ההוגים החומרניים
אחרי הטיעון הנאות (והאכזרי) של פארמנידס, פילוסופיים רבים ניסו לאסוף את השברים. ביניהם ישנם שלושה הוגים שחרף ההבדלים הגדולים בהגותם יש ביניהם חוט מקשר - החומר. ההוגים האלו ניסו להסביר את השינוי שאנחנו רואים בעולם באמצעות החומר והחומר בלבד - למעשה, ראשית הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותה.
בעוד שההוגים הללו נוטים להסכים עם קביעתו העיקרית של פארמנידס - אין בריאה יש מאין - הם שוללים את היעדר הריבוי והשינוי בהגותו של פארמנידס, ואת אלו הם מנסים 'להציל' בהגותם.
אמפקדוקלס מאקראגאס¶
אמפדוקלס סבור היה שההוויה מורכבת מארבע יסודות - האש, המים, האדמה והאוויר - שמתופעלים על ידי כוחות האהבה והשנאה. לשורשים וכולות אלו יש את המאפיינים של ההווויה הפרמינדאית - נצחיים, בלתי מוגבלים, ופשוט ישנם.
אנאקסגוראס¶
לעומתו, אנאקסאגורס סבור היה שהכל מכיל מהכל (שורשים), עד יסודותיו - ומתבטא בכל דבר ודבר בצורה אחרת. הכוח שמסדר את הקוסמוס לפי אנאקסאגורס הוא השכל (והכוונה היא לא לשכל האנושי, שהוא כוח בלתי חומרי), שקובע בכל התוהו ובוהו הזה את הסדר (לוגוס) ביקום.
האטומיסטים, לויקיפוס ודמוקריטוס¶
לויקיפוס ודמוקריטוס ביססו את התורה שלהם על האטום (מילולית: בלתי ניתן לחלוקה) - החלקים הקטנים ביותר, אחידים, נצחיים ובלתי משתנים (אך בתצורות\גדלים שונים ביניהם). הריבוי החומרי שאנחנו חווים מקורו בשילובים בין האטומים (צורה\סדר\מיקום בחלל).
האטומיסטים טענו שהאטומים עצמם נעים בריק - האין - שהם מדברים עליו בצורה חיובית (הוא ישנו, ומה שהוא הוא אין). האטומים נעים באופן קבוע כמערבולת נצחית ואקראית, שלקצוותיה נזרקים היסודות הקלים ולמרכזה נשאבים היסודות הכבדים.
גם הנפש מורכבת מאטומים, שבאים במגע עם האטומים שבחוץ ופועלים עליהם - וככה נוצרת חוויה ומחשבה ^מזכיר^ ^את^ ^החושים!^.