מנון

מצגת (1), מצגת (2), טקסט (עברית), טקסט (אנגלית) (1), 2, 3, מטלה (בדוקה)

רקע

סוקראטס תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי האישום הדרמטי מול סוקראטס, אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה ¹.

יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.

סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת².

מנון - מהי סגולה טובה?

מנון³ מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?

מנון מפגין את חוסר סבלנותו עם שאלתו הראשונה - הוא שואל כיצד משיגים את הסגולה הטובה, אך אינו שואל מה היא. בטענה שאינו זוכר, סוקראטס מבקש ממנון להסביר לו במילותיו מהי הסגולה הטובה - דוגמא לשאלה סוקראטית קלאסית (Ti Estin? - מה זה?). מנון עונה לסוקראטס בביטחון, מתוך הנחה שהסגולה הטובה מובנת מאליה.

בהקבלה לדבורים, סוקראטס שואל את מנון שאלה פשוטה - כפי שהדבורים הינן כולן דברים, למרות ששונות במינן, בצורתן ובגודלן - מהי הסגולה הטובה, המייחדת את כל הסגולות הטובות (של הגברים, נשים, ילדים וזקנים).סוקראטס שואל ל Hen Ti Eidos - צורה אחת ויחידה ⁴.

יש להיזהר מלערבב את המשמעות היומיומית של המילה אידאה (רעיון, אידיאל) - האידאה אינה בראש שלנו - אלא במושא עליו אנו מדברים (במקרה הזה, בדבורה). הTi Estin הוא הדבר שמאפשר לנו לזהות בכל דבורה שהיא דבורה.

סוקראטס מנסה ללא הרף לגרור את מנון לאותה האידאה - למורת רוחו של מנון. הוא מבקש ממנו להיזכר במה היא הסגולה הטובה עצמה - האידאה שלה. מנון טוען שזוהי היכולת לשלוט (Archein) בבני האדם (Anthropos). זוהי אמנם התקדמות - מנון מציב תשובה אחת - אך היא אינה מספקת את סוקראטס משום שאינה מקיפה. אך כיצד שולטים בבני האדם? - מנון משיב שבצדק, וכך שוב נקלע לאותה הסוגיה.

המלצה: What is it like to be a bat - מאמר פילוסופי.

תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא [תנהג כך]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה⁵, אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?

מנון, לזכותו ייאמר, מנסה שוב, ומנסח את תשובתו מן המשוררים:

סבורני שסגולה טובה היא, מה שאומר המשורר: "לשמוח במה-שיפה ולהאדיר כוח". וזואת היא, לדעתי, סגולה טובה: שישתוקק אדם אל היפה וימצא להשיגו.

תשובתו של מנון מבוססת על הבנתו של המושג To Kalon - היפה. למונח זה כמה מובנים: - יופי אסתטי - שגב, אצילות (מעשה יפה)

למה מתכוון מנון בכך ששואף אל מה שיפה?

סוקראטס גורר את מנון לבוץ בשאלות. השיח בהם הולך בערך כך:

האם כולנו משתוקקים למשהו טוב? ומה כשאנו משתוקקים למשהו שחשבנו שטוב הוא, ומתברר שאינו כך? הטוב, אומר מנון, הוא המועיל. אך כמו הטוב, לעיתים מה שחשבנו שמועיל אינו מועיל. מהו אותו הטוב? אך האם זה לא ברור שאיש אינו רוצה להיות אומלל? כן, אומר מנון. הסגולה הטובה היא היכולת לגרום לכך שלא נהיה אומללים. אבל, אומר סוקראטס - כולם אינם רוצים להיות אומללים. אך הסגולה היא מצוינות. אם הסגולה הטובה היא לגרום לכך שלא נהיה אומללים, האם כסף, כבוד ומשרות במדינה אינן סגולות טובות? (בענותו לחיוב, מנון חושף את תאוות הבצע שלו.) אך האם הדרך להשיג את הדברים הטובים לא משנה? (האם לא חשוב להשיג את הסגולה הטובה בסגולה טובה?) בוודאי שמשנה, ישיב מנון. אז מה היא אותה דרך טובה? משיב סוקראטס, ושוב חזרנו לאותה הנקודה.

מנון מביע את הדוקסה היוונית - היא אינה שקר מוחלט, אלא ראייה מעורפלת של העולם.

מנון מכיר בחוסר האונים שלו כפי שנחשף. אינספור פעמים דיברתי על הסגולה הטובה, אומר מנון, אך כעת הותרת אותי משותק - במצב של Aporia⁶ - היעדר אמצעים. מנון מכיר בכך שאינו מכיר מה היא הסגולה הטובה.

שימו לחרב המרחפת מעל ראשו של סוקראטס - אם תמשיך כך, אומר מנון, יאסרו אותך. רמז לגורלו של סוקראטס קיים בכל הדיאלוגים האפלטוניים.

מנון שואל את סוקראטס כיצד אמורים הם לדעת מה היא הסגולה הטובה - אם הם אינם יודעים מה לחפש. זהו הפרדוקס של מנון - אם אתה יודע טיב משהו מהו, אין טעם לחפשו; אך אם אינך יודע מהו, הכיצד ניתן לחפש אותו? ^מזכיר^ ^את^ ^ה'לא^ ^הווה'^ ^של^ ^פארמנידס^ כל למידה, איפוא, מניחה היכרות כלשהי מושא אותה למידה - אך כיצד מסבירים היכרות כזו?

מהי ידיעה?

למידה כהיזכרות

בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.

המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה ⁷ היא היזכרות מחדש ⁸. משפט המפתח בפסקה זו הוא שכל הטבע ממוצא אחד הוא⁹. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?

בסופו של דבר, ניאלץ להסביר את הלמידה מנקודה אחת שבה הנפש פגשה את מושא המידע שלה. המוצא האחד עלול להיות נקודה זו. השניים מנסים לתפוס את האחד - ה-איידאה - של הלמידה, שעלולה להיות מופרדת ממנה, כשם שה'דבוריות' של הדבורה נפרד ממנה. האידאה היא בהכרח מארג כלשהו של אידאות אחרות. הלמידה בהכרח נובעת מכך שישנו מארג שכזה בעולם, שניתן ללמוד אותו. בבואנו ללמוד את הדברוה למשל, נושא הלמידה¹⁰ הוא הדבוריות שבדבורה.

אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל¹¹ - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.

איך מתרחשת הלמידה והידיעה?

התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:

תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!** אך האם תיאור זה קולע למטרה? אפלטון ככל הנראה סבור שלא.

התפיסה החושית מטעה ובלתי מובנת (אני מבטיח לכם שעם העיניים שלכם לא ראיתם דבורה!). ראינו אולי את היטל האור שאנו מדמים כדבורה. מי אמר שההיטל הזה, והצליל ההוא, והריח זה, הוא דבורה? זה בוודאי לא נעשה בחושים. את המכלול המסוים הזה אנחנו חווים כ- דבורה. ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה. בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.

הנער של מנון

מנון מבקש מסוקראטס תצוגה ¹², וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.

הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן: 1. הדרכה או הכוונה של סוקראטס משמעה שהנער אינו יודע מעצמו, אלא למד מסוקראטס (קרי - סוקראטס שתל בו את התשובה) 2. היעדר הדרכה או הכוונה משמע שהנער יודע מעצמו, ומכיוון שלא קיבל מעולם חינוך, הרי שלמד בגלגול קודם.

ר' דוגמא בתרגומים\בויקיפדיה אודות הצורה והפתרון של הנער וסוקראטס

סוקראטס מוביל את הנער הן לטעויות והן לפתרונות, ומכאן קשה להשיב לשאלה אם הנער למד או נזכר - הדבר תלוי בהלך נפשו. הנער, בניגוד למנון, מוכן להודות שאינו יודע, ומראה את נכונותו ללמוד. נדמה שהנער מוכפף להכרח המתמטי בבעיות שמובל אליהן - ובעצם כך נדמה שהלמידה נעשית ממנו, גם אם סוקראטס מוביל אותו.

את היכולת הזו להכפיף את עצמו ללוגוס הוא אינו למד מאף אחד, והיא טמונה באנושיות שבו - נצחי.

במובן כלשהו, עצם נוכחותה של היכולת הזו, של האנושיות הזו, הופכת את הנער לבן חורין - הוא מוכן לקבל את התשובה כפי שהיא, ומוכן ללמוד, בניגוד למנון ששעון על ההיגיון שלו. זהו חלק מהותי מהתפיסה האנושית של אפלטון.

אניטוס - מהי הסברה?

אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-דוקסה האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.

ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-טכנה - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-טכנה. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.

אניטוס מוחה על הצגת הסופיסטים כמורים לסגולה הטובה - למרות שסוקראטס מוכיח אותו על כח שאינו למד עמם מעולם. חרף חוסר הידיעה הזו, ניכר כי אניטוס מתנגד לסופיסטים משום שהם סותרים את המסורת האתונאית לפיה ההורים (ובפרט האבות) הם אלו שמחנכים את ילדיהם לסגולה טובה. לעומת טענה זו, סוקראטס מציג לא מעט דוגמאות לאזרחים אתונאים המוסכמים על הכל כבעלי הסגולה הטובה, שלהם ילדים חסרי סגולה טובה.

אניטוס, כמו מנון, שוב מאיים על סוקראטס - הרחב התלויה מעל ראשו.

ההשלכה הנרמזת קשה - משום שאיש מבני אתונה אינו יודע סגולה טובה מהי, אולי אתונה - כאומה, כפוליס - אינה בעלת סגולה טובה?

חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.

הסברה הטובה

סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם אאודוקסיה¹³ - הסברה הטובה ומוניטין. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.

מסקנה - מהי הסגולה הטובה?

המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים. אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.

מנון ואניטוס, מייצגי הפוליטיקה והעיר, מתעקשים לגרור את סוקראטס מחקר האמת אל הפרקטיקה. הדיאלוג ממחיש את ההבדל בין הפוליטיקה לפילוסופיה - בין חקר האמת לרצון ההצלחה.

---

1. Arete ↩

2. Sophrosyne, Andreia, Dikaiosye, Phronesis ↩

3. שמו של מנון הוא משחק מילים ביוונית - מזכיר את המילה מנמון (Mnemon) - זיכרון (איני זוכר מה אמר גורגיאס). מנון מפגין זיכרון יוצא מן הכלל, כפי שניכר בחיבתו הרבה לנאומים. שמו גם מזכיר את המילה מניין (Menein) - להמתין. מנון חסר סבלנות, כפי שניכר לאורך הדיאלוג. ↩

4. מהמילה Eidos מגיעה המילה Idea - שמשעותה בקירוב 'צורה' (Form). ↩

5. schema - צורה גיאומטרית, הגבול של גוף כלשהו כהגדרת אפלטון ↩

6. Poros - אמצעי. ↩

7. Mathesis - למידה ↩

8. Anamnesis - היזכרות מחדש (תחילית הAna משמעותו מחדש) ↩

9. Syngennes - מוצא יחיד ↩

10. Mathema - נושא הלמידה ↩

11. Nous - שכל ↩

12. Epideixis - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה). ↩

13. Eudoxia - שכל ישר\מוניטין ↩