בואתיוס
בואתיוס, אחרון הפילוסופים הרומיים, חיי ב480-522, עד שהוצא להורג. משפחתו של בואתיוס דבקה באימפריה הרומית עוד מימי ההתנצרות, ולכן אבותיו התנצרו יחד עם הקיסר. ב493, הגותים התנקשו בטוען האחרון לקיסרות הרומית, וכך נפלה לחלוטין האימפריה הרומית. בואתיוס, יחד עם רומים רבים אחרים, העביר את נאמנותו לשליט הגותי החדש, תיאודוריק, עד שהוצא להורג בקנוניה מקומית, אחרי שנתיים בכלא, מואשם בבגידה בנסיבות לא ברורות.
חשיבותו העיקרית של בואתיוס היא לאו דווקא כהוגה, אלא כמתרגם: הוא כיכב בתרגום מיוונית ללטינית.
תרגומים נוצרים כתוצאה של 3 מאפיינים: - אנשים מתעניינים בספרות זרה - הספרות הזו אינה נגישה למתעניינים - ישנו מתרגם שיודע את שתי השפות
עד תקופתו של בואתיוס, לא תרגמו כלום ללטינית - משום שיוונית הייתה נפוצה מאוד בקרב האליטה הרומית. עד נפילתה של האימפריה הרומית, רובם המוחץ של המתעניינים דברו הן לטינית והן יוונית. נפילתה של האימפריה הרומית קצרה את האליטה, ואיתה את השפה היוונית - תוך דור וחצי בסך הכל יוונית גוועה כמעט לגמרי. ב454 רומא עדיין הייתה אימפריה אדירה, שהביסה את ההונים עם מאות אלפי ליגיונרים; 40 שנה לאחר מכן, לא נותר קיסר אחד, לגיונר אחד, וכמעט שלא נותר דובר יוונית אחד.
כעת, כל הוגי הדעות בתקופה החדשה 'תקועים' במעט ספרות לטינית. כעת, ידע פילוסופי על פני אלפי שנים בסכנת הכחדה ממשית1. בואתיוס, שמצר על המצב הזה, פונה לתרגם את ליבה של ההגות היוונית, דוגמת הלוגיקה האריסטותלית, עד שחייו הקצרים נגדעים. כך נוצר מצב מוזר שבו התרבות שאחרי רומא הופתעה עם כתבים זרים לחלוטין, שאבותיהם הכירו היטב.
כהוגה, בואתיוס פחות מוכר ופחות משפיע מאוגוסטינוס, למרות שהיה יותר בין זמנו. אולם, הוא כן כתב חיבורים פילוסופיים קצרים, רציונליסטיים יותר (ופילוסופיים יותר, לפי שלום). אלו שהתנגדו לאוגוסטינוס, ורצו לחבר בין הפילוסופיה לדת, נטו לעבר בואתיוס מסיבה זו.
אולם, בואתיוס קנה את חלקו בקרב הפילוסופים בזכות נחמת הפילוסופיה. הוא כתב אותו על ערש דווי, בעודו בכלא, והוא מדבר שם על הבדידות, הבגידה, והנטישה שחש - עד שהגיעה הפילוסופיה לנחם אותו. באופן מרתק, הנצרות כמעט שאינה נוכחת בספר - בקושי ארבע משפטים - מה שמדגיש את ההבדל בין חייו הדתיים של חיים כמו אוגוסטינוס לעומת בואתיוס. שאוגוסטינוס התמודד בכובד ראש עם המסורת היוונית, עד שלבסוף גילה את הדת והציב אותה מעל הפילוסופיה. בואתיוס, מנגד, חושף דיכוטומיה באישיות שלו - הוא אמנם נוצרי, אך הוא מתגאה באבותיו הפגאניים, בקיא במסורת היוונית, ועוסק בהגות היוונית בחופשי מהנצרות2. בואתיוס הוא מההוגים האחרונים שהגיעו ישירות מהמסורת היוונית, מבלי 'לעבור בדרך' במסורת הנוצרית, ואצל אוגוסטינוס. הוא בולט בכך שהיה בקיא ומוכשר בשתי העולמות האלו במקביל.