אונטולוגיה

איך יכול להיות שלעצמים שונים יש משהו משותף? זו השאלה שאנחנו שואלים בשיח האונטולוגי שלנו. אונטולוגיה (ὄντωλογοσ) היא הענף הפילוסופיה ששואל מה יש במציאות.

לכל אחד מן המדעים יש מושא מחקר ספציפי - כלכלה אוהבת שווקים, למשל - והמושא של האונטולוגיה הוא המושא הכי פחות ספציפי - המציאות כולה.

השיח האונטולוגי מתמקד בעצמים¹, או פרטים, ובמצבי-עניינים כמו היות קרמיט ירוק - שמערב עצם (קרמיט) ותכונה (ירוק). כשהתכונה מתממשת על ידי פרט נוצרת עובדה.

.קרמיט הצפרדע. מממש את היות-ירוק

תכונה יכולה להיות גם יחס (X נמוך מY), כמו קרמיט נמוך יותר ממגדל אייפל. גם מימוש של יחס הוא עובדה. לרוב כשמדברים על תכונה, יחס גם כלול בפנים.

קרמיט הצפרדע. קטן ממגדל אייפל.

גשמי לעומת מופשט

ככלל אצבע (שנוי במחלקת) קרמיט ומגדל אייפל הם דברים גשמיים, אבל להיות גבוה או נמוך מהם, או להיות ירוק או לא ירוק, הם יישים מופשטים. לא כולם מסכימים עם ההגדרה הזו - Laurie Paul, למשל, חושבת שכל אלו הם גשמיים.

אז מה גשמי ומה מופשט? דרך אחת היא להגיד שגשמי נמצא בחלל-זמן ומופשט לא; אפיון נוסף הוא שגשמי נושא כוח סיבתי ומופשט לא; כל אלו כמובן שנויים במחלוקת.

פרטים לעומת תכונות

יש מי שחושב שהקיום של פרטים הוא עצמאי - לא תלוי בשום דבר אחר, בעוד שתכונות זקוקות לפרט לחול עליה - תכונות ויחסים הם לא בלתי-תלויים, אלא קיימים במצב עניינים מסוים שבו יש פרטים הממשים אותן (אין ירוק, אם אין משהו שמממש להיות ירוק).

דרך נוספת היא להגיד שעצמים הם אימננטים - נמצאים במקום כלשהו בחלל-זמן - בעוד שתכונות ויחסים הם טרנסנדנטיים - שזו דרך מפונפנת להגיד שהם לא נמצאים בחלל או בזמן. אריסטו² חשב שתכונות ויחסים הם אימננטיים, ואפלטון חשב ההיפך.

דרך נוספת היא להגיד שפרט לא יכול להיות קיים יותר מפעם אחת, בעוד שתכונות ויחסים יכולים להתממש הרבה פעמים. יש רק העט יוסי אחד ורק העט דני אחד, אבל הרבה להיות עט-ים - דני ויוסי שניהם מממשים את היות-עט. מנגד, יש האומרים שהעטיות של יוסי והעטיות של דני שונות לגמרי.

אז, איך יכול להיות שלעצמים שונים יש תכונות במשותף? הבה נצלול פנימה.

קטגוריה אונטולוגית

קטגוריה אונטולוגית היא אוסף טבעי ומקיף של ישים.

אוסף הוא טבעי כאשר הוא הומוגני - כאשר לכל הישים באוסף יש תכונה משותפת. אוסף הוא מקיף כשיש בתוכו הרבה ישים.

הקטגוריה האונטולוגית של יחסים מופשטים, למשל, היא טבעי כי הוא חולק תכונה (מופשטים) ומקיף כי יש בו הרבה ישים (גדול מ, קטן מ...)

קטגוריה אונטולוגית נוספת היא זמנים. יש המון רגעים בזמן - זה אוסף מאוד מקיף, וטבעי - הם כולם רגעים. אירועים, פרטים, וכדומה הם גם קטגוריות אונטולוגיות, בעוד שכל כלבי הגולדן רטריבר הם לא קטגוריה אונטולוגית - היא לא מספיק מקיפה.

גולדן רטריברים. לא קטגוריה אונטולוגית.

יש גם תחומים אפורים - מערכות פיזיקליות - ודברים שהם בבירור לא קטגוריות אונטולוגיות - אירועים וזמנים (לא מספיק הומוגני), או ערך הראות וברק אובאמה (אני לא עומד להסביר). אולם לכל השאר, החלוקות האלו מספיק טובות, אפילו לצרכי מחקר מתקדמים.

תכונה

תכונה*³ היא אופן שבו דברים יכולים להתקיים⁴, כאשר דברים יכולים לממש⁵ את האופן הזה, וכאשר כל מימוש של האופן הזה היא מימוש על ידי יותר מדבר אחד בסדר מסוים.

דבר אחד מצמצם אותנו ליחסים במובן הצר (גבוה מ, נמוך מ, ולא לאהוב את...).

זו ההגדרה הפשוטה. אבל יש בעיה. מה לגבי להיות מעגל ולהיות מרובע? זה לא אופן שמשהו יכול לממש - אין מעגל מרובע. יש אונטולוגיים שחושבים שיש תכונות כאלה, ויש כאלו שלא - ואנחנו לא רוצים להכריע רק לפי ההגדרה. אולי אם נוסיף להגדרה -

... או לפחות היא הקטגוריה האונטולוגית שחבריה המובהקים הם אופנים כאמור.

אם יש דבר כמו להיות מעגל מרובע, היא לא תהיה חברה מובהקת בקטגוריה אונטולוגית כמו להיות ירוק משום שאין דברים שיכולים לממש את האופן הזה באותה הצורה - דבר לא יכול להיות מעגל מרובע כמו שהוא יכול להיות ירוק.

סוגי תכונות (במובן הרחב)

1. תכונות מהותיות⁶ לעומת תכונות מקריות⁷.

   תכונה מהותית היא תכונה שפרט לא יכול להתקיים בלעדיה. אם האובייקט קיים, הוא בהכרח נושא את התכונה הזו - אורי בק לא יכול להיות קיים בלי להיות בעל מסה (מה לעשות), ובעל חיים לא יכול להיות בעל חיים בלי, אמ, להיות בעל חיים. הדוגמה הקלאסית היא שכל דבר זהה לעצמו - בלי להיות זהה לעצמו, שום דבר הוא לא עצמו.

   מנגד, כל תכונה אחרת היא מקרית.

2. תכונות פנימיות⁸ לעומת תכונות חיצוניות⁹

   תכונה היא פנימית לפרט כאשר היא תלויה רק באופן שבו הוא וחלקיו קיים - כמו התכונה להיות בגובה מטר שמונים. אנשים בעלי התכונה הזו מבטיחים שהתכונה תתממש מעצם האופן שבו הם קיימים. זה לא משנה אם אדם בגובה מטר שמונים בישראל, או במאדים - אם הוא בגובה מטר שמונים, הוא פשוט בגובה מטר שמונים.

   אבל הגובה יכול להשתנות. אז למה אומרים שזו תכונה פנימית? קחו את העצם כפי שהוא קיים - האם זה קובע את הגובה שלו? התשובה היא כן - ולכן זו תכונה פנימית.

   תכונה היא חיצונית, מנגד, היא כזו שאופן הקיום של עצם עכשיו לא מבטיח את הישנותה - כמו להיות נשוי. האם עצם הקיום שלי כפי שאני עכשיו מבטיחה שאהיה נשוי? התשובה היא לא - ולכן זו תכונה חיצונית.

המסה (כמות החומר) שלנו למשל היא תכונה פנימית, בעוד שהמשקל שלנו (כוח הכבידה שמופעל עלינו) היא תכונה חיצונית.

הקטגוריות האלו הן אורטוגונליות - הן לא תלויות זו בזו. למשל,

• תכונה מהותית ופנימית היא זהות עצמית (אני לא אהיה עצמי בלי להיות זהה לעצמי, ושום דבר בעולם בחוץ לא ישנה את זה)

• תכונה מהותית וחיצונית היא להיות שונה מ7 - כל דבר שיהפך ל7 יפסיק להיות עצמו, ויהיה 7 (מהותי), אבל היא נקבעת ביחס חיצוני למשהו אחר (7)

• תכונה מקרית ופנימית היא להיות במסה של 20 קילוגרם - אפשר להישאר אותו הדבר במסה אחרת (מקרית) והמסה תלויה רק באופן שהדבר קיים באותו הרגע (פנימית).

• תכונה מקרית חיצונית היא להיות במשקל 80 ניוטון - החתולה של אורי בק יכולה להשמין ולאבד את התכונה הזו (מקרית), והיא במשקל 80 ניוטון בנסיבות של כבידת כדור הארץ (חיצונית).

איך לשני עצמים יש משהו במשותף?

מאמרים

Μarmodo & Mayr, Aune

בעצם, אנחנו שואלים - מהן תכונות?

יש לנו כמה אפשרויות:

ריאליזם של תכונות (property realism)

תכונות (במובן הצר) הן *אוניברסלים מונאדיים*, ויחסים הם *אוניברסלים פוליאדים*.
**אוניברסל** היא דרך שבה דברים יכולים להיות קיימים.

 אוניברסל **מונאדי** הוא מימוש על ידי דבר אחד, כאשר היא יכולה להיות ממומשת על ידי הרבה דברים *שונים*. רק דבר אחד בכל פעם יכול לממש **היות ירוק** - כמו קרמיט הצפרדע, *שרק הוא מעורב במימוש ההיות-ירוק* אבל גם יוסי הטוש יכול *לממש את ההיות ירוק* - האוניברסל המונאדי **היות ירוק** ממומש יותר מפעם אחת.

 מנגד, אוניברסל **פוליאדי** הוא מימוש על ידי *יותר מדבר אחד בסדר מסוים*, כאשר כל אוניברסל יכול להתממש *במספר אופנים שונים*. למשל, *X גבוה מY* - אותו יחס בדיוק יכול להתממש גם בין *מגדל אייפל לקרמיט הצפרדע* וגם בין *אורי בק לחתולה של אורי בק*.

נומינליזם של טרופים (trope nominalism)

תכונות במובן הצר הן *טרופים מונאדיים* ויחסים הם *טרופים פוליאדים*. **טרופ**, שלא כמו אוניברסל, יכול להתממש **רק מימוש אחד ויחיד**.

נניח ויש לנו שני עטים, *דני* ו*יוסי*. אם נגדיר *עטיות* כ*אוניברסל*, הרי ששניהם מממשים את ה*אוניברסל המונאדי* של *עטיות*. אבל, אם נגדיר *עטיות* כ*טרופ* הרי ש*דני* מממש טרופ של *עטיות 1* ו*יוסי* מממש טרופ של *עטיות 2*.

דני ויוסי. אוניברסלים או טרופים?

נומינליזם של אוספים (class nominalism)

תכונות במובן הצר הן אוספים של דברים. משהו ממש תכונה אם ורק אם הוא שייך לאוסף שזהה לתכונה.

קרמיט מממש את היות-ירוק? אין פה מובן עמוק; זה פשוט אומר שקרמיט שייך לקבוצה של הדברים הירוקים.

למעשה, אין ממש יחסים - יחסים הם פשוט אוסף סדור של n איברים.

למשל, היחס X גבוה מY אומר שקרמיט ומגדל אייפל הם שני איברים שסדורים כך שמגדל אייפל ראשון וקרמיט שני.

מה שמייחד אוספים הוא שיש להם חברים שונים - זוהי אקסיומת האקסטנציונאליות -

אם החברים באוסף A זהים לחברים באוסף B, אזי A=B

למשל - לכל היצורים שיש לב יש כליות. כלומר, האוסף של להיות בעל לב והאוסף של להיות בעל כליות הם אותו האוסף. זו כמובן בעיה. לכן אפשר לחדד תכונות כאוספים של דברים ממשיים ואפשריים. לכן, בגלל שאפשרי שיש יצור בעל לב אבל בלי כליות, אלו שני אוספים שונים.

נומינליזם קשוח (austere nominalism)

אין תכונות במובן הצר, ואין יחסים.

כל העמדות מלבד נומינליזם קשוח מקבלות שעל מנת שיתקיים מצב העניינים שהוא היות-קרמיט-ירוק צריך שהבאים יתקיימו:

1. קרמיט קיים
2. תכונת *היות-ירוק קיימת
3. קרמיט מממש את התכונה היות ירוק.

(2.) נבדל בין העמדות האחרות, אבל עומד בצורה כזו או אחרת.

הנומינליסט הקשוח דוחה את (3.) בטיעון שנקרא הרגרסיה של בראדלי

הרגרסיה של בראדלי

1. קיים מצב העניינים שהוא היות ירוק. את (2.) -
   • קרמיט מממש את התכונה היות ירוק.

ניתן לתאר גם כ:

1. קיים מצב העניינים שהוא מימוש* התכונה היות ירוק על ידי קרמיט

משמע, קיים היחס מימוש* בין היות ירוק לקרמיט. נדרשים שלושה רכיבים:

• פרט קרמיט
• תכונת היות ירוק
• יחס x מממש את y

כלומר,

🐸↔🟩

כולם חייבים להיות קיימים, ומימוש שלושתם הוא מימוש*

אבל אז, נדרש למצב עניינים שהוא מימוש** היחס מימוש* של יחס המימוש בין היות ירוק לקרמיט - עצם המימוש הוא יש חדש, שגם הוא צריך להתממש, וככה הלאה - עד אינסוף!

האם זו בעיה?

לאו דווקא. ישנן רגרסיות שפירות ורגרסיות ממאירות. מאיזו סוג הרגרסיה שלנו?

הנומינליסט הקשוח יגיד שזו רגרסיה ממארת - מה הם בכלל ישי המימוש האלה? הדרך היחידה שנבין את (1.) הוא להניח את היש התיאורטי בבסיס (2.), וככה הלאה - אנחנו לא יוצאים מהבוץ התיאורטי. לכן זו רגרסיה ממארת: למה שנקבל תיאוריה שלא תעזור לנו להבין שום דבר?

תשובות לרגרסיה של בראדלי

הרגרסיה לא שכנעה המוני מטאפיזיקאים להיהפך לנומינליסטים קשוחים - יש לה כמה תשובות עסיסיות:

• חוסר ההבנה לא מפעפע למטה - הפוך: כולנו מבינים את (1.), ולכן היש התיאורטי מימוש ב(2.) ואילך הוא כן מובן. עכשיו הרגרסיה שפירה.

אבל התשובה הזו היא לא נוף מדברי כמו שאונטולוגים אוהבים. לכן, נולדה תשובה אחרת

Flatline

אין כאן רגרסיה - זהו תיאור הולך ונשנה של מצב עניינים זהה: מימוש ומימוש* הם אותו הדבר.

מימוש הוא לא יחס - תכונות הן פשוט מטבען דברים לא רוויים כאלה - ואם אין יחס, אין מה לממש, ואין רגרסיה. במקום, התשובה הזו טוענת שמימוש הוא כלי לשוני - הוא פשוט מצב עניינים, ולא יש משל עצמו. קרי, אין

🐸↔🟩

אלא רק

🐸 🟩

שכש -

🐸 🟩

נגיד (נגיד) - 🐸 מממש את 🟩. מממש אינו נושא תפקיד אונטולוגי!

אבל אז אני אומר בפה מלא שבכל פעם שאני אומר מממש, זה בעצם ממש סתם, מין קביים לשוניים כאלה בלי שום משמעות. הרבה מטאפיזיקאים לא אהבו את התשובה הזו.

מכאן הגיעה גרסא נוספת אומרת שיש מימוש, אבל לא כיש אונטולוגי (שמדרדר אותנו לרגרסיה), אלא כדבק כזה בין תכונות לעצמים.

אבל עכשיו אני נתקעתי עם עוד יש מטאפיזי מוזר כזה, דבק. מה אני אמור לעשות עם דבק מטאפיזי? הלכה האונטולוגיה של מכונית הספורט.

מממש ירוק? (למה הבינה המלאכותית עשתה אותם מפחיד כל כך?)

טיעונים נגד נומינליזם קשוח

טיעון ממשמעות

ר' גם - מבוא לפילוסופיה של הלשון - מתי למשפט יש משמעות?

לקרמיט הוא ירוק יש משמעות. אבל אם אין קרמיט, הנומינליסט הקשוח אומר שלא הייתה למשפט משמעות - אין מצב עניינים כזה, כי אין קרמיט. כך גם אם לא היה היות ירוק - אין מצב עניינים כזה, כי אין דבר כזה להיות ירוק.

קרי,

למשפט מהצורה X הוא Y אין משמעות אם X או Y לא מורים על משהו, כלומר, אם אין משהו כך שהביטויים X או Y הם על אודותיו.

אנחנו אוהבים לחשוב שלשלם אין משמעות אם הוא לא מורה, או מצביע על משהו

אבל, להרבה משפטים שבהם X או Y אינו קיימים כן יש משמעות - כמו פגסוס הוא סוס מכונף או שרלוק הוא בלש - אין בכלל פגסוס או שרלוק ובכל זאת אנחנו לא מסתכלים על אורי בק כאילו הוא עשה אוגה בוגה¹⁰. אפילו החלון המאוהב שר צהוב אומר משהו, כל כמה שהוא לא הגיוני ובבירור שקרי.

גרסא יותר מתוחכמת מדברת לא על משמעות, אלא על אמת -

טיעון מאמת

לו לא הייתה תכונת היות ירוק אזי המשפט קרמיט הוא ירוק לא היה אמיתי, ומשום שהמשפט קרמיט הוא ירוק הוא כן אמיתי, אזי יש תכונה כזו קרמיט הוא ירוק.

אם משפט הוא אמיתי, חייב להיות מצב עניינים שבזכותו המצב אמיתי, בהכרח. אם התכונה היות ירוק לא הייתה קיימת, לא היה מצב עניינים שבזכותו המשפט קרמיט ירוק אמיתי.

תשובת הנומינליזם הקשוח

ומה יגיד הנומינליסט הקשוח?

הוא ידחה את הטענה של הטיעון מאמת באומרו כי ייתכן שהמשפט אמיתי גם בלי תכונות - כי -

• אין תכונות - רק מצבי עניינים; ישים נושאים את ה"תכונות" באופן בלתי ניתן להפרדה (קרמיט הוא פשוט ירוק, ולא יש קרמיט, והוא גם ירוק)

אפשר לקחת את זה אפילו ירוק יותר - אין מצב עניינים של קרמיט הוא ירוק, יש רק קרמיט!

כלומר, מה יש - רק פרטים!

המחיר הוא דחיית ההכרח - קרמיט אינו ירוק בהכרח, רק אם הוא, בעולם הממשי הזה, קיים.

טיעון נגד ריאליזם של תכונות

תליון אבן ירקן וקרמיט הצפרדע הם שניהם ירוקים, ולכן יש להם משהו במשותף. אך אילו הם לא היו מממשים את אותה התכונה - היות ירוק - לא היה להם שום דבר במשותף.

חוק ביולוגי הוא שלכל היצורים עם לב יש גם כליות. לפיכך -

• קבוצת בעלי הלב: דנה, רמי, יוסי
• קבוצת בעלי הכליות: דנה, רמי, יוסי

כך שאם לכל X:

x ∈ A ↔ x ∈ B

אז,

קבוצה A ≡ קבוצה B.

אבל אינטואיטיבית, לדנה, רמי ויוסי יש יותר מתכונה משותפת אחת - יש להם שתיים!

הפתרון טמון במושגי האפשרות וההכרח. אפשרי שיהיה יצור עם לב ובלי כליות, או להיפך - אפשרי במובן שאין בכך סתירה לוגית. הם פשוט לא קיימים בפועל, בעולם הממשי.

ראו גם

לוגיקה מתקדמת, ובפרט לוגיקה מודאלית

קניתם? יופי - אתם נומינליסטים של אוסף!

אבל גם כאן יש בעיה. ומה לגבי מצבים לא-קונטינגנטיים - כלומר, שנכונים או לא נכונים בהכרח?

ניקח את ארבעת המשולשים האהובים על אורי, ועליי - אברהם, משה, יצחק ויעקב. הם שייכים לשתי קבוצות -

• יש להם 3 צלעות במישור האוקלידי
• סכום זוויותיהם הוא 180 מעלות

נוסיף כל משולש אחר מכל עולם אפשרי, כמו המשולשית דורותיאה. לא משנה מאיפה היא תגיע, אם היא תשתייך לקבוצה האחת - בהכרח. היא תשתייך גם לאחרת! זה סותר את ההבנה שלנו שיש לחמשת המשולשים שתי תכונות במשותף, והאמונה בעולמות אפשריים לא תציל אותנו!

ננסה כיוון אחר. נניח ותליון הירקן וקרמיט לא חולקים תכונה - הם רק דומים מבחינת צבע. דרך אחת להגדיר את זה היא שהם ביחס מסוים, יחס דמיון מבחינת צבע. דרך אחרת להגדיר את זה זה שמצב העניינים הנוכחי הוא זה שהם דומים מבחינת צבע. דרך שלישית להגדיר את זה זה שכולם טרופים ירוקים.

הוספנו עצם נוסף, תפוח ירוק. הנומינליסט של הטרופים יגיד שיש עתה טרופ נוסף של ירוק, והנומינליסט יגיד שיש עוד מצב עניינים של דברים דומים מבחינת צבע. אבל עכשיו, מצב העניינים החדש שלנו דומה למצב העניינים הקודם, עוד לפני התפוח. אם פשוט הייתה תכונה של להיות ירוק, זו לא הייתה בעיה.

אם קרמיט במצב-עניינים דומה לירקן, והירקן במצב-עניינים דומה לתפוח, אז בין שני מצבי העניינים האלה יש מצב עניינים של מצבי-עניינים דומים. אבל אז יש יחס דימיון בין התפוח לקרמיט, ויש יחס דימיון בין יחסי העניינים הדומים לבין יחס העניינים של יחסי העניינים הדומים ו -

סיוט. רגרסיה אינסופית. בוז. זו שוב הרגרסיה של בראדלי.

זהו טיעון tu quoque - גם אתה!

כוחות

עד כה דיברנו על תכונות קטגוריות - על פי הגדרה כל תכונה שהיא לא נטייה. אז, מהי תכונה שהיא כן נטייה?

הגדרה

נטייה (disposition), או כוח (power), היא תכונה שניתנת להפעלה (manifest).

קרי, לעצם יש תכונה שניתן להפעיל אם יש משהו שניתן להפעלה כך שיממש תכונה אחרת.

דוגמה

שבירות היא כוח או נטייה משום שאם נפעיל את תכונת השבירות העצם יהיה שבור - שבירות היא תכונה שמימושה מוביל לתכונה אחרת.

לכל כוח יש צורה קאנונית -

עבור כל כוח F, לומר שX הוא F זה משהו שניתן לומר גם כך: X נוטה לM בC - כאשר M F התכונה המופעלת וC הוא הנסיבות שבהן X יפעיל את F

זהו צמצום בעזרת תנאי (Conditional Analysis) -

עבור כל כח F, לX יש את F אם ורק אם בהכרח אם X היה בC הוא היה M (הפעלה של F)

למשל, לX יש את הנטייה להיות שבור בנסיבות שבהן פוגע בו משהו. זו ההגדרה הקאנונית. אבל צמצום בעזרת תנאי יגיד שלהיות שביר זהה להיות בהכרח שאם X נפגע ממשהו עם כוח מספיק אז X היה שבור. הצמצום מונע שימוש מפורש בכוחות, ומצמצם אותו לכדי קשרים לוגיים.

שזה חבל, כי צמצום בעזרת תנאי הוא שקר.

(גיחוך קל בחדר הסמינרים).

מקרי זיוף

נניח וטיי הוא חי, במובן החשמלי. אם החוט מוליך, ומחובר למעגל לא-סגור, אז הוא חי - אם משהו יסגור את המעגל, החשמל יזרום אליו (או: אם תיגע בחוט החשמל החשוף החשוד, תתחמשל 'חושלוקי, כי החוט חי).

כלומר, טיי הוא חי כי בהכרח אם מוליך ייגע בקצה של טיי, אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי).

אבל נניח וניתקנו את טיי מהמעגל, וחיברנו לו בקצה fink ("זיוף") - מכונה קסומה שיודעת אם מוליך עומד לגעת בטיי, היא מחברת מיד את טיי לסוללה.

כלומר, טיי לא חי, אבל אם מישהו ייגע בטיי בזמן t אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי).

יש כאן סתירה - הרגע אמרנו שלהיות חי שווה לכך שאם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי), אבל טיי לא חי וגם אם מוליך ייגע בטיי (שלא חי כרגע) הוא יחטוף זרם ('חושלוקי).

מקרי זיוף הפוכים

טיי שוב מחובר לfink, אבל הfink לא מנתק את טיי מהחשמל. אבל עכשיו הfink עובד הפוך - אם הוא מרגיש שמוליך עומד לגעת בקצה השני, הוא מיד מנתק את טיי מהסוללה.

וכך נפלנו קורבן לסתירה הפוכה - טיי חי בזמן t אבל זה לא נכון שאם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי).

מקרי תחפושת

נניח ויש לנו בקבוק של גז סרין. לגז סרין יש תכונה היות-רעיל. התכונה מופעלת באמצעות בליעה. לפיכך, נגדיר סרין כ - סרין רעיל אם ורק אם בזמן t שאיפת או בליעת סרין תגרום לפציעה או מוות.

סרין. רעיל בזמן t?

אבל נניח וכולם לוקחים אטרופין, שמונע מסרין לגרום לפציעה או מוות, ככה שאם שואפים אטרופין בזמן t-1 אז בזמן t סרין לא גורם לפציעה או מוות (אבל עדיין רעיל!).

מקרי תחפושת הפוכה

נניח ויש לנו בקבוק של מיץ לימון. מיץ לימון בפירוש לא רעיל. אבל נגיד וכולנו בלענו כמויות בלתי סבירות¹¹ של אבקת אפייה, שתיצור פחמן דו חמצני רעיל במגע עם מיץ לימון. כלומר, אם נבלע מיץ לימון בזמן t אחרי שבלענו כמויות בלתי סבירות של אבקת אפייה בt-1 אז מיץ הלימון כן יגרום לפציעה או מוות, וגם הוא לא רעיל.

מה הופך עצמים שונים לשונים?

מאמרים

Van Inwagen, Van Cleeve, Sider

מה זה יש? מה זה להיות משהו?

נהוג לחלק ישים (אובייקטים) לכמה קטגוריות:

• אוניברסלים (דברים) - דברים כוללים, אבל מסוימים
  • טרופים (מסוימים) - דברים מסוימים, אבל לא בלתי-ברי-מימוש (כי הם כן ברי מימוש)
    • בלתי-ברי-מימוש - דברים בלתי-ברי-מימוש, אבל לא עצמים - אירועים, תהליכים, מצבי-עניינים
      • עצמים (אינדיוידואלים) - הנושאים הכי פשוטים של תכונות - אני, ג'ינג'יסטותאלס החתול הג'ינג'י, כל יום שלישי מסוים, ערך הראות.

      לא כמו אריסטו!

      הכוונה בעצם היא לא למובן האריסטותלי - של ישים נושאי-תכונות (substance), אלא לישים פרטניים - דברים בודדים ומסוימים.

איך מחלקים את כל העסק הזה? יש עץ החלטות מפחיד מאוד:

• האם יש חלוקה יסודית בין ישים עם סוגי טבע שונים?
  1. כן: אונתולוגיות מונוקטגוריאליות
     • מהו הטבע המשותף לכל הישים?
       1. כל הישים הם אוניברסאלים (תורת האוסף המראולוגי¹²)
       2. הם לא ברי מימוש (נומינליזם קשוח)
  2. לא: אונתולוגיות פוליקטגוריאליות
     • מהו הקשר בין פרטים לתכונות שלהם?
       1. יחס מראולוגי¹² - פרטים בנויים מחלקים, והחלקים הם תכונות (אונטולוגיות של מרכיבים - constituents¹³)
          • מהם המרכיבים האלה?
            1. תורות המצע (סובסטרט) - זה המובן האריסטותלי, של עצמים עירומים
            2. תורת האוסף הקלאסית - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם אוניברסאלים מונאדיים
            3. תורת אוסף הטרופים - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם טרופים מונאדיים
       2. יחס אחר (אונטולוגיות של יחסים)
          • מהו היחס?
            1. יחס מיוחד - sui geneis - גם סוג של תורות מצע, במובן צר יותר.
            2. יחס אחר - גם סוג של תורות מצע, במובן עוד יותר צר.
            3. חברות באוסף (נומינליזם של אוסף)

אונטולוגיות של מרכיבים

(b.i בעץ)

A = {X, Y}
B = {V, W}
V ∈ X ^ X ∈ A ^  V ∉ A

כלומר, X חלק מA וV חלק מX אבל V אינו חלק מA.

דוגמה

החתול ג'ינג'יסטותאלס (X) הוא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A) והבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא חלק מג'ינג'יסטותאלס (X) אבל הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא לא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A).

למה שמישהו יחשוב ככה?

כי הוא רוצה להיפטר מהיחס של המימוש. מימוש גורם לרגרסיה של בראדלי. גם שייכות בקבוצה היא בעייתית - להגיד שחלק ממני הוא חלק מקבוצה כמו שג'ינג'יסטותאלס הוא חתול כי הוא שייך לקבוצת כל החתולים זה מוזר.

יחס של קבוצה. מוזר.

מה לגבי יחס של בנייה? הוא ברור וקל ולא מוסיף ישים לא רצויים לאונטולוגיה שלנו. אני יכול להגיד שהחתול ג'ינג'יסטותאלס הוא פשוט אוסף של חלקים - הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס וכל השאר ביחד הם החתול ג'ינג'יסטותאלס, ואז אני נמנע מההפרדה בין ישים לתכונות, ויש לי אונטולוגיית מכונית מרוץ כזו.

אבל אונטולוגיות כאלו לא נותנות את הדעת לעניין מהותי: הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס לא מספיקות לכונן ג'ינג'יסטותאלס: הן מרכיבים ביחס מסוים שמהווה את החתול ג'ינג'יסטותאלס, או שיש משהו שמאגד אותן לכדי החתול ג'ינג'יסטותאלס (אם נשים, חס וחסיסה, את כל מרכיביו של החתול ג'ינג'יסטותאלס בדלי - אותם רכיבים בדיוק - זה לא יהיה החתול ג'ינג'יסטותאלס; צריך שהם יסתדרו בצורה מסוימת או ביחס מסוים כדי שיהיו החתול ג'ינג'יסטותאלס).

ישנן כמה אונטולוגיות - אונטולוגיות פוליקטגוריות של מרכיבים - שנותנות על כך את הדעת:

תיאוריית האוסף (Βundle) הקלאסית

הגדרה

כל יש פרטני זהה לאגד של אוניברסלים מונאדיים, כך שכל שני אוניברסאלים מונאדים באגד כלולים (Compresent) אלו באלו. יש פרטני נושא תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות הכלולות באגד שהוא היש.

בין תכונות - הבטן השמנה של ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - יש "דבק" מטאפיזי מסוים: זהו יחס ההיכללות - להיות חלק מהותי באגד התכונות שהופכות את ג'ינג'יסטותאלס לג'ינג'יסטותאלס. בפרווה של ג'ינג'יסטותאלס יש אלקטרונים - אבל אנחנו לא רוצים להגיד שלהיות-אלקטרון זה חלק מלהיות ג'ינג'יסטותאלס: זה מוזר. לכן אנחנו אומרים שלהיות-אלקטרון הוא אמנם חלק מג'ינג'יסטותאלס, אך הוא אינו נכלל בלהיות ג'ינג'יסטותאלס, כמו להיות-בעל-בטן-שמנה או להיות-בעל-עיניים-ריקות. לפי התיאוריה, זהו יחס בסיסי, אקסיומטי, בלתי-ניתן לניתוח.

על פניו זה פותר את הבעיה - אבל אז אנחנו נופלים שוב לרגרסיה של בראדלי, משום שהיכללות היא כמו מצב-עניינים: אם נאמר שהיכללות היא יחס בין שני אוניברסאלים מונאדיים (היות-בעל-בטן-שמנה והיות-חתול), אז היחס הזה עומד ביחס ההיכללות, והיחס הזה עומד ביחס ההיכללות, וככה הלאה - רגרסיה ממאירה (מה זה היכללות? אה, זה שהאוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללים אלה באלה. ומה זה שהם נכללים אלה באלה? אה, זה שההיכללות של האוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללת באלה ואלה...)

פתרון אחד הוא להניח אקסיומטית שאגדים עומדים ביחס הכסות - כלומר, אם האגד "ג'ינג'יסטותאלס" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אבל גם האגד "חוויאר" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אזי שמדובר באותו האגד - חוויאר הוא ג'ינג'יסטותאלס, ולהיפך. אבל אז או שאנחנו אומרים שלא יכולים להיות שני ישים זהים (למה לא?), או שאנחנו סתם מפרידים בין שני הישים (למה "חוויאר" הוא אגד ו"ג'ינג'יסטותאלס" הוא אגד, אם כלולים בהם אותם הדברים בדיוק?)

שני יישים זהים?

הויכוח מול התיאוריה נעוץ בשאלה האם יכולים להיות שני ישים זהים בדיוק. המתנגדים לה אומרים שכן, והמצדדים בתיאוריה אומרים שלא, משום ששני ישים לא יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן; אבל, משיבים המתנגדים, זה תלוי באיך מגדירים ישים - יישים מסוגים שונים יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן (כמו פסל והשיש שהוא מפוסל ממנו). ומה זה בכלל להיות באותו מקום בחלל ובזמן?

אם להיות באותו מקום בחלל ובזמן משמע להיות ממוקם ביחס לנקודה מסוימת בחלל ובזמן, (קרי - זה יחס), אז מה מאפיין את הנקודה הזו? או שהיא בעצמה אגד של אוניברסאלים (ליד הקערה של ג'ינג'יסטותאלס), ואז אנחנו שוב נדרשים להסביר למה שלא יכללו בנקודות שונות בחלל ובזמן אותם הדברים בדיוק, או שהיא לא אגד, ואז והתיאוריה נופלת (כי פתאום יש משהו אחר, והלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).

אם להיות באותו מקום בחלל ובזמן משמע להיות ממוקם ביחס לישים אחרים בחלל ובזמן, אז עדיין אפשר להפיל את הטיעון בהעלאת האפשרות הלוגית של יקום סימטרי - שבו כל הישיים בספרה אחת שלו הם תמונת ראי של כל הישיים בספרה האחרת שלו: במקרה כזה, ייתכנו שני יישים (כל דבר ותמונת הראי שלו) שממוקמים באותם מקומות אבל הם עדיין שני יישים שונים, ואז התיאוריה נופלת.

תשובה אחרונה של התיאוריה היא שישיים נבדלים ביניהם משום שכל אחד מהם ממש מהות (Εssence) אחרת. אלא שאם נייחס את המהות הזו כתכונה כלולה באגד, ההסבר הוא מעגלי, אבל אם לא - ניאלץ להגיד שזה עוד איזה יסוד מסתורי כזה, שלא ניתן לנתח, וזה לא מאוד משכנע (ושוב הלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).

תיאוריית אוסף הטרופים

הגדרה

כל יש פרטני זהה לאגד של טרופים מונאדיים כלולים, כך שכל שני טרופים מונאדיים באגד כלולים אלו באלו. כלומר, כל יש פרטני הוא צבר שלם שכולל בתוכו טרופים מונאדיים בחלקיו המהותיים. ליש פרטני יש תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות המרכיבות את צבר התכונות שאליו זהה היש הפרטני.

החלפנו את האוניברסאלים מתיאוריית האגד בטרופים. אלא שכאן צצה בעיה: המתנגדים יגידו שיכולים להיות שני ישים זהים בדיוק, והם יממשו את אותם הטרופים בדיוק, ומכאן נובע אבסורד - ששני ישים זהים בדיוק הם בלתי אפשריים.

אלא שטרופים, כאמור, יכולים להתממש רק פעם אחת אצל יש אחד: התיאוריה תטען שלא נובע מכך שלא יכולים להיות שני ישים זהים במדויק, משום ששני טרופים נבדלים עדיין יכולים להיות זהים - וכך שני ישים זהים במדויק מממשים שני טרופים זהים, אך נבדלים.

כלומר, ג'ינג'יסטותאלס החתול לא מממש את האוניברסאל של היות-בעל-עיניים-ריקות - אין תכונה כזו שמופיעה גם אצל ג'ינג'יסטותאלס וגם אצלי כשאני מנסה להבין מטאפיזיקה; במקום זאת, לג'ינג'יסטותאלס יש עיניים ריקות, שייחודיות רק לו - העיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - וגם לי יש עיניים ריקות שייחודיות רק לי - אבל העיניים הריקות שלי ושל ג'ינגי'סטותאלס הן שתיהן (ארבעתן) עיניים ריקות.

אבל אך ייתכן ששני טרופים נבדלים יהיו זהים? נובעת מכך רגרסיה (העיניים הריקות שלי, ושל ג'ינג'יסטותאלס, ושלכם...). התומכים בתיאוריה ייטענו שאכן יש רגרסיה, אך היא שפירה, ולא בעייתית.

תיאוריית המצע (Substrate)

הגדרה

ישנם מצעים - דברים שהם לא תכונות ולא צברים של תוכנות - שמממשים תכונות ויחסים. כל יש פרטני הוא צבר שמרכביו הם מצע והתכונות שמממש אותו המצע. ישים פרטניים זהים אם ורק אם יש להם את אותו המצע כמרכיב. ליש יש תכונה רק כשהמצע שמרכיב אותו הוא המצע שמממש את התכונה.

התיאוריה הזו מאפשרת בקלות ישים נבדלים אבל זהים: הם מממשים את אותן התכונות, אבל יש להם מצע שונה.

המתנגדים לתיאוריה זו טוענים שהקשר היחיד בין מצע לתכונה הוא המימוש שלה: לכן ייתכנו מצעים ריקים (bare particulars), שלא יממשו תכונות - אבל אז היעדר מימוש התכונות הוא תכונה, וזו סתירה.

יש לכך שתי תשובות. הראשונה היא שאין מצעים בלי תכונות. השנייה היא שיש שתי סוגים של תכונות - תכונות דלילות (sparse) ותכונות שופעות (abundant):

• תכונות שופעות הן נקודת המוצא, והן אומרות שלהיות משהו כרוך הן בקוניונקציה והן בשלילה של משהו אחר. כלומר, אם לג'ינג'יסטותאלס החתול יש בטן שמנה ועיניים ריקות כתכונות, אזי שיש לו גם את התכונה של להיות או בעל בטן שמנה או בעל עיניים ריקות (או כולל) וגם לא להיות בעל בטן רזה ולא להיות בעל עיניים מלאות. בעמדה הזו, היעדר מימוש תכונות הוא תכונה, ונקלענו לסתירה. אבל...

• תכונות דלילות לא כרוכות לא בשלילה ולא בדיסיונקציה (קרי, להיות לא-בעל-בטן-שמנה זו לא תכונה) - ואז אין תכונה של היעדר תכונות. זו העמדה שמחזיקה בה התיאוריה, וכך לא נקלעת לסתירה.

אבל, משיבים המתנגדים, כל דבר שאינו מממש תכונה חייב להיות בעל מהות כלשהי - ומהות כלשהי חייבת להיות דרך מימוש של תכונה כלשהי (אחרת מה מאפיין את היש הזה?). זאת בניגוד לעמדת התכונות הדלילות שמחזיקה בה התיאוריה. התומכים בתיאוריה משיבים שגם היעדר-מימוש תכונה כלשהי יכול להיות מהות, ולאו-דווקא מימוש של תכונה כלשהי.

ההתנגדות האחרונה היא שישים שלא ממשים תכונות זה פשוט מוזר. אבל, התומכים בתיאוריה ישיבו שגם נקודות בחלל ובזמן וישים מתמטיים הם ישים שלא ממשים תכונות כלשהן, ועומדים רק האחד ביחס לשני.

ג'ינג'יסטותאלס, חזון האמן. מממש בעל-בטן-שמנה ובעל-עיניים-ריקות?

התנגדויות כלליות לאונטולוגיות של אוסף

• חוסר המובן - אונטולוגיות של אוסף לא שגויות, הן פשוט חסרות משמעות - מה אומר - "לפרט X יש חלקים שאינם פרטים"?

החלקים האלו שאינם פרטים אמורים להיות תכונות, ותכונות הן דברים מופשטים. אבל פרטים הם דברים גשמיים. איך הפכנו דבר מופשט לחלק מדבר גשמי? זה מוזר.

אבל למה שנחשוב שתכונות הן מופשטות? אפשר לחשוב עליהן כממשיות - אריסטו חשב ככה.

ולמה שנגיד שהמשפט הזה חסר מובן - שאין לישים גשמיים חלקים מופשטים? זה נשמע מוזר, אבל אין כאן התנגדות ברורה או סתירה לוגית; זה נשמע מוזר פשוט לא מספיק. גם רעיון כוח המשיכה נשמע מוזר למדענים מתקופתו של ניוטון.

• היעדר כוח הסברי - ההוגים של התיאוריות האלו מנסים להסביר איך לפרטים שונים יש משהו במשותף ואיך יכולים להיות פרטים שונים; תיאוריות אוסף יגידו שלפרטים שונים יש חלק משותף - חלק מופשט. אבל כמו שאמרנו, שום עובדה לגבי חלק מופשט לא יכולה להסביר עובדה על משהו גשמי, ובעצם לא הסברנו כלום.

  אבל האם חלק מופשט לא יכול להסביר משהו גשמי? ואן אינוואגן חושב שדווקא כן.

מאמר

Van Inwagen

Consider the case of mass. Let Amber be a particular electron. Amber’s (rest) mass is 9.11 × 10 exp −31 kg. (I’ve rounded the figure off to two decimal places; pretend I’ve written out the exact figure.) If ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ is a name of something (if the ‘is’ of the previous sentence is the ‘is’ of identity), it’s a name of an abstract object. (And if ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ isn’t a name of anything — if it is, as Quine liked to say, a syncategorematic phrase —, or if it is a name of something but is not a name of Amber’s mass, why would anyone suppose that ‘Amber’s mass’ is a name of anything? It looks to me as if either ‘Amber’s mass’ and ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ are two names for one thing, or ‘Amber’s mass’ isn’t a name for anything: there just isn’t anything for ‘Amber’s mass’ to name other than 9.11 × 10 exp −31 kg. 15 ) You can perform arithmetical operations on this object, for goodness’ sake.

Peter van Inwagen, Relational vs. Consituent Ontologies, p. 394

בתמצית, אומר ואן אינווגן, דברים כמו מסה הם מופשטים, כי הם נמדדים באמצעות מספרים, ומספרים הם דברים מופשטים. בהמרה הזו מגשמי למופשט, שום דבר לא הולך לאיבוד.

אבל, מתריע אורי, זה טיעון רע מאוד: אותו הדבר המופשט נסמך על הדבר הגשמי - הוא תיאור מופשט של דבר גשמי.

אונטולוגיות של יחסים

הגדרה

ישים פרטיים קטגוריה אונטולוגית עיקרית, ופרטים יכולים להיות מורכבים רק מפרטים אחרים.

אונטולוגיה אחת כזו היא נומינליזם של אוסף.

אונטולוגיה אחרת היא תיאוריית המצע של ואן אינוואגן, שאומרת כך:

פרטים הם גשמיים, ותכונות, טענות ויחסים הם מופשטים. כל הדברים המופשטים קיימים בהכרח (קרי, גם אם אין סופרמן, סופרמן יכול לעוף - הטענה אינה אמיתית או שקרית, היא ישנה; גם אם אין ירוק, קיימת התכונה להיות-ירוק). לעומת זאת, פרטים גשמיים קיימים במקרה (אורי בק קיים, ויכל גם לא להתקיים; סופרמן לא קיים, אבל יכל גם להתקיים).

ראו גם

תורת ההוראה של גוטלוב פרגה - הבסיס לרעיון הזה (פילוסופיה של הלשון)

מימוש, בעייני ואן אינוואגן, היא יחס - having - ולכן לפרטים שונים יכול להיות משהו במשותף: שני פרטים שעומדים באותו היחס הם בעלי תכונה משותפת. יחסים נופלים ברגרסיה של בראדלי, אבל הרגרסיה שפירה: אנחנו לא מנסים להסביר מהם היחסים (כי הם מופשטים, וקיימים בהכרח), רק שיש יחסים.

---

1. הכוונה היא לא למושג עצם כזה או אחר. ↩

2. אריסטו חשב, באופן מוזר, שתכונות הן מפוזרות: אם יש שני דברים ירוקים, יש בשניהם את התכונה השלמה של היות-ירוק. ↩

3. הכוכבית היא כי זה מושג לא לגמרי נכון, אלא מפושט. ↩

4. a way of being. ↩

5. to exemplify, to instantiate, to have, to posses. ↩

6. essential. ↩

7. accidental, contingental. ↩

8. intrinsic. ↩

9. extrinsic. ↩

10. לפחות, לא בגלל המשפטים האלה. ↩

11. יש כמות סבירה?? ↩

12. הענף באונטולוגיה ששואל על היחסים בין שלם לחלק. ↩↩

13. המרכיבים של אינדיוידואל הם ישים שאינם אינדיוידואלים. ↩