פוזיטיביזם לוגי

טקסט: דחיית המטאפיזיקה

מהו פוזיטיביזם לוגי?

הפוזיטיביזם הלוגי הוא מונח מורכב, הבנוי מ:

• פוזיטיביזם: הפוזיטיביזם מושפע אמפריציזם קלאסי (יום, ברקלי): כל הידע שלנו מקורו בחושים. האימפיריציזם מכונן את המתודה המדעית כאידיאל.

אלא שהאימפריציזם נקלע לבעיה: כיצד אפשר לסגור חוקים כוללים, כמו משפטים גיאומטריים, מתצפיות גרידא:

• לוגי:

פילוסופי אנליטית (פרגה, ראסל, ויטגנשטיין¹): שרטוט גבולות המשמעות - מהם הגבולות של דברים שאנחנו יכולים להבין?

האימפריציזם סבור כי טענות שאינן מתבססות על החושים אינן יכולות להיות מוצדקות אפיסטמית. הפוזיטיביזם הלוגי גרר את זה לכדי קיצון - טענות שאינן ניתנות לאימות אמפירי אינן יכולות לשאת משמעות כלל.

תיאוריה של משמעות

השאלה המרכזית של הפוזיטיבזם הלוגי הייתה מה מכונן משמעות. ניסוח קריטריון של משמעות תבהיר את טווח החקירה הפילוסופית, ויקבע מה השאלות שיש לדון בהן.

אם אין, למשל, פסוקים על אלוהים, או על האין - שעומדים בקריטריון שכזה, הרי שהם חסרי תוכן, ואז אין כל טעם לניתוח פילוסופי של מושגים אלה.

דחיית המטאפיזיקה

את המשמעות הזו ביקשו לבסס אייר והן. לשיטתם, פסוק נחשב כבעל משמעות רק אם הוא מבטא מחשבה אפריורית, או אפוסטריורית. זוהי חלוקה דיכוטומית, של כל הפסוקים - לפסוקים אמפירים, הכפופים לעיקרון עובדות על משמעות, ולפסוקים אפריוריים - הכפופים לאנליטיות.

משמע, פסוק משמעי רק אם הוא ניתן לאימות\הפרכה על ידי ההתנסות, או אם הם נושאים משמעות אנליטית (כמו טאותולוגיות) - פסוקים אמיתיים בהכרח.

המזלג של יום

או שטענה ניתנת לאימות אמפירי, או שהיא אנליטית - אמיתית או שקרית מכוח משמעותה בלבד.

הדעה של יום והפוזיטיביסטים הלוגים קיצונית מאוד - כל דבר שלא ניתן להפריך או לאשש, או להסיק אנליטית, חסר משמעות לחלוטין.

לפסוק יש משמעות אם ורק אם הוא ניתן לאימות, כאשר אימות הוא תמיד אימות אמפירי.

יום שאף לחלק את הפסוקים לפסוקי תצפיות, ולכל השאר. מה צריך להיות הקשר בין פסוק בעל משמעות לפסוק התצפית?

מהם בכלל פסוקי תצפית? פסוקים על אודות אובייקטים חומריים? נתונים חושיים? בשתי האפשרויות יש קשיים.

באשר לאובייקטים חומריים, אנו לא עושים צדק עם מושג ההתנסות של הפוזיטיביזם. אנחנו לא מתייחסים כלל לנתוני החושים.

אולם, באשר לנתונים החושיים, אנחנו פונים לאובייקטים פרטניים באופן עקרוני. אנחנו מתייחסים לחוויות פרטניות כדבר כולל.

מחבר דחיית המטאפיזיקה, קארנפ, מנסה להגיע לרדוקציה פנומנליסטית.

אימות תיאורטי ואימות מעשי

פסוק ניתן לאימות תיאורטי אם, למרות שאין לי יכולת מעשית לערוך תצפיות שיוכיחו או יפריכו אותו, אני יכל לדמיין אילו תצפיות נדרשות כדי לאמת או להפריך אותו.

פסוק ניתן לאימות מעשי אם יש לי היכולת למקם את עצמי במצב שבו אוכל לערוך תצפיות שמספיקות לאימות הטענה שהוא מביע.

אבל מהו אימות? האם הוא דורש אימות חזק² - הוכחת אמיתותו או שקרותו בנביעה לוגית, באופן מוחלט? זהו קריטריון קשה מאוד; תצפיות לעולם לא מספיקות לכינון נביעה לוגית, משום שכמות התצפיות תמיד סופית.

מנגד, האם מספיק אימות חלש - שלא דורש הוכחה ודאית, אלא מסתפק ברלוונטיות של תצפיות נוספות באשר להפרכתו או אישושו?

בגדול - האם אני חייב להוכיח כל דבר מעבר לכל ספק, או לסבור אותו על סמך מספר סופי של תצפיות?

אייר: הגדרה ראשונה

לפסוק משמעי יש תוצאות אמפיריות: יש פסוקים תצפיתיים שנגזרים ממנו בעזרת הנחות נוספות ולא מההנחות הנוספות לבדן.

פסוק תצפיתי ניתן לאימות אם ורק אם: - פסוק תצפיתי יכול להיגזר ממנו יחד עם עוד הנחות, אבל לא מההנחות האחרות לבדן. - להגביל משמעויות של פסוקים לאלה שנובעים מתצפיות זה לא סביר (חזק מדי)

הרעיון: להראות שפסוק בעל משמעות עושה הבדל למה ניתן לתצפית. הוא יהיה בעל משמעות אם, כאשר נוסיף אותו לתצפיות, תהיה לו השלכה על האמיתות או ההפרכה של סט התצפיות כולו.

הבעיה

כאן נקלעתי למצוקה. הקריאה וההסקה על חשבונכם.

ישעיהו ברלין מעלה בעיה:

1. N = האין איננו (הכל יש)
2. O = יש לי 4 כדורי טניס בכיס
3. N
4. אם N אז O
5. O

אז מה הבעיה כאן? ההנחות אינן מוגבלות. איך נוכל לאמת את (4)? N אינו תצפיתי, אבל מעצם ההנחה הצלחתי לגזור את (5).

אם נגביל את ההנחות לתצפיותיות, או לאנליטיות, עדיין נתקלנו בבעיה:

מנגד, אלונזו צ'רץ' מעלה דוגמה נגדית: 1. ניקח שלושה פסוקי תצפית בלתי תלויים, O1, O2, O3 2. נניח שO1 אמיתי 3.

S = ~(O1 & O2 ) v ~(N & O3 )

3. הקוניונקציוה הראשוניה שקרית, לכן השניה חייבת להיות אמיתית, כלומר, O3 אמיתי. 4. S & O1 5. O3 6. בהינתן שO1 נובע מS, וO3 לא נובע מO1 לבדו, 7. N ניתן לאימות עקיף.

---

מכל התעלולים הלוגיים האלה רואים, שניתן ליצור דוגמאות שמנביעות תצפיות מפסוקים חסרי משמעות לפי הקריטריון - אני לא יכול להוכיח שהאין איננו אבל אני יכול להניח משהו נוסף, וממנו לגזור פחות או יותר מה שאני רוצה.

---

הבעיה של המתמטיקה והלוגיקה

בעוד שידיעה מדעית לא מתיימרת לוודאות מוחלטת - הלוגיקה והמתמטיקה כן. זה, כמובן, לא מתיישב עם האימפריציזם.

הפוזיטיביזם מבצע שלוש הבחנות: - אפריורי-פוסטפריורי - הכרחי-קונטינגנטי - אנליטי-סינטתי

עובדות על העולם מתגלות באמצעות התפיסה החושית. אבל, כיצד נאמת אמיתות הכרחיות? ההכרח הופך לתכונה מסתורית.

דקארט וחברים מייחסים אותן לאלוהים. אבל מדוע שזה יבטיח את ההכרח, או את האמיתות שלו? כעת, לפי מהזלג של יום, או שהמתמטיקה והלוגיקה לא הכרחיות, או שעקרון האמיתות שקרי.

בודדים, כמו מיל, טענו שהמתמטיקה היא אמפירית. אייר קובע שלפי זאת, נוכל להפריך אותה מהניסיון. אולם זה לא דבר שנוכל לקבל: 7 ועוד 2 ודאיים מהניסיון, אבל מעצם הנחתם לא נקבל מצב שבו 7 ועוד 2 הם לא 9.

קאנט ניסה לפתור את הבעיה בפיצול בין אפריורי-אנליטי - שמשמעותו טמונה בעצמו (דוגמת רווק לא נשוי), לאפריורי-סינתטי, שהוא הכרח לוגי בין שתי מושאי מחשבה, הדורש הסתכלות (דוגמה: לכל דבר יש סיבה, בין כל 2 נקודות עובר ישר אחד). את אלו מציב לעומת אפוסטריורי (יורד גשם בחוץ).

קאנט מציב את המתמטיקה ואת הגיאומטריה כאפריוריות סינטית - משום שהן דורשות הסתכלות טהורה.

אולם נותר הקושי המהותי - איך יכולה להיות טענה שהיא גם על העולם - וגם הכרחי?

קונבנציונליזם

הזרם הזה קובע כי הטענות הן הכרחיות מכוח השפה. למשל, 5+7 הוא אמיתי ולו משום שזה סימן סינונימי ל12. הוא טוען שהמתמטיקה והלוגיקה לא מוסיפות ידע, אלא הופכות ידע מובלע למפורש. זהו הפתרון הקונבנציונליסטי לכך שמיל ביקש לוותר על ההכרח וקאנט ביקש לקבעו כמטאפיזי.

אלא שגם בקובנציונליזם ישנה בעיה. אם ההגדרה היא רק מוסכמה, הרי שנוכל לתאר הגדרה אחרת. מדוע אנו בוחרים, למשל, בגיאומטריה אוקלידית? משום שהיא הצורה הפשוטה ביותר. בעולם אחר, שבו אנחנו הולכים ומתכווצים ככל שמתרחקים מהקצוות, תהיה גיאומטריה אחרת - שתתאר עולם שכזה בצורה פשוטה יותר.

אבל כיצד נוכל לחשוב על חלופה ללוגיקה? היש דרך למצוא חלופה לחוק הסתירה?

הביקורת של קווין

הנה לכם חברינו, מודוס פוננס:

p
p > q
q

זוהי אקסיומה. אבל כדי להבין אותה לפי קונבציה, אתה נדרש לאותה הלוגיקה ממש. אם לוגיקה היא רק מוסכמה, הרי שגם הלוגיקה שתבין אותה היא מוסכמה - ומהבור הזה אפשר לצאת רק בקרקוע הלוגיקה כעניין הכרחי.

מה נשאר?

אונתולוגיה

אם נקבל את הקונבציונליזם, הרי שטענות כמו יש זברות ו2+2=4 הן טענות מוסכמות - בתוך סט חוקים ומסגרת שקיבלנו עלינו, כמערכת. אולם, המוסכמה שוללת מאיתנו שאלות מחוץ לאותה המסגרת - כמו האם יש עצמים חלל-זמניים? הבחירה במסגרת לשונית היא שיקול פרגמטי - תפקיד שהפוזיטיביזם החיובי מפקיד לידי הפילוסופיה.

אתיקה

ישנה אתיקה אובייקטיביסטית - שטוענת שיש ערך אמת הכרחי לטענות מוסריות שלא ניתן לאמת אמפירית, לעומת סובייקטיביסטים - הקובעים כי ניתן לאמת טענות מוסריות באופן אמפירי (כמו התועלתיות של מיל - טוב הוא מה שמביא תועלה). שתיהן מסכימות על כך שהקביעות האתיות הן טענות.

הקונבנציונליזם דוחה את ההנחה המשותפת הזו ממש - אי אפשר לגזור מהאתיקה קביעות אמפיריות, ולכן הן לא טענות עובדתיות. לכן, אילו לא טענות - אלא ציווים. הפער בין המבנה הדקדוקי של פסוק לבין הצורה הלוגית שלו. האתיקה היא עמדה פסיכולוגית - לא עמדה פילוסופית; כשאני מקונן בפני גנב שהוא שדד אותי, אני לא יכול לטעון שהוא טועה באופן אובייקטיבי - אלא רק שלשיטתי, איני מסכים עם הפעולה שלו.

---

1. ובמיוחד - הטרקטטוס. ↩

2. בעיית האינדוקציה ↩