חדשה

מודל, סילבוס, מודל (ב), סילבוס (ב)

תוכן העניינים

1. דקארט - הגיונות על הפילוסופיה הראשונית

2. שפינוזה - אתיקה

3. לייבניץ - המונדולוגיה

4. לוק - מסה על שכל האדם

5. ברקלי - מסה על עקרונות דעת האדם

6. יום - מסכת על טבע האדם

7. קאנט - ביקורת התבונה הטהורה

8. הגל - הפנמנולוגיה של הרוח

מבוא

הקורס יעסוק בפילוספים של העת החדשה, תחילה ברציונליסטים - דקארט, שפינוזה ו- לייבניץ, ואחר כך באימפריציסטים¹ - לוק, בארקלי ו- יום, שהתווכחו עד זוב דם על כל דבר קטן, בערך. לבסוף כל זה יתנקז לקודש הקודשים, עמנואל קאנט⁷.

המחלקות בין שני הזרמים התגלגלה עד היום - הזרם הרציונליסטי מכונה פילוסופיה קונטיננטלית², והאימפריציזם הוא הפילוסופיה האנליטית. הגם שההפרדה הזו מקובלת, היא שרירותית ולא חותכת - ההוגים "זולגים" לעיתים תכופות לעבר הזרם השני - ולרוב, הם מתחוללים במקביל. בין כל ההוגים רץ קו מקביל, אך אין זה נכון לכונן את האחד כהכנה לאחר.

הרציונליסטים נוטים להתחיל בשאלות אפיסטמולוגיות - מה אני יודע - ולהחריף לשאלות אונטולוגיות - האם אלוהים קיים?. לעומתם, האמפריציסטים "נתקעים" על האפיסטומולגיה⁸, ולא ממש יוצאים ממנה.

בעוד שכל אחד מהפילוספים הללו הגה שיטה שלמה, המבקשת להבין את המציאות כולה, אנו נתמקד בשני היבטים: תורת ההכרה⁴ ומטאפיזיקה³, הניצבים בראש השקפת עולמם המקיפה. עיקר המחלוקת ביניהם היא שאלה אפיסטמית: מהיכן מגיע כל מה שאנחנו יודעים? הרציונליסטים טוענים שאין די בחושים להסביר זאת - ישנה גם ההכרה, הרעיונות המולדים והאל. האימפריציסטים, לעומת, מתעקשים שכל מה שאנחנו יודעים, מגיע רק מהניסיון.

התקופה ה'חדשה' החלה אצל דקארט והגיעה לשיאה עם קאנט והנאורות⁵. היא מאופיינת בעיסוק הולך וגובר בכוחה של התבונה, על חשבון התיאלוגיה שהייתה דומיננטית בימי הביניים⁶. זהות הפילוסופים משתנה אף היא: מתיאולוגים ואקדמאים באוניברסיטאות ובקתדרלות, לאנשי מקצוע, כעיסוק מקצועי - לייבניץ, דקארט ושפינוזה כולם היו אנשי מקצועות אחרים. המגמה הזו נמשכת עד קאנט, ששוב סוגר את הפילוסופיה להמונים.

---

1. כולם בריטים - אנגלי, אירי וסקוטי - ולפיכך מכונה הזרם לעיתים האימפריציזם הבריטי. ↩

2. מקור השם הוא מוצאם של הפילוסופים המשמעותיים בזרם זה, באירופה (לעומת בריטניה, ארה"ב בזרם האנליטי). ↩

3. אונטולוגיה, תורת היש - "חקר היש באשר הוא יש". מאז ומעולם ניצבה המטאפיזיקה בקדמת המדעים, אמר קאנט ↩

4. אפיסטמולוגיה, והקשר בין הסובייקט ("המכיר") למציאות ("המוכר") ↩

5. קאנט נחשב לדובר המובהק ביותר של רעיון זה, כפי שניכר בטקסט הקצר שכתב, 'תשובה לשאלה - מהי נאורות?' ↩

6. גם ביוון העתיקה העיסוק העיקרי היה בתבונה, ובעיקר בקרב האריסטוקרטיה. הנצרות, דתם של העניים, העבדים והמסכנים, הציגה כנגד מוטיב הפוך - השכל כפוף לחלוטין לאמונה ולאל; מה שבכוחו של השכל לחשוף קטן מאין-שיעור ממה שמכילה האמונה. בעת החדשה ההיפוך הזה מתרחש שוב - השכל אינו כפוף לאמונה, אלא האמונה כפופה לשכל; האמונה הרצויה היא זו הלוגית. אלא שבתקופה החדשה, לראשונה, הפילוסופיה נהפכת לנחלת הכל - לא רק האריסטוקרטיה ואנשי הדת, אלא גם הציבור, והנשים - והספרים נכתבים בשפות שלהם, ולא בלטינית או יוונית. ↩

7. יש בעייתיות מסוימת בלימוד ההוגים האלו בתחילת הדרך הפילוסופית, משום שישנה נטייה להשאיר אותם מאחור, פרימיטיביים, אומר דן. אבל, הם אחלה של הוגים, שראוי להתעמק בהם - במיוחד לייבניץ ושפינוזה. ↩

8. ובגלל זה לכל הכתבים שלהם יש שמות מעצבנים, כמו מסה על שכל האדם, חקירת שכל האדם, שכל האדם? מה הוא יודע? האם הוא יודע דברים?, וכו'. ↩