רצון חופשי

מאמרים

O'connor, Ekstrom, Ginet

האם אנחנו שולטים בפעולות שלנו?

תנאי שכולם (כמעט כולם) מסכימים עליו הוא שאני אחראי מוסרית לפעולות שלי רק אם אני שולט בהן. אבל מה זה אומר "לשלוט בהן"?

הגדרה - הקבעות עצמית - self-determination

אם \(S\) שולט בפועלה שלו (קרי, \(S\) פועל חופשי), אז הפעולה של \(S\) נקבעת (determined by) על ידי מצבי הנפש של \(S\).

אירוע \(X\) נקבע על ידי אירוע \(Y\) אם ורק אם

\(\Box[(Y \land L) \supset X]\)

כאשר \(X\) - אירוע מלא

\(L\) -תיאור מלא של חוקי הטבע

\(Y\) - אירוע קודם

הגדרה - דטרמיניזם

דטרמיניזם הוא הטענה שאם \(X\) הוא המצב הכולל של העולם ברגע \(t\) ו\(Y\) הוא המצב הכללי של העולם בכל רגע לפני \(t\) אז \(\Box[(Y \land L) \supset X]\)

כלומר, מצב העולם ברגע מסוים קובע את מצבי העולם בהמשך - מה ששולל הקבעות עצמית: מצבי הנפש אינם רלוונטיים, אלא רק מצבי העולם.

נניח ואורי בק מכור לסיגריות, רק מרלבורו אדום, שלוש חפיסות ביום. יש לאורי בק דחף פיזי, שמניע אותו לעשן, אבל הוא רוצה להפסיק לעשן.

הפעולה לא נכפית על אורי המעשן בשרשרת, אבל יש לו שני רצונות: רצון מסדר נמוך לעשן, ורצון מסדר גבוה להפסיק לעשן. הניכור מהעצמי הוא זה שמוביל אותנו להגיד שאורי לא בוחר להמשיך לעשן. לכן, מחדדים את ההגדרה -

הגדרה - הקבעות עצמית משופרת!

אם S שולט בפועלה שלו (קרי, \(S\) פועל חופשי), אז הפעולה של \(S\) נקבעת (determined by) על ידי מצבי הנפש של \(S\), עמם הוא מזדהה.

מכאן מגיע רעיון נוסף -

הגדרה - רגישות לטעמים - reason responsiveness

אם \(S\) שולט בפעולה שלו (אם \(S\) פועל באופן חופשי) אז \(S\) מבצע את הפעולה באופן שרגיש לטעמים שיש לו בעד ונגד ביצוע הפעולה.

מה? מה זה טעמים?

מול אורי יש כוס מים רגילה לחלוטין, מלאה במים כבדים¹. יש לו טעם להימנע מלשתות את המים (הכבדים¹). אבל אורי לא יודע שאלו מים כבדים, והוא חושב שאלו סתם מים - הוא לא רגיש לטעמים.

עוד תנאים מקובלים לפעולה חופשית הם חופש בחירה ומקור מוחלט -

הגדרה - חופש בחירה - Freedom to do otherwise

אם \(S\) שולט בפעולה שלו, אז \(S\) יכול לפעול בצורה אחרת

הגדרה - מקור מוחלט - Ultimate origination

אם פעולה היא חופשית, אזי מבצע הפעולה \(S\) הוא מקורה האחרון

לומר ש\(S\) הוא המקור האחרון של פעולה, משמע לומר שני דברים:

• \(S\) הוא מקור הפעולה

  כלומר , \(S\) (בייתכן עם גורמים אחרים) תרם תרומה הכרחית להיקרותה של הפעולה

• שום דבר אחר לא יזם את הפעולה

  שום דבר שמוציא את הסכן מן הפעולה קדם לפעולה

אבל מהי תרומה הכרחית שבגינה פועל הוא מקור הפעולה? ישנן ארבע אפשרויות:

• קביעת האירוע (event determination)

  סוכנים הם מקורם האחרון של פעולות הודות לעובדה שפעולות אלו נקבעות על ידי האירועים שקדמו להן.

• סיבתיות אירוע אינדטרמיניסטית (indeterminist event causation)

  סוכנים הם מקורם האחרון של פעולות הודות לעובדה שפעולות אלו נגרמות - אך לא נקבעות - על ידי האירועים שקדמו להן.

• סיבתיות פועל (agent causation)

  סוכנים הם מקורם האחרון של פעולות הודות לעובדה שהם גורמים להן בעצמם. הפעולות לא נגרמות ולא נקבעות על ידי האירועים שקדמו להן.

• אין סיבה (Νο cause)

  פעולות שמקורן האחרון הוא סוכנים לא נגרמות ולא נקבעות על ידי אירועים קודמים, ולא נגרמות בידי הסוכנים עצמם.

מה כל זה אומר? בואו נצלול פנימה.

קביעת האירוע

לא ממש אכפת לנו מקביעת האירוע - גם אלו שמקבלים את קביעת האירוע וחושבים שסוכנים הם מקורם של פעולות מסוימות, נוטים לחשוב שהאירועים שקובעים את הפעולות האלו שמקורן בפועל הן בעצמן נקבעות על ידי אירועים בזמן קודם, וככה הלאה וככה האלה, עד לזמן שבו לא היו בכלל סוכנים (דטרמיניזם).

אבל אם זה נכון, בגלל שקביעה היא טרנזיטיבית (זה גרם לזה שגרם לזה שגרם לזה...), הפעולות שמקורן בפועל נקבעות על ידי אירועים שקדמו לאותו הפועל בעצמו: כלומר, הפועל הוא לא מקור הפעולה. לכן, מי שמקבל את קביעת האירוע נוטה לדחות את הרעיון של מקור מוחלט.

אבל אנחנו רוצים לבחון את אלו שמקבלים קביעה מוחלטת ושסוכנים הם מקורן של אי-אלו פעולות. נמשיך.

אין סיבה

קארל ג'ינה הוא טוען מרכזי בעד העמדה שאין סיבה. הוא טוען ש-

1. פעולות מורכבות (קרי, לא בסיסיות) הן תצרף מאורגן-סיבתית. לכל אחת יש לפחות חלק אחד שהוא פעולה בסיסית (או פשוטה), שגורם לחלקים האחרים של הפעולה.

2. פעולות בסיסיות הן פעולות מנטליות בלי מבנה סיבתי פנימי (אין חלק שגורם לחלק אחר). פעולות בסיסיות הן בעלות תכונה פנומנלית פעולתית - בביצוע אחת, לפועל נדמה שהוא מבצעה ישירות.

3. למשל, פעולות גופניות הן פעולות לא-בסיסיות שנגרמות על ידי רצייה (volition) - התכוונות (רצונית) להפעיל את הגוף בצורה מסוימת. הנטיות הללו הן פעולות בסיסיות.

4. אם פעולה גופנית היא חופשית, אז יש לה חלק בלתי-נגרם ובלתי נקבע כחלק.

התנגדות

אם הרציות שלי לא נגרמות ולא נקבעות, אז הן אינן נגרמות ואינן נקבעות על ידי. אבל אם הם אינן נגרמות ואינן נקבעות על ידי, אין לי שליטה על ההתרחשות שלהן. כלומר, אני איני מקורן (האחרון), והן אינן חופשיות.

מישהו רוצה להרים את היד שלו (כדי ללטף את ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, כפי שאני עושה בעת כתיבת שורות אלו ממש). לפי ג'ינה, פעולתו של הפועל לא נגרמת ולא נקבעת. אבל אז נדמה שהיא מקרית לחלוטין. טענתו של המתנגד היא שמשום שהרצון להרמת היד הוא מקרי, הפועל (אני) לא יכול להיות מקורה האחרון של הרצון להרים את היד. אבל זה נשמע מוזר.

סיבתיות אירוע אינדטרמיניסטית

לאורה אקסטרום מציעה שם החלטה או פעולה אחרת חופשית באופן ישיר (חופשית שלא בעקבות פעולה חופשית אחרת) אם ורק אם -

1. היא נגרמת באופן ישיר (לא-סוטה) ובאופן אינדטרמיניסטי מטעמיו של הפועל
2. תנאים סבירים אחרים לפעולה החופשית מתקיימים - הפעולה אינה כפויה ואינה תוצאה של מניפולציה.

סיבתיות כזו דורשת סיבות מסוימות לפעול מצידו של הפועל. אבל מהי סיבתיות בלתי נגרמת? בשלילה -

c גרם ל e אם ורק אם c הוא סיבתו של e וe אינו נקבע.

ובחיוב? מהי סיבתיות אינדטרמינסטית?

• הנחה שמנית אינדטרמיניסטית (Ιndeterminist nomological subsumption)

  זה ש\(A\) הוא \(F\) הוא סיבה רציפה ישירה ש\(B\) הוא \(Q\) אם ורק אם:

  • \(B\) נהפך ל\(Q\) אחרי, אך ברציפות לכך ש\(A\) הוא \(F\)
  • זהו חוק טבע שבהיות שאר התנאים שווים, אם \(O\) הוא \(F\) בזמן \(T\), אז יש הסתברות גבוהה בהרבה שאובייקט רציף עם \(O\) הוא \(Q\) בזמן מאוחר יותר מ\(T\).

\(A\) הוא \(F\) הוא סיבה ש\(B\) הוא \(Q\) אם ורק אם יש רצף אירועים כך ש-

1. הוא מתחיל בכך ש\(A\) הוא \(F\)
2. הוא מסתיים בכך ש\(B\) הוא \(Q\)

3. כל שני אירועים בשרשרת סמוכים מידית כך שהראשון הוא סיבתו הרציפה של השני

4. השפעה נוגדת מציאות אינדטרמיניסטית (Indeterminist counterfactual influence)

   אירוע \(C\) משפיע על אירוע \(E\) אם ורק אם

   1. ישנו טווח - \(C1\), \(C2\) - של שינויים לא-רחוקים מדי של \(C\) (שכוללים את \(C\) ממש), וישנו טווח - \(E1\), \(E2\), של שינויים של E (שלפחות חלקם שונים) כך ש -

      • אילו \(C1\) היה מתרחש, ישנה סבירות גבוהה בהרבה ש\(E1\) יתרחש
      • אילו \(C2\) היה מתרחש, ישנה סבירות גבוהה בהרבה ש\(E2\) יתרחש

      וכו'.

   היכן שאירוע \(A1\) הוא שינוי של אירוע \(A\) אם ורק אם \(A1\) הוא שביר מאוד או אירוע אפשרי שמתרחש בזמן ובאופן מעט שונים מA (אירוע הוא שביר מאוד אם ורק אם לא יכל להתרחש בזמן ובאופן מעט שונים)

   1. \(C\) ו\(E\) הם אירועים נבחנים לגמרי - \(C\) ו\(E\) אינם זהים, אינם חלקים האחד של האחר, ואינם קובעים את הופעתו של האחר.

בעיית הפועל הנעלם

לעומת סיבתיות אינדטרמיניסטית, פרבום (Pereboom) מעלה את בעיית הפועל הנעלם. אני, הפועל, יכול לבחור אם לכתוב את העבודה שלי במטאפיזיקה או ללטף את ג'ינג'יסטותאלס. משקל הטעמים לטובת כתיבת העבודה זהה למשקל לליטוף ג'ינג'יסטותאלס (סדר העדיפויות שלי לקוי). נניח ובחרתי ללטף - מה קבע את הבחירה שלי? הרי בהינתן טעמים שווים, ההסתברות לכל אחד מהטעמים היא 0.5 (50%).

במילים אחרות, לסיבתיות אינדטרמיניסטית אין תשובה לשאלה מה קובע את זה שאלטף את ג'ינג'יסטותאלס - הטעמים רק מעלים את ההסתברות, אבל התוצאה עדיין מקרית לחלוטין.

אם שום דבר לא קובע את ההחלטה שלי ללטף את ג'ינג'יסטותאלס, אז אני לא קובע את ההחלטה שלי - אני, כפועל, נעלם: אין לי את הכוח להכריע מה יקרה, קרי - איני המקור האחרון שלה, או המקור שלה כלל. הכל מתדרדר למזל - הפועל לא קובע: אם הפועל לא קובע, אז הוא לא שולט.

התשובה הסטנדרטית היא שאני נחשב המקור האחרון לפעולה שלי פשוט משום שאלו הטעמים שלי שגרמו להחלטה, גם אם באופן אינדטרמיניסטי.

סיבתיות פועל

עד כה, השתמשנו ביחס הסיבתיות כדבק מטאפיזי בין מצב עניינים אחד לאחר. סיבתיות פועל שוברת את הרעיון הזה - סיבתיות אינה רק יחס בין אירועים, אלא גם בין עצם, כסיבה, לאירוע, כתולדה. העמדה סבורה שיחס הסיבתיות מגיע בשני טעמים:

הגדרה - סיבתיות לפי או'קונור

יחס הסיבתיות יכול להתקיים לא רק בין אירוע סיבה לאירוע תולדה אלא גם בין פרט לאירוע תולדה.

למשל: גינג'יסטותאלס גורם לכך שג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו: ג'ינג'יסטותאלס גורם לאירוע שהוא עצמו מעורב בו.

אבל או'קונור, הוגה העמדה, מתעקש. הכוונה לעשות כך-וכך באופן זה וזה כאן ועכשיו (כלככבזזכ"ע, או φ) היא חופשית אם ורק אם:

1. הכלככבזזכ"ע φ (כוונה לעשות כך וכך באופן זה וזה כאן ועכשיו) נגרמה על ידי הפועל

2. הפועל גורם לכוונה לכלככבזזכ"ע φ דרך הפעלת הכוח לגרום לפעולות באופן חופשי

   זה לא מעגלי בגלל המילה כוח.

3. הפעלת הכוח לגרום לפעולות באופן חופשי אינה נגרמת ואינה נקבעת - היא מקרית.

   מה שמשנה, טוען או'קונור, הוא הכוונה, לא הפעלת הכוח. אבל אם היינו עוצרים כאן, המטאפיזיקאים האחרים היו מצווחים ובצדק שאו'קונור פתר את הבעיה בהמצאת כוחות. לא ולא, אומר או'קונור - הכוחות האלו לא זולים:

4. לפועל יש את הכוח לגרום לפעולות באופן חופשי בזכות תכונות אחרות שיש לו, לרבות היכולת להיות בעל האמנות ורציות והיכולת לייצג לעצמו את האמנות ורציות כשיקולים לטובת מסלולי פעולה מסוימים.

   בקיצור, אנחנו צריכים להיות מספיק מתוחכמים להאמין בדברים, ואז לשקול אותם אלו נגד אלו ולהחליט בשיקול דעת - זו משמעות היות בעל כוח. לכן אנחנו הסיבה האחרונה לפעולות שלנו.

אבל עדיין לא אמרנו מה זה סיבתיות פועל. הדרך הכי קלה היא לחשוב על כך מנקודת מבט פרימיטיביסטית - לפיה לא ניתן לצמצם את יחס הסיבתיות ליחס אחר, אלא הוא חיה משל עצמו. לפי או'קונור -

1. המצב שבו אירוע \(C\) גורם לאירוע \(E\) זהה למצב שבו \(C\) מפעיל כח לגרום לאירועים מסוגו של \(E\) בכל פעם שמתקיימות נסיבות כאלה וכאלה.
2. הפעלת הכוח הסיבתי \(C\) נקבעת על ידי הנסיבות שבהן \(E\) מצוי.
3. ל\(C\) יש את הכוח לגרום לאירועים מסוגו של \(E\) בזכות תכונות אחרות שיש לו ובפרט תכונות מבניות-דינאמיות.

כלומר, סיבתיות נקבעת על ידי הפעלת כוח סיבתי - שלא ניתן לצמצם לכדי מונח אחר (פרימיטיביזם) אבל אפשר לאפיין - כסיבתיות בין אירועים, או כסיבתיות פועל - הראשונה דטרמיניסטית, והשנייה לא.

התנגדות

• Tu Quoque² סיבתיות פועל קובעת שפעולות רצון חופשי הן לא נגרמות ואינדטרמיניסטיות - אז איך היא יותר טובה מעמדת האין-סיבה?

  או'קונור משיב (ומשיב היטב) שהרצונות הם פעולות, בעוד הפעלות רצון חופשי הם סיבות של פעולות, ולכן אינם הפעולות עצמן. רצונות אינדטרמיניסטיות הם פעולות בלתי נשלטות, אבל גרימת פעולה היא שליטה בה.

• רציות חופשיות ופעולות חופשיות נעשים לסיבה מסוימת.

  אבל סיבתיות פועל לא מאפשרת רציות מסיבה מסוימת. סיבתיות פועל דוחה שסיבה גורמת לרצייה (הפועל גורם לרצייה, לא להיפך). אז סיבתיות פועל לא תואמת רציות חופשיות. או'קונור משיב שאפשר להתכוון לעשות משהו מסיבה מסוימת מבלי שהכוונה נגרמה בידי הסיבה הזו:

\(S\) פעל על מנת לספק את רצונו \(Φ\) אם:

1. לפני הפעולה, \(S\) רצה ב\(Φ\) והאמין שיוכל לקדם את התקיימות מצב-העניינים ש\(Φ\) באמצעות הפעולה.
2. הםעולה של \(S\) נגרמה על ידי הפעל הכוח הסיבתי לגרום לפעולות באופן חופשי שהמרכיב האירוע שבה הוא יצירת הכוונה גורמת-הפעולה לעשות ככבזזכ"ע (כך וכך באופן זה וזה כאן ועכשיו)
3. בזמן ביצוע הפעולה \(S\) המשיך לרצות ב\(Φ\) ולהאמין שיוכל לקדם את התקיימות מצב העניינים באמצעות הפעולה
4. ההתכוונות של \(S\) שהתקיימה בזמן ביצוע הפעולה נגרמה על ידי הכוונה גורמת הפעולה לעשות ככבזזכ"ע (כך וכך באופן זה וזה כאן ועכשיו) וגם נמשכה עד סיום הפעולה.

אתה מתכוון לבנות בית. הכוונה גורמת לך להתחיל לבנות את הבית. בעת בניית הבית אתה ממשיך לרצות את הבית, ויש לך כוונה נוספת שבאמצעות זה שאתה בונה את הבית אתה תקדם סיפוק רצונך לבית.

(אותה דוגמא עם ליטוף חתולים) אתה מתכוון ללטף חתול. הכוונה גורמת לך להתחיל ללטף את החתול. בעת ליטוף החתול אתה ממשיך לרצות את ליטוף החתול, ויש לך כוונה נוספת שבאמצעות זה שאתה מלטף את החתול אתה תקדם את סיפוק רצונך ללטף חתול³.

התנגדות להגדרה הזו היא התנגדות רכיב הפעולה הבלתי-מוסבר.

עשוי להיות לי נימוק להתקשר לאמא שלי⁴, אבל לא להתקשר אליה דווקא כל יום בשעה תשע ולא בשעה שבע, ודווקא בטלפון ולא בזום. איך התיאוריה של או'קונור מסבירה את זה?

או'קונור משיב שההתנגדות הזו לא ספציפית לתיאוריה שלו, אלא לכל סיבתיות מכל סוג, ושאם דוחים דטרמיניזם, אלו בדיוק הנימוקים שצריכים לדחות - יש אירועים שלא נקבעים!

---

1. הכוונה היא לחומר רעיל. אורי דחה את הדוגמה שלי ואני דבק בה. ↩↩

2. גם אתה (קרי: הכל עובר עליך וקקה בידיך - לפי אורי!) ↩

3. מה שרצית [...] מסתיים בכך: רוצה משהו טוב יותר.

   ארתור שופנהאואר

   ↩

4. לא צריך נימוק להתקשר לאמא שלי. ↩