לדלג לתוכן

סימון דה בובואר

טקסט (The Second Sex Sex)

Simone de Beauvoir (1908-1986) היא פילוסופית פמיניסטית ואקזיסטנציאלסטית שלמדה ועבדה עם סארטר, מרלו-פונטי, ו"כל מי שהוא מישהו" בצרפת של אותה התקופה. היא הייתה גם סופרת, ולמרות שלא תיארה את עצמה כאקדמאית, הייתה מעומדי התווך של האקזיסטנצאליזם, לצד סארטר.

The Second Sex הוא אחד הטקסטים הפמניסטיים החשובים של המאה ה20, וטקסט פילוסופי בפני עצמו; הוא יישום של הגישה האקזיסטנציאליסטית1 על בעיה ממשית ובוערת.

פמיניזם

פמיניזם נחלק לכמה גלים ברורים -

  • הגל הראשון

    דרישת זכויות שוות - הצבעה, שוויון בחוק, וכו'. ככלל, מאבק מוצלח - ברוב העולם המערבי, יש שוויון זכויות תחת החוק.

  • הגל השני

    שוויון תחת החוק אינו מספיק לשוויון אמיתי; פמיניסטיות מבינות זאת מהר - שיש לשנות לא רק את הרקע החוקי, אלא את מקומן של הנשים בחברה - דרישת בהירות ותובנה ביחס למקומן של נשים בחברה (למה הדברים האלו הם כפי שהם?).

הספר של סימון הוא עבודה קלאסית מהגל השני - יש האומרים, העבודה המייסדת. בהיותו מופנה לעבר בהירות, הגל השני חופף לפילוסופיה.

אקזיסטנציאליזם

אקזיסטנציאליזם הוא הדבר החם בצרפת של אותה התקופה, שייסדה סימון יחד עם סארטר (בספרו Being and Nothingness, 5 שנים קודם לכן). בובואר מנצלת את האקזיסטנציאליזם לכונן דרכים אחרות לחשוב על נשים, לעומת הזוויות ה -

  • דתיות\מסורתיות כבר מהדת, יש הפרדה ברורה בין גברים לנשים - חוה אכלה את התפוח, נוצרה מאדם, וכו'.

  • כוללניות\קומוניסטיות גם לקומוניזם הייתה תיאורה על נשים - היא מבטלת לא רק את המעמדות, אלא גם את ההפרדה המגדרית (שווין לכוווולם). אולי פשוט נהיה קומוניסטים, ובעיית המגדר תיפתר כמו כל השאר (האמנם?).

  • פסיכואנליטיות\ביולוגיות

    תיאוריות פסיכואנליטיות היו מדע רציני מאוד בתקופתה של בובואר2 (והיום, יש תיאוריות אחרות) שמתיימרות להבין את ההבדל (אם ישנו) בין גברים לנשים - וככזה, בובואר מנסה לענות גם להם.

One is not born, but rather becomes a woman

זהו יישום ישיר של קיום קודם למהות של סארטר - הקיום הוא עובדה מחוץ לשליטתנו, אבל מה שמגדיר אותנו ומכונן אותנו הן ההחלטות שלנו.

כלומר - האם להיות אישה זה הכרחי או מקרי?

It would appear [...] that every human female is not necessarily a woman

בובואר מנסה לחצוץ בזאת בין הביולוגיה לעיצוב העצמי - נקבה היא לאו דווקא אישה.

אז מה היא אישה? האם זו מהות כזו או אחרת, או אוסף של נסיבות, או משהו אחר? עבור בובואר, זה מקרי - לפחות ברמה מסוימת; היא כופרת בנשי הנצחי, ברעיון שיש איזו מהות נשית.

כוללנות

הכוללן (Universalist) יגיד -

All of us, men as well as women, should be regarded as human beings

המשפט מזכיר את All lives matter, שעלה בעקבות Black lives matter, אבל עבור בובואר זו התעלמות מסוימת מהבעיה; גברים ונשים (ולבנים ושחורים) באמת סופגים יחס שונה, ודורשים כיוצא בזאת פתרונות שונים.

זו גם הזווית נגד הקומוניזם - אין פתרון קסמים להכל, ואין הצדקה להתעלם מהבעיה.

The denial does not represent a liberation for those concerned [women, black people, Jews], but rather a flight from reality

סארטר כותב שהיהודי צריך להתמודד עם אנטישמיות כיהודי - אוי לא, מר אנטישמי, למה אתה מתנהג ככה לא מגיב לבעיה, ולכן לא מספיק; בובואר נוקטת באותו הקו - נשים צריכות להגיב לבעיה כנשים.

Women do exist

נשים כאחר

אם לא נפתור את הבעיה בכוללנות, איך ניגש אליה? בובואר מתמקדת בזווית אקזיסטנציאליסטית - נשים כאחר (Women as Other) -

[Woman] is defined and differentieated with reference to man and not he with reference to her; she is the incidental, the inessential as opposed to the essential. He is the Subject, he is the Absolute - she is the Other

16

בובואר מהדהדת את הדיאלקטיקה של האדון והעבד ועל דקארט - האדם כדבר חושב, שמוגדר ביחס למשהו אחר; תפיסה של אותו דבר חושב היא מאבק להכרה ולהגדרה; העצמי זקוק לאחר להכיר בו ולכונן אותו, תלוי בו, אך עלול לשלוט עליו. האדון זקוק להכרה של העבד כדי להיות, אך עדיין שולט בו; האדון והעבד מנוגדים זה לזה, נאבקים זה בזה לעבר ההכרה.

זה, אומרת בובואר, המצב גם בין גברים לנשים: גברים זקוקים לנשים להגדרה, אך שולטים עליהן - ויותר מכך, שלא כמו עבדות היסטורית, זה המצב בין הגברים לנשים מאז ומעולם - ולא כתוצאה מאירוע היסטורי כזה או אחר.

We find in consciousness itself a fundamental hostility towards every other consciousness; the subject can be posed only in being opposed - he sets himself up as the essential, as opposed to the other, the inessential, the object

17

כלומר, המתח בין גברים לנשים סובב סביב אינטרסובייקטיביות - המתח בין הפרטים, הסובייקטים - והכרה.

אחרות כשעבוד

גברים חושבים על נשים אינטואיטיבית כאחר. אבל למה שזה יהיה שעבוד?

Whence comes this submission in the case of women?

17

בובואר לא חושבת שהסיבה היא היסטורית, כמו עבדות, או אנטישמיות - "It was not something that occurred" - אלא עניין של תפיסה.

אפילו גרוע מכך, לנשים - שלא כמו קבוצות מדוכאות אחרות - אין סולידריות האחת עם השנייה - הן מפוזרות ברחבי החברה, ברחבי המעמדות, ולא מעדיפות את בנות מינן על פני הסביבה שלהן - אישה לבנה אריסטוקרטית לא תעדיף אישה שחורה, למשל.

בובואר מדגישה שלאחרות הזו, ולשעבוד הזו, יש מחיר - הוא אובדן העצמאות; היכן שהעבד יכול להשתחרר, העני יכול להפיל את העשיר, נשים תמיד קשורות לגברים - Mitsein3 - בקשר שהן מעולם לא שברו.

אך זה ייתכן? מדוע נשים לא סולידריות זו עם זו? איך הן לא שברו את הקשר?

היתרונות של הפטריארכיה

שלא כמו דיכוי "רגיל", לפטריארכיה יש יתרונות מסוימים - מן הסתם לגברים, אבל גם לנשים - אחרת השעבוד הזה פשוט לא יכל להימשך כל כך הרבה זמן.

נשים המשיכו להישאר ולהיהפך לנשים (אנחנו אקזיסטנציאליסטים); למה? מדוע שנשים ייבחרו להיות האחר?

She can evade at once both the economic risk and metaphysical risk of a liberty in which ends and aims must be contrived without assistance

20

חופש זה קשה; האדם נידון להיות חופשי (סארטר). הפטריארכיה מסירה מעל נשים את העול הזה; הן לא צריכות לבחור ולשאת באחריות לבחירות שלהן.

This is an inauspicious road [...] But it is an easy road

כלומר, המעמד הנשי הוא "דיל" בין נשים לגברים; הגברים זוכים במעמד עליון ובשליטה, ונשים זוכות בדרך קלה יותר - פשוט צריך "לזרום" עם הפטריארכיה.

מסתתרות כאן שתי סיבות לפטריארכיה -

  • הסבר חומרי

    נשים מלכתחילה בעמדת חסר חומרית, ולכן יותר קל להן לבחור בתלות בגברים על גבי אחריות למשאבים שלהן.

  • הסבר אקזיסטנציאליסטי

And because she is often very well pleased with her role as the other

The temptation of every existent in the anxiety of liberty

677

קרי, כל מי שחופשי מתפתה לוותר על החופש הזה, והמחיר הנורא שהוא גובה; פשוט קשה להיות חופשי.

הקושי האפיסטמולוגי

קשה לבחון את המתח בין גברים לנשים משום ששני הצדדים מעורבים - אין צד "נקי".

All that has been written about women by men should be suspect

21

איך נגיע לאמת האובייקטיבית? אולי לא ניתן בכלל, וזה עניין יחסי לגמרי?

בעיניי בובואר, לחשיבה המונעת של גברים יש קו מחשבה ברור יותר -

The dominant class bases its argument on a state of affairs that it has itself created

22

כלומר, הם גוזרים את הצריך להיות מהקיים (Deriving Ought from is - כשל לוגי קלאסי), כדי להצדיק את המצב הקיים, המיטיב עמם. אה, אין נשים במחלקה לפילוסופיה - כנראה שנשים פחות טובות בפילוסופיה...

הנקודה של בובואר היא שקבוצות שונות יודעות דברים שונים על המציאות - נקודת המבט האפיסטמולוגית של גברים, כמעמד השולט, שונה במהותה מזו של נשים, כמעמד הנשלט.

"רצון רע"

עבור בובואר, אנטי-פמיניסטים מתנהגים ב"רצון רע"4 - סירוב לקבל אחריות על העמדות\מעשים שלנו בתירוץ כזה או אחר.

"Woman is inferior". The significant of the verb to be must be rightly understood here; it is in bad faith to give it a static value when it really has the dynamic Hegelian sense of 'to have become'

23

כלומר, טיעונים כאלו מתעלמים מזה שנשים לא רק נחותות, אלא נהפכו בכוחות חיצוניים לנחותות (אין נשים במחלקה לפילוסופיה כי מונעים מנשים ללמוד פילוסופיה). למה שאנטי-פמיניסטים יתווכחו ברצון רע?

Even the most mediocre of males feels himself a demigod as compared with women

[...] To flee form himself by means of identification with the other, whom he oppresses [...] Man is concerned with the effort to appear male, important, superior...

676

זו תחושה טובה להיות בקבוצה "טובה" יותר. לפחות אני לא יהודי; לפחות אני לא אישה. באופן דומה, גברים מפחדים מהחופש הקיצוני מחוץ לפטריארכיה - כמו שהיא מסלילה נשים לתפקיד משועבד, היא מסלילה גברים לתפקיד המשעבד - ושבירה מהפטריארכיה תדרוש הגדרה עצמית קשה, כמו במקרה של הנשים.

This is, in large part, precognitive [phenomenological]. The do not postulate women as inferior

24

אז, למה זה "רע" לזרום עם הפטריארכיה?

Every subject [...] achieves liberty only through a continual reaching out towards other liberties [...] Every individual concerned to justify his existence feels that his existence involves an undefined need to transcend himself, to engage in freely chosen projects

27

להיות זה לבחור. פעולה, הגדרה עצמית. בכך שהם מכפיפים אותן לפטריארכיה, גברים מונעים מנשים הגדרה עצמית, אוטונומיה - אנושיות במלוא המובן.

[Men] propose to stabilize [women] as an object and to doom her to immanence

למנוע מנשים סובייקטיביות מלאה היא למנוע מהן את היכולת להמשיך ולהתהוות.

השאלה של הפמיניזם מתבררת אפוא כ -

How can independence be recovered in a state of dependency

27

בובואר משווה את הבעיה המגדרית ליחסים קולוניאליים או מעמדיים -

The evil originates not in the perversity of individuals - and bad faith first appears when each blames the other - it originates rather in a situation against which all individual action is powerless

680

כלומר, אין טעם להאשים גבר כזה או אחר; הבעיה היא עמוקה, ומבנית. רוב הגברים לא קמים בבוקר ואומרים - הממ, בוקר טוב, אני אלך לשעבד נשים (ולהיפך) - אבל עדיין התוצאה היא אי-צדק.

Virile aggressiveness seems like a lordly privilege only within a system that in its entirety conspires to affirm masculine sovereignty

683

אז, איך שוברים את הפטריארכיה, אם כל פעולה פרטנית חסרת תועלת?

Woman is determined not by her hormones or by mysterious instincts, but by the manner in which her body and her relations to the world are modified through the action of other than herself. Woman could not be other than what she was made [...] her destiny is not predetermined for all eternity

681

יש כאן פרדוקס מסוים - נשים חופשיות, אבל עדיין מוגדרות מאחרים. זו בעיה קשה, שעדיין מתמודדים איתה במעגלים אקזיסטנציאליסטים ופמיניסטיים. דה בובואר מציעה מעין תשובה משלה -

Liberty can break the circle [...] let woman be given responsibilities and she is able to assume them

684

כלומר, כדי לשבור את המעגל, צריך לתת לנשים את האחריות, את האפשרות לכונן את העצמי שלהן - ובכך הן יהפכו את עצמן לחופשיות; ייתנו להן את האמצעים לשבור את המעגל (אם ניתן לנשים להיות אחראיות - הן ייהפכו לאחראיות!)5.

פמיניסטיות מהמשך הגל השני יעמיקו את הפתרון לפרדוקס הזה.

  1. כפי שעשה סארטר לאנטישמיות, ואחרים לדברים כמו קולוניאליזם, גזע, וכו'. ↩

  2. ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף. ↩

  3. מהיידיגר. ↩

  4. מניטשה. ↩

  5. בובואר מקבילה לזכות ההצבעה - אם אין לך אותה, אתה לא מבין בפוליטיקה, ולא ראוי להצביע; אבל אם תקבל אותה, תוכל להעמיק בפוליטיקה - ולהיהפך לראוי להצביע. כרגע, אתה לא - אבל אם ניתן לך את האפשרות, אתה תוכל להיות ראוי. ↩