האנליטיקה של העקרונות

כמו הדדוקציה, האנליטיקה של העקרונות הוא חידתי ועמוס ויכוחים.

עד כה, דיברנו על מושגי השכל הטהורים. אנו משתמשים במושגים בכדי להתנסות בעולם, כמעט בלי שיפוטים (זולת שיפוטים מאוד פשוטים - זה כלנית). זו לא ממש טענה.

המושגים שלנו משמשים אותנו בשיפוטים אודות העולם אחרי שהתנסנו בו - ובזאת עוסקת האנליטיקה של העקרונות.

קאנט מזהה שלוש יכולות שכליות גבוהות שמשמשות אותנו בהכרח העולם -

השכל

היכולת המושגית שלנו; מושגים גרידא
השיפוט¹

היכולת להחלת המושגים על מושאים. נסמך על המושגים של השכל; הוא כוח מבצע.
התבונה

יכולת מושגית, כמו השכל, אך עוסקת לא רק במושגים - אלא גם בקשרים בין השיפוט למושג: היסקים.

כלומר, במשפט סוקראטס הוא בן תמותה -

סוקראטס ובני תמותה הם מושגים (השכל)
כל בני האדם הם בני תמותה (השיפוט), סוקראטס הוא בן אדם
סוקראטס הוא בן תמותה (התבונה)

קאנט סבור שהעיסוק בשכל ובשיפוט קשורים באמת - לעומת העיסוק בתבונה, שמוביל לאשליה (האנטינומיות).

קאנט מכנה את שני חלקי האנליטיקה (של העקרונות, ושל המושגים - היא הלוגיקה והדדוקציה, ולא האסתטיקה והדיאלקטיקה (אני חושב)) קאנון - כללים לשימוש תקף אובייקטיבית במושגי השכל ועקרונות השיפוט.

אם השכל בכלל מוסבר בתור השכור לכללים [...] באופן הולם את התנאי שמציב הכלל

B171-173

אנו מסוגלים ללמוד לוגיקה בלי שום כלל שיפוט משום שהיא הפשטה מוחלטת של התוכן החושי; לא צריך לשאול איך היא חלה - היא חלה באותו האופן בכל מקום. אולם, כשזה מגיע לשיפוט במציאות, עם תכנים חושיים, פחות ברור מתי היא חלה - היא התנאים לניסיון באובייקט: צריך לברר מתי היא חלה על המושאים החושיים. זהו זיקוק של החידוש של קאנט: אף אחד לא הפריד קודם בין אפריורי לאפוסטריורי, ולכן לא נדרש החיבור ביניהם.

איך מחילים, למשל, את קטגוריית הסיבתיות? אם התוכן של המושג כלנית הוא פרח קטן עם חמישה עלי כותרת אדומים ואבקנים שחורים, ואני רואה כזה פרח (מושא חושי), אני יכול להחיל את המושג על המושא. זהו סוג של כלל להחלת הכלל.

אולם אנו חשופים כאן לרגרסיה אינסופית - תן לי כלל להחלת הכלל להחלת הכלל (מה זה אדום? מה זה עלי כותרת?) - ולכן קאנט מבקש לכונן כושר מסוים שיעמוד באמצע, ויעצור את הרגרסיה הזו.

דוגמה

קאנט נותן כדוגמה אנשי מקצוע - כמו שופטים או רופאים: הם יכולים לדעת היטב את כל המושגים (לא חסר להם שכל), אבל להתקשות בביצוע התפקיד (חסר להם שיפוט), ושם עוזרות דוגמאות (ומזיקות בכל מצב אחר, אומר קאנט). זה שלמדת משפטים בהצטיינות, לא אומר שתהיה שופט טוב; אתה צריך לא רק לדעת, אלא גם לדעת ליישם.

ציפור קטנה, נוצות חזה סגלגלות, כנפיים כחולות... כחלי? ממממ...

הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית ייחודיה בכך [...] ולא מושגי-שכל טהורים.

התורה של כוח-השיפוט [...] בעקרונות של השכל הטהור.

B174-175

קאנט רוצה לספק גם את הכללים ליישום, ולא רק את הכללים. נניח ומגיע אדם שלא יודע מה זה כלנית. מה זה כלנית? אה, זה דבר בעולם. נו יופי. כדי שכל העסק יעבוד, אנחנו צריכים לספק תנאים ברורים מאוד ליישום של המושגים, אחרת המושגים חסרי תועלת. לכן קאנט מדגיש שהוא "חייב לנו" תנאי יישום כאלה, של המושגים על מושאי הניסיון. בניגוד ללוגיקה מופשטת, שלא מבחינה בין התוכן של הטענות, אלא רק בצורה שלהם, הלוגיקה הטרנסצנדנטלית תידרש להכיל גם את התוכן - סימן היכר כללי.

כל הכפפה של מושא למושג מחייבת [...] באחרון.

ואולם, מושגי-שכל טהורים הם לגמרי הטרוגניים [...] של יישום הראשונים לאחרונים.

B176-177

כשאני אומר צלחת (אנחנו מניחים צלחת טיפוסית, מעפנה), אנו חושבים, אה - עגול!, בהתאמה מלאה למושג הגיאומטרי הטהור, עיגול; אנחנו מזהים עיגוליות מושגים בצלחת כמושא ניסיון. התכנים שקיימים במושג חלים במושא - יש הומוגניות.

אבל, מושגי השכל (הקטגוריות) הם הטרוגניים - אין להם דברים במשותף (מה משותף לכל הסיבות?). בניגוד לצלחות ושאר המושגים האמפיריים, לא נוכל ללכת לחפש את כל הדוגמאות בעולם ולמצוא את המאפיינים השונים (אה! כל הסיבות חלקות!); לכן נדרש משהו אחר שיקשור בין כל הקצוות.

ברור אפוא שחייב להימצא איזה שלישי [...] בכפיפת התופעה לקטגוריה.

B177-178

אותו שלישי מגשר חייב להיות גם שכלי וגם מושגי. החלק הראשון של האנליטיקה של העקרונות, הסכמטיזם הטרנסצנדנטלי, יתמקד בזמן - משום שהוא התנאי הכללי היחיד לכל המושגים (שלא כמו החלל, שהוא תנאי לכל המושגים החיצוניים, שבו קאנט עוסק בסכמטיזם האמפירי, בביקורת השיפוט האסתטי). אבל קאנט מנסח כאילו הוא כבר העניק לנו את המתווך הזה, למרות שהדיון עדיין לא התחיל.

קאנט החליט מאוחר יותר שלא ייחס לו מספיק חשיבות בחלק הזה, ולכן יכתוב בהמשך את הביקורת השלישית - ביקורת כוח השיפוט. ↩