הלוגיקה הטרנסנדנטאלית

מצגת

הלוגיקה הקנטיאנית עוסקת במושגים (הלוגוס), ולא במובן הרגיל שאנחנו חושבים בה (חוקי הלוגיקה). הלוגיקה מורכבת מחלקים חיוביים - בהם מכונן קאנט את מושגי השכל הטהורים, וחלקים שליליים - בהם הוא בוחן את גבולותיהם ורואה מה קורה כשאלו מנסים לחרוג מגבולות הניסיון.

האנליטיקה הטרנסנדנטלית

האנליטיקה הטרנסנדנטלית מתחילה בגילוי מושגי השכל הטהורים. היא מראה שהמושגים הללו חלים בהכרח על מושאי הניסיון הנתונים חושנית, כך שלא ייתכן ניסיון אלא באמצעותם, ומפרטת את עקרונות השכל הטהורים החלים על הניסיון.

בספר הראשון, האנליטיקה של המושגים, קאנט כותב -

באנליטיקה של המושגים אינני מבין את הניתוח שלהם [...] הצגה ברורה באמצעות אותו השכל עצמו.

Β90-91

קאנט מבקש לפרק לגורמים את הכושר השכלי - למצוא את המושגים שמאפשרים חשיבה בכלל. קאנט מתבסס כאן על דמויות רבות שקדמו לו - דוגמת לייבניץ - אך בניגוד אליהם חוקר רק את מה שמאפשר מושגים כאלה, ולאו דווקא את המושגים עצמם. זאת מתוך אמונה שהשכל מצויד אפריורי במושגים מסוימים (כמו סיבתיות), המאפשרים את השאר במפגש אפוסטריורי: מושגים אלו הם המטרות של קאנט.

דוגמה - מושגים אפריורים?

אז, נולדנו עם המושגים האלה? עידו מושל את המושגים לתכונות כמו שמיעה: אנחנו נולדים עם מערכת שמיעה, שמאפשרת לנו להיות רגישים לאותות קוליים. באופן דומה, אנחנו לא ממש נולדים עם ידיעת הסיבתיות, אלא עם מושג שמאפשר לנו להבין סיבתיות - ממש כמו איבר חוש - אתה לא נולד ושומע דברים, אלא עם המכשיר שמאפשר לך לשמוע דברים כשיש רעש בחוץ.

כאשר מפעלים כושר הכרה [...] במידה מסוימת של מתודיות.

Β91-92

איך נגלה את כל מושגי השכל הטהורים? קאנט מדגיש שאנחנו צריכים שיטה (מתודה) מקיפה ושלמה.

קאנט לא מתיימר לעצמי את כל התהליך מאפס: הרבה מהמושגים כבר התגלו בעיוניהם של קודמים - אולם, משום שלא נחקרו בצורה שיטתית, אנחנו לא יודעים כמה מושגים יש בכלל, איך הם עומדים האחד ביחס לשני, ואיך לארגן אותם. הניסיון הקרוב ביותר היה הקטגוריות של אריסטו, שקאנט במובן מסוים שואף להמשיך ולהשלים.

קאנט מחפש עיקרון שהוא מקור התוכן של השיטה, ערב לשלמות שלה, ומשמש לארגונה - קו מנחה¹ לגילוי כל מושגי השכל הטהורים.

לפילוסופיה הטרנסנדנטלית יש היתרון, אך גם המחויבות, לחפש את מושגיה על פי עיקרון [...] דבר שאחרת יהיה תלוי בגחמה ובמקרה.

B92

מהו השכל?

בדיון שלעיל הסברנו את השכל באופן שלילי בלבד - ככושר לא חושי להכרה. [...] כפי שהסתכלויות חושיות מתבססות על קליטות החושים.

B92-93

השכל אינו נותן לא את הרשמים החושיים - הוא נותן לנו את המושג, שיחד עם החושיות יוצר הכרה (תמונה חזותית של פרח + המילה\מושג\רעיון "פרח" = "היי, הנה פרח!").

ההסתכלות - הרשמים החושיים שלנו - היא סבילה: אני לא יוצא החוצה וקולט דברים, אלא מופעל על ידי הדברים - יש לי קליטות לדברים. לעומת זאת, השכל הוא פעיל - עבור קאנט (בניגוד לאחרים, כמו יום), כל מחשבה היא סוג של פעילות. המחשבה - ארגון הקלט החושי על פי המושגים - הוא שיפוט: השכל הוא "הכושר לשפוט" (B94). החשיבה עבור קאנט היא פעולה חופשית, כמו החירות החיובית של הסוכן המוסרי של קאנט.

דוגמה - סבילות לעומת פעילות

עידו מושל את ההבדל בין הפעילות לסבילות כמו ציטוט: אנחנו נגיד על משהו שהוא ציטוט רק אם הוא לוקח מילה במילה מבלי לפעול עליה: קליטת המילים ותו לא. מרגע שאנחנו עורכים את המילים, זה כבר לא ציטוט - האובייקטיביות מגיעה מהסבילות. זו התפיסה הקלאסית של חשיבה (ושל מדע: צריך לצפות בדברים בלי להתערב). קאנט אומר הפוך: חשיבה היא תמיד עריכה ושיפוט, אולם זו יכולת כל-כך בסיסית שהיא אינה פוגעת, לדעתו של קאנט, באובייקטיביות. אי אפשר לעשות מדע או להיות אובייקטיבי מתוך סבילות, משום שהמושאים לא סתם "שם בחוץ" - כדי לקלוט אותם, אתה פעיל!

שימו לב גם למושג הספונטניות: עצם החשיבה היא חירות מסוימת (מסוימת!). יש בכך משהו מוזר: אני יושב מול עידו. אני לא יכול להתכחש לכך שאני יושב מול עידו. איפה החירות כאן? יש כאן הכרח לוגי (לוגיקה במובן הקלאסי): אם יש פה עידו מולי ואני יושב, אז אני יושב מול עידו. החירות שקאנט מכוון אליה היא חירות חיובית: חוקי הטבע הם זהים ואני לא יכול לשנות אותם, אבל מה שאני עושה בתוך החוקים האלה נתון לי. בהקשר מושגי, קאנט מכוון לאחריות: המושגים הם לא שרירותיים, שאני מקבל אותם באופן סביל, אלא משהו שאני יכול לתפוס עליו אחריות - לא יש 180 מעלות במשולש, אלא אני יודע, אני מודע, לכך שיש 180 מעלות במשולש.

בתמצית, חשבו על ההבדל בין לשנן ללהבין: השינון הוא סביל, חסר חופש ואחריות, וההבנה היא פעילה, מתוך החופש, ולכן כוללת אחריות - אני יכול להגיד לך אתה הבנת לא נכון[^5].

הקטגוריות

רעיון המפתח של קאנט הוא שאם תהיה בידינו רשימה שלמה של הצורות הכלליות ביותר באמצעותן אנו שופטים (באמצעותן אפשר בכלל לשפוט), נוכל לחלץ את המושגים האפריוריים באמצעותם מחשבה בכלל היא אפשרית.

אם נפשיט שיפוט בכלל מכל תוכן, וניתן דעתנו אך ורק לצורה השכלית שבו, נגלה שאפשר להביא את פונקציית החשיבה הקיימת בשיפוט תחת ארבעה סעיפים, שכל אחד מהם מחזיק שלושה מומנטים. ניתן להציג אותם באופן הולם בלוח שלהלן:

B 95

1. כמות

   • כלליים (כל א' הוא ב')

   כל החתולים עושים מיאו.

   • פרטיים (יש א' שהוא ב')

   יש חתולים שעושים מיאו.

   • יחידיים ( הא' הזה הוא ב')

   החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו

2. איכות

   • מחייב (א' הוא ב')

   החתול ג'ינג'סטותאלס עושה מיאו.

   • שולל ( א' אינו ב')

   החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו

   • אינסופיים (א' אינו שייך לקטגוריה ב' כמאפיין מהותי של א')

   החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס - השלילה היא תכונה חיובית. לא-סוקראטס זה מאפיין חיובי חשוב של ג'ינג'יסטותאלס - אני רוצה לדעת את זה על ג'ינג'יסטותאלס.

3. יחס

   • החלטי (קטגורי) (א' הוא ב')

     ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא אם הוא עושה מיאו הוא חתול - אחי, הוא חתול.

   • מותנה (היפותטי) (אם א' אז ב')

     אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול.

   • דיסיונקטיבי (א' הוא ,ב'1 או ב'2 או ב'3)

     (בהנחה שחתולים יכולים להיות רק ג'ינג'ים, אפורים או לבנים) ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול ג'ינג'י או שהוא חתול אפור או שהוא חתול לבן.

4. אופנות (מודאליות)

   • בעייתי (אפשרי שא' הוא ב')

     אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס (כי הוא מסתובב פה, ואין שלילה לוגית שיהיה פה).

   • היגדי (אכן א' הוא ב')

     אכן, יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - בדקתי.

   • אפודיקטי (הכרחי שא' הוא ב')

     אנחנו בבית הסטודנט - ג'ינג'יסטותאלס נמצא פה (ג'ינג'יסטותאלס תמיד בבית הסטודנט - אין אפשרות לוגית אחרת). אם היינו בבית הסטודנט ולא היה פה ג'ינג'יסטותאלס, היקום יקרוס לתוך עצמו.

ראו גם

לוגיקה מודאלית - איך עושים לוגיקה (במובן הרגיל, לא הקנטיאני) עם שלושת השיפוטים האלה - אפשרי, הכרחי, ומקרי.

האם השיטה הזו מוצדקת? שלמה? אפשר להתווכח על זה (ואנשים מתפרנסים מויכוחים כאלה), אבל הרעיון הוא הפואנטה: יש שיפוטים בסיסיים מאוד, שדרכם ניתן להבין את כל מושגי השכל.

הרעיון היסודי במעבר מטבלת צורות השיפוט לטבלת מושגי השכל הטהורים (קטגוריות) -

• המחשבה שלנו מחילה מושגים על מושאים, תכונותיהם והיחסים ביניהם
• ישנן צורות שיפוט יסודיות, וצריכים להיות מושגים התואמים להן, המבטיחים שהמחשבה שלנו תחול על מושאי המחשבה.
• המושגים הללו הם מושגים השכל הטהורים (הקטגוריות). הם מושגים של אובייקטים באשר הם.

אותה פונקציה בתוך עצמה, המעניקה אחדות לדימויים שונים בתוך שיפוט, היא גם המעניקה אחדות לסינתזה של ריבוי הדימויים בתוך הסתכלות² [...] דבר שהלוגיקה הכללית אינה מסוגלת לא בכלל.

בדרך זו נוצר מספר של מושגי-שכל טהורים [...] אף על פי שפיתוחה יתרחק ממנו מאוד.

B94-95

קאנט טוען בפסקת המפתח הזו שהפונקציות המעניקות אחדות לשיפוט גם מעניקות אחדות לניסיון באובייקטים. טענה מרחיקה לכת יותר, ושנויה במחלוקת, היא שקאנט טוען כאן שאפילו התפיסה הראשונית ביותר, הבסיסית ביותר שלנו היא מושגית: זוהי העמדה המושגית (קונספטואליסטית) לגבי תפיסה³.

זהו אפוא הרשימון של כל מושגי-המקור הטהורים של הסינתזה [...] ואחדים מהאחרונים, חסרים לגמרי.

Β106-107

לוח זה, ובו ארבעה סוגים של מושגי-שכל, נחלק תחילה לשתי מחלקות. הראשונה מכוונת למושאים של ההסתכלות (הטהורה והאמפירית), והשנייה מכוונת לקיומם של מושאים אלה (או זה ביחס לזה, או ביחס לשכל). לסוג הראשון אקרא קטגוריות מתמטיות, ולסוג השני קטגוריות דינאמיות.

B110

הערות ביחס לקטגוריות היחס

קטגוריות היחס ראויות לתשומת לב מיוחדת: המעבר מצורות שיפוט לקטגוריות החלות על מושא הוא מעבר מיחס לוגי ליחס ממשי בין אובייקטים:

• השיפוט ההחלטי הופך להיות היחס שבין העצם לתכונותיו
• השיפוט המותנה הופך להיות היחס בין סיבה לתולדה
• השיפוט הדיסיונקטיבי הופך ליחסי הגומלין בין כל המושאים המשפיעים זה על זה

קטגוריות היחס הן מקור האידיאות הנידונות בדיאלקטיקה הטרסנדנטלית -

אנו עוסקים רקבאשליה הטרנסצנדנטאלית, המצטרפת ומשפיעה על עקרונות ששימושם לעולם אינו מכוון לניסיון — כי במקרה זה היתה לנו לפחות אבן־בוחן לנכונותם — אלא, למרות כל אזהרות הביקורת, היא מתעה אותנו ללכת לגמרי מחוץ לשימוש האמפירי בקטגוריות, ומתעתעת בנו במראית–העין של הרחבת השכל הטהור.

B352

מספרם של מושגי־התבונה הטהורים יהיה כמספר סוגי היחס שהשכל מציג באמצעות הקטגוריות. נצטרך אפוא לחפש בפרק הבא יוסברו בשלמות האופנים של מושגי־התבונה הטהורים העומדים תחת שלוש הכותרות של האידאות הטרנסצנדנטאליות. אלא למושאים, במישרין מתייחסת אינה לעולם הטהורה התבונה שכן הקטגוריות. של הקו–המדריך אחר עוקבים הם למושגי־השכל שלהם. וכך, רק במהלך הפיתוח השלם יוכל להתברר לנו, כיצד התבונה, מתוך שהיא עושה שימוש סינתטי מושג האחדות המוחלטת של 1 ל באותה פונקציה עצמה המשמשת אותה בסילוגיזם קטגורי, חייבת בהכרח להגיע הסובייקט החושב; ואיך הנוהל הלוגי, המשמש בסילוגיזם היפותטי, [מוליך ל]אידאה של הבלתי־מותנה בלא־סייג בסידרה של תנאים נתונים; ולבסוף — מה שנראה פרדוקסלי במבט ראשון — איך הצורה גרידא של הסילוגיזם הדיסיונקטיבי גוררת עמה בהכרח את מושג התבונה הגבוה ביותר —היש של כל הישים.

B392-393

---

1. בהמשך, קאנט גם מכנה את החיפוש הדדוקציה המטאפיזית (B159). ↩

2. באופן מוזר, אחד המשפטים הכי מצוטטים מקאנט. ↩

3. זו עמדה חזקה מאוד, שמכוננת תפיסה אנושית כשונה איכותית מזו של בעלי חיים. מקדמה הבולט ביותר היום הוא הפילוסוף ג'ון מקדוול. ↩