אנסלם

חייו¶

אנסלם מקאנטרבורי (1033-1109) הוא ממציא ההוכחה האונתולוגית לקיום האל³. ישנן הוכחות מטאפיזיות, הוכחות פיזיקליות, ואת ההוכחה האונתולוגית. מנהג של ההוגים הנוצרים היה לפתוח את כתביהם בהוכחה כזו או אחרת לקיום האל, ומכאן חשיבותן.

הוכחות לקיום האל¶

פיזיקלית¶

ההוכחות הפיזיקליות הן הגרועות ביותר. הן מתחילות בכך שיש את כדור הארץ¹, והכוכבים, כפי שהאמינו, מסתובבים סביבו. בימי הביניים, חוק המשיכה אינו היה לפי מסה, כפי שאנו מבינים היום, אלא תמיד כלפי מרכז כדור הארץ. בימי הביניים האמינו כי הכוכבים נותרים תלויים בשמיים משום שהם תלויים על גלגלים² (שבע עד כמה עשרות), ומוחזקים בידי ספרות מחומר שקוף. הכוכבים הרחוקים ביותר נחשבו כולם ליושבים על אותו הגלגל הרחוק ביותר.

בהיותם בורים לחוק האינרציה, בימי הביניים סברו כי משהו צריך להניע את הגלגלים האלה - משהו בהכרח אינסופי ובלתי נדלה. כלומר, כדי שהגלגלים ינועו, צריכים עצם בלתי-חומרי - משום שחומר הוא עם כוח מוגבל, בהיותו סופי - שיזיז אותם באופן מתמיד. זו ההוכחה לקיום האל. התפיסה הזו נשחקה בהדרגה במודלים שהלכו והשתכללו כדי להסביר יותר ויותר תצפיות, עד שהגיעו גלילאו וקופרניקוס וגילו שאם מציבים דווקא את השמש במרכז - העיגולים מסתדרים. כך קורסת תפיסת העולם האריסטותלית הזו, ומוחלפת בחלוף הזמן בזו של ניוטון.

מטאפיזית¶

ההוכחה קובעת כי, מבחינה לוגית, הדברים בעולם מתחלקים לשלוש קבוצות:

דברים הכרחיים דבר אשר, מעצם הגדרתו, הוא חייב להיות קיים.
דברים נמנעים דבר אשר מעצם הגדרתו, אינו יכול להיות קיים. זה ההסבר של ההוגים כבר מסוף ימי הביניים ודרך העת החדשה המאוחרת בהמשך לכך שהאל אינו יכול לעשות את הנמנע (ללבוש גוף, להתאבד, וכו'). ביכולתי לקבוע מראש על דברים אלו שאינם קיימים (כמו: משולש מרובע), מבלי לבדוק.
דברים אפשריים דבר אשר אין די בעצם הגדרתו לכונן או לשלול את קיומו. דברים אלו מתקיימים מסיבות מסוימות ויכולים להתקיים או לא להתקיים. העולם הוא כזה, בהיותו מורכב מאותם דברים אפשריים, והוא צריך סיבה חיצונית כלשהי - דבר הכרחי - כדי להתקיים³.

אונתולוגית¶

יתרונה של הוכחה זו היא שאינה קשורה לא בפיזיקה ולא במטאפיזיקה - אלא רק בפסיכולוגיה האנושית. מכאן חיבתם של רבים בעת החדשה, לרבות דקארט, להוכחה זו.

אנסלם מתאר כיצד לא הסתפק בהוכחות הקודמות, והתפלל וצם ימים שלמים בתחנונים לאל כדי שיישלח לו הוכחה חדשה לקיומו. ההוכחה היא שבכל אדם ישנה תודעה של שלמות - וזו מגיעה מאלוהים, שהוא השלם ביותר. כאשר אנו שואפים לשלמות, זאת משום שיש בנו מושג של דבר שלם, טהור וזך לגמרי - שחייב להגיע מאיפושהו. בהינתן שהאדם אינו מושלם, ולכן לא יכול להגות את הרעיון הזה בעצמו, המקור חייב להיות אלוהים.

ר' להמחשה: משל הפיצה

ביקורת¶

הביקורת כנגד גישה זו היא שעצם הגדרת האל שונה מאוד בן ההוגים והתפיסות: הפילוסופים בכלל והדתיים בפרט חוקרים את המציאות מבלי להניח קיומה של ישות על-טבעית, ומתוך החקירה הזו מגיעים לאיזשהו רובד עליון, אותו הם מכנים האל. לפיכך, בהתאם לתפיסתם, האל שונה בין כל הוגה: האל של שפינוזה ודאי אינו האל של אנסלם, או של הרמב"ם, או של התנ"ך.

שבניגוד לסטריאוטיפ ידעו שהוא עגול כבר מהעת העתיקה המאוחרת, ואפילו ידעו את גודלו. ↩
הם ייחסו גלגלים שונים וכמות שונה מכיוון שראו שלא כל הכוכבים זזים באותו הקצב. ↩
את ההוכחה הזו המציא איבן-סינה, ומשם היא התגלגלה גם לכתבים הנוצרים והיהודים. היא הופרכה על ידי אלרזאלי (1111) תחילה ועל ידי יום וקאנט אחר כך, בכך שטענו כי התפיסה הזו נובעת מתפיסה חושית, שאינה בעלת תוקף מוחלט (מי אמר שיש לי חושים? שהם לא משקרים? שאנחנו לא חלום של פרפר מסטול, וכו'). ↩↩