המתח בין דת לפילוסופיה

הדתות השונות חלוקות בדעתן כיצד להתייחס לפילוסופיה. היחס הזה נחלק לשלושה זרמים:

• שמרני כל מה שצריך נמצא בדת; עצם השאלות הפילוסופיות מובילות לכפירה.

• מיסטי יש התגלות נוספת מעבר לדת המקובלת על כולם, שתכליתו להביא לנו את המפתח להבנת סודות הדת. ההסבר לא חייב להיות הגיוני לבני האדם¹.

• פילוסופי הפילוסופיה היא הכרח לאמונה דתית - והדת היא הכרח פילוסופי. אדם שאינו מגיע לאמונתו בכח השכל, אינו מאמין במלוא המובן הזרם הפילוסופי נחלק לשני זרמים:

• • מסורתיים היכן שניתן, הפילוסופיה היא מקור האמת - אך היכן שהפילוסופיה כושלת, הדת יכולה להוסיף, כל אימת שאינה סותרת את הפילוסופיה. (למשל: העולם מתנהג ככה וככה משום שככה הסקתי, אבל הוא נברא בידי האל כמו שנגלה אלינו).
• • קיצונים אין דרך להגיע אל האמת זולת הפילוסופיה; הדת היא תוצר של ההיקש האנושי, ואינה יכולה להיות אחרת.

השמרנות שוללת את עצם השאלות הקיומיות; המיסטיקה מקבלת את השאלות, אך התשובות אינן בהכרח לוגיות; הפילוסופיה דורשת תשובות לוגיות

שמרני	מיסטי	פילוסופי מסורתי	פילוסופי קיצוני
אסור לשאול!	אפשר לשאול, התשובה דתית	הדת עונה על מה שהפילוסופיה לא יודעת	הדת היא תוצר פילוסופי, וכפופה לפילוסופיה
ר"שי, אשאריה3	אחוות סופיות, פלגים פרנציסקנים4, קבלה	אוגוסטינוס	רמב"ם, איבן רושד5, דקארט
הטבלה הזו מיותרת - פשוט למדתי לעשות כאן טבלאות.

השמרנים, המיסטיקנים והאתאיסטים מסיקים שיש לדת אמרה כלשהי, שניתן לקבוע כנכונה או שגויה; המיסטיקנים והשמרנים חושבים שהיא אמיתית, והאתאיסטים חושבים שהיא שקרית². לעומתם, הפילוסופים קובעים את הדת כאמרה של המציאות.

ניתן לראות שהמתח הזה בין הפילוסופיה לדת קיים בכל הדתות, והזרמים בין הדתות קוראים ומכירים אחד את השני.

בנצרות, הזרם הדומיננטי הוא הזרם הפילוסופי המסורתי.

למרות המתח הזה, ההפרדה של ממש בין דת לפילוסופיה - שבה הדת נתפסת כאמונה מוחלטת, ללא אמונה ביקורתית, והפילוסופיה כאמונה ביקורתית גרדיא, לחלוטין ללא אמונה, מגיעה מאוחר בהרבה - במאה ה17 - במידה רבה בעקבות כתביו של שפינוזה (ובפרט המאמר התיאולוגי-מדיני), ושורדת עד היום; בימי הביניים, דת ופילוסופיה חיו יחד, ואף חיזקו זו את זו.

---

1. הקבלה טוענת, למשל, שיש מערכת נוספת, מעל הטבע, שניתן להפעיל בקמעות ותפילות. ↩

2. אפשר לומר שבלב כל אתיאיסט ישנו שמרן - שבעיני רוחו אל מסוים מאוד - שאותו הוא דוחה על סמך זאת. למעשה, יש הסכמות עמוקות בין השמרנים לאתאיסטים - המחלוקת היא רק אם לקבל את הדת והאל שהם מסכימים עליה, או לדחות אותם. ↩

3. זרם מוסלמי - לא השאריה, שמשמעותה פשוט 'תורה'. זרם זה גבר על האחרים באיזור המאה ה13. ↩

4. זרמים שדוגלים במגע ישיר עם האל - תלאות גופניות, שגרה נוקשה וכו'. ↩

5. זרם מוסלמי שגווע באיסלאם, אך פותח דווקא בנצרות וביהדות. ↩

6. העמדה הזו קיימת גם ביהדות ובאיסלאם (למשל: ר' יהודה הלוי), אבל מעולם לא הגיע שם למעמד דומיננטי. למרות זאת, התפיסה הזו השפיעה מאוד על כל שלוש הדתות. ↩

7. אוריאל דה-קוסטה, בן זמנו של שפינוזה שחי חיים דתיים, טען שהרגיש כ"קוף בין הקופים" בעת כל פולחן דתי. ↩

8. בנצרות יש רעיון של מדורי גיהנום, ההולכים ומתדרדרים. העליונים ביותר לא נוראים במיוחד, שמה מסתובבים אריסטו ואפלטון, והגרועים ביותר הם הסבל הנורא ביותר. (ר' גם: הקומדיה האלוהית של דנטה אליגרי). ↩