אמפריציזם
הפילוסוף וילארד ון אורמן קווין הוא אחד הפילוסופים האנליטיים המשפיעים ביותר. הוא היה תלמיד של וויטהד, ולאחר שקרא ספר של ראסל השתכנע ונשאר בפילוסופיה. הוא נפגש בשלב מסוים עם קארנפ ושאר הלוגיקנים מזרם הפוזיטיביזם הלוגי, ומשם נולדה ההגות שלו. במאמרו מ1951, הוא מבקר את את הרעיון של האמת על פי הקונבנציה - הרעיון המרכזי של הפוזיטיביזם - ומבקר את ניסיונם של העמדת הלוגיקה על הניסיון, הנדון לכישלון: כדי לעמוד על הלוגיקה מניסיון, אנו זקוקים להגדרות - שהן מלכתחילה לוגיות אפריורית; בתמצית, אי אפשר לגלות את הלוגיקה בלי לוגיקה.
קווין אינו רק נגטיבי - הוא מציע חלופה פילוסופית הולמת לפוזיטיביזם. הכתבים שלו עוסקים במידה רבה בספקנות ביחס למשמעות.
עקרונות הפוזיטיביזם¶
הטענה המרכזית של הפוזיטיביזם הלוגי היא חלוקה של הפסוקים לאנליטיים - שאמיתותם נגזרת מכוח המשמעות שלהם - ולסינטתיים - כאלו שניתנים לאימות או הפרכה על פי ההתנסות. ההפרדה הזו עומדת בלב הפרויקט הפוזיטיביסטי, אך עומדת מוסווה בלב רוב הפילוסופיה. ההשלכות של המאמר - המבקר את ההפרדה הזו, אפוא, הן הרבה מעבר לפוזיטיביזם.
תחילה, מבקר קווין את הרעיון פסוק תצפיתי. מה זה בכלל פסוק תצפיתי? הרי:
-
עיקרון האימות לא ניתן לניסוח, או לאימות. קרנאפ מודה בפה מלא שלא הצליחו לנסח אותו, ובוודאי שלא לאמת אותו בצורה אמפירית.
-
עקרון האימות שולל את כל הדיונים הפילוסופיים. כל הדיונים המטאפיזיים הגדולים, משום שלא ניתנים לאימות ישיר, נזרקים מאדן החלון.
-
צמצום ההכרח והאפריוריות לאנליטיות הפוזיטיביזם מנסה לצמצם דברים הכרחיים ואפריוריים - כמו המתמטיקה והלוגיקה - לכדי ניסיון אמפירי, הנועד להיכשל
-
לוגיקה אמפירית דינה להיכשל כפי שציינו קודם, בכדי להגדיר את הלוגיקה אנו נדרשים ללוגיקה, ובכך נקלעים לרגרסיה אינסופית.
קווין נותן לנו שתי תפיסות (דוגמות):
כישלון הההפרדה לאנליטי וסינתטי¶
הפוזיטיביזם קובע כי:
כל פסוק ניתן לסיווג כאנליטי (אמיתי מכוח עצמו) או כסינתטי (אמיתי מכוח עובדה)
כנגד זאת טוען קווין שאין לנו הגדרה לאנליטיות מבלי ההכרח, או להכרח מבלי אנליטיות - כלומר, אנחנו נדרשים להכרח. האנליטיות ניצבת בלב ההפרדה בין ההכרח והאפריורי. תקיפת מושג זה היא מתקפה ישירה על הפוזטיביזם.
קווין טוען כי ערך האמת של טענה הוא פונקציה של שני מרכיבים נפרדים: רכיב משמעות ורכיב עובדתי. האנליטיות, לכאורה, היא פסוק שאמיתותו אינה תלויה בעובדות (למשל: ברוטוס הרג את קיסר הוא סינתטתי\עובדתי, ורווק הוא לא נשוי הוא אנליטי).
הוא מבקר בפרט את קאנט - שתפס משפט אנליטי ככזה שנושאו לא חורג ממה שמוגדר בו מושגית. קווין מנסח מחדש את האנליטיות של קאנט כטענה אמיתית בזכות משמעויות ולא בזכות עובדות. אך הניסוח הזה דורש מאיתנו להבין - מה היא משמעות?
קווין מפריד תחילה בין משמעות להוראה - לאור הפרדתו של פרגה בין הוראה למובן. אם אני מדבר על כוכב הערב וכוכב השחר, גם אם אני מדבר על אותו האובייקט בעולם, המשמעות שונה. בעבר, הוא אומר, היה זיהוי בין משמעות למהות: המושג האריסטותלי לאדם, למשל, מכיל את המהות - החיה החושבת - אך לא את ההיבטים המקריים - האדם הוא דו-רגלי. אולם, קווין בוחר להפריד בין השניים: מהות שייכת לאובייקטים פרטניים, ומשמעות שייכת ליצירים לשוניים כוללניים.
אז מה היא המשמעות? לא המהות האריסטותלית; לא האידאה האפלטונית; אם מחפשים משמעות, נתדרדר לפסיכולוגיזם שברח ממנו פרגה. לכן, הוא מבקש לכונן אנליטיות מבלי משמעות, בכך שמפריד בין שני סוגים של אמיתות אנליטיות:
-
שום לא נשוי אינו נשוי. שום לא א הוא לא א הפסוק הזה אמיתי לא מכורח המונחים, אלא מכורח המבנה הלוגי שלו - טאוטולוגיה. אנחנו יכולים להחליף את "לא נשוי" בכל דבר שהוא, והפסוק יישאר נכון.
-
שום רווק אינו נשוי הפסוק הזה אמיתי מכורח המושג רווק.
לאור אלו, מגדיר קווין פסוק אנליטי ככאמת לוגית, או כזה שניתן להופכו לאמת לוגית אם נחליף ביטוי מסוים לביטוי שווה ערך. במשפט השני, אם נחליף רווק בלא נשוי - לכל הדעות אותה משמעות - נקבל אמת לוגית (שום לא נשוי הוא לא נשוי).
מכל זאת קובע קווין, שכל ההאמנות שלנו והמשמעות הם כמעיין רשת תיאורטית - ולמעשה, כל פסוק ניתן להפרכה1. כך הוא שולל הלכה למעשה את האנליטיות בשלמותה.
אלה שמכך עולה בעיה - מהי סינונימיות? קווין קובע כי F וG הם סינונימיים אם ורק אם ניתן להציב אחד במקום השני ללא שינוי בערך האמת של הפסוק - משמע, תמיד ניתן להחליף את האחד בשני, מבלי לשנות את ערך האמת - גם בהקשרים אקסטנציונליים (על העולם) וגם בהקשרים אינטנציונליים (על האדם, כוונה). אלא, שזה לא תמיד עובד. ראו את הדוגמאות הבאות:
משפטים אקסטנציונליים: - הכרחי ש9 גדול מ7 אוקיי, מגניב. - מספר כוכבי הלכת הוא 9 קולקולקול. - הכרחי שמספר כוכבי הלכת גדול מ7 לא נכון!!!
משפטים אינטנציונאליים: - משה מאמין ש9 גדול מ7 יש מצב. - מספר כוכבי הלכת הוא 9 כן. - משה מאמין שמספר כוכבי הלכת גדול מ7
ככה ההגדרה נופלת: בהקשרים אקסטנציונאליים, הסינונימית לא בהכרח עובדת!
זוהי בעיית ההכרח: אם השפה היא אקסטנציונלית, אז ניתנות להמרה ללא שינוי בערך האמת אינה מבטיחה שוויון משמעות. לכן, ההגדרה הזו מניחה שפה שכוללת הקשרים אינטנציונליים. כל כמה שהפוזיטיביזם ביקשו להגדיר הכרח באמצעות אנליטיות, קווין מראה פה שהם נאלצים להגדרת הסינונימיות, והסינונימיות נשענת על הגדרת ההכרח.
קווין עושה אפילו ניסיון נוסף להגדיר פסוק אנליטי - פסוק שהוא חוק לוגי או נגזר מחוק לוגי בעזרת הגדרות, אבל:
- שום רווק אינו נשוי נגזר מ:
- שום רווק אינו נשוי
- שום לא נשוי אינו נשוי (חוק לוגי)
- רווק הוא לא נשוי (הגדרה של רווק)
- שום רווק אינו נשוי (מ1 ו2)
קווין מייחס פה את הגדרת השפה למדע אמפירי: המילונאי, מרגע שהוא עומד על החוקים הלוגיים, טובע את המילה.
ומה לגבי הרעיון שפסוק אנליטי הוא זה ששלילתו היא סתירה? אם סתירה מתוארת סינטקנטית אז סתירה עצמית היא תמיד מהצורה p & ~p. אבל, זה לא יעזור להראות ש"רווק הוא נשוי" הוא סתירה, כי הוא מצורה אחרת (Ga & Ha). איך נרחיב את הסתירה כך שתחול על רווק ונשוי? נידרש שוב למושג שמניח אנליטיות (אן הפסוק שקרי רק בזכות עובדות על משמעות אז הוא סתירה עצמית). משמע, רעיון הסתירה העצמית דורש אותה מידה של הבהרה כמו אנליטיות.
בקיצור, כל הניסיונות להגדיר אנליטיות נתקעים באותה בעיה: לא ניתן להגדיר את האנלטיות מבלי להגדיר את ההכרח, או להגדיר את ההכרח מבלי להגדיר את האנליטיות. עצם ההבחנה בין אניליטי לסינתטי הוא לא אמפירי - ולכן הפוזיטיביזם נופל.
כישלון עיקרון האימות¶
ראו את עיקרון האימות של המשמעות הפוזיטיביסטי:
כל פסוק משמעי ניתן לתרגום לפסוקים על אודות התנסויות חושים
פסוק עומד בהתנסות לבדו; ההתנסות תאמת אותו, או תפריך אותו.
מכישלון ההפרדה בין אנליטי לסינתטי נובע, שפסוקים אנליטיים הם כאלה שמאומתים על ידי כל התנסות.
אלא שקווין טוען, יחד עם פייר דוהם, שלא ניתן לאמת פסוק במבודד. נניח ונבחן את הטענה מים רותחים במאה מעלות. אז הזה, עשיתי ניסוי - לקחתי קומקום, ומדחום, והופה - המים רותחים בחמישים מעלות. האם בכוחי להפריך את הטענה מים רותחים במאה מעלות? לא ממש; אולי המכשיר פגום? אולי יש תוסף במים? אולי אנחנו בגובה? קווין ודוהם קובעים כי לא ניתן להכריע על מה צריך לוותר - על הפסוק מים רותחים במאה מעלות או על אחת ההנחות.
מכאן גוזר קווין שיחידת המשמעות הקטנה ביותר אינה הפסוק - אלא התיאוריה כולה. זהו מעבר מרעיון של אימות לרעיון של משמעות - הוא מזהה משמעות עם אימות. ההבדל הוא למה יש משמעות - הפוזיטיביסטים חושבים שלפסוק הבודד, אך קווין קובע שזו התיאוריה כולה.
קווין לוקח פה את עקרון ההקשר של פרגה צעד קדימה: המשמעות לא טמונה במילה, ואפילו לא במשפט, אלא רק בתיאוריה כולה.
ומה נשאר לפילוסופיה? הפילוסופיה היא חלק בלתי נפרד מהרשת, ומהמדע: אמיתות פילוסופיות, ככול שיעלה בכוחן להסביר את העולם בצורה הטובה ביותר (כמו הלוגיקה), הן חלק מהרשת שנוכל לקבל או להפריך.
-
הכוונה היא לא שקל להפריך הכל במידה שווה - פסוקים בקצה הרשת יותר קלים להפרכה, בעוד שאלו בלב הרשת - הלוגיקה והמתמטיקה - יהיה קשה יותר להפריך. ↩