמבקש להבין את הדת מבחוץ, מלוח חלק.

הפילוסופיה של הדת מנסה לברר האם קיים אלוהים בהוכחות כאלו ואחרות, שלילת קיום האלוהים בהוכחות כאלו ואחרות¹. בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, זה עדיין נושא לוהט לכאן ולכאן - ולא רק בהקשרים דתיים, אלא גם בהקשרים אקדמיים. התחום עוסק גם בבעיית הרוע (אם יש אלוהים, איך הוא מאפשר רוע), בפלורליזם דתי (אם יש כל כך הרבה דתות, למה שדווקא שלך תהיה צודקת?), והתער של אוקהאם. הפילוסופיה של הדת מנסה גם להבין האם כדאי בכלל להאמין בדת⁴, ולהצדיק או לדחות את עצם השאלה. ולבסוף, הפילוסופיה של הדת מנסה להבין את טיבם של ההיגדים הדתיים והשפה הדתית - האם אילו טענות, מבעים, או משהו אחר?

למה לעסוק בפילוסופיה של הדת?

ובכל זאת, למה בכלל להתעסק בזה? יש אלוהים, אין אלוהים, מה אכפת לי? פרידריך ניטשה, אתאיסט אדוק, מדבר על כך בקטע מפורסם:

האיש המשוגע, - האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר נהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים" מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד שאל אחד מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אונייה! היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה. המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו, "היכן נעלם אלוהים" קרא, "אני אגיד להם היכן. הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשיות כולן? אין אנו צונחים מטה מטה? ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו – מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אילו טקסי כפרה, אילו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להראות ראויים לו? מדוע עוד לא נעשה מעשה גדול מזה – וכל מי שייוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה!" כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא, עוד לא בא זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד – בני-האדם עדיין לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, מעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים – ואף-על-פי-כן הלוא עשוהו!" – ועוד מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?

המדע העליז, פסקה 125

שימו לב - ניטשה מדבר פה עם אלו שכבר בטוחים שאין אלוהים - הם צוחקים עליו שהוא אפילו מזכיר את זה!

ניטשה חי בתקופת השיא של החילון האירופאי, חילוני בעצמו, שבה המונים זנחו את הדת אולי לראשונה בהיסטוריה. ניטשה מתריע פה - רגע, יש כאן משהו נפיץ, משהו עצוב, איזשהו אובדן, מעבר לשאלה של יש או אין אלוהים.

לכאורה, אלוהים מת ואנחנו הרגנו אותו זה משפט טיפשי - הרי אם הוא אינו הרי שמעולם לא היה - אבל יש כאן משהו אחר: ניטשה מקונן פה על אובדן של מרכז כובד, של סדר - לא רק שהרגנו אותו, אנחנו אפילו לא שמים לב, זה אפילו לא מעניין אותנו. גם ההכרה שאין בכלל מרכז כובד כזה היא הכרה מפוצצת. הדת והאל היו לנו כפנס - בבואנו לדעת מה לעשות, איך דברים עובדים, היינו הולכים לכנסייה, לאל, לדת - ועכשיו, איבדנו את התשובה הזו; איבדנו את הכיוון; התנפץ לנו הפנס³. ניטשה דורש שאנחנו נמלא את החור הזה -

האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להראות ראויים לו?

מכאן העיסוק בפילוסופיה של הדת - אם אכן אין אלוהים, אין די בהינד עפעף וזניחת השאלה; משהו חייב למלא את החור הזה.

אחרת, כמו שאומר דוסטויבסקי באחים קרמזוב -

אם אין אלוהים, הכל מותר

---

1. להוכיח שאין אלוהים הרבה הרבה יותר קשה - כמו שאומרים במשפטים, לך תוכיח שאין לך אחות, או כמו שאומרים שליחים של וולט, לך תוכיח שלא קיבלת. לפיכך, יש פחות הוכחות כאלו. ↩

2. נעם מספק על גרפיטי אקראי בעמק המעיינות: "ניטשה מת (אלוהים)". אלוהים כנראה לא כתב אותו. ↩

3. מעניין לשים לב שניטשה, על אף שלא כותב כאן טענות פילוסופיות - הוא לא מוכיח שאין אלוהים - הוביל לחילון הרבה יותר נרחב מהוגים כמו שפינוזה או רוברט נוזיק, שטענו טיעונים כנגדו. ניטשה לא מגחיך או מקטין את הדת - נהפוכו: הוא מציג את הדת כהגיונית, מרכזית וחשובה, ומבכה אותה. ↩

4. השאלה הזו מעצבנת - מה אני בא לעשות לך קיצי בגב? מה זה מה כדאי? תאמין במה שנכון! - אבל הוגים מסוימים, כמו וויליאם ג'יימס ופאסקל, מנסים להצדיק את השאלה ואת עצם האמונה בדת אפילו בלי ראיות - ואפילו שהאמונה הזו היא הדת ממש. ↩