קונטיננטלית

חומר הקורס

תוכן העניינים

מבוא

ניטשה

מבוא

פילוסופיה קונטיננטלית היא הפילוסופיה שהתפתחה באירופה - ובפרט, בגרמניה ובצרפת - במאות ה19 וה20, כנגד הפילוסופיה האנליטית¹ שהתפתחה בוינה, אנגליה וארצות הברית.

פילוסופיה קונטיננטלית מושרשת מתודולוגית בהיסטוריה של הפילוסופיה האירופאית. פילוסופיה אנליטית מנסה לטוות מתודולוגיה לעשיית פילוסופיה - כמו פוזיטיביזם לוגי ו כפי שמנסים לעשות, למשל, פרגה וראסל - טאבולה ראסה, מתוך אמונה שההיסטוריה של הפילוסופיה חסרת תועלת; מה שיש זה מה שיש, וזהו. פילוסופיה קונטיננטלית מנסה לכונן מתודולוגיה כזו, שנובעת מהשורשים ההיסטוריים של המסורת הפילוסופית.

עבור פרגה, כל מי שלא ידע לוגיקה פרגיאנית חסרת תועלת. מנגד, פילוסופים קונטיננטליים ינסו לחזור אחורה - לפילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה - וינסו להבין היכן היא צדקה, היכן היא טעתה, ואיך ניתן להמשיך ולחדד אותה.

פילוסופיה קונטיננטלית נשענת על ארבע הכושיות של קאנט, בביקורת הראשונה, השנייה, והשלישית² -

• מה אני יכול לדעת?
• מה אני אמור לעשות?
• למה אני יכול לקוות?
• מהו אדם?

פילוסופיה קונטיננטלית מכונה לעיתים ניאו-קנטיאנית או פוסט-קנטיאנית, משום שהיא מגיבה ככלל להגות של קאנט.

המייסד של האופן הקונטיננטלי של קאנט הוא הגל; הגל הוא הנקודה שפילוסופים אנליטיים הפסיקו לשים לב לקאנט, ושם ההגות שלו התפצלה לשני זרמים. האנליטיים חושבים על עצמם כשואלים שאלות חדשות, שקאנט הציף, בעוד שקונטיננטליים מתייחסים לשאלות של קאנט והגל ישירות.

הוגים מרכזיים

דקארט - שיטה חדשה לפילוסופיה

רנה דקארט נחשב לאבי הרציונליזם, ובפרט בעל המתודה ובהגיונות. דקארט הגה את המתודה הקרטזית -

the Method [...] contains everything which gives certainty to the rules of Artihmetic"

Discourse, III

דקארט מכונן מחדש את הפילוסופיה כמדע, ומתבסס על מתמטיקה, ולא על אפלטון ואריסטו, באמצעות המתודה הקרטזית - ספקנות.

[...] To reject as absolutely false everything as to which I could imagine the lease ground of doubts...

Discourse, IV

היוונים, חושב דקארט, לא חשבו מספיק לעומק על איך לעשות פילוסופיה - איש מהם זולת הספקנים לא עסק ממש בשיטה של עשיית הפילוסופיה. הספקנים השתמשו בספק כאמצעי להשגת אטאראקסיה³ - שלוות נפש - בכך שאם מוצאים טיעונים מספקים בעד ונגד כל עמדה, משוחררים מהצורך להמשיך לחפור, משהים שיפוט - ונשארים שלווים. דקארט, לעומתם, משתמש בספק כדי לכונן ידע חיובי.

דקארט נשען על המתמטיקה ועל הגיאומטריה לכינון ידע חיובי, משום שהן מכילות ידע ודאי ומוחלט, מהגדרה. המתמטיקה היא דוגמה לסוג הידע שדקארט מחפש - ידע ודאי ומוחלט.

הדבר הראשון שדקארט מוצא הוא הקוגיטו -

I think therefore I am

I knew that I was a substance the whole essence or nature of which is to think

Discourse, IV

על בסיס הקוגיטו דקארט מתיימר להוכיח את העצם (substance) והמהות (essence) של הקיום.

עבור דקארט, השאלה השנייה - מה אוכל לעשות? - נשארת ברקע. הוא מקדיש את ההגיונות לסורבון, שדגלו בפילוסופיה אריסטותלית שכנגדה דקארט התקומם:

Few people would prefer what is right to what is expedient if they did not fear God

We know that clear and distinct things are true "only because God is or exists, and that He is a Perfect Being"

Discourse, IV

ההוכחה של דקארט לא מושלמת ולא התקבלה בלי לריב. עבור שפינוזה, ידע הוא ודאי כי יש רק עצם אחד; עבור לייבניץ הידע הוא ודאי כי הפרדיקטים של כל פרט מוחלים בו מראש, אנליטית. אבל יורשה הבולט ביותר של המסורת הקרטזיאנית הוא האחד והיחיד, עמנואל קאנט.

קאנט - הגבלת התבונה לניסיון

בביקורת התבונה הטהורה, קאנט מנסה להבין כיצד תיתכן ידיעה. באנטינומיות, קאנט מדגים כיצד, על בסיס ההיסטוריה של הפילוסופיה ועל בסיס התבונה, אפשר להגיע לתשובות סותרות לשאלות מהותיות. כלומר, התבונה גרידא מביאה אותנו למבוי סתום.

לכן, קאנט מבצע מהפכה קופרניקאית - במקום לבחון כיצד אנחנו יכולים להכיר את העולם - איך העולם מותיר בנו חותם - קאנט בוחן קודם כל אותנו: איך בכלל אנחנו יכולים להכיר דברים? זו השאלה הראשונה של קאנט.

קאנט, בדדוקציה הטרנסנדנטלית, מדגים כיצד כל פרט תבוני תופס את העולם בחלל ובזמן , דרך הקטגוריות; לא ברור שיש חלל וזמן, אבל ברור שעבורנו יש חלל וזמן: אין לנו את הנואמנה, הדברים כשהם לעצמם, אבל יש לנו את הפנומנה - את התופעות.

הדרך היחידה להימנע מהמבוי הסתום, מהמעגל הקרטזיאנית, היא להבין מה בכלל אנחנו יכולים להבין בכוח התבונה - ולכן שאלות כמו האם יש אלוהים הן לא שאלות פילוסופיות עבור קאנט, משום שהם חורגות מכוח הניסיון.

בגדול - אתה לא יכול להיות גלילאו, אבל אתה לא יכול לדעת את אלוהים.

לאור התשובה הזו, קאנט בוחן את השאלה השנייה (בביקורת השנייה) - מה עליי לעשות? -

It is impossible to think of anything at all in the world, or indeed even beyond it, that could be considered good without limitation except a good will

Groundwork

עבור קאנט, אנחנו יכולים לדעת מה עלינו לעשות לא על בסיס מה שקורה בחוץ - שאנחנו לא יודעים להכיר בוודאות - אלא בכוח התבונה המולדת שלנו, באמצעות הצו הקטגורי.

קאנט מכונן את האידיאליזם הטרנסנטנדטלי. היכן שהפרט הקרטזיאני הוא בלתי-מוגבל בתבונתו, הפרט הקנטיאני מוגבל בהרבה; יש לו ידע סינתטי אפריורי שבאמצעותו הוא יכול להכיר את התופעות, אבל לא את הדברים ממש. כך הוא מקשר גם בין רצון לתבונה - אני יכול לרצות את מה שתבוני - ומשאיר מקום לאמונה, משום שבאמת ובתמים יש מה שאני לא יכול לדעת, שאני יכול להאמין בו

Deny knowledge to make room for faith

עבור קאנט, אי אפשר לדעת משהו כמו עיקרון העולם הטוב ביותר של לייבניץ, משום שאנחנו מוגבלים במהות.

הגל - תודעה כדיאלקטיקה

הגל ממשיך באופן ישיר את דרכו של קאנט, ובמיוחד בפנומנולוגיה של הרוח. השיטה של הגל היא פנומנולוגית (תופעתית) - להבין דברים כפי שהם נדמים לנו - התחום שאליו הגביל אותנו קאנט.

Self-consciousness exists in and for itself when, and by the fact that, it so exists for another; that is, it exists in being acknowledged

הדיאלקטיקה של האדון והעבד

עבור הגל, האדם הוא דיאלקטי - בשיח עם משהו - אנחנו מוגדרים ממש מהאופן שבו אנחנו נתפסים בידי אחרים. האדם לא קיים בחלל החיצון, כמו האדם הקרטזיאני. התודעה מטבעה, אומר הגל, היא בין-פרטים - אינטרסובייקטיבית.

Thus the relation of the two self-conscious individual is such that they prove themselves and another through a life-and-death-struggle

הדיאלקטיקה של האדון והעבד

כלומר, אין פרט סובייקטיבי בודד שלכוד בתוך הראש של עצמו, כמו שקאנט מותיר אותנו. העימות בין ההיבטים השונים של התבונה, בין פרטים שונים, מוביל להצטללות - לידע שהולך ונעשה ברור יותר, מתוך שלילה. כל עיקרון עולה משלילת עקרונות קודמים, וזה נשלל בתורו - וככה זה נמשך לאורך זמן, בהשמה לעל. לכן, לפי הגל, פילוסופיה היא במהותה היסטורית.

The only thought which philosophy brings with it, in regard to history, is the simple thought of Reason - the thought that Reason rules the world, and that world history has therefore been rational in its course

Introduction to the Lectures on the Philosophy of History

[...]

World history is the necessary developments of the elements of Reason [...] It is the display and actualization of the universal Spirit

Philosophy of Right

כלומר, התבונה עצמה הולכת ומתפתחת באמצעות ההשמה לעל - הרומאים לא יכלו להבין מדוע הברברים שהפילו את רומא הם תבוניים; רומא הייתה חייבת להישרף כדי שהתבונה תצטלל. ההיסטוריה מסתיימת, סבור הגל, כשהתבונה מצטללת מספיק כדי להתעורר ולהיהפך למודעת לעצמה.

הרעיון של פילוסופיה כאינטרסובייקטיבית הוא, במידה רבה, הרעיון המייסד של פילוסופיה קונטיננטלית. לעומתו, הרבה אנשים חושבים ש,רגע, קאנט מבין את כל העסק הזה, של מדע - יותר טוב מהגל - אולי כדאי לחזור להגות שלו? ושם נוצרו גם האנליטים.

הגל מכונן את התבונה כאינטרסובייקטיבית, נובעת משלילה, ואת ההיסטוריה כתבונית, ואת התבונה כהיסטורית.

---

1. מטאפיזיקה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הדת. ↩

2. אין ביקורת רביעית, אנתרופולוגית. ↩

3. ἀταραξία - רוגע, סבילות (אני מתלהב - יוונית) ↩