מיומנויות יסוד בפילוסופיה

בפילוסופיה, לעומת טקטסים אומנותיים ושיריים, הטקסטים הם טיעוניים - מטרתם היא להעביר מידע בצורה התמציתית והמדויקת ביותר. כדי להבין מהם טקסטים פילוסופיים וכיצד לגשת אליהם, צריך להגדיר כמה מושגי יסוד.

מילים ככסות למושגים¶

מילה היא הכיסוי הלשוני למושג שאותו אנחנו רוצים להגדיר. דימוי הוא התמונה העולה בעיני רוחנו כשאנחנו מדברים על אותה המילה. מושג הוא המשמעות של המילה שאנחנו אומרים - ה- בשר, הרעיון שאנחנו מנסים להעביר. מושא הוא הדבר במציאות עליו אנחנו מדברים.

למשל המילה - חתול.

חתול הוא המילה. המילה יכולה להיות גם מילה נרדפת, או מילה בשפה אחרת (cat). כשאני אומר הן חתול והן cat, אני מדבר על אותו הדבר בדיוק - למרות שהצלילים שונים. דימוי הוא החתול שעולה לי בראש כשאני אומר 'חתול'. העלאת הדימוי היא בלתי רצונית - כל האנשים בעולם יחשבו על חתול מסוים כשאומרים להם 'חתול'. החתול שלי בוודאי שונה משלך, אבל לתקשורת יומיומית זה בהחלט מספיק טוב.

מושג הוא החיה חתול - יצור חי ממשפחת החתוליים שחי בעיר ואוכל טונה. זה מה שאני מנסה להעביר כשאני אומר 'חתול'.

והמושא? חתול, במציאות.

יש שתי סוגים של מילים שצריך להיות ערים אליהם:

מילים נרדפות (סינונימיות)¶

לעיתים, יש למושג אחד כמה מילים שמתארות אותו. 'ירח', 'סהר' ו'לבנה' מתארים את אותו הדבר - הגוף השמימי שמרחף בסמיכות לכדור הארץ. במילים טענות ניתן להשתמש בפילוסופיה, בהינתןן שהמשמעות שלהן באמת אינה שונה.

מילים בעלות משמעות כפולה (הומונימיות)¶

לעומת זאת, יש מילים שמייצגות יותר ממשמעות אחת - דוגמת 'כדור'.

איזה כדור? כדור של רובה? כדור כדורסל? כדור של תרופה?

ממילים אלו יש להיזהר ולהישמר בטקסטיים פילוסופיים - כדי לבסס אותן, הן חייבות להיות מבוססות בהקשר.

משפטים ככסות לטענות¶

נקודת הפתיחה שלנו אינה מילה לרוב - אנשים לא מדברים במילים בודדות. חתול. מה איתו? מה עם החתול?

החתול הוא צמרירי. זהו משפט.

המשפטים הם לטענות כפי שהמילים הם למושגים. במקרה הזה, אני טוען שהחתול הוא צמרירי. אבל מה זה טענה בכלל?

לפי אריסטו, טענה היא משהו שאפשר להגיד עליו שהוא אמת או שקר. במקרה הזה, או שהחתול צמרירי - או שלא. לכן זוהי טענה.

שאלות וציווים למשל, אינם טענות.

טענות כמרכיב של טיעונים¶

טיעונים הם שרשרת של טענות שמובילות לטענה כוללת יותר. למשל:

האוטובוסים בישראל מאחרים
האוטובוסים בישראל מלוכלכים
האוטובוסים בישראל לא מגיעים להרבה מקומות
התחבורה הציבורית בישראל אינה טובה

כל אחד מהמשפטים האלה הוא טענה בפני עצמה - אך הם מובילים לאיזושהי מסקנה מתבקשת. למרות שלא אמרתי את המשפט האחרון במפורש, כל מי שקורה את המשפטים שקדמו לי יידע שלשם אני חותר. זהו טיעון.

לא כל שרשרת של טענות הם טיעון. 'היום יום שלישי', 'מלפפונים זה פאסה' ו'לסוסים יש ריח רע' הם כולם טענות. אבל הן לא מובילות לשום משפט רביעי - אין כאן טיעון.

צורות טיעון¶

ישנן 3 צורות טיעון עיקריות: - דדוקציה - היסק מהכלל לפרט. לרוב זוהי צורת הטיעון החזקה ביותר. - אינדוקציה - היסק מהפרט לכלל - אנלוגיה - השוואה

יש לשים לב שאף אחת מהסוגים האלו אינו מושלם - בכולם יש כשלים וחולשות.

כשלים בטיעונים דדוקטיביים¶

ישנם כמה כשלים בטיעונים דדוקטיביים סביב כשלים בניסיון לבסס הנחות מוצא:

רגרסיה אינסופית¶

מה מונע ממני להמשיך לפקפק בהנחת היסוד עד אינסוף? שים לב לסילוגיזם הזה:

כל היוונים הם בעלי חיים
כל בעלי החיים הם בני תמותה
/כל היוונים הם בני תמותה

אבל מי אמר שכל היוונים הם בעלי חיים? אין דבר המונע ממני לפקפק עד אינסוף, ולהשאיר את כל השרשרת באוויר!

### תלות הדדית הנחות היסוד שלי תלויות זו בזו בצורה מעגלית.

יש אלוהים כי כך רשום בכתבי הקודש
כתבי הקודש אמיתיים כי כך אמר האלוהים
/יש אלוהים

הנחת המבוקש¶

חשוב לשים כאן לב להבדל בין טענות עקרניות להיפותזות.

בעיקרון, ערך האמת של הטענה ידוע בוודאות, באופן חד משמעי שאינו דורש הוכחה. בהיפותזה, ערך האמת של הטענה אינו ידוע בוודאות.

אפיסילוגיזם מטפס מהנחה להנחה. אפלטון קרא לזה לטפס לראשית הידיעה - מאפיין פילוסופי. פרוסילוגיזם גוזר מסקנה ממסקנה. הפרוסילוגיזם הוא מאפיין מדעי.

כשלים בטיעונים אינדוקטיביים¶

דוגמא לטיעון אינדוקטיבי:

אריסטו יווני והוא מת
אפלטון יווני והוא מת
/כל היוונים הם בני תמותה

זהו כמובן טיעון בטל.

זוהי בעיה בסיסית בטיעונים אינדוקטיביים - גם ככל שכל המקרים הפרטיים נכונים, מספיק רק מקרה פרטי שגוי אחד להפיל את המסקנה.

למעשה, אינדוקציה היא תמיד בטלה מהסיבה הזו, מלבד המקרה הפרטי של אינדוקציה שלמה - שבה נבדקו כל המקרים הפרטיים.

כשלים בטיעונים אנלוגיים¶

דוגמא לטיעון אנלוגי:

בכדור הארץ יש אטמוספרה עשירה בחמצן שתומכת בחיים
בירח X של פלוטו יש אטמוספרה עשירה בחמצן
/ייתכנו חיים בירח X של פלוטו

גם זהו טיעון בטל - למרות שהגזירה נכונה, יש אפשרות שההנחות נכונות והמסקנה שקרית. יכול להיות למשל שבירח X אין מים ולכן לא ייתכנו שם חיים כלל.

מהלכים לוגיים¶

ישנן שתי סוגי הגדרות (לקסיקליות - של השפה): - נומינלית (שמנית) - ריאלית (ממשית)

וכמה מודוס-ים (אופנים): - פוננדו - - פונננס - חיוב על-ידי חיוב

p > q
/p
------
q

- טולנס - שלילה על-ידי חיוב

(p&q)~
/p
------
q~

טולנדו
- פוננס - חיוב על-ידי שלילה

p|q
/p~
------
q

טולוס - שלילה על-ידי שלילה

p>q
/q~
------
p~

המלצה: קרא את 38 דרכים לנצח בויכוח מאת ארתור שופנהאואר

'דחליל'¶

א'
סייג
הסרת סייג
א'

הומונימים \ סינונימים¶

דוגמא מהטקסט של הובס - משחק על מושג ה'שווין' - זהות - דמיון

בטענה, הובס מדבר על הדימיון, ובטענת הנגד מציף את הזהות. מששולל את זו, מבסס את טענתו. (הכסות - אינטנציה - של המושג של הובס רחבה בהרבה משל יריבו, וזו המחלוקת).

אנטיממה - טיעון שאחת מהנחותיו חסרה\מובלעת (ר' - הטיעון של דקארט מ'מדיציות על פילוסופיה ראשונית' נגד הביטחון בחושים).

המהלך של דקארט:

1. מקור כל הידע - החושים
2. החושים מטעים
3. אין לסמוך על מה שמטעה
\
אין למסוך על החושים (מובלע)
 > (נבלע)
 ספקנות

בהירות¶

דסקורסיבית (ע"י מושגים)
אסתטית (המחשות, דוגמאות)

מלבד זאת אני מבחין, כי סגולה זו של דימיון המצויה בי, באשר היא נבדלת מיכולת התפיסה, אינה הכרחית בשום-אופן לטבעי או למהותי, כלומר למהותה של רוחי; גם אילו כלל לא הייתה בי, אין ספק שבכל זאת היתי נותר כשם שאני עכשיו: ולפיכך נראה כי ניתן להסיק, שהיא תלויה בדבר מה הנבדל מרוחי. - דקארט, הגיונות, פרק שישי

ננתח את הטיעון הזה:

~~מלבד זאת אני מבחין כי~~ סגולה זו של דימיון ^נושא^ המצויה בי, באשר היא נבדלת מיכולת התפיסה, אינה הכרחית בשום-אופן לטבעי או למהותי, כלומר למהותה של רוחי (הדימיון שנבדל מתפיסה אינו הכרחי למהות רוחי); גם אילו כלל לא היתה בי, אין ספק שבכל זאת הייתי נותר כשם שאני עכשיו (שכן, היעדרה אינו פוגע במהותי - נימוק על דרך השלילה): ולפיכך נראה כי ניתן להסיק, שהיא ^(סגולת^ ^הדימיון)^ תלויה בדבר מה הנבדל מרוחי (הדימיון תלוי במשהו שונה מרוחי - מסקנה).

המסקנה: הדמיון תלוי במשהו שונה מרוחי.

ר' גם: ג'ון סטיוארט מיל, שעבוד האישה, 49, אנלוגיה

דוגמא - ברי גרטלר¶

טקסט נדון - להגנת דואליזם גוף-נפש

הפסקה הראשונה - מוזחת בשלמותה (נהוג בציטוטים ארוכים - מעל 3 שורות) ללא מרכאות.

דרך זו היא דרך טובה להתחיל מהלך - ציטוט המציג לראשונה את העמדה הנידונה, שמיד אחריה מתחיל גוף הדברים.

גרטלר בוחרת בציטוט זה להציג את העמדה שמנגד בצורה חזקה - ובכך מציבה לעצמה את ה'דחליל' שאותו תתקוף בעמדתה.

Surely dualism is the stuff of fantasy, an indulgence of poets and daysdreamers...

גרטלר משתמשת בדימויים מורחבים למושג 'פנטזיה', שעלול לעורר חוסר וודאות באשר לטענה (האם יש הבדל בין פנטזיה, למותרות, לחלום בהקיץ?...) להסית מהדיון.

פסקה זו מציגה תחילה את העמדה (How quaint... of science), ומצדיקה אותה Though we may occasionally find comfort... our thoughts and feeling...are just as much a part of the brute material order. הטענה המרכזית הינה שהדואליזם אינו אלא פנטזיה - טענת הדחליל אותה מבקשת גרטלר להפריך.