פיזיקה

דברי היכרות, ספר א', ספר ב' (1), ספר ב (2) הערות המתרגם, מילון מונחים, מצגת

לימוד עצמי

במסע האריסטולי לעבר החוכמה, העצם ניצב במרכז. הפיזיקה של אריסטו היא חקר הישים הטבעיים - העצם בטבע - והוא עושה זאת דרך חקירת העצם הברור מאליו: אנחנו עצמנו.

מהי הפיזיקה האריסטותלית?

בעוד שיש דימיון רב בין השניים, הפיזיקה האריסטותלית שונה מאוד מהפיזיקה המודרנית; בראש ובראשונה, הפיזיקה של אריסטו טרודה במהלכו של הטבע בשלמותו - במהלך של יישים טבעיים, בסיבות¹ שלהם, בתנועה שלהם ובסיבות שלהם.

המדע המודרני והאריסטותלי חלוקים, בראש ובראשונה, על שאלה בסיסית - מה זה בכלל טבע³?

Of the things that are, some are by nature, others through other causes. By nature are animals and their parts, plants [and their parts], and the simple bodies such as earth, fire, air and water (for these things and things like them we say to be by nature). And all of them obviously differ from things not put together by nature

• ספר 2, פרק 1

אצל אריסטו, הטבע הוא מונח מבחין, ולא כולל כמו מובנו המודרני - אלא רק היישים שיש בהם ראשית של תנועה ומנוחה:

For each of these things [the natural things] has within itself a source⁴ of motion² and rest⁵, either in place, or by growth and shrinkage, or by alteration. But a bed or a cloak, or any pther such kind of thing...to the extent that it is from art⁶ has no innate impulse of change.

בתמצית, טבע הוא מה שמפעיל את עצמו - סוג של פעילות שמתגלה בראש ובראשונה אצל יצורים חיים. כאן נפערת תהום בין הפיזיקה המודרנית לאריסטו: הראשונה מנסה לתאר את הטבע בצורה מתמטית (החלקיקים האלה יוצרים את הכלב, ואת השולחן), אך לא מסוגלת להסביר אותם (איך מהחלקיקים הגיע הכלב, או השולחן?). הפיזיקה של אריסטו, לעומתה, נותנת חשיבות עליונה לחיים: שאלות כמו 'מהיכן הגיעו החיים' אינן עולות בקנה אחד עם התפיסה הזו. החיים קובעים את הטבע - ולא להיפך; הם המקור, ולא תוצר של הקוסמוס. אצל אריסטו, דברים כמו חומר, או אש, אינם טבע במלוא מובן המילה - אלא לפי הטבע.

עוד אומר אריסטו כי המתטמטיקה אינה חקר הטבע (פרק 2) - בבואה לבחון יישים טבעיים, היא מרדדת את אותה תנועה, ומתעלמת מעליונותו של השלם על החלק - וכך חוטאת למהותו של הטבע.

מהם היישים הטבעים?

התנועה ביישים מלאכותיים - כמו בתים - אינה אלא על פי המזדמן. גם שינויים שיתרחשו בו - כמו ריקבון של העץ - אינם נעשים בהיותם מי שהם; הבית נרקב לא בהיותו בית, אלא בהיותו עשוי מעץ; אילו היה עשוי ממתכת, היה מחליד.

המבנה המטאפיזי של הטבע

במטאפיזיקה הוזכרו החומר⁷ והצורה - ואלו, בדומה לשאר המינוחים האריסטותלים, שונים מהקשרם העכשווי. היחס בין חומר לצורה אינו רק כמו בין השולחן לעץ המרכיב אותו; הוא גם היחס בין הפילוסופיה (צורה) לאלו שמנסים ללמוד אותה (חומר). זאת בשונה מההגדרה העכשוית, של כל דבר בעל נפח ומסה במרחב⁸. לעומתו, החומר האריסטותלי אינו נגיש לנו במלואו - הוא ביחס מסוים לצורה מסוימת. במובן הזה, החומר הוא היסוד הסביל לצורה הטבעית - הוא ההיבט המעוצב להיבט המעצב. חומר, למעשה, הוא היכולת להיות מעוצב על ידי צורה כלשהי.

אופן הקיום של חומר, לפי אריסטו, הוא היכולת להתממש⁹. מכאן עולה השאלה - יכולת להתממש בתור מה?. משהו לא יהיה טבע עד שלא תהיה בו הצורה הנתפסת בדיבור: עצמות אינן טבעיות עד שהחומר מהן הן עשויות מתגבש לכדי הפעילות שלהן.

המיטה של אנטיפון אינה מולידה מיטה נוספת - אבל אם נשתול אותה באדמה, יצמח עץ - הוא היש הטבעי. המיטה אינה מולידה מיטה, אבל האדם מוליד אדם - בלי תכנות מוקדם, בכל פעם. החומר המרכיב את שני בני האדם שונה, אבל האדם נותר אדם - אותה הצורה. הצורה היא הטבע בפעולה¹⁰ - רק כשהיא נוכחת בהורה, היא תוכל ליצור ילד. הצורה היא היות בפעולה¹¹ - Being at work - היא אנרגיה. האנרגיה היא הדבר הברור מאליו ההופך כל דבר טבעי למה שהוא - הדבר שאנו מזהים מיד; זוהי תשובה ברורה לאידאה האפלטונית.

את היחס בין האנרגיה ללהיות בכוח מתאר אריסטו במטאפיזיקה:

"היות בפעולה¹¹ הינו מה שהווה שלא באופן אותו אנו מכנים להיות "בכוח"¹². בכוח⁹, למשל, נאמר על...האדם שיכול להתבונן גם כשאיננו מתבונן [כשהוא ישן למשל]... אופן הנוכחות האחרת של מה שהווה הוא "בפועל"¹³ וכוונתו תתברר מהתבוננות ישירה בדוגמאות, ואין צורך לחפש הגדרה לכל דבר, כי אדם מסוגל לראות מיד באמצעות משל: הבונה בפועל מול מי שיכול לבנות אך אינו בונה כרגע, מי שער מול מי שישן, מי שרואה מול מי שעיניו עצומות אבל יש בו את כוח הראיה, מה שנוצר מהחומר מול החומר, מה שהושלם מול מה שבלתי מושלם. "היות בפעולה"¹¹ הוא האחד, היות בכוח⁹ הוא השני.

מטאפיזיקה, ספר 7, פרק 6

כאן נפתח הצוהר לאתיקה - הצורה איננה רק הפעילות המתמשכת ההופכת כל דבר למה שהוא - היא גם החתירה להיות אותו דבר באופן המושלם ביותר¹⁴. כדי להבין באמת מהו דבר, עלינו לראות אותנו בשיאו (מיהו מייקל ג'ורדן? מהו שחקן כדורסל? לא נבין עד שלא נצפה בו משחק).

הטבע בעצמו הוא תכלית¹⁵ - ה'לשם מה' המושלם שבזכותו אירע כל מה שקדם לו קודם לכן. באדם, למשל, התכלית תהיה הגשמת כל מעשינו כבני אדם, והבאתם לכדי שלמות - ולא המוות. איננו חיים לשם המוות - אלא לשם ההגשמה של השלמות. הישים הטבעיים הם היחידים החותרים כל הזמן לעבר אותה שלמות.

---

1. aitia - סיבה - אך לא סיבה במובן העכשווי, החיצוני (x גרם לy, שגרם לz). ↩

2. kinesis - תנועה, אך לא רק במובן המודרני של תנועה בחלל ובזמן - גם צמיחה מילד למבוגר, היהפכות האוכל למרכיבים בגופנו, וכו' ↩

3. physis - המציאות המתקיימת מכוח עצמה. מכאן מגיעה המילה הלטינית nasce - להיוולד, ומשם מגיע השורש natura - אבל המשמעות החדשה לא לגמרי קולעת למונח האריסטותלי המקורי. ↩

4. arche ↩

5. stasis ↩

6. techne ↩

7. hyle ↩

8. הגדרה זו התמוטטה תחת מכניקת הקוונטים; נכון לכתיבת שורת אלה, אין כלל הגדרה מוסכמת לחומר. ↩

9. Dynamis - לא בדיוק פוטנציאל. ↩↩↩

10. Ergos - פעולה, עיסוק - גם ביוונית המודרנית. ↩

11. Energia, מלשון Ergos (פעולה -> להיות בפעולה) - מונח אריסטותלי והמקור לאנרגיה. היא הפעולה המסוימת של משהו בכדי שימשיך להיות עצמו. ↩↩↩

12. en dynamei ↩

13. energei ↩

14. entelecheia - היות בפעולה בהישארות העצמית (Being at work staying itself) בצורה הטובה ביותר (Being at work staying itself in the best way). המילה מגיעה משורש Telos - תכלית. ↩

15. Telos - התכלית במובן של 'לשם מה'. ↩