דיכאון ואובדנות
WHENEVER Richard Cory went down town,
We people on the pavement looked at him:
He was a gentleman from sole to crown,
Clean favored, and imperially slim.
And he was always quietly arrayed,
And he was always human when he talked;
But still he fluttered pulses when he said,
"Good-morning," and he glittered when he walked.
And he was rich—yes, richer than a king,
And admirably schooled in every grace:
In fine, we thought that he was everything
To make us wish that we were in his place.
So on we worked, and waited for the light,
And went without the meat, and cursed the bread;
And Richard Cory, one calm summer night,
Went home and put a bullet through his head.
Edwin Arlington Robinson, 1869 –45. Richard Corey
אובדנות היא אחת מהשלכותיו הקשות ביותר של דחק, כמו גם דיכאון - שהוכרז כמגפה על ידי ארגון הבריאות העולמי ב2012.
דחק הוא הגורם העיקרי לדיכאון חד-קוטבי, לצד אישיות והגן LC6A4 שנקשר בהעברת סרוטונין.
רוב מקרי הדיכאון נעלמים מהעין, למרות ההשלכות הקטלניות. דיכאון שכיח בהרבה בקרב נשים (יחס 2:1) ברוב האוכלוסיות בעולם. אולם, ייתכן כי הנתונים הקיצוניים האלו נובעים מהסתרה בקרב הגברים (הגברים בוכים בלילה), ומדפוסים הרסניים יותר שמובילים לסיווג אחר (אלימות, סמים).
שכיחות זמן-החיים של דיכאון היא 16-17% (McLauglin, 2001, WHO, 2001, Judd et al., 1997)- כלומר, 16-17% יחוו דיכאון בשלב כלשהו בחייהם.
התסמינים מחולקים לתסמיני מצב רוח, מניע (מוטיבציה), קוגניציה וסומטיים. אנהדוניה משחקת תפקיד מרכזי.
היחס בין המינים הוא 2:1 בין נשים לגברים - כלומר, נשים לוקות בדיכאון בשיעור כפול.
דיכאון מתפרץ לרוב בגיל הבגרות המוקדם, 11-12, אך יש מקרים רבים של דיכאון ממוסך - בעיקר בקרב גברים.
סרטון
הפרעות דיכאון¶
כמה סוגים של הפרעות דיכאון נפוצות:
-
דיכאון מג'ורי (MDE) - דיכאון קשה והרסני
-
דיכאון כרוני (Dysthimic Disorder) - דיכאון מתון יותר, אבל כרוני1
-
דיכאון כפול - דיכאון כרוני עם התקפים של MDE2
-
הפרעת הסתגלות עם דיכאון - דיכאון שנובע מתגובה חריפה לאירוע חיים כלשהו (כמו העתקת מקום המגורים או פרידה מבן\בת הזוג)
-
דיכאון תת-סיפי - דיכאון שאינו עונה למדדים, כי המטופל מסתיר אותם או כי כלי האבחון גסים מדי.
טיפולים¶
- טיפול פסיכודינאמי (קצר וארוך)
- Ιnterpersonal Psychotherapy (IPT)
- Cognitive Behaviour Therapy (CBT)
- Behavioral Activation.
- Acceptance and Commitment Therapy.
- Emotion Focused Therapy
לדיכאון יש נטייה גבוהה להיעלם כמעט לגמרי, ואז להישנות.
אובדנות¶
אובדנות היא אחת מסיבות המוות הנפוצות בגילאי 15-24. אובדנות הגיעה למימדים של בעיית בריאות הציבור.
דיכאון מאופיין באידיאציה - מחשבות באור חיובי על דיכאון. ברוב המקרים זה נעצר שם, אבל אובדנות נהפכת לסכנה אמיתית כשננקטים צעדים ממשיים כדי להתאבד. משם בדרך כלל מגיעים ניסיונות התאבדות, ובמידה והם מצליחים - מוות.
דיכאון ואירועי חיים¶
Seligman, 1967 חקר את התופעה שכינה למידת חוסר אונים.
במחקרים שלו בשלהי שנות ה60, היה מקובל לעשות ניסויים על כלבים. הוא הדגים כיצד כלבים שהוכנסו לקופסא וחטפו שוק חשמלי מבלי שיכלו לעצור אותו הפסיקו לנסות לברוח ממנו גם כשכן התאפשר להם לברוח ממנו: מרגע שהם למדו שאין להם מה לעשות, הם הפסיקו לנסות. דיכאון, כך משוער, עובד במנגנון דומה.
בשנות ה70, העציצים Βrown & Harris, 1978 עשו מאמץ הירואי למפות את כל גורמי הסיכון לדיכאון3. הם בחנו 458 נשים (18-65) בדרום לונדון במחקר שנמשך כשנה, בשני סבבים.
הם גילו כי 82% מאלו שחוו דיכאון חוו אירוע חיים משמעותי לפני התקופה הדיכאונית. 100% מהנשים שחוו שלושה אירועים גדולים לקו בדיכאון.
Paykel, Dohrenwend et al., 1992, Kendler המשיכו את הקו של הבריטים ושכללו את תיאוריית אירועי החיים.
Constance Hammen שכללה את השאלונים של הבריטים לכדי שאלון חדש - Dependent interpersonal events.
המסקנה ברורה: דחק בכלל ודחק כרוני בפרט הוא גורם מפתח בהתפתחות דיכאון.
מחקרים אמפיריים גדולים בחנו את הקשר בין דיכאון לדחק, תחילה בעכברים. בקבוצה אחת, מייצרים דחק - משנים את הטמפרטורה, את הסביבה, וכדומה. אחרי חודש, מבצעים בדיקות התנהגותיות. שבוע לאחר מכן, מטפלים בעכברים בנוגדי דיכאון, ולאחר שלושה שבועות נוספים, שוב מבצעים מבחנים התנהגותיים, תוך לקיחת דגימת רקמה. נמצא קשר בין תנאי דחק להתפתחות דיכאונית.
טראומה קשורה כמובן גם היא לדיכאון, לרוב PTSD, אבל גם לפסיכופתולוגיה אחרת - לרבות דיכאון.
- אסונות טבע (Nolen-Hoeksema & Morrow, 1991; Ginexi et al., 2000; Lai et al., 2013
- מלחמה וטרוריזם (Henrich & Shahar, 2008; Shahar et al., 2009)
- פגיעות בילדות (Harkness et al., 2006)
כולם מהווים גורמי סיכון לדיכאון, ופוגעים בהצלחתם של טיפולים בדיכאון (Harkness et al., 2012; Nemeroff, 2016)
איזה דיכאון?¶
עד כה הנחנו שכשאנחנו מדברים על דיכאון, אנחנו מדברים על אותם התסמינים ואותו התזמון של התסמינים (התפרצות ראשונה או התפרצות חוזרת). למעשה יש כמה סוגי דיכאון נבחנים.
תחילה, מבחינים בין תסמינים אנדוגניים ללא-אנדוגניים. דיכאון אנדוגני "נובע מבפנים", מגורמים ביולוגיים, ולא מאירועי חיים, ודיכאון לא-אנדוגני קשור בדחק ובאירועי חיים. מחקרים חדשים יותר בכל זאת קושרים בין דיכאון אנדוגני לאירועי חיים, במיוחד לגורמי דחק כרוני (כמו נישואים גרועים) - משום שמדובר במצבים מתמשכים, הנבדקים נוטים לא לדווח עליהם - שום דבר לא השתנה.
הבדל חשוב נוסף הוא אם מדובר בתקופה הדיכאונית הראשונה או בדיכאון חוזר. כל הישנות חוזרת של דיכאון מגדילה את הסיכויים להישנותה של תקופה נוספת. דחק מנבא דיכאון טוב יותר בהתפרצות הראשונה לעומת התפרצויות חוזרות (Post, 1992 - The Kindling Hypothesis). לאחר מספר התפרצויות, דיכאון עלול להתפרץ שוב גם בהיעדר דחק - ולכן פסיכיאטרים ממליצים שימוש ארוך-טווח בנוגדי דיכאון, ולא רק כדי לטפל בהתקף נוכחי.
גורם נוסף הוא הדיאסתזה (Diathesis - פגיעות). מודל הדחק-דיאסתזה קובע כי לאנשים שונים יש פגיעות מולדת שונה לאירועי דחק, שאירועי חיים יכולים להצית. דחק מוביל ליותר פסיכופתולוגיה בקרב אנשים עם דיאסתזה גבוהה.