מבוא

חומר הקורס

מודל, סילבוס, סיכום

תוכן העניינים

1. מבוא

מה זה מטאפיזיקה? מה היא חוקרת? למה בכלל יש דברים?

2. קיום האל

האם יש אלוהים? איזה מין אלוהים זה? איזה דין וחשבון הוא יכול לתת על המציאות?

3. אונטולוגיה

איך ייתכנו דברים נפרדים? איך יכול להיות שלדברים שונים יש משהו במשותף?

4. סיבתיות

מתי אומרים שדבר אחד גרם לדבר אחר? איזה מין דבר זה, סיבתיות?

5. רצון חופשי

מתי אפשר לומר שאני הוא הסיבה לפעולות שלי? האם יש בכלל דבר כזה?

מטאפיזיקה² היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל איך העולם בנוי, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.

מטאפיזיקה לעומת מדע

מצד שני, המטאפיזיקה מצויה בפער חד מול המדעים, ולכן התפצלה מהם לפני כמה מאות שנים. היא הרבה יותר כללית מהמדעים - היא אינה חוקרת מערכת מסוימת, כמו מערכות פיזיקליות (שחוקרים בפיזיקה), או תת-סוג של מערכות מסוימות, כמו מערכות כימיות (תת-סוג של מערכת פיזיקלית), או אפילו תת-תת-סוג של מערכות מסוימות (ביולוגיה - תת-סוג של כימיה) אלא את כל מה שיש. יש אפילו ענפים במטאפיזיקה שעסוקים ביותר ממה שיש, אלא בכל מה שאפשרי, כמו מפלצת הספגטי המעופפת - היא לא קיימת, אבל היא אפשרית (מה זה להיות אפשרי בכלל?).

מפלצת הספגטי המעופפת. אפשרית.

הבדל נוסף הוא שבמדע, התיאוריות עומדות במבחן תצפיתי (אמפירי)¹ - המדעים מבוססים על הניסיון. מטאפיזיקה, לעומת זאת, מציעה עמדות, שבמקרה הטוב עומדות לניסיון באופן הרבה יותר עקיף.

כשאנו בוחרים בין תיאוריות מדעיות, אנו מונחים משיקולים כמו פשטות התיאוריה המדעית. במטאפיזיקה הרבה פחות ברור כיצד עלינו ליישם את השיקולים האלה - הם קיימים, אך בקשר חלש בהרבה.

המדעים כולם עסוקים בנטיות (דיספוזיציות), בניגוד למטאפיזיקה - שמנסה למצוא מהות לכל הישים מעצם היותם. במטאפיזיקה, במקום אטומים, נחלק את הדברים לעצמים, ותכונות, ומהם נבנה את העולם שלנו - ויצורים שנקראים עובדות, ואירועים. בכך נחפש את מבנה העולם מעבר למבנה המדעי שלו - המבנה המטאפיזי שלו. אירועים נקשרים ביניהם בכל מיני יחסים, כמו סיבתיות, שגם אותם המטאפיזיקה חוקרת.

למה היקום ישנו?

למה היקום? כי אנחנו מדברים על זה

השאלה הזו לא לא-הגיונית - כי אנחנו יכולים לעלות על הדעת שלא היה דווקא את היקום (הכוללנות של כל מה שיש ממש) הזה, או שלא היה יקום בכלל. אם ניתן להעלות זאת על הדעת, ניתן לחשוב על זה, וניתן להתפלפל על זה. אבל אי אפשר לתת תשובה סיבתית לשאלה הזו -

Given u=universe, e=event
e causes u

u הוא המציאות; e הוא בהכרח חלק מהמציאות; אי אפשר להעלות על הדעת שהמציאות תתקיים בגלל חלק ממנה.

דוגמה

היקום הזה יכל להיות בננה אחת בלבד. הבננה נצחית - היא תמיד הייתה, היא הווה, היא תמיד תהיה, ואין שום דבר אחר. אפשר להעלות רעיון כזה על הדעת - אין שום סתירה. אז למה אין את היקום הזה, שכל-כולו בננה נצחית אחת בלבד, ויש את היקום שלנו, עם המפץ הגדול וכל הרעש הזה? הבננה האינסופית. גם היא אפשרית.

התשובה הגסה

זו התשובה הגסה (Brute fact), שאומרת - למה צריך סיבה בכלל?

התשובה הגסה

קיום היקום היא עובדה (Brute fact), כלומר, אין כל הסבר לכך שהיקום ישנו.

יש מי שיסיימו את העניין פה וילכו הביתה. אז למה לא לקבל את התשובה הזו?

אבל, הטיעון מן הכוונון העדין

ר' גם - הטיעון מהכוונון העדין (מבוא לפילוסופיה של הדת)

הטיעון מהכוונון העדין

1. ביקום יש חיים, וקיומם של חיים מחייב כוונון עדין.

חיים זה דבר שברירי, והם דורשים תנאים מאוד מסוימים. אם התנאים היו שונים במקצת, לא היו חיים. בפרט, כל ערכי הקבועים הפיזיקליים חייבים להיות כפי שהם על מנת שיהיו חיים.

למשל, אם הכוח האלקטרומגנטי היה מעט חזק יותר, כל השמשות היו חזקות מדי והיינו מתים. אבל, אם הוא היה מעט חלש יותר, לא היו שמשות וגם היינו מתים. אין שום הכרח שחוקי הפיזיקה יהיו דווקא כאלה. הכוח האלקטרומגנטי יכל להיות קצת חלש או קצת חזק יותר.

1. ב. תנאי ההתחלה של היקום חייבים להיות כפי שהם על מנת שיהיו חיים.

כל מערכת מסוג X תתפתח באופן Y כך שאחרי זמן T היא תהיה במצב Z. אלו החוקים הדינאמיים של המדעים. תנאי ההתחלה הם פירוט מערכת X ברגע שאני מתחיל את הניסוי, שבאמצעותו אנסה לחזות את מערכת X, והפוך - אם אילו התנאים עכשיו, תנאי ההתחלה היו צריכים להיות X כדי שנהיה במצב Z, כמו שאנחנו עכשיו. אילו היינו משנים את תנאי ההתחלה אפילו קצת, לא היו מתקבלים חיים, לפחות לא כמו שאנחנו מכירים אותם. אם היינו משנים בקצת את קבוע רו של דחיסות האנרגיה הקוסמית, לא הייתה מספיק כבידה לייצר שמשות, וכולנו היינו מתים, שוב.

2. לו התשובה הגסה הייתה נכונה, כלומר קיום היקום היה ללא הסבר, אז (בגלל 1.) קיומם של חיים הייתה תאונה קוסמית בלתי סבירה - נס.

זה עדיין אפשרי, אבל זה מאוד לא סביר.

3. רציונלי להאמין שקיומם של חיים אינו נס, אינו תאונה קוסמית.

למה שזה יהיה רציונלי להאמין שקיומם של חיים אינו תאונה קוסמית? כמו שאם אתה קונה כרטיס ללוטו, הדבר הרציונלי הוא להאמין שתפסיד. זה לא שאתה לא יכול לזכות - אבל רובם המוחץ של הסיכויים יהיה שאתה תפסיד. באופן דומה, קיומם של חיים יכול להיות תאונה קוסמית, אבל האמונה הרציונלית היא שהם לא - פשוט בגלל שההסתברות שלא יהיו חיים כל כך הרבה יותר גדול.

4. לכן, רציונלי להאמין שיש הסבר לערכי הקבועים הפיזיקליים \ תנאי ההתחלה ומכאן שיש הסבר לכך שהיקום ישנו.

שימו לב - הטיעון הזה נעזר באופן מובהק באמיתות אמפיריות, ובהנחה מהכורסא - מה רציונלי להאמין (3.). כאן הדיון המטאפיזי נהפך למעורפל יותר - זה כבר לא דיון מדעי לחלוטין.

אז דחינו את התשובה הגסה. חזרנו לשאלה שלנו - למה היקום ישנו?

כי אלוהים.

זו התשובה התאיסטית (God answer) - מישהו דאג שכל הקבועים יהיו דווקא ככה.

התשובה התאיסטית

היקום קיים כי אלוהים יצר אותו.

זהו הטיעון הטלאולוגי לקיום האל³, בכסות מודרנית.

יש שתי בעיות עם התשובה הזאת.

אבל, אלוהים הוא חלק מהמציאות.

דשנו בזה - למה שאלוהים, חלק מu, ייצור את u? עכשיו אלוהים דורש הסבר לקיום. נדוש בזאת בהמשך - בטיעונים כמו שאלוהים הוא הדבר הכי פשוט, ולקיומו של הדבר הכי פשוט אין הסבר (Brute fact). אלוהים פשוט כי יש לו תכונות ברמה המירבית, ואם הוא פשוט, רציונלי להאמין שהוא קיים.

אבל, למה שהוא ייצור יקום כזה?

למה שהוא לא ייצור דווקא ייקום אחר? זהו צוהר לבעיית הרוע - למה שאלוהים ייצור דווקא ייקום מעוות שכזה, שיש בו רוע וסבל?

כי יש ריבוי יקומים.

זוהי תשובת ריבוי היקומים (Multiverse) -

תשובת ריבוי היקומים

היקום מורכב מעולמות - אזורים מנותקים של חלל-זמן - שבכולם אותם חוקי טבע, אבל בכל אחד מהם שילוב אחר של תנאי התחלה וקבועים פיזיקליים בכל עולם אפשרי.

כל אחד הוא בועת חלל-זמן משלה, שנפרדת מהאחרים.

תחשבו למשל על צבעים. ניתן לסדר אותם במעגל הצבעים -

צהוב ניצב מול כחול ואדום ניצב מול ירוק כי אין צהבהב-כחלחל או אדמדם-ירקרק. הם לא נפרדים במרחב או בזמן - הם פשוט נפרדים מטאפיזית. באופן דומה, ההשערה גורסת כי היקומים נפרדים מטאפיזית - יש יקום של בננה נצחית, הוא פשוט מנוגד ליקום שלנו, כמו שכחול-צהבהב הוא לא קטע, ככה גם כדור-הארץ-בננה-נצחית הוא לא קטע.

בעולם הבננה הנצחית, לבננה יש עתיד שונה מאוד מבננה בעולם שלנו: שם לא יקרה לה כלום, וכאן היא תירקב אם תסתכל עליה עקום. חוקי טבע שונים.

זו תשובה ממש מוזרה.

אבל אם נקבל אותה, יש לנו תשובה לטיעון מהכוונון העדין - יקום עם חיים כלול באינסוף היקומים האפשריים, ולכן ברור שיהיה יקום עם חיים.

אבל אז עולה שאלה אחרת -

אבל, למה ריבוי היקומים הזה קיים, ולא ריבוי יקומים אחר?

בעצם חזרנו לאותה בעיה - למה שיהיה ריבוי יקומים כזה, שבו חוקי הטבע זהים ותנאי ההתחלה שונים, ולא ריבוי עם חוקי טבע שונים? רק חלק מהאפשרויות? יש אינסוף סוגים של ריבויי-יקומים שאפשר להעלות על הדעת. למה שדווקא זה יהיה קיים?

כי יש סיבה מסוימת.

סיבות כאלו נקראות סלקטור, או תכונה (F), והסיבה היא כי יש ליקום שלנו איזושהי סיבה. לייבניץ חשב, למשל, שהיקום שלנו הוא היקום הטוב ביותר. אחרים הציעו שהוא הכי פשוט, או הכי פשוט שרירותי, או מירבי - יש בו הכי הרבה מהכל.

למשפחת התשובות הזו יש בעיה בסיסית, לפי רוב התאיסטים - היא מבקשת מאיתנו לקבל סוג חדש של הסבר לקיומו של העצם - קרי, ריבוי היקומים (שהוא עצם). ההסבר החדש הזה לא נשען על קיומו של עצם אחר. אין לזה שום תקדים - למה שנאמין להסבר כזה? צריך הסבר חזק מאוד, ולא ברור שיש הסבר כזה.

יש גם שיגידו שערכים יכולים להסביר קיומם של דברים - היקום הזה קיים בגלל שהוא הטוב ביותר. עמדות כאלו מכונות אקסיארכיזם. אבל זה שוב גורר אותנו לבעיית הרוע - אנחנו יכולים להעלות על הדעת יקום טוב יותר.

והנה, מכסות מודרנית, ומעולם מדעי שמנסה להתנער משאלות כאלה, הגענו שוב לשאלות הכי ישנות ונדושות.

---

1. לא תמיד, אבל בעיקר. ↩

2. מילולית - אחרי הפיזיקה, כי קודם קראו את הפיזיקה של אריסטו, ורק אז את המטאפיזיקה של אריסטו ↩

3. ר' גם - ראיות לקיום האל ↩