טיפים לכתיבת טקסטים אקדמאיים
המלצה: המדריך לפיסוק של האקדמיה ללשון העברית, מדריך לכתיבה פילוסופית של אונ' הרווארד
מטרת כתיבה אקדמית הינה להציג רעיון מרכזי - לענות על שאלה גדולה באמצעות שאלות קטנות.
מבנה כתיבה אקדמאית¶
- התחלה (מבוא\הקדמה)
- אמצע (גוף העבודה) - תכין את הטיעון בשלמותו
- סוף (סיום\השלכות\ביקורת\השוואות) - לא סיכום
סדר כתיבת החלקים הוא: 1. גוף העבודה 2. סוף 3. התחלה
דגשים כלליים¶
רובו המוחלט של הזמן יוקדש למחשבה על הטיעון המרכזי. כשם שרוב זמנו של צייר השמן הוא בלערבב את הצבע, כך של כותב העובדה בטיעון המרכזי. טענות מסוכנות משהו רצוי לנסח בצורה ישירה (אני טוען כי...) ובכך לקחת עליהן אחריות, ולא בניסוח סביל (ראינו כי...). הסיכום, שמקומו אינו בסוף, הוא כלי יעיל לביסוס טענות לפני שמתבססים עליהן - מעיין מפת דרכים של מה שעברנו עד פה בתמצית, שמכינה את הקרקע למעבר לשלב הבא במהלך.
גוף העבודה¶
בכל פסקה, שאלו את עצמכם: האם הפסקה משיבה על שאלה שנשאלנו? האם היא מקדמת את הטיעון שלי? האם היא הכרחית להבנת הרעיון המרכזי? האם היא מוסיפה משהו חשוב לעבודה? אם לא - להיפטר ממנה. הטרחנים במיוחד יכולים לעשות תהליך זה ברמת המשפט. {.is-warning}
החלק העיקרי הוא שהטענה המרכזית - המהלך הפילוסופי המלא - יתרחש בגוף העבודה, ללא תלות בתחילת או סיום העבודה. ביקורות, השוואות וכדומה לא יופיעו בחלק זה - גוף העבודה חייב להיות ממוקד לחלוטין אך ורק בטענה המרכזית.
מטרת חלק זה הוא להציב את החוליות שישמשו אותנו להוביל לסיום, אותו אנו יודעים קודם. ניתן לעשות זאת על ידי מחשבה על החולייה אחת לפני המסקנה, ולהמשיך משם אחורה.
כדאי לשים לב אם הקשר בין החוליות מתבקש בהיקש בלתי אמצעי (ישיר) או אמצעי (בלתי ישיר). דוגמא:
א. יוונים
[היקש בלתי אמצעי]
ב. בעלי חיים
[היקש בלתי אמצעי]
ג. בני תמותה
[א->ג - היקש אמצעי]
סוף העבודה¶
סיכום, אם ישנו, אינו יהיה בסוף העבודה - מדובר בחזרה ('מטופשת!', אומר דן) על תוכן שכבר נאמר. השוואות וביקורות יכולות להגיע לכן - כל תוספת אישית לדיון.
התחלה¶
מה תהיה הדרך הטובה ביותר לשאוב את הקורא לעבודה זו? חלק זה ייכתב רק לאחר שאר העבודה ולמולה. בניגוד לאינטואיציה הראשונית, סיכום יכול להגיע גם כאן.
דוגמא - ברטרנד ראסל, הפילוסופיה של החומר, פרק ב'.
ראסל עושה כך: 1. נושא הדיון 2. דוגמא להבהרת נושא הדיון 3. הצגת חשיבותו של הדיון (לעורר עניין - כתיבה סקסית). 4. טיעון שלם 5. קישור להצגת חשיבותו של הדיון 6. טענה מרכזית (אני לא יכול להוכיח לכם שאיני לבד במדבר, אבל אני יכול להראות למה אין סיבה להאמין כך).
מבוא¶
הכנה מבחינת 1. תוכן (חובה) 2. צורה (רשות: מאמרים ארוכים\סבוכים)
אנלוגיה : Prep בבישול
הטענה המרכזית תופיע בשלב מסוים בתוכן - המטרה כאן היא לא להפתיע את הקורא או לעורר בו רגש, אלא להעביר רעיון בצורה ברורה, בדומה לנוסחה מתמטית. המבוא כמותו כתמונה של פאזל לפני שמרכיבים אותו - מטרתו להציג תמונה ברורה שמתוכה ינבע שאר הטקסט. הצורה, אם תיכלל, תהווה כמעיין מפת דרכים, על מנת שהקורא לא יאבד בדרכו לטיעון המרכזי.
המבוא הוא הנקודה להגדרה של המושגים - בין שזו מדויקת ותנומק, ובין שזו עמומה ומטרת המהלך להבהירה ולדייקה. המושגים שמוגדרים צריכים להיות אך ורק אלו שבמוקד הדיון - שכן אם נתחיל להגדיר כל מונח, לא נצא מזה בחיים. ביסוס היחס בין המושגים, אם ישנו, ראוי שיבוא בסוף המבוא.