אפלטון
התיאור האמין ביותר של המסורת הפילוסופית האירופאית הוא של רצף הערות שוליים על אפלטון. ^-^ ^אלפרד^ ^נורת'^ ^וייטהד^
סוקראטס האפלטוני¶
סוקראטס2 (469-399 לפנה"ס), שחולל תמורה אדירה בעולם הפילוסופיה, לא כתב שום דבר. כל מה שידוע לנו עליו הוא מתלמידיו - לרבות אפלטון, שמציב את סוקראטס כדמות בדיאלוגים שלו. עוד מתלמידיו המוכרים הם זנופון ואריסטופאנס.
אנחנו לא נעסוק בסוקראטס הדמות ההיסטורית - אלא בסוקראטס האפלטוני. זה נבדל מזה, והדבר מכוון בידו של אפלטון.
סוקראטס, מי שהוריד את הפילוסופיה מן השמים והכריח אותה להתהלך בערי בני האדם.
סוקראטס הואשם ב399 בזוג האשמות חמורות, והוצא להורג בשתיית רעל.
אפלטון (428-347 לפנה"ס) היה בן למשפחה ממייסדי אתונה, עשירה ומיוחסת, והכיר את סוקראטס מגיל צעיר. הוא יועד לחיים הפוליטים, אך בעקבות מותו של סוקראטס זנח את הפוליטיקה ובחר להקדיש את חיו לפילוסופיה. הוא מנסה לבסס את הפילוסופיה כאורח חיים.
הדיאלוג האפלטוני¶
ברשותינו 35 דיאלוגים אפלטוניים, ו13 אגרות. בדיאלוגים שלו, אפלטון מציב את סוקראטס בתור ה-'פה' של אפלטון - הוא מדבר בגוף ראשון רק באגרות. סוקראטס, הן ההיסטורי והן האפלטוני, מדבר באופן אירוני1 - הוא אומר דבר ומתכוון להיפוכו.
אפלטון מנסה בדיאלוגים שלו תמיד לשמר את הפילוספיה בהקשר היומיומי (ה-דוקסה הפוליטית), גם כאלו גולשים למטאפיזיקה ועניינים מופשטים. הם שואפים גם לדמות שיחה חיה וקולחת.
אפלטון נוטה להשתמש בטיעונים סופיסטיים ואף כשלים לוגיים - וזאת כנראה מתוך אמונה שאת הפילוסופיה לא ניתן לנתק מהקשרה היומיומי ('המלוכלך'), שלא כמו המתמטיקה למשל. סוקראטס האפלטוני כמעט לעולם אינו מדבר עם פילוסוף שווה ערך - אלא עם אנשים חכמים פחות, מתוך אותה שאיפה להישאר מחובר ליומיום.